תוכנית הטרנספר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך לא מאוזן.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך לא מאוזן.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

תוכנית הטרנספר היא מושג הנזכר בפוליטיקה הישראלית ביחס לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני; לרוב על ידי גורמים מן הצד הימני במפה. לפי הגרסאות השונות ל"תוכנית", את הסכסוך הטריטוריאלי-דתי שמתקיים כאן עם נופח לאומנות מאז שלהי המאה ה-19, יש לפתור בהגירת הפלסטינים מארץ ישראל והפיכתה לניתנת ליישוב יהודים בחופשיות וללא טרור פלסטיני.

היסטוריה

עוד בימי היישוב היהודי, הציע יוסף ויץ, מראשי קרן קיימת לישראל ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות, את תוכנית הטרנספר כנגד הערבים שעיינו את היהודים, עוד מימי הכיבוש הערבי של ארץ ישראל.[1]

בשנת 1980 הרב מאיר דוד כהנא קרא בספרו "לשכים בעיניכם"[2] לגירושם של הערבים משטחי ארץ ישראל המערבית, הרב כהנא ראה בהתעצמותם הדמוגרפית של ערביי ישראל כאיום על עתידה של ישראל כמדינה יהודית ואמר כי אין שום סיכוי לדו קיום יהודי-ערבי בארץ ישראל מאחר והערבים רואים ביהודים כאלו אשר גזלו את ארצם וכי יום העצמאות של ישראל הוא יום הנכבה של הערבים, כהנא נהג לשאול את מתנגדיו האם מבחינתם יש לערביי ישראל את הזכות להפוך לרוב האוכלוסייה בישראל וכך באמצעות הדמוגרפיה והדמוקרטיה להשתלט על מדינת ישראל ולהופכה למדינה פלסטינית. בשנת 1984 הצליח הרב כהנא להיכנס לכנסת ושם ניסה לקדם את העברתם של הערבים מארץ ישראל אולם בשנת 1988 הוא נפסל מהיבחרות לכנסת ובשנת 1990 הוא נרצח על ידי אל סייד נוסייר, מחבל מוסלמי המשתייך לארגון הטרור אל-קאעידה, רצח הרב כהנא היה הפיגוע הראשון של אל-קאעידה במערב.

בשנת 1987 הודיע רחבעם זאבי על תמיכתו בחזון ארץ ישראל השלמה וב"טרנספר מרצון" או "טרנספר בהסכמה" לאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ורצועת עזה. הוא טען שזו הדרך היחידה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. את הטרנספר מרצון הציע ליישם באמצעות עידוד משפחות ובודדים פלסטינים לעבור לארצות אחרות על ידי הפסקת עבודתם בישראל, סגירת "אוניברסיטאות האינתיפאדה", אי-עידוד התעשייה אצל הערבים ביש"ע[3] ומענקים כספיים לעוזבים. את הטרנספר בהסכמה הציע ליישם כהעברת אוכלוסייה אף ללא הסכמתה, במסגרת הסכם שלום עם מדינה ערבית שכנה, כשההסכמה היא בין המדינות להעביר את המיעוטים למדינות הלאום שלהם. כתקדימים לכך הציג טרנספר לשלושה מיליון תושבים במסגרת הסכם השלום בין יוון לטורקיה, ואת הטרנספר בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים[3].

זאבי סבר שמערכת הביטחון של ישראל חזקה דיה לסיפוח שטחי יהודה, שומרון ועזה ולביצוע טרנספר לאוכלוסייה הערבית שם. זאבי הסתמך על מנהיגי התנועה הציונית, אנשי רוח ומנהיגים מן השמאל, וטען שהם אף הציעו בשלבים שונים "טרנספר בכפייה" ושהוא אף בוצע במלחמת העצמאות. לדבריו, "אם הטרנספר אינו מוסרי - כל הציונות אינה מוסרית, כי היא קמה וצמחה והייתה למדינה תוך שימוש מסיבי בדרך הטרנספר"[3]. הוא עצמו הציע טרנספר בכפייה במקרה של התקפה על ישראל ממזרח. לדבריו, "לא נוכל לקבל נוכחות של גיס חמישי אצלנו", וערביי ארץ-ישראל "יופנו אל מול הצבאות הפולשים כדי לשבש את מערכותיהם."[3] עמדותיו בנושא הטרנספר ספגו ביקורת בטענה שהן גזעניות ובלתי לגיטימיות.

בשנת 1988 נבחר יאיר שפרינצק לכנסת ה-12 מטעם מפלגת מולדת שהטיפה לטרנספר.[4] נאום הפתיחה שלו כלל תמיכה ברעיון הטרנספר וגרר קריאות ביניים רמות מספסלי השמאל.[5]

ב-2002 כתב ההיסטוריון הישראלי, בני מוריס, כי בכירים בממלכה המאוחדת (ארנסט בווין ולשכת המודיעין הכללי הבריטי במזרח התיכון), בירדן ובעיראק הביעו נכונות לאפשר לישראל לבצע את תוכנית הטרנספר ולהזיז מיעוטים יהודים וערביים מריכוזי אוכלוסין הפוכים כיוון שהמצב לא יהיה לטובת הערבים. בינואר 1943, שר הקולוניות הבריטיות, הדוכס מדבונשיר, קרא לעודד הגירת מוסלמים מארץ ישראל ולהקים מדינה פלסטינית בלוב.[6]

בנובמבר 2002 הירדנים העלו את החשש שישראל תנצל את המתקפה האמריקאית בעיראק לגירוש המוני של פלשתינאים מהגדה לירדן. אישים ירדנים בכירים העלו את חששותיהם בפני גורמים בכירים בישראל ובארצות הברית וביקשו מהם ביטחונות שישראל תימנע מהטרנספר. שר החוץ הירדני, מרוואן מועאשר, העלה את העניין בשיחתו עם שר החוץ לשעבר שמעון פרס בעצרת האו"ם בספטמבר 2002. מועאשר ביקש שישראל תפרסם הצהרה פומבית שתשלול את הטרנספר. אישים ירדנים הדגישו כי חשוב להם שההצהרה תבוא מפיו של ראש הממשלה עצמו, ולא מגורמים אחרים. אריאל שרון סירב לחתום על הצהרה שכזאת.[7]

במהלך מסע הבחירות של מפלגת "ישראל ביתנו" לכנסת השמונה עשרה, הייתה סיסמת הבחירות של אביגדור ליברמן: "אם אין נאמנות, אין אזרחות", ואף הציע לעשות חילופי שטחים בגודל זהה בין ישראל ורשות הפלסטינית עם טרנספר גלוי לתושבי המשולש שלדבריו חשים יותר "פלסטיניים" מאשר ישראלים. הוא שב והציע את התכנית שלו לאורך השנים, גם ב-2014[8] וב-2017.[9]

בבחירות לכנסת העשרים ואחת מפלגת זהות של משה פייגלין קראה לביטולם של הסכמי אוסלו, להחלת הריבנות הישראלית על שטחי יש"ע ולעידוד הגירת התושבים הערבים מאיזורים אלו בתמורה לפיצוי כספי, המפלגה נתנה לערביי יש"ע שלוש אפשרויות, להגר משטח ישראל בתמורה לפיצוי כספי, הצהרת אמונים למדינת ישראל וקבלת תושבות קבע (בדומה לערביי ירושלים ולדרוזים ברמת הגולן) וכניסה למסלול ארוך שנים (שכולל שירות בצה"ל) שבסופו יקבלו אזרחות[10]. המפלגה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ובהמשך היא אף התפרקה.

כחלק ממסע הבחירות להבחירות לכנסת העשרים וחמש, הציע חבר הכנסת איתמר בן גביר את רעיון הטרנספר של מי שיורשע בפעילות עוינת בשטחי מדינת ישראל וביהודה ושומרון, בין אם הוא יהודי ובין אם הוא מוסלמי, בטענה כי "חיים באירופה זה לא עונש כה חמור".[11]

טיעונים בעד תוכנית הטרנספר

  1. פתרון הבעיה הדמוגרפית בארץ ישראל ללא צורך להקים מדינה ערבית ביהודה ושומרון שתהווה איום ביטחוני על ישראל.
  2. הפיכת ישראל למדינה הומוגנית יותר ובכך גם למדינה יציבה יותר.
  3. פתירת בעיה ביטחונית בתוך ישראל משום שאילו האוכלוסייה הערבית תעזוב כך גם ייעלם הטרור הפלסטיני.
  4. יצירת היצע דירות נרחב בישראל כתוצאה של פינוי אדמות שמיושבות כעת על ידי ערבים וכך למעשה לפתור את משבר הדיור.
  5. צמצום תקציב הביטחון הגבוה בישראל משום שאם הערבים יעזבו הממשל הצבאי ביהודה ושומרון יבוטל וככה יהיה אפשר להפנות את אותו תקצוב למקומות אחרים.

טיעונים נגד תוכנית הטרנספר

  1. חוסר ודאות בהצלחת התוכנית וסכנה כי האוכלוסייה הערבית לא תעזוב את ארץ ישראל.
  2. הקצנה בדעת הקהל המערבית כלפי ישראל והאשמתה בביצוע טיהור אתני בערבים.
  3. הקצנה בדעת הקהל במדינות ערב ויצירת קושי פנימי למשטרים ערביים אשר מעוניינים בנרמול היחסים עם ישראל לעשות זאת.
  4. האשמת ישראל בקרב חוגים מערביים בהצפת אירופה במהגרים מוסלמים (במידה וישראל תעודד את הערבים להגר למערב).
  5. המהגרים הערבים עלולים לנסות לבצע פיגועי טרור נגד מטרות ישראליות במדינות בהן ייקלטו.

הערות שוליים

  1. ^ אבנר בורוכוב, "סבא שלי, ממציא הטרנספר", באתר "ידיעות אחרונות", 7 ביולי 2021
  2. ^ לשכים בעינכם, באתר www.meir-kahane.com
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 רחבעם זאבי (גנדי) - אתר עמותת מורג מולדת יחסי ערבים יהודים מדינת ישראל ציונות אלוף פיקוד מרכז שר התיירות - משנה פוליטית, באתר web.archive.org, ‏2015-04-02
  4. ^ ⁨פרופ' שפרינצק מ"מולדת": הטרנספר הוא המשך דרכם של ברל כצנלםון ובן גוריון ⁩ — ⁨⁨מעריב⁩ 4 נובמבר 1988⁩ — הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
  5. ^ ⁨הנשיא ביקש; "היזהרו בכבוד הבית" והמליאה געשה ⁩ — ⁨⁨מעריב⁩ 22 נובמבר 1988⁩ — הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
  6. ^ היסטוריון ישראלי: בכירים בבריטניה, ירדן ועיראק תמכו בטרנספר - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2002-10-03
  7. ^ "שרון סירב להצהיר שיתנגד לטרנספר לירדן". הארץ. נבדק ב-2022-09-13.
  8. ^ "תוכנית "השלום" של ליברמן: טרנספר בתשלום לערביי ישראל". הארץ. נבדק ב-2022-09-13.
  9. ^ ליברמן: אין סיבה שערבים יהיו אזרחי ישראל, להעבירם לפלסטין, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, ‏2017-03-14
  10. ^ מפלגת זהות התכנית המדינית, נבדק ב-2022-10-19
  11. ^ בן גביר: "נגרש לאירופה את מי שתומך באויבנו", באתר www.glz.co.il
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0