תחנת הכוח בעזה
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| שימוש | תחנת כוח |
| מיקום | עזה |
| מידע על ההקמה | |
| תקופת הבנייה | 1999–2003 (כ־4 שנים) |
| מאפיינים תפעוליים | |
| בעלים | Palestine Electric Company PLC |
| מפעיל | (GEDCO) The Gaza Electricity Distribution COmpany |
 | |
תחנת הכוח בעזה היא תחנת הכוח היחידה ברצועת עזה. התחנה היא מקור אספקת החשמל העיקרי בעזה. התחנה מספקת כשליש מצריכת החשמל של תושבי עזה ואת היתר מספקת חברת החשמל לישראל. התחנה מושבתת לעיתים קרובות בגלל משבר החשמל בעזה, וכן בגלל העימותים בין ישראל לחמאס לאורך השנים.
רקע
ברצועת עזה קיים מחסור תמידי בחשמל הגורם לניתוקי חשמל חוזרים ונשנים[1]. עד להפעלת התחנה רכשה הרשות הפלסטינית את החשמל לרצועת עזה מחברת החשמל הישראלית באופן בלעדי, והרשות ביקשה להקים יכולת ייצור חשמל עצמאית[2]. לצורך הקמת התחנה הוקם ב-1998 מיזם משותף כשותפות פלסטינית-אמריקנית. שכללה את חברת אנרון מארצות הברית שהחזיקה 30% מהמיזם וקבוצה של חברות פלסטיניות שכללה את חברת "פדיקו" של מוניב אל-מסרי, חברת CCC של משפחת ח'ורי וקרן ההשקעות הפלסטינית. עלות הקמת התחנה נאמדה בכ-150 מיליון דולר[3]. ההסכם להקמת נחתם ב-18 ביוני 1999 על ידי יושב ראש הרשות יאסר ערפאת, יו"ר אנרון במזרח התיכון, דייוויד האוג, והיזם סעיד חורי[4].
התחנה תוכננה במקור לפעול בגז טבעי[5], ולהיות בעלת הספק של 140 מגה-ואט, כמחצית מצריכת החשמל של עזה באותה עת. במקביל תוכנן להקים קו מתח עליון (161 קילו-וולט) חדש, בין ישראל לעזה, כדי להגדיל ולשפר את אספקת החשמל שהתבססה על קו מיושן[6].
אספקת הגז הטבעי לתחנה הייתה אמורה להתקבל משדה הגז מרין, המצוי בים התיכון מול חופי רצועת עזה, ובאמצעות צינור להולכת גז טבעי ממצרים[7]. אולם היא מעולם לא חוברה למקור גז טבעי ופועלת מאז הקמתה באמצעות סולר המסופק מישראל[8].
היסטוריה
טקס הנחת אבן הפינה נערך ב-26 באוקטובר 1999 בנוכחות יו"ר הרשות, יאסר ערפאת, ועבד אל-רחמן חמד, שר השיכון ונשיא רשות החשמל. במכרז להקמת התחנה זכה הקונצרן השווייצרי-שוודי ABB[9].
התחנה הייתה אמורה להתחיל בפעולה חלקית בנובמבר 2001, אך העבודה התעכבה בשל מחסור בחומרי בניין, בעיקר אגרגטים, מלט ובטון שמדינת ישראל מנעה את כניסתם לעזה. בנוסף עיכבה ישראל מכולות של ציוד המיועד לתחנה בנמל אשדוד[10]. עיכוב נוסף נגרם עקב פשיטת הרגל של חברת אנרון[11][12]. חלקה של חברת אנרון במיזם נרכש לבסוף על ידי השותפים האחרים[13].
ביולי 2002 החלה בפעילותה יחידת ייצור ראשונה של תחנת הכוח, מבין הארבע שנבנו. יחידה זו מייצרת 19.5 מגוואט חשמל. חודשיים לאחר מכן הופעלה יחידת הייצור השנייה של התחנה, ואז הגיע כושר ייצור החשמל של התחנה ל-48 מגוואט[14].
התחנה הגיעה ליכולת ייצור מלאה ב-2004[15].
ב-28 ביוני 2006 לפנות בוקר, בעקבות חטיפתו של החייל גלעד שליט, תקף חיל האוויר הישראלי את תחנת הכוח. שישה טילים שוגרו אל ששת השנאים של תחנת הכוח. מאחר ששניים מהטילים החטיאו, שוגרו כעבור כמה דקות שני טילים נוספים, שהשמידו את שני השנאים הנותרים. הפגיעה גרם נזק רב ולהפסקת ייצור החשמל[16]. תחנת הכוח הייתה מבוטחת על סך 48 מיליון דולר, על ידי סוכנות סוכנות של הממשל האמריקאי המממנת ומבטחת השקעות אמריקאיות בשווקים מתפתחים[15].
ביוני 2009 נפגש במלון אמריקן קולוני שבירושלים גדעון תדמור, יו"ר דלק קידוחים עם נציג של חברת CCC. בפגישה דנו באפשרות של ייצוא של גז טבעי משדה הגז תמר לתחנת הכוח בעזה, השניים נפגשו באופן תדיר מספר שנים. המשא והמתן בעניין התקדם במשך שנים אך ממשלת ישראל לא הסכימה למהלך ובעקבות כך הוא לא יצא לפועל[17].
במבצע עמוד ענן הפגיז טנק של צה"ל מכלי דלק בסמוך לתחנה וגרם להפסקת ייצור החשמל באופן זמני.
ביולי 2014, בשיאו של מבצע צוק איתן צה"ל התקיף מאגר דלק שהיה בסמוך לתחנת הכוח, התקיפה גרמה לשרפת ענק בתחנה ולהשבתתה, צה"ל מסר בתגובה כי "לא הייתה כוונה לפגוע בתחנה", מלבד אירוע זה, באותה עת נפגעה אספקת החשמל מישראל לרצועה לאחר שנפגעו מספר קווי חשמל. בעקבות כך ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ושר האנרגיה, סילבן שלום הורו להנהלת חברת החשמל שלא תסכן עובדים בתיקון הקווים ובכך הצטמצמה אף יותר אספקת החשמל ברצועה[18].
בדצמבר 2014 דחתה ישראל בקשה של ממשלת טורקיה לאפשר הגעת ספינה שתעגון בחוף עזה ותספק חשמל לתושבי הרצועה[19].
שנתיים לאחר מכן, דווח בתקשורת הישראלית כי התקיים משא ומתן חשאי בין ישראל לרשות הפלסטינית וזאת בהובלת קוורטט ישראלי. בדיוני המשא ומתן נדונה האפשרות לאספקת גז טבעי משדה הגז לוויתן לתחנת הכוח בעזה, זאת לאחר שהקבינט הביטחוני נתן אישור עקרוני למהלך, ומשרד האנרגיה העניק לשותפות לוויתן אישור לקיים את המשא ומתן[17].
באוקטובר 2018 נכנסה לרצועה משאית דרך מעבר כרם שלום, המשאית הובילה מיכלי סולר שתרמה הוועדה הקטרית לשיקום רצועת עזה, בעזרת המשאית הורחבו שעות אספקת החשמל לתושבים ברצועה, מעשה זה קיבל את תמיכתו של שליח הממשל האמריקאי למזרח התיכון ,ג'ייסון דב גרינבלט, מלבדו גם ארגון החמאס (ששלט ברצועה משנת 2006 לאחר ניצחונו בעימות פת"ח-חמאס ברצועה) בירך על המעשה ואף אמרו כי "מענק הדלק הקטרי להפעלת תחנת הכוח בעזה הגיע הבוקר באמצעות האו"ם, תושבים ברצועת עזה צריכים לחיות בכבוד, ללא מצור (ובכך גם התייחס למצור הישראלי שהוטל על רצועת עזה), ללא מלחמה וללא תוקפנות"[20].
ביוני 2019 כאשר התגברה תופעת הפרחתם של בלוני תבערה לעבר ישוביי עוטף עזה הודיעה היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים על הפסקה של משלוחי הסולר שישמש להפעלת תחנה הכוח בעזה[21]. בספטמבר 2020, לאחר שישראל חתמה על הסכם הרגיעה ("הודנה") עם חמאס נפתח מחדש מעבר כרם שלום ובכך התאפשרה כניסת מכליות סולר המעבירות אספקה לתחנת הכוח[22], התחנה נסגרה מספר ימים קודם לכן בעקבות החלטת ממשלת ישראל להקפיא את אספקת הסולר לרצועה[23].
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של תחנת הכוח בעזה- תחנת כוח מצרית לעזה: ההצעה המהפכנית שמערערת את פתח וחמאס, באתר וואלה!
- ג'קי חורי, חברת החשמל בעזה: תחנת הכוח היחידה שהיתה פעילה ברצועה הושבתה, באתר הארץ, 13 ביולי 2017
- דבר ראשון וסוכנות AP, משבר אנרגיה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 באפריל 2017
הערות שוליים
- ^ ליאור גרינבאום, משק החשמל בעזה קורס: מיזם תחנת הכוח הופסק והחוב לחברת החשמל הולך וגדל, באתר גלובס, 16 בינואר 2001
- ^ חגי אטקס, הפלשתינים: בסוף השנה הבאה ננתק את רצועת עזה מרשת החשמל הישראלית, באתר גלובס, 5 באפריל 2000
- ^ חגי אטקס, חברת החשמל הפלשתינית בעזה תונפק לפי שווי של 19.8 מיליון דולר, באתר גלובס, 27 ביוני 2000
- ^ שירות בלומברג, CCC הפלשתינית עוקפת את הסכסוכים, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2005
- ^ ליאור גרינבאום, הרשות הפלשתינית תחל השבוע בהפקת חשמל בתחנת הכוח בעזה; תופעל בגז טבעי, באתר גלובס, 3 בפברואר 2002
- ^ דוד חיון, מו"מ בין חברת החשמל לפדטקו והרשות הפלשתינית לחיבורה לקו מתח עליון, באתר גלובס, 16 בדצמבר 1999
- ^ ליאור גרינבאום, הפלשתינים יניחו צינור להולכת גז טבעי ממצרים לתחנת הכוח בעזה, באתר גלובס, 15 בפברואר 2004
- ^ תחנת הכוח בעזה הפסיקה את פעולתה בשל מחסור בסולר. ישראל מוסיפה למנוע כניסת דלקים לרצועה, באתר גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, 18 באוגוסט 2020
- ^ חגי אטקס, הפלשתינים מבקשים לחבר רשת החשמל שלהם למדינות ערב, באתר גלובס, 27 באוקטובר 1999
- ^ ליאור גרינבאום, עיכוב הפעלת תחנת הכוח בעזה גורם לנזקים של 2.4 מיליון דולר בחודש, באתר גלובס, 19 במרץ 2001
- ^ הניו יורק טיימס, לזלי יין, בכירים באנרון מכרו מניות בכמיליארד ד' לפני קריסת החברה, באתר הארץ, 13 בינואר 2002
- ^ רן דגוני, וושינגטון, חברת אנרון המתמוטטת מנסה למכור חלקה בתחנת הכוח בעזה, באתר גלובס, 24 בינואר 2002
- ^ דוד חיון, חברת אנרון תבחן מחדש את המשך הקמת תחנת הכוח הפלשתינית בעזה, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2002
- ^ ליאור גרינבאום, תחנת-הכוח בעזה החלה לפעול; עד סוף השנה צפויה לספק 140 מגוואט חשמל, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2002
- ^ 15.0 15.1 עקיבא אלדר, ארה"ב תשלם 48 מיליון דולר לתיקון תחנת הכוח בעזה שהופצצה על ידי ישראל, באתר הארץ, 1 ביולי 2006
- ^ מעשה נקם: הפצצת תחנת הכוח של רצועת עזה והשלכותיה, באתר בצלם, ספטמבר 2006
- ^ 17.0 17.1 הדי כהן, "לוויתן" תספק גז לתחנת הכוח בעזה ב-50 מ' ד' בשנה, באתר גלובס, 3 במרץ 2016
- ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: תחנת הכוח של עזה הופצצה והושבתה, באתר כלכליסט, 30 ביולי 2014
- ^ ישראל דחתה בקשת טורקיה להציב ספינה שתספק חשמל לעזה, באתר וואלה!
- ^ אליאור לוי ומתן צורי, ארה"ב מודה לקטאר ולישראל על הכנסת מכליות הסולר לעזה: "המטרה - הפסקת אש", באתר ynet, 9 באוקטובר 2018
- ^ אליאור לוי, בגלל בלוני התבערה: ישראל תפסיק להעביר דלק לתחנת הכוח בעזה, באתר ynet, 25 ביוני 2019
- ^ אילנה אושומירסקי, ליעד אוסמו, 20 אלף ערכות לגילוי קורונה לרצועה, תחנת הכוח בעזה תחזור לפעילות, באתר ynet, 1 בספטמבר 2020
- ^ ג'קי חוריו אלמוג בן זכרי, תחנת הכוח היחידה בעזה הפסיקה לעבוד; זרם החשמל יצומצם לעד ארבע שעות ביום, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2020
