תעסוקת חרדים בישראל
תעסוקת חרדים היא סוגיה כלכלית, חברתית ופוליטית, הנמצאת על סדר היום הציבורי בישראל. שיעור התעסוקה של הגברים החרדים הוא מהנמוכים בישראל[1].
רקע
במחצית השנייה של המאה ה-20, השתנו דפוסי התעסוקה בציבור החרדי, בפרט בקרב גברים, כשרוב הגברים בציבור זה בוחרים לעסוק בתורה ולא לעבוד לפרנסתם, בעידודם של גדולי ישראל ובפרט החזון איש והרב שך. בין הערכים התורניים המשפיעים על קבלת ההחלטות ביציאה או אי יציאה לעבודה בקרב בני החברה החרדית נמנים לימוד התורה, חיוב הבעל בפרנסת אשתו וילדיו, צניעות האישה, התפיסה כי קריירה, קידום או עושר אינם ערכים לכשעצמם ועוד. תנודות ושינויים בתפיסות עולם אלו השפיעו על ההתנהגות בנושא זה. החל משנת 2002 לערך, עם הגברת עידוד היציאה לעבודה במדינת ישראל והגידול המתמיד של הציבור החרדי, חל שינוי במגמה והחל גידול בהיקף התעסוקה בקרב החברה החרדית.
שיעור התעסוקה בפועל
החברה החרדית מתחלקת לשלושה זרמים מרכזיים: הזרם החרדי-ליטאי, חרדי-חסידי והחרדי-ספרדי. על פי רוב החוקרים כל זרם מהווה כשליש מכלל הציבור החרדי[2]. קצב הגידול של האוכלוסייה החרדית גבוה יחסית לקבוצות אחרות בישראל, בשל שיעור פריון גבוה במיוחד. על פי סקירה שהוכנה במרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנת 2018 אחוז הנשים החרדיות העובדות היה 75.5% בהשוואה ל-74.2% בממוצע בישראל. נשים החרדיות השתכרו 3.7% פחות לכל שעת עבודה. אצל הגברים היו אחוזי התעסוקה הרשומים 47.8% לעומת 82.3% אך פערי השכר היו נמוכים ב־30.5%[3]. בין השנים 2000–2020 האוכלוסייה החרדית הכפילה את גודלה[4]. בשנת 2021 חיים בישראל כ-1,226,000 יהודים חרדים, מתוכם כ-420,000 בגילאי העבודה. בשנת 2019, שיעור התעסוקה הכללי בישראל (גילאי 25–64) עמד על 81%, שיעור התעסוקה של נשים חרדיות הוא כ-76%, ושיעור התעסוקה של גברים חרדים הוא כ-51%[5], שינוי הנובע מתפיסת האשה המפרנסת אליה מחונכות בנות המגזר, – שיעור תעסוקה מהנמוכים ביותר בישראל. בנוסף לכך שיעורי המועסקים במשרה מלאה במגזר החרדי בגילאי העבודה העיקריים נמוכים באופן משמעותי בהשוואה לאלו של החילונים והמסורתיים. פער זה בולט בעיקר בקרב נשים חרדיות בגילאים 25–64. כשליש בלבד (36.5%) מהנשים בקבוצה זו הועסקו במשרה מלאה (בהיקף של 35 שעות שבועיות ויותר), לעומת כשני שלישים מהנשים החילוניות (66.9%). גם הפער בשיעור המועסקים במשרה מלאה בין הגברים החילונים (87%) לגברים החרדים (60.7%) גבוה מאוד ומעיד על הבדלים מהותיים במאפייני התעסוקה של אוכלוסיות אלו[6].
שיעור העוני, לפי המדד המקובל בביטוח הלאומי, בציבור החרדי הוא בסביבות 50%. ההכנסה הממוצעת של משפחה חרדית נמוכה במחצית מהממוצע הישראלי[7] ושיעור התעסוקה שלהם נמוך. שיעור התעסוקה של גברים חרדים חווה ירידה מתמשכת משיעור של כ-63% בקרב גילאי העבודה העיקריים (64-25) בשנת 1980 לכ-36% בשנת 2002. החל מ-2003, במהלך הדרגתי התהפכה המגמה ושיעור התעסוקה עולה בהתמדה. בשנים 2014–2015 עלה שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים לשיא של 53.8%[8]. אף על פי שמחצית מהאוכלוסייה החרדית נמצאת מתחת לקו העוני, החרדים אינם מרגישים עניים, והחברה החרדית מספקת פתרונות - קניות מרוכזות, תרומות, סיוע לא כספי (התנדבות) והלוואות ללא ריבית[דרוש מקור].
על פי התחזיות לטווח הבינוני (עד 15 שנה), שיעורה של האוכלוסייה החרדית מכלל האוכלוסייה ב-2030 צפוי להיות כ-16%; באותה שנה יהיה מספר החרדים מתחת לגיל 20 כמיליון נפש, ושיעורם מכלל שכבת הגיל הזאת יהיה 25%. שיעור החרדים בגילאי העבודה העיקריים (25–64) יהיה 11%. הצפי הוא שבשנת 2033 תמנה האוכלוסייה החרדית כולה 2 מיליון נפש, מתוך 11.7 מיליון נפש הצפויים לחיות בישראל באותה שנה[4]. שילוב החרדים בכוח העבודה, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, חשוב במיוחד לאור הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית בהשוואה לגידול של יתר האוכלוסייה. לפי התחזית הדמוגרפית של הלמ"ס שיעור האוכלוסייה החרדית בגילאי העבודה העיקריים (25–64) צפוי כמעט לשלש את עצמו בארבעת העשורים הקרובים. אם נכון ל-2020 שיעור החרדים בגילאי העבודה העיקריים עומד על 7.8%, הרי שבשנת 2040 הוא צפוי לעמוד על 14.3%, ובשנת 2060 על 23.4%[9]. הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי המליצה ב-2011 על מציאת דרכים להשתלבות בתעסוקה, וחתירה לשוויון גובר בנשיאה בנטל, מתוך כבוד הדדי והכרה בערך של השני.
מגמות וגורמים
על פי נתוני בנק ישראל, שיעור התעסוקה של הגברים החרדים היה בירידה מתמדת מתחילת שנות השמונים. מ-63% בקרב גילאי העבודה העיקריים בשנת 1980 ירדו אחוזי התעסוקה ל-36% בשנת 2002, אולם מסוף שנת 2002 התהפכה המגמה ושיעור זה עולה בהתמדה[10]. העליה הזו בתעסוקת גברים חרדיים נבלמה בשנת 2015. בקרב תעסוקת נשים חרדיות העלייה נמשכת. בשני העשורים האחרונים (2000–2020) התחזקו התמריצים הכספיים לתעסוקה לכלל האוכלוסייה. עקב מאפייני הקבוצה החרדית ההשפעה הייתה משמעותית יותר עבורם. החל משנת 2002 נעשתה הפחתה משמעותית והדרגתית בקצבאות הילדים, בשנת 2012 הוחל תשלום מענק עבודה. בשנים 2013–2014 בוצעו שינויים ספציפיים לקבוצה החרדית. חל קיצוץ משמעותי בתקציב שמופנה לאוכלוסייה החרדית.
קצבת אברך: הקיצוץ חל בתקציב הישיבות הגבוהות והכוללים המועברים לאברכים (ממיליארד ₪ בשנת 2012 ל-570 מיליון ₪ בשנת 2014, מ-800 ₪ בחודש לאברך בשנת 2012, ל-400 ₪ בחודש בשנת 2014).
סבסוד מעונות יום ומשפחתונים: עד שנת 2008 הסבסוד היה מותנה בכך ששני בני הזוג עובדים. בשנה זו שונה החוק כך שלימוד בישיבה יחשב כלימוד אקדמי ובכך יוכר לסבסוד מעונות. בשנת 2022 שונה החוק כך שלימוד בישיבה הוחרג, בג"ץ דחה את יישום החוק עד לסוף שנת תשפ"ב, ולאחר מכן הדבר נדחה בשנה נוספת.
קצבת הבטחת הכנסה לאברך: הזכאות לקצבה 1,040 ₪ בחודש הניתנת לאברכים במשקי בית עם הכנסה נמוכה פחתה – בשנת 2012 היו כ-10,000 זכאים ובשנת 2014 כ-8,000 בלבד. בשנת 2014 בג"ץ ביטל את ההסדר לפיו ניתנה הקצבה וכתוצאה מכך בשנת 2015 לא ניתנה הקצבה. עם זאת, בשנת 2015 מדיניות התמיכה השתנתה ואיתה גדלו התמריצים השליליים ליציאה לעבודה של גברים חרדים[11]. ממשלת ישראל השלושים וארבע שהוקמה בשנת 2015 שינתה חלק מההחלטות. למשל, בוטלה ההתניה של סבסוד מעונות היום בעבודה של שני ההורים, הועלתה בחזרה קצבת האברך, והוחזר התשלום של הבטחת הכנסה לאברכים נזקקים - רק שההגדרות שונו והיום הקצבה ניתנת דרך משרד החינוך לסטודנטים (לצורך הגדרה זו גם אברכים מוגדרים כסטודנטים) עם 3 ילדים או יותר ושמשתכרים שכר נמוך.
החלטות ממשלה וחקיקה בתחום
- בשנת 2010 התקבלה החלטת ממשלה על יעדי תעסוקה כמותיים לשנת 2020 לאוכלוסיות מיוחדות, בהן האוכלוסייה החרדית[12] היעדים שעל פיהם מכַוונים משרדי הממשלה את פעילותם בתחום שילוב חרדים בשוק העבודה הועמדו על שיעור תעסוקה של 63% בכל אחת משתי הקבוצות בנפרד, גברים ונשים, בגילאי העבודה העיקריים.
- בדצמבר 2015, התקבלה בממשלה ה־34 החלטה 869 המבקשת לאמץ את המלצות הצוות הבין משרדי לשילוב האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה, אשר הוקם כשנה וחצי קודם לכן. המלצות הצוות נגעו להפחתת חסמים וקביעת במגזר הציבורי מכסות מינימום להשתלבות חרדים.
- חוק ייצוג הולם: בהחלטת ממשלה מס' 3268 מ-17 בדצמבר 2017 נקבע שיש צורך בייצוג הולם של האוכלוסייה החרדית בקרב עובדים בשירות המדינה, ולפיכך נקבע ששיעור העובדים החרדים לא יפחת מ-7% מכלל העובדים שנקלטים בשירות המדינה בשלוש השנים הקרובות, קרי עד סוף שנת 2020[13].
מניעים וחסמים
החסמים העיקריים לתעסוקה בקרב האוכלוסייה החרדית הם בעלי שונות מגדרית. מאפיין בולט של האוכלוסייה החרדית הוא בכך שחלק ניכר מהגברים משקיעים את עיקר זמנם ומרצם בלימודים תורניים ולכן חסמיהם שונים משל הנשים.
החסמים העיקריים בקרב הגברים
- החסם החוקי - חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם המונע מתלמידי ישיבה להשתלב בשוק העבודה כל עוד לא שירתו בצבא[14].
- החסם הכלכלי – הטבות ותמריצים שלילים היוצרים כדאיות נמוכה לצאת לעבודה.
- החסם המקצועי - העדר השכלת יסוד וכישורים תעסוקתיים מותאמים לשוק העבודה כתוצאה מהימנעות מלימודי ליבה[15].
החסמים העיקריים בקרב הנשים
חסמי התעסוקה של נשים חרדיות פחותים מאלו של הגברים החרדים והפער בשיעור התעסוקה בינן לבין נשים יהודיות לא חרדיות הצטמצם משמעותית בעשורים האחרונים[16]. עיקר הפער בין הנשים החרדיות לנשים הלא חרדיות ולגברים החרדים הוא ברמת השכר החודשי וזאת משום שנשים חרדיות עובדות בשיעורים גבוהים במשרות חלקיות[17]. פוטנציאל משמעותי להגדלת ההכנסה היחסית של הנשים החרדיות הוא מיצוי התעסוקה באמצעות הרחבת היקף המשרה. ואולם, סביר להניח שקשה יהיה לממש פוטנציאל זה במלואו בהינתן מספר הילדים הגבוה יחסית במשק הבית החרדי[18]. חסמים נוספים נוגעים להתנגדות של חלקים בחברה החרדית ללימודים אקדמיים ולהשתלבותן של נשים בתחומי עיסוק ובמקומות עבודה מסוימים, שאינם נתפסים כמתאימים לאישה חרדית.
יצויין כי יציאתן של נשים לשוק העבודה גוררת אתגרים שונים, ובראשם עול התפקיד הכפול המוטל על האישה כמגדלת הילדים וכמפרנסת היחידה של משפחתה[19]. אתגרים אלו הם המניע המרכזי למגמת השינויים בעולם התעסוקה החרדי. נשים חרדיות רבות זונחות את המקצועות המסורתיים של מורות או גננות ועוברות לתחומים אחרים כמו ההייטק, שבו, נכון לשנת 2020 משתלבות כ-10% מהצעירות יוצאות הסמינרים[20], אדריכלות, או ראיית חשבון. בשנים האחרונות התפתחו גם אפשרויות תעסוקה שלא היו מקובלות במגזר החרדי כמו מקצועות הבמה והאופנה. בעקבות שינויים אלו והמפגש שהם מחייבות עם גברים שאינם חרדים נוצרות דילמות שונות. נמצא כי הנשים החרדיות מתמודדות בצורה טובה עם סביבת עבודה הטרוגנית וסביבה כזו אינה משפיעה על מידת השיוך שלהן לחברה החרדית[21]. במקביל לגיוון במקצועות שאותם לומדות הנשים החרדיות ובהן הן משתלבות בתעסוקה, חל גם גידול משמעותי בשיעור הנשים החרדיות המועסקות כעצמאיות[22]. ראו בהמשך הערך מידע נוסף על תחומי העסקתן של נשים חרדיות.
השכלה
ערך מורחב – השכלה גבוהה בחברה החרדית בישראל
כאשר בוחנים את רמת ההשכלה של גברים חרדים ונשים חרדיות, ניכרים פערים מהותיים ביניהם. בעוד ש-73% מהנשים החרדיות הן בעלות תעודת בגרות או השכלה על-תיכונית או אקדמית, רק ל-29% מהגברים החרדים השכלה ברמה כזו. כמו כן, שיעור הנשים האקדמאיות בקרב החרדיות (14%) הוא יותר מפי שניים מאשר שיעור זה בקרב גברים חרדים (6%). גברים חרדים ללא השכלה אקדמאית מועסקים בין 60-40% בלבד[23]. מאידך גברים חרדים אקדמאים הם קבוצת המיעוט שמשולבת בצורה המיטבית מבחינת ייצוג וגם מבחינת שכר.
שיעורי התעסוקה במאה ה-21
שיעור התעסוקה בקרב גברים
| שנה | שיעור התעסוקה | ציון דרך |
|---|---|---|
| 2014 | 45.5 | |
| 2015 | 51.2 | הורדת גיל הפטור משירות צבאי ל-22 באופן חד פעמי (ריקון הבריכה), קיצוץ בקצבאות |
| 2016 | 51.7 | |
| 2017 | 51.1 | |
| 2018 | 50.2 | |
| 2019 | 52.2 | |
| 2020 | 53.1 | |
| 2021 | 50.8 | משבר הקורונה בישראל |
- לפי מחקר שבוצע מספר הגברים החרדים העובדים גבוה מהמדווח[24].
שיעור התעסוקה בקרב נשים
| שנה | שיעור התעסוקה | ציון דרך |
|---|---|---|
| 2014 | 70.8 | |
| 2015 | 73.1 | קיצוץ בקצבאות |
| 2016 | 72.8 | |
| 2017 | 73.1 | |
| 2018 | 76.1 | |
| 2019 | 77.5 | |
| 2020 | 78.7 | |
| 2021 | 78.2 | משבר הקורונה בישראל |
תעסוקה והכנסה
שכר עבודה חודשי
המגזר החרדי מאופיין ברמת שכר נמוכה מהממוצע של כלל האוכלוסייה בישראל. בשנת 2016 ממוצע השכר של כלל האוכלוסייה (25–64) היה גבוה ב-48.7% מהממוצע הכלל חרדי מפילוח מגדרי עולה כי ממוצע השכר של כלל הגברים היה גבוה ב-60.1% מממוצע השכר אצל גברים חרדים. בקרב הנשים הממוצע הכללי היה גבוה ב-29.3% מהשכר הממוצע את הנשים החרדיות. השכר של הגברים והנשים מהאוכלוסייה החרדית עלה בשנים 2014–2016 ב-10% וב-14% בהתאמה[25]. לפערי השכר הסברים רבים, ביניהם פערים בהון אנושי שמותאם לשוק העבודה, בידול ענפי ופערים בהיקפי משרה.
שכר שעתי
בשנת 2016 הממוצע הכללי של ערך שעת עבודה ברוטו בקרב העובדים בישראל היה גבוה 18.6% מהממוצע באוכלוסייה החרדית העובדת, בפילוח מגדרי הפער בקרב הגברים הלא חרדים היה גדול ב־30.5% מהגברים החרדיים, עם זאת בקרב הנשים פער הממוצע של ערך שעה עמד על 3.7% בלבד. מספר שעות העבודה השבועיות בישראל גבוה ביחס לממוצע מדינות ה-OECD. בשנת 2015 כלל הגברים בישראל עבדו בממוצע 45.2 שעות בשבוע, לעומת 40.5 שעות שבועיות בממוצע במדינות ה-OECD. כלל הנשים בישראל עבדו בממוצע 36 שעות בשבוע לעומת 34 שעות שבועיות בממוצע לנשים במדינות ה-OECD. בקרב העובדים החרדים התמונה שונה לחלוטין מספר שעות העבודה השבועיות לגבר חרדי עמד על 37 שעות בלבד, שהם 82% מן הממוצע של עובד גבר בישראל, מספר שעות העבודה לנשים חרדיות עומד על 27.5 שעות בלבד, שהם 76% מן הממוצע של אישה עובדת בישראל.
מבנה ההכנסות
בניתוח מבנה ההכנסות ברוטו של משקי בית לא-חרדיים ניתן לראות שבממוצע כ-78% מהכנסות משק הבית מקורן בעבודה, 9% מקצבאות ותמיכות, וכ-13% מהון ומקופות גמל ופנסיה. לעומת זאת, בקרב משקי בית חרדיים, בממוצע רק כ-66% מהכנסות משק הבית מקורן בעבודה, 24% מההכנסות מגיעות מקצבאות ותמיכות, וכ-10% מגיעות מהון ומקופות גמל ופנסיה[5] כאשר מביאים בחשבון גם את תשלומי החובה, כדי לחשב את ההבדלים בתמהיל ההכנסות נטו, מתברר כי רק 62% מהכנסותיהם נטו של משקי הבית החרדיים מקורם בעבודה (לעומת 73% בקרב יהודים לא-חרדיים[26]. תמהיל הכנסות זה בעתות משבר (דוגמת משבר הקורונה בשנת 2020) או מיתון כלכלי מספק למשקי הבית החרדיים יציבות כלכלית גדולה יותר נוכח התלות הנמוכה יותר בהכנסות מעבודה, שנפגעות יותר בעתות משבר. עם זאת בטווח הבינוני, לא ניתן להגיע למסקנה זו כאשר מביאים בחשבון את מאפייני התעסוקה של הציבור החרדי, ואת מקורות ההכנסה מקיצבאות ותמיכות – שעשויים להיפגע לאחר היציאה מהמיתון בשל הצורך שנוצר לצמצום הגירעון.
תחומי תעסוקה
קיימים הבדלים משמעותיים בשיעור המועסקים בענפי התעסוקה השונים קיימים בין עובדים חרדים לעובדים יהודים לא־חרדים. בשנת 2015 שיעור הגברים החרדים שהועסקו בחינוך (28%) אל מול (5%) באוכלוסייה היהודית הלא־חרדי. תחום נוסף הוא המסחר: (16%) מן העובדים החרדים עובדים במסחר לעומת (11%) מקרב שאר העובדים היהודים. בענף ההייטק, הנחשב "קטר הצמיחה של המשק", עובדים (13%) מכלל הגברים היהודים הלא-חרדים אך רק (3%) מן הגברים החרדים. בקרב הנשים הפערים דומים: ב-2015 שיעור הנשים החרדיות שהועסקו בחינוך עמד על (42%) אל מול (17%) המועסקות בתחום זה באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. בתחום המסחר הועסקו (7%), לעומת (11%) מקרב העובדות היהודיות הלא-חרדיות. הפערים בענף ההיי-טק קטנים מאלו שבקרב הגברים. בעבר שיעור הנשים החרדיות המשתלבות בהיי-טק גבוה יחסית ועומד על (4%) מכלל העובדות. לעומת (7%) מקרב העובדות הלא חרדיות[27]. העדרם בעבר של עובדים חרדים מתחומי התעסוקה עתירי השכר ובייחוד התעשייה וההיי-טק השפיעו על רמת השכר הנמוכה שלהם[28]. בשנים האחרונות שיעור הנשים החרדיות בהייטק הוא כמו השיעור בחברה הכללית, ובקרב הצעירות הוא אף גבוה יותר[29].
ההבדל בין שיעור התעסוקה בארצות הברית
החברה החרדית בארצות הברית, אימצה היבטים רבים יותר של העולם המודרני לעומת זו הישראלית. השפעת המודרניות על החרדיות האמריקאית כוללת רמת חיים גבוהה, תרבות ופנאי. בחרדיות האמריקאית התפתח גם מעמד ביניים של חרדים המתגוררים בבתים מרווחים, מחזיקים מכוניות ותחומי התעסוקה שלהם דומים למקביליהם במעמד הביניים האמריקאי. גם בתחום ההשכלה יש פערים בין החרדיות האמריקאית לחרדיות הישראלית. ל־25% מהחרדים בארצות הברית יש תואר אקדמי[30].
ניתן להציע כמה סיבות להבדלים בין החרדים בארצות הברית לחרדים בישראל:
- סיבה חוקית — לגברים חרדים בארצות הברית אין חובת שירות צבאי או לימוד תורה כתחליף אליו. משום כך רובם יצאו לעבוד או לרכוש הכשרה מקצועית בגיל צעיר יותר. בישראל לעומת זאת דחיית השירות לבני ישיבות הותנתה באי־יציאה לעבודה עד גיל מאוחר ותוצאה שלה הייתה התפתחות "חברת הלומדים" החרדית־ישראלית.
- סיבה היסטורית — בארצות הברית התבססה החברה החרדית לאחר מלחמת העולם השנייה, ואילו בישראל נבנתה החברה החרדית על בסיס שורשים קנאיים של היישוב הישן שהתגבשו כבר בסוף המאה ה־19.
- סיבה תאולוגית — החרדים בארצות הברית התמודדו בעיקר מול אתגרי העולם המודרני, ואילו התמודדות החרדים בישראל הייתה כפולה, עם המודרניות ועם הצלחת מדינת ישראל החילונית. הממד התאולוגי באתגר השני מחִייב ניכור מהמדינה, אך באופן שונה מהמודל "המוכר" של חיים יהודיים בגלות.
- סיבה אידאולוגית — האוכלוסייה החרדית שהגיעה לארצות הברית, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה אוכלוסיית פליטים שהיגרה מסיבות כלכליות בלבד. לעומת זאת, ההגירה לישראל נבעה גם מסיבות דתיות הקשורות בקדושת הארץ.
- סיבה חברתית — הגבולות בין החברה החרדית לחברה הסובבת ברורים יותר בארצות הברית. ההבחנה בין יהודים לגויים שם מובהקת, ולכן גם עבודה משותפת עימם אינם סודקים אותה. חרדים בישראל, לעומת זאת, חיים ועובדים לצד יהודים אחרים, לעיתים יהודים דתיים, ולכן החשש מזליגה גדול יותר, ובעקבותיו הצורך בהגברת ההסתגרות.
- סיבה כלכלית — תנאי החיים וההזדמנויות הכלכליות אפשרו לחברה החרדית בארצות הברית שגשוג כלכלי מותנה בתעסוקה. כמו כן, היקף מדינת הרווחה בארצות הברית מוגבל יותר, במיוחד בתחומי החינוך, ההשכלה התורנית (ישיבות וכוללים) וקצבאות הילדים. אילוץ זה מחייב את החרדים בארצות הברית לצאת לעבודה בגיל צעיר.
תעסוקה במשבר הקורונה
כמחצית מדורשי העבודה בחודש מרץ 2020 היו עובדים כלליים (או ללא ניסיון), או עובדי חינוך, מכירות, או מסעדנות ומזון. כאשר מחריגים את ענף החינוך, החשיפה של המגזר החרדי לענפים שנפגעו בתחילת משבר הקורונה יותר מן המשבר נמוכה משמעותית מן החשיפה של המגזר היהודי הלא-חרדי. ניתוח המצב בענף החינוך (בהקשר החרדי), מצייר תמונה מורכבת. מחד ייצוג היתר של עובדים החרדים עובדי משרד החינוך מקנה לרבים מהם ביטחון תעסוקתי שאינו מנת חלקם של רבים אחרים במגזר הכללי. בנוסף יש לחרדים ייצוג יתר במשרות חינוך שאינן מטעם משרד החינוך, בפרט מטפלות, סייעות ומורות מחליפות, שרבות מהן הוצאו לחל"ת או פוטרו בחודש מרץ 2020[5].בשל המגבלות שהוטלו על הפעילות בתקופת המשבר, עובדים שיוכלו להמשיך לעבוד מרחוק נפגעו פחות. מאחר שהנגישות לעבודה מרחוק בחברה החרדית נמוכה, בשל מספר נמוך של מחשבים, נגישות נמוכה לאינטרנט ומחסור במיומנויות דיגיטליות, הפגיעה התעסוקתית בחברה החרדית הייתה גבוהה[26]. במשבר הקורונה אומנם הפגיעות בשוק העבודה ואובדן ההכנסה מעבודה בציבור העובדים החרדים, היה גדול יותר מאלו של הציבור הכללי, אך בשל אופי המענקים שחולקו, בשנת 2020 הירידה בהכנסה הכוללת של החרדים (דהיינו הכנסה הכוללת גם תשלומי העברה) בחברה החרדית הייתה פחותה מזו שבחברה הכללית, ושיעור העוני בקרבה אף ירד[31].
בטווח הארוך, הפגיעה הכלכלית צפויה להיות קשה יותר בקרב משפחות חרדיות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, וזאת מאחר שמדובר באוכלוסייה חלשה בשוק העבודה המסתמכת יותר על תשלומי ההעברה[26].
חובת הפרנסה ביהדות
בפרק זה חסרה האספקלריה התורנית על התוכן שבפרק. המידע בפרק זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
חיוב הבעל בפרנסת אשתו
להלכה, עול הפרנסה במשפחה מוטל על הבעל[32]. חובת זו מעוגנת גם בכתובה[33], אולם החיוב אינו מוטל עליו במקרה שיש להם כדי צורכם על ידי מלאכת אחד מהם, או באמצעים אחרים. כך פוסק בערוך השולחן למשל, להדר לשאת אישה בת אמידים (שחמיו ידאג למלאות צרכיהם) או אישה היודעת לעבוד שהיא תפרנסנו על מנת שיוכל לעסוק בתורה ללא עול הפרנסה[34].
חיוב זה של הכתובה, בא למנוע בעיקרו שני מצבים, 1) עשיר שיש לו לתת ואינו מוכן להעלות את רמת מחייתה של אשתו בהתאם ליכולותיו. 2) אדם עני שאין לו לתת אפילו פרנסה מינימלית, ואף על פי כן מסרב לגרש את אשתו בכתובתה. באמצעות התחייבויות אלו כופים אותו לגרשה ולשלם כתובתה[35].
אולם אם מצליחים בני הזוג להתקיים על משכורת האישה, מקיים הבעל בכך את כל התחייבויותיו כלפי אשתו, מכיוון שעל פי ההלכה משכורת האישה שייכת לבעל "להיות מעשי ידיה שלו"[35], ונחשב הוא בכך המפרנס.
הרמב"ם גם פוסק שהאישה רשאית לוותר על זכותה זו, ולפרנס את עצמה, ולזכות לעצמה במעשי ידיה. "איני ניזונת ואיני עושה"[36].
חיוב השתדלות בפרנסה ללומדי תורה
בתלמוד במסכת ברכות[37] מובאת מחלוקת רעיונית בין שיטת רבי ישמעאל הסובר שיש לשלב עיסוק בתורה ובפרנסה, לבין שיטת רבי שמעון בר יוחאי, הסובר שעל האדם לעסוק בתורה בלבד בביטחון, ומשמים כבר יזמנו לו את פרנסתו.
הגאון מווילנא ראה משנה זו כתואמת שיטת רבי ישמעאל: "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון". (אבות ב,ב)
הרמב"ם בהלכות לימוד תורה כתב בחריפות להלכה כשיטת רבי ישמעאל, כי "העוסק בתורה שמתבטל ממלאכה ומתפרנס מן הצדקה, הוא מחלל שם שמים ומבזה את התורה". ובחיבורו בפירוש המשניות[38] אף הביא שלמרות שדבריו לא ימצאו חן בעיני גדולי התורה של זמנו, אין לקחת ולהתפרנס עבור לימוד התורה, והביא שחכמי התורה שבתקופת התלמוד עסקו רובם או כולם במלאכה[39]
אמנם בהלכות שמיטה ויובל כותב להיתר:
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו [אותו] והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות [הרבים] אשר בקשו בני האדם. הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים וכו'.
— משנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכה י"ג
.
וכן רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך (בספרו כסף משנה על הרמב"ם) פרך את ראיות הרמב"ם והביא מקורות להתיר לתמידי חכמים להתפרנס מתמיכת הציבור על מנת לעסוק בתורה, והוסיף וכתב להתיר אף משום צורך השעה ועת לעשות להשם:
"ראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבנו (הרמב"ם) ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הציבור, אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות להשם הפרו תורתך, שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה, לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי, והיתה התורה משתכחת חס ושלום"
בהלכה
בשולחן ערוך בהלכות משא ומתן פסק כדעת רבי ישמעאל: "ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". אולם במחצית השקל כבר כתב על פי המהרש"א, שפסק זה הינו תקף דווקא לכלל העולם, אולם בני עליה רשאים לכתחילה לנהוג כשיטת רשב"י, ולסמוך שמלאכתם תיעשה על ידי אחרים. וכן נפסק בביאור הלכה.
גם הרמב"ם בעצמו כתב דברים דומים[40]:
”כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו” (רמב"ם הלכות שמטה ויובל יג יג)
ביטחון
כתב המשנה ברורה: ”שלא יעשה מלאכתו עיקר אלא ארעי, כי ראוי להאדם לעסוק "רק כדי פרנסתו אך בזה גופא צריך להיזהר מפיתוי היצר שמפתהו שכל היום צריך השתדלות על הרווחה זו. והעיקר שיתבונן בעצמו, מה הוא הכרח האמיתי שאי אפשר בלעדו ואז יכול להתקיים בידו שיהא מלאכתו עראי ותורתו עיקר.” (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ו, סעיף א')
ובשולחן ערוך[41] נפסק כי טוב לומר כל בוקר "פרשת המן", ובמשנה ברורה ביאר שטעם הקריאה הוא "כדי שיאמין שכל מזונותיו באים בהשגחה פרטית, וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר, להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות, כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו".
הערות שוליים
- ^ בילי פרנקל, מחקר: שיעור העסקת גברים חרדים לא צומח מאז 2015, באתר ynet, 30 בינואר 2020
- ^ אסף מלחי, ינואר 2017, בין השתלבות להיבדלות עמדות הציבור החרדי כלפי לימודים אקדמיים
- ^ תעסוקת החרדים: תיאור יעדי הממשלה והתפתחות הנתונים בשנים באחרונות. ב' בטבת תשע"ט 10 בדצמבר, 2018
- ^ 4.0 4.1 גלעד מלאך, לי כהנר, שנתון החברה החרדית בישראל 2018, המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ 5.0 5.1 5.2 איתן רגב 26/4/2020, כיצד תושפע כלכלת המגזר החרדי ממשבר הקורונה?, המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ אסף מלחי, אוקטובר 2016, מאפייני תעסוקה במגזר החרדי לפי קבוצות גיל ואזורים, משרד הכלכלה, אגף מחקר וכלכלה
- ^ ניצה (קלינר) קסיר, מודיעין עילית, 31/12/2017, מספרים, תרבות, אתגרים, המכון החרדי למחקרי מדיניות
- ^ ניצה (קלינר) קסיר, בני ברק, ינואר 2017, שילוב אוכלוסיות מגוונות בתעסוקה, הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה
- ^ תחזיות אוכלוסיית ישראל, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2019
- ^ ניצה (קלינר) קסיר, בנק ישראל, ״תעסוקת חרדים - מגמות והשלכות״, באתר הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, 2017.
- ^ כפיר כץ, זאב קריל, חשיבות התמריצים הכספיים לשיעור תעסוקת גברים חרדים, אגף הכלכלן הראשי משרד האוצר, 2019
- ^ מזכירות הממשלה 15/7/2010, החלטה מס. 1994 של הממשלה, משרד ראש הממשלה
- ^ מזכירות הממשלה 17/12/2017, ייצוג הולם בשירות המדינה לבני האוכלוסיה החרדית ואצילת סמכויות לפי חוק שירות המדינה (מינויים), משרד ראש הממשלה
- ^ תעסוקת חרדים וחוק שירות הביטחון, באתר משרד הכלכלה והתעשייה, זרוע העבודה, מאי 2022
- ^ מנואל טרכטנברג, דוח טרכטנברג 2017, דוח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי
- ^ קסיר ניצה ורומנוב דימיטרי (2018) איכות החיים של אוכלוסיות בחרה הישראלית - מבט השוואתי, המכון החרדי למחקרי מדיניות
- ^ מן יערה וקובו רום עמית (2020) נשים חרדיות בשוק העבודה: אפליה מרובה - ניתוח פניות לקו הפתוח לזכויות נשים חרדיות בעבודה, שדולת הנשים בישראל
- ^ ניצה (קלינר) קסיר, שלומית שהינו קסלר, אסף צחור-שי אוגוסט 2018, בין בחירה לאין ברירה, מה משפיע על היקף שעות העבודה של נשים חרדיות, משפט חברה ותרבות א (כרך: המשפט והחרדים בישראל), בעריכת יורם מרגליות וחיים זיכרמן, הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, עמ' 433-456
- ^ ניצה (קלינר) קסיר, שלומית שהינו-קסלר ואסף צחור-שי, בין בחירה לאין ברירה – מה משפיע על היקף שעות העבודה של נשים חרדיות?, "משפט, חברה ותרבות" א': המשפט והחרדים בישראל, 2018.
- ^ ניצה (קלינר) קסיר, חרדים להייטק - מגמות, הזדמנויות וצעדים נדרשים, באתר המכון החרדי למחקרי מדיניות, ומכון אהרן, 2020
- ^ יהודית מילצקי מהמכון החרדי למחקרי מדיניות, מפרנסות על החומה
- ^ ניצה (קלינר) קסיר עצמאיות בחברה החרדית, המכון החרדי למחקרי מדיניות, 2020
- ^ מיכאל שראל, פורום קהלת לכלכלה, דרכה של ישראל לשגשוג כלכלי וחברתי: תמונת המצב המצטיירת מנתוני הלמ"ס, כנס סיכום השנה הכלכלית 2019
- ^ שחר אילן, בלעדי לכלכליסטמחקר חדש מגלה: 9% מהגברים במגזר החרדי עובדים בשחור, באתר כלכליסט, 1 ביולי 2021
- ^ מאיר איזנקוט, דצמבר 2018, תעסוקת חרדים: תיאור יעדי הממשלה והתפתחות הנתונים בשנים האחרונות, הכנסת, מרכז המחקר והמידע המחלקה לפיקוח תקציבי
- ^ 26.0 26.1 26.2 ניצה (קלינר) קסיר ואסף צחור-שי, משבר הקורונה, החברה החרדית שוק העבודה העתידי - אתגרים והזדמנויות, באתר דין ומידע - ספריה דיגיטלית לכתבי עת, 2020
- ^ מאיה חושן, לי כהנר וגלעד מלאך, שנתון החברה החרדית, 2017, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017
- ^ גלעד מלאך, בשיתוף ג'וינט ישראל תבת, שילוב חרדים בתעסוקה יעדים ותוכניות לשנת 2030, המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ "ההיי-טק הישראלי: שילוב אוכלוסיות הוא צו השעה". TheMarker. נבדק ב-2021-04-11. 31 בדצמבר 2020. מאת: ניצה (קלינר) קסיר.
- ^ תורה ודעת: חינוך חרדי לבנים בארצות הברית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ אורן הלר, ניצה (קלינר) קסיר, להב כראדי ומירי אנדבלר, רמת החיים, העוני והאי-שוויון בהכנסות – 2019-2018 אומדן ל-2020 (לפי נתונים מינהליים), באתר המוסד לביטוח לאומי, ינואר 2021
- ^ לדעת רש"י, אונקלוס, אבן עזרא ועוד, חיוב הפרנסה ככלכלה בסיסית לצורך מחיה ולצורך ביגוד (לאדם עני. לעשיר בהתאם לרמתו הכלכלית), כלול בשנים משלושת החיובים שמחויב האיש לאשתו מן התורה: "שאר" ו"כסות". וכן פסק הרמב"ם להלכה (משנה תורה, הלכות אישות פרק י"ב), שבית הדין כופים עני שאיננו מסוגל להביא פרנסה מינימלית לביתו לגרש את אשתו ולשלם את כתובתה. אמנם לדעת הרמב"ן חיוב זה הוא מדרבנן.
- ^ ”אנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון” (תרגום: אני אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס אותך, כראוי ליהודים אשר עובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם).
- ^ סימן רמו סעיף יא : "יהדר שיקח בת איש אמיד וירא אלקים, שיעזור לו שתהא ביכולתו לשבת איזה שנים על התורה. וכך נהגו בדורות שלפנינו, כי גדול שכרן של לוקחי תלמיד חכם לבנותיהן. או אם ביכולתו ליקח אשה יראת ה' שהיא תפרנסנו – מה טוב. ואם אין כל אל ה– ישא אשה ויטרח בפרנסה, ויקבע עיתים לתוכה. כי הקדוש ברוך הוא אינו בא בטרוניא עם בריותיו, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים. אמנם מקביעות עיתים לתורה לא יוכל שום איש ישראל בעולם להפטר."
- ^ 35.0 35.1 רמב"ם הלכות אישות פרק י"ב
- ^ הלשכות אישות פרק יב הלכה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לה, עמוד ב
- ^ הוזכר בדברי הכסף משנה
- ^ במשנה ובתלמוד כונו תנאים ואמוראים שונים על שם אומנתם, לציינם לשבח על כך שהצליחו בתורתם למרות עיסוקם האחר וטרדתם בפרנסה. כך רבי יצחק נפחא, רבי יוחנן הסנדלר ועוד
- ^ למרות שיטתו ההפוכה לחלוטין בהלכות תלמוד תורה לעיל. על יישוב שיטתו כתב הרדב"ז בהלכות שמטה ויובל, וגם ביאר הרב חיים קניבסקי בספרו דרך אמונה על דברי הרמב"ם האלו.
- ^ אורח חיים סימן ש"א
