חיה (יהדות)

חיה ביהדות היא הגדרה הלכתית כוללת לבעלי חיים ממחלקת היונקים שאינם גדלים מטבעם במקום ישוב. בשונה מבהמה שמטבעה גדלה במקום ישוב.

אף שבתורה שבכתב, למעט בהופעות בודדות, מכונים כלל בעלי החיים לעיתים בלשון "חיה" ולעיתים בלשון "בהמה" כשהמשמעות היא הן לחיה והן לבהמה, ולכן קבעו חכמים את הכלל שבכל מה שנוגע ללשון המקרא, (למעט מקרים יוצאי דופן) "הבהמה בכלל חיה". התורה שבעל פה מחלקת בברור את כלל בעלי החיים ההולכים על ארבע לשתי קבוצות עיקריות: חיה ובהמה. במקורות התורה שבעל פה קיימת הבחנה ברורה בכלל בעלי החיים היונקים, בין אלה הנקראים חיה לבין הנקראים בהמה, לחלוקה זו השלכות הלכתיות רבות ומגוונות, כשכמעט כל החילוקים ביניהם נדרשים מהתורה בצורה של "ריבוי ומיעוט".

החלוקה בתורה

המקום הראשון בתורה בו מופיעה חלוקה בין בהמה לחיה הוא בתיאור בריאת העולם

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:

המקרא משתמש בהגדרה "נפש חיה" לכלל בעל החיים, ומחלק בין "בהמה" ל-"חיתו ארץ".

מאפיינים

המאפיינים להגדרה חיה או בהמה משתנים בין בעלי החיים הכשרים לאכילה ובין אלה האסורים לאכילה.

בבעלי החיים הכשרים

בבעלי החיים הכשרים לאכילה, המאפיין הוא מקום גידולה הטבעי של החיה.

• החיות המבויתות שמקומם הטבעי הוא תחת חסותם של בני האדם, נקראות בהמה.
  על הבהמות הכשרות לאכילה נמנים שלושה סוגים בלבד: הפרים, הכבשים והעיזים. טבעם של בהמות אלו, תנובתם וצורת גידולם אינם מתאימים לגידול פראי שלא במקום יישוב, חיות אלו דורשות טיפול וטיפוח יומיומי של בני האדם והן אינן יכולות לדאוג לצרכיהם בעצמם, כגון חליבת הפרות גזיזת הצמר לכבשים וכדומה.
  כמו כן בעלי חיים אלו נדרשים לאדם לצרכיו היומיומיים כגון: חלב, בשר, רכיבה וביגוד.

• 
  פרה
• 
  כבשה
• 
  עז

• החיות הפראיות, שמקומם הטבעי הוא בטבע ולא במקום יישוב, נקראות חיה.
  ישנם שבעה סוגים של "חיות" כפי שיפורט להלן. אופיים של החיות אינו מתאים לחיים בתנאי שבי, טבעם של בעלי חיים אלו הוא לדאוג לעצמם למזון, מחסה והגנה.

בבעלי החיים שאינם כשרים

בבעלי החיים שאינם כשרים מאפיין החלוקה הוא צורת מקור המזון של החיה.

• בעלי החיים הצמחוניים, הניזונים מצמחייה בלבד, נקראים בהמה.

• אוכלי הבשר, מחלקת הטורפים, נקראים בשם חיה.

בין החיות הנפוצות שאינן כשרות לאכילה: כלב, חתול וחזיר.

• 
  כלב
• 
  חתול
• 
  חזיר

החיות הכשרות לאכילה

החיות הכשרות היחידות הן שבע כפי שנכתב בתורה:

אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר:

• אַיָּל - הוא המין ממשפחת האייליים הידועה לנו.
• צבי - סוג בתת-משפחת הצבאיים שבמשפחת הפריים.
• יחמור - סוג ומין יחיד במשפחת האייליים.
• אקו - יעל, לפי דעת ראשוני מפרשי התורה והתלמוד.
• דישון - ראם
• תאו - לפי דעה בתלמוד בבלי זהו שור הבר ויש דעות שהוא מין אחר.
• זמר - לא נמצא לו תיאור במקורות, יש המזהים אותו בימינו עם הג'ירף.

• 
  אייל
• 
  צבי
• 
  יחמור
• 
  יעל (אקו?)
• 
  ראם (דישון?)
• 
  שור הבר (תאו?)
• 
  ג'ירף (זמר?)

השלכות החלוקה

לחלוקה זו ביהדות בין חיה לבהמה השלכות הלכתיות רבות ומגוונות.

• האיסור אותו ואת בנו - שלא לשחוט ביום אחד, אינו נוהג בחיה.
• בכור - קדושת בכור אינה נוהגת בחיה.
• בשר בחלב - מהתורה אינו נוהג בחיה, (אסור מדרבנן).
• זרוע לחיים וקיבה - שמצוה לתת לכהן, אינה נוהגת בחיה.
• חֵלב - איסור אכילתו אינו בחיה.
• טומאה - חלב של חיה מטמא טומאת נבלה.
• כיסוי הדם - מצווה זו נוהגת רק בחיה ועוף.
• מעשר בהמה - אינו נוהג בחיה.

ראו גם

• בהמה ביהדות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] חיה (יהדות)22363410