דברצן

דברצן
Debrecen
	מבט אווירי על דברצן
מדינה	הונגריה
חבל	צפון המישור הגדול
מחוז	היידו-ביהר
נפה	נפת דברצן
ראש העיר	לאסלו פאפ
שטח	461.66 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	203,914 (2014)
‑ צפיפות	443 נפש לקמ"ר (2014)
אזור זמן	UTC +1
	http://www.debrecen.hu
	(למפת הונגריה רגילה) בודפשט מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. דברצן

ערך זה עוסק בעיר. אם התכוונתם לקבוצת כדורגל, ראו דברצן ו.ס.ק..

דברצן (בהונגרית: Debrecen, ביידיש: דעברעצין)^[1] היא העיר השנייה באוכלוסייתה בהונגריה, אחרי בודפשט והגדולה בשטחה. דברצן היא המרכז האזורי של חבל צפון המישור הגדול ובירת מחוז היידו-ביהר.

מיקום ותשתיות תעבורה

דברצן נמצאת במישור ההונגרי הגדול, 220 קילומטרים מזרחית לבודפשט, על יד הפארק הלאומי הורטובאג' (Hortobágy), פארק לאומי שנודע בפוסטה ההונגרית בטבע הפראי שבו ובחקלאות המסורתית שלו.

העיר הייתה מבודדת במקצת בעקבות מחסור בדרכים נוחות ובכבישים שמחברים את העיר לבודפשט, מרכז התחבורה העיקרי של הונגריה, ובעקבות העובדה שמערכת הדרכים והכבישים של הונגריה מתמקדת במרכז המדינה. בידוד זה עיכב את התפתחות התיירות בעיר ואת מיצוי הפוטנציאל הכלכלי של האזור. למרות זאת, הכבישים החדשים של הונגריה הובילו לעלייה בטיולים ובנסיעות בין בודפשט לדברצן. ב-2006 הושלמה האוטוסטרדה (Motorway M35) המחברת את דברצן לבודפשט. כמו כן בוצעו שיפורים בכביש המהיר וחידוש למסילות הברזל בחלקים מסוימים של קווי הרכבת בין בודפשט לדברצן, כחלק מתוכניתו של האיחוד האירופי לפיתוח הונגריה בין השנים 2004 - 2006. שדה התעופה של דברצן (השני בגודלו במדינה) החל לאחרונה בתהליך שדרוג כדי לקלוט ולהוציא טיסות בינלאומיות רבות יותר.

בטווח הארוך, קרבתה של דברצן לאוקראינה ולרומניה עשויה להביא להתפתחות העיר ולהפיכתה כמרכז מסחרי ותחבורתי חשוב מבחינה אזורית בינלאומית.

היסטוריה

לפני שהמדיארים (השבטים ההונגריים הקדומים) השתלטו על שטחי הונגריה המודרנית, חיו מספר שבטים שונים באזור העיר. העיירה החלה להתקיים בעקבות איחודם של כפרים קטנים ששכנו באזור. אזכור שלה בשם "דברזּן" ("Debrezun") מופיע לראשונה בשנת 1235. השם הגיע כנראה ממקור סלאבי, מן הביטוי "דוברה זליים" ("dobre zliem" - קרקע טובה). על פי תאוריות אחרות, מקור השם מן השפה הטורקית.

בשנת 1361 המלך לאיוש הראשון, מלך הונגריה (בהונגרית: נאג' לאיוש, Nagy Lajos) העניק לתושבי דברצן את הזכות לבחור את מועצת העיר ואת שופטה. מהלך זה הקנה הזדמנויות שונות ורבות עבור תושביה. בתחילת המאה ה-16 הייתה דברצן עיר מסחר חשובה. בין השנים 1450–1507, היא הייתה בשליטתה של משפחת הוניאדי.

במהלך תקופת השלטון העות'מאני באזור, עקב היותה קרובה לגבול ועקב כך שלעיר לא הייתה חומה או טירה, מצאה עצמה דברצן במצבים קשים ומגוונים, והעיר הצליחה לשמור על עצמה ועל תושביה בזכות כישוריהם הדיפלומטיים של מנהיגיה. לעיתים, הגנה האימפריה העות'מאנית על העיר, ולעיתים השליטים הקתולים באירופה, ואפילו לעיתים בידי גיירג' ראקוצי השני, נסיך טרנסילבניה. תדירות שינוי המגינים על העיר הובילה את תושביה להיות פתוחים לדיעות שונות, וכך אימצה דברצן לעצמה את הרפורמציה הפרוטסטנטית בשלב מוקדם יחסית, וזכתה לכינוי "רומא הקלוויניסטית". בשלב זה היו רוב תושבי העיר בעיקר הונגרים פרוטסטנטים.

בשנת 1693 העלה לאופולד הראשון, שליט האימפריה הרומית ה"קדושה", את קרנה של העיר ואפשר לה להפוך לעיר מלכותית חופשייה. בשנת 1715 שבה הכנסייה הקתולית לדברצן, ותושבי העיר הקצו עבורה מקום להקים בעיר כנסייה, כדי שהנזירים הפיאריסטים יוכלו לבנות את קתדרלת אנה הקדושה. בזמנים ההם הייתה העיר מרכז תרבותי, מסחרי וחקלאי חשוב ביותר, ומלומדים ומשוררים רבים נרשמו ללימודים בקולג' הפרוטסטנטי של העיר (שהוא כיום אוניברסיטת דברצן).

בשנת 1849 הייתה דברצן לבירת הונגריה למשך זמן קצר, כאשר הממשלה ההונגרית המהפכנית ברחה מפשט-בודה (בודפשט של היום). באפריל 1849, נפילת משטר ההבסבורגים (שהוזנח לאחר כישלון המהפכה) הביאה את הונגריה להכריז על עצמאות, דבר שהתרחש בדברצן: לאיוש קושוט קרא את ההכרזה בכנסייה (הקלוויניסטית) הגדולה (הונגרית: Nagytemplom). דברצן גם חוותה את סיום מלחמת העצמאות של הונגריה, בקרב שבו הרוסים, בעלי בריתם של ההבסבורגים, ניצחו את הצבא ההונגרי שהיה קרוב לחלקה המערבי של העיר.

לאחר המלחמה החלה דברצן לשגשג באיטיות. בשנת 1857 הושלמה בניית קו הרכבת בין בודפשט לדברצן, והעיר הפכה במהרה להיות צומת דרכים. בתי ספר, בתי חולים, כנסיות, מפעלים וטחנות נבנו, בנקים וחברות ביטוח התמקמו בעיר. מראה העיר החל להשתפר גם הוא: מבנים חדשים וגבוהים יותר נבנו, כמו גם פארקים ווילות גדולות ומפוארות, שלא דמו למבנים שאפיינו את העיר לפני כן, וכך הפכה העיר לבעלת מראה מודרני יותר. בשנת 1884 הייתה דברצן לעיר ההונגרית הראשונה שיש בה חשמליות וקרוניות (ה"ווילאמוש").

לאחר מלחמת העולם הראשונה נקרעו מהונגריה שטחים רבים וחשובים בחלקה המזרחי, שהועברו לרומניה, וכך הפכה דברצן שוב לעיר הממוקמת בקרבת הגבול. היא הייתה תחת שליטת צבא רומניה למשך תקופה קצרה ב-1919. בעקבות התפתחות ענף התיירות בהונגריה, הגיעו תיירים רבים לדברצן, דבר שנתן לעיר תאוצה לשגשוג מחודש. בניינים רבים, לרבות בריכת שחייה מקורה והאצטדיון הראשון בהונגריה, נבנו בפארק המרכזי, הנאג'ארדה (Nagyerdő - "היער הגדול"), וסיפקו מתקני שעשועים ופנאי לתושבי העיר. בניית בניין האוניברסיטה הושלמה. ההורטובאג', ששטח מרעה גדול ממנו היה בבעלות העיר, הפך לאטרקציה תיירותית.

במהלך מלחמת העולם השנייה כמעט הושמדה דברצן כליל, 70% ממבניה ניזוקו, 50% מהם הושמדו לגמרי. קרב גדול, קרב דברצן, התרחש על יד העיר באוקטובר 1944. לאחר 1944 החל תהליך השיקום במדינה, ולזמן קצר הפכה דברצן שוב הפעם לבירת הונגריה. תושבי העיר החלו לבנות מחדש את עירם, בניסיון להשיב אליה את המצב שלפני המלחמה, אבל לממשלה הקומוניסטית החדשה בהונגריה היו תוכניות שונות. מוסדות העיר ונכסיה נלקחו והועברו לבעלות הציבור. מהלך זה הכריח לשנות את המסורת של העיר והביא את העיר להפסדים שונים, חצי משטחה סופח לעיירות הסביבה, והעיר הפסידה את זכויותיה על ההורטובאג'. ב-1952, שני כפרים חדשים - אבש (Ebes) ונאג'הג'ש (Nagyhegyes) - הוקמו על חלקים מן העיר, ואילו בשנת 1981 סופח לדברצן הכפר הסמוך יוז'ה (Józsa). בנייני הדירות החדשים שימשו כמקום דיור לתושבים שאיבדו את בתיהם במהלך המלחמה. בעשורים הבאים הייתה דברצן לעיר השלישית בגודלה בהונגריה (אחרי בודפשט ומישקולץ), והפכה לעיר השנייה בגודלה בשנות ה-90, לאחר שאוכלוסיית מישקולץ הצטמצמה.

חינוך

לדברצן אוניברסיטה גדולה, אוניברסיטת דברצן, שמבניה העיקריים בנויים בסגנון אדריכלי נאה. לאוניברסיטה מספר פקולטות והיא מתפקדת גם כמתקן מחקר חשוב באירופה.

כיום לומדים באוניברסיטת דברצן למעלה מ-400 סטודנטים ישראלים^[^{דרוש מקור]} הלומדים את מקצועות הרפואה השונים, רפואה כללית, רפואת שיניים ורוקחות.

בדברצן כיהן במשך 30 שנה כרב הראשי הרב בנימין זאב קראוס (1891-1921). נולד בסולאד בשנת 1853 ולמד בין היתר בישיבה של הכתב סופר.

ספורט

לעיר יש קבוצת כדורגל מפורסמת בהונגריה, דברצני VSC. היא אחת הקבוצות הנחשבות ביותר בהונגריה, וזכתה באליפות הליגה בעונות 2004/2005 ו-2005/2006. האצטדיון, שמכיל מעל ל-10,000 מקומות ישיבה, נמצא ברחוב אולה גאבור, בפארק העירוני (נאג'ארדה, Nagyerdő). צבעי הקבוצה הם אדום - במשחקי בית, ולבן במשחקי חוץ. העיר אירחה מספר תחרויות ספורט בינלאומיות במהלך השנים האחרונות.

יהדות דברצן

ראשית ההתיישבות היהודית בדברצן הייתה בסוף המאה ה-18. התיישבות זו נתקלה בהתנגדות האזרחים והעירייה לכניסת היהודים לעיר, אך תמיכת הממשלה אפשרה התיישבות זו. יהודים הגיעו מכל רחבי המדינה, ובשנת 1848 מנה מספרם 100. בשנת 1842 הוקצה שטח של שמונה דונם לבית קברות יהודי, ובשנת 1843 הוקמו בה "חברה קדישא" ובית עלמין. בשנים 1849–1867 גדל פי עשרים מספר היהודים בעיר, נבנו בתי כנסת ובית ספר וב-1856 נבחר הרב אדוארד אהרליך כרב הראשון של הקהילה. בית הכנסת הראשון הוקם סמוך לכנסיית סנט אנה ב-1850 במימון העירייה, וכיום שוכן במקומו בית ספר יסודי קתולי. לאחר שהתאפשרו מגורי יהודים בתוך דברצן עצמה, נבנה בית הכנסת ברחוב נאג'אוי, ובשנת 1890 הוקמו באותו רחוב המקווה הראשון ומאפיית מצות. במאה ה-20 רכשה הקהילה היהודית מגרשים בסמוך לרחוב נאג'אוי עליהם הוקמו המרכז הרוחני של הקהילה. חוקי האמנציפציה משנת 1867 אפשרו שגשוג כלכלי ליהודים בעיר, ובשנת 1869 גרו בעיר 1,920 יהודים ועשר שנים מאוחר יותר הגיע מספרם ל-4,000. עיסוקיהם העיקריים של היהודים היו מסחר, תעשייה, רפואה, עריכת דין, הנדסה ובנקאות. יהודי דברצן השתלבו תרבותית והזדהו עם הסביבה ההונגרית תוך שהם משתמשים בשפה ההונגרית ויוצרים קשרי חברה עם החברה ההונגרית המקומית, אך נמנעים מהתבוללות מלאה. לאחר הקרע ביהדות הונגריה ב-1871 התחלקה הקהילה לשתיים: עדה אחת הצטרפה לנאולוגים ואחת נותרה במעמד עצמאי של סטטוס קוו. השנייה הקימה בית כנסת ברחוב סנט אנה והראשונה ברחוב אטוואן. ב-1886 נסגרה הנאולוגית והתמזגה בקודמת, אך עוד באותה שנה פרשו השמרנים והקימו קהילה אורתודוקסית נפרדת^[2]. בשנת 1889 התרחבה פעילות היהודים לתחומי המקצועות החופשיים, כעריכת דין ורפואה. בתקופה שבין 1890 ל-1914 שגשגה הקהילה ומספר היהודים בה גדל ל-10,000 איש. בשנת 1894 נבנה בית הספר ברחוב שימונפי, ובשנת 1895 נבנה בית הכנסת ברחוב נאג'וורד (כיום רחוב פרנץ דיאק). מרכז התיישבות הקהילה ומוסדותיה היה סמוך למרכז העיר, אך עם צמיחת הקהילה היהודית התפשטו היהודים אל מחוץ לגבולות הרובע היהודי, ובעיקר לרבעים המערביים של העיר.

טרם מלחמת העולם הראשונה ניהלה הקהילה חיים תוססים שנקטעו עם פרוץ המלחמה. עם גבור האנטישמיות נאסר על היהודים להחזיק בבתי קולנוע ובמסבאות, והוטלו עליהם הגבלות נוספות. כרסום זכויות היהודים, שהחל ב-1919, הלך וגבר. עם זאת יהודי דברצן הפעילו חיי קהילה, בעיר פעלו מוסדות ובתי ספר יהודים. בין הפעילים הבולטים ניתן למנות את המורה לעברית משה אישביתי מנהיים. ב-1937 עלה גל אנטישמיות חדש בעיר ובהמשך קיבל קיפוחם של היהודים גיבוי חוקי מהשלטון. באפריל 1944, לאחר כניסת הצבא הנאצי להונגריה, פורסמה הוראה להקמת גטו והיהודים רוכזו בשני גושי בניינים בחלקה המערבי של העיר שכונו הגטו הגדול והגטו הקטן. יהודים חויבו לענוד טלאי צהוב והחלו להילקח לעבודות כפייה. מהגטו הובלו היהודים ורוכזו בבית החרושת ללבנים טרם שנשלחו לרכבות הגירוש^[3]. בחודש יוני 2015 נקבע בבית החרושת ללבנים שבעיר, שלט זיכרון ראשון אי פעם, המציין שממקום זה שולחו בחודש יוני 1944 אלפי יהודי העיר והסביבה אל מחנות ההשמדה והכפייה.