יוכבד
יוֹכֶבֶד היא אישיות מהתנ"ך, בַּת לֵוִי, אשת עמרם ואמם של מרים, אהרון ומשה. בזכות החלטתה להחביא את בנה, משה, בתיבה ולשלוח אותו על מי היאור, ניצל משה מפקודתו של פרעה להשמיד את כל התינוקות הזכרים בעם ישראל. לאחר שהצילה בת פרעה את משה מהיאור, ביקשה עבורו "אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת" וכך יוכבד הניקה וגידלה את משה עד שנגמל.
קורות
אמו של משה מופיעה לראשונה בראשית ספר שמות, פרק ב':
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.
לאחר שבתיה בת פרעה מצאה את התיבה, מרים, אחותו של משה, הציעה לקרוא למינקת עברית, והביאה בעצם את יוכבד.[1] בת פרעה מסרה את הילד לידיה של יוכבד וביקשה ממנה להניק אותו תמורת שכר. רק לאחר שהילד גדל ולא היה צריך לינוק, יוכבד החזירה אותו לבת פרעה, והעניקה לו אז את השם "משה" וגידלה אותו כבן. על פי מדרש רבה, ניתנו למשה עשרה שמות, והשם שנתנה לו יוכבד היה יקותיאל.[2]
על פי הגמרא[3] יוכבד היא שפרה, אחת משתי המיילדות העבריות, שסירבו להרוג את תינוקות בני ישראל על אף דרישתו של מלך מצרים, ונקראה כך על שם שמשפרת את הולד. עוד אומר התלמוד[4], שבעלה עמרם גירש אותה לאחר שפרעה גזר מיתה על התינוקות הזכרים של בני ישראל. מרים שכנעה אותו לשאת אותה מחדש כשהיא טוענת כלפיו: "פרעה גזר רק על הזכרים ואתה גוזר בין על הזכרים ובין על הנקבות". הוא נשא אותה מחדש ויוכבד הולידה את משה.
זהות אמה
בתיאור לידת יוכבד בתורה לא הוזכר שם אמה: "וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כו נט). אמנם בספר דעת זקנים מבעלי התוספות כתב בפירוש הפסוק, ששם אמה היה 'אותה', וכוונת הפסוק ש'אותה' ילדה את יוכבד. אמנם במפרשים אחרים נמצאו שמות אחרים לאם יוכבד, יש שכתבו ששם אימה היה עדינה בת יובב בן יקטן[5]. ובספר היובלים מובא ששמה היה מילכה מבנות ארם, מזרע בני תרח[6].
כרונולוגיה
בספר במדבר נאמר :"...יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם..." (כ"ו, נ"ט) מכאן שיוכבד נולדה במצרים. המדרש מסביר כיצד ייתכן שהיא נכללת בין שמות בני ישראל הבאים מצרימה[7], ויוצא מכך שהיא נימנתה למרות שעדיין לא נולדה. במסכת סוטה נמצאנו למדים: "לידתה במצרים ואין הורתה במצרים" (י"ב, א').
גילה של יוכבד
על הנישואין מחדש (לפי הגמרא) של עמרם ויוכבד נאמר בספר שמות "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי"[8] ובהמשך נולד משה. רש"י עושה סדר בתאריכים. כאשר עמרם החזיר את יוכבד "היא נהפכה להיות נערה", אף על פי שכבר הייתה בת מאה שלושים שנה. לפי המסורת בני ישראל היו במצרים מאתים ועשר שנה, וכאשר יצאו, היה משה בן שמונים שנה. אם כן, יוכבד התעברה מעמרם כאשר הייתה בת מאה שלושים. רבי אברהם אבן עזרא מוסיף כי בפיוט לשמחת תורה נאמר: "יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"נ" - דהיינו, 250 שנים. יוצא מכך שיוכבד ילדה את משה, כאשר הייתה בת 130 שנים ויש שיחלקו על כך ויטענו, כי ילדה בגיל 250 שנים.
להשלמת העניין דן הרמב"ן בגילו של אביה, לוי בנו של יעקב אבינו. בבואו למצרים היה בן 44 שנה. ואחרי ימים רבים, נגיע ל-100 שנה. ומוסיף הרמב"ן: "והנה יהיו בזה שני פלאים, שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב[9]: הלבן מאה שנה יולד, וכתיב: ואדני זקן ותהיה היא זקנה בלדת משה "ואם נאחר עוד לידתה לסוף ימי לוי, הנה יהיה פלא גדול משל אברהם."
ומסכם הרמב"ן: "והנה אם יהיו ימי יוכבד כימי אביה, ותתקיים בה הלחות עד קרוב לזקנתה כמשפט הנשים, איננו פלא אם תוליד בזמן אשר נתנו לה רבותינו, מפני שרצה האלקים לגאול את ישראל על ידי האחים האלה ולא הגיע הקץ, (ולכן) איחר לידתם ימים רבים עד כי זקנה אמם. ולא יפלא מה' דבר."
מגלות לתשועה
עובדת הולדת יוכבד עם הירידה לגלות והולדת בנה, משה (בתור מושיע עם ישראל מהגלות), מעלה את הרעיון שלידת יוכבד בת לוי מהווה תרופה למכת הגלות. שהרי זכתה יוכבד וילדה את משה שיעמוד בראשם של ישראל ביציאת מצרים. וכך עם הירידה לגלות כבר נולדה ישועתם ממנה. את הרעיון שברגע הקשה ביותר כבר נוצרת הדרך לישועה, מצינו עוד בתורה. בפרשת וישב בין סיפור מכירת יוסף לסיפוריו של יוסף במצרים שיבץ הכתוב את סיפור יהודה ותמר. ועל כך נאמר: "שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה עוסק לקחת אשה והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח".
עם ירידתם של ישראל למצרים, כבר הוכנה יציאתם ממנה, באמצעות לידתה של יוכבד, אמו של משה. ולא בכדי נוהגים לקרוא כהפטרה לפרשת ויגש את הכתובים המעודדים בספר יחזקאל[10]: "ודבר אליהם כה אמר ה' אלקים הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם".
קברה
על פי המסורת, יוכבד קבורה בקבר האמהות שבטבריה, יחד עם צפורה אשת משה, אלישבע בת עמינדב, בלהה וזלפה נשות יעקב, ורחל אשת רבי עקיבא.
בעבר ציינו את הקבר אבני בזלת שחורות, אך בתחילת המאה העשרים הן נעלמו ולא נותר מהן סימן, בעיקר בעקבות הבניה החדשה בקריית שמואל. בחקירה שעשה ר"מ טולידנו בשנת תשט"ז נמצא באחת המפות באזור טבריה ציון קבר קדוש. חלקה זו הייתה רשומה בטאבו ע"ש "כוללות הספרדים רמב"ה" וכך זוהה המקום כ"קבר האמהות".
בקיר הדרומי של הגדר מופיע שלט האומר: "זה הקיר עומד על הקברים". מתחת לשלט יש גומחה להדלקת נרות.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
לקריאה נוספת
- גלפז-פלר, פנינה, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי . ירושלים: כרמל, 2006. עמ' 202-206.
קישורים חיצוניים
- יוכבד באנציקלופדיה היהודית באתר דעת
- "יוכבד אם משה", מאת מאיר הלוי לטריס, באתר פרויקט בן-יהודה
הערות שוליים
- ^ שמות ב', ד'-ח'
- ^ ספר הישר, פרק כ"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד ב'
- ^ שם, יב א
- ^ ספר הישר, פרשת וישב.
- ^ פרק לד, כח. וכעיין זה בספר צוואת השבטים, (צוואת לוי) שכתב ששם אשתו הייתה 'מלכה'
- ^ שהיו 33 בני לאה אימנו ומופיעים ברשימה רק 32 שמות
- ^ ב',א'
- ^ ספר בראשית יז יז
- ^ ל"ז ט"ו-כ"ח
