שן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־19:48, 27 בנובמבר 2017 מאת Davidnead (שיחה | תרומות) (הסרת תמונה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין כמעט מידע על שיניים בבעלי חיים.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין כמעט מידע על שיניים בבעלי חיים.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.


שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף

פרמטרי חובה [ נוכחי ] חסרים

שן חותכת של אדם


שן היא איבר בפה, המשמש לחיתוך ולעיסה (עיבוד ראשוני) של המזון.

מבנה השן

מבנה השן

חלקי השן העיקריים

כל שן מורכבת מהחלקים הבאים:

  • הכותרת - היא חלק השן הנראה לעין.
  • הצוואר - הוא החלק המחבר בין הכותרת לשורש.
  • השורש - הוא חלק הסמוי מן העין ונמצא בתוך הלסת.

חלקי השן המשניים

השורש והכותרת מורכבים מהחלקים הבאים:

  • מוך השן - הוא החלק הפנימי ביותר של השן המורכב מרקמת תאים רכה עם כלי דם ועצבים. חלק זה הוא האחראי לתחושה בשן. המוך מחולק ל-3 חלקים: כותרתי - לישכה וקרני מוך. ושורשי - תעלות המוך. (בזמן טיפול שורש מנקים את השן ואת התעלות, ובמקום המוך ממלאים בחומר המיועד לכך.) לכן במקרים מסוימים השן אינה מעוצבבת ולכן אין תחושה מהשן, כגון לאחר טיפול שורש .
  • דנטין - הוא חלק העשוי מרקמה קשיחה העוטפת את מוך השן.
  • שכבת מלט השן (צמנטום) - היא שכבה דקה העוטפת את הדנטין המשכית לשכבת האמייל הכותרתי באזור השורש. נקודת המפגש בין האמייל לצמנטום נקראת: צמנטום אמייל ג'נקשיין.
  • אמייל - הוא החומר ממנו עשויה השכבה שעוטפת את הכותרת, והיא עבה יותר מהצמנטום. אמייל השן המצפה את הכותרת הוא החומר הקשיח ביותר בגוף האדם. האמייל עשוי גבישים של הידרוקסי אפטיט Ca10(PO4)6(OH)2. החלפת חלק מיוני ההידרוקסיל -OH ביוני פלואוריד (למשל על ידי שימוש במשחת שיניים המכילה פלואור או שתיית מים מופלרים) מגדילה את יציבות האמייל להמסה בחומצה.
  • Periodontal Ligament - סיבים אלו מחברים את השן אל עצם הלסת.

נקודת המגע

צילום רנטגן של שן עם סתימת אמלגם - החלק הבהיר בשן השמאלית. בצילום רואים חלק משן נוספת, מימין. השן שמשמאל לשן עם הסתימה חסרה. בגלל אופי הצילום, הפרטים של הרקמות הרכות אינם מובחנים. הדבר מדגיש את נקודת המגע. מוצע להשוות את נקודת המגע עם אלו הנראות בצילום השן החותכת, שבתחילת הערך.

אזור השן שקרוב יותר לשן שלצידה מכונה נקודת המגע. תפקידה של נקודת המגע הוא להגן על אזור החניכיים, ועל חלקי השן הקרובים יותר לחניכיים. בניגוד לשם, מדובר על קרבה גדולה, אך לא על חיכוך בין השיניים. המרחק בין שתי שיניים בנקודת המגע משתנה בין אנשים שונים, ואף בפה של אותו אדם. אצל חלק מהאוכלוסייה יש שיניים שחוט דנטלי עבה מדי מכדי לעבור בנקודת המגע. מנגד, מקום שבו המרחק בנקודת המגע גדול בהשואה לעובי של חוט דנטלי הוא בעיתי.

סוגי המשנן

הרביע התחתון הימני של המשנן הקבוע

המשנן הוא קבוצת כל השיניים בפה. מבחינים בין שני משננים עקריים:

משנן מתחלף (חלבי) - השיניים הנשירות

אצל ילדים, המשנן החלבי מורכב מ-20 שיניים. השן החותכת הראשונה בוקעת בדרך כלל כשהתינוק בן 6 - 10 חודשים, כאשר בדרך כלל החותכות התחתונות הן הראשונות לבקוע, אחר כך החותכות העליונות, כאשר בקיעת כל השיניים הנשירות צפויה להסתיים עד שתיים וחצי שנים. לאחר שכל השיניים הנשירות צמחו, בכל רבע של הפה צריכות להיות שתי שיניים חותכות, ניב אחד, ושתי שיניים טוחנות. בשיניים הטוחנות החלביות החריצים והחרירים באזור שטחי הלעיסה עמוקים מאוד, ובשילוב העובדה שילדים (עד גיל 11 בערך) מצחצחים שיניים ביעילות פחותה[1], הרי ששיניים אלו פגיעות במיוחד לעששת (חורים).

שיניים בקיעה בלסת עליונה בקיעה בלסת תחתונה זמן נשירה
חותכות מרכזיות 8 - 12 חודשים 6 - 10 חודשים 6 - 7 שנים
חותכות צידיות 9 - 13 חודשים 10 - 16 חודשים 7 - 8 שנים
ניבים 16 - 22 חודשים 17 - 23 חודשים 10 - 12 שנים
טוחנת ראשונה 13 - 19 חודשים 14 - 18 חודשים 9 - 11 שנים
טוחנת שנייה 25 - 33 חודשים 23 - 31 חודשים 10 - 12 שנים

משנן קבוע - השיניים הקבועות

המשנן הקבוע מתחיל להתפתח עוד לפני הלידה, וממשיך לגדול בתוך הלסתות במשך כל הזמן שהשיניים הנשירות נמצאות בפה. השן הקבועה הראשונה שבוקעת בפה היא הטוחנת הראשונה (שן מספר 6), היא צפויה לבקוע כבר בגיל 6. השן האחרונה שצפויה לבקוע היא הטוחנת השלישית, היא מופיעה עם תום גיל ההתבגרות, בסביבות גיל 18 - 25, וקרויה שן בינה. במשנן הקבוע, לאחר שכל השיניים הקבועות צמחו, בכל רבע של הפה צריכות להיות שתי שיניים חותכות, ניב אחד, שתי מלתעות ושלוש טוחנות, סך הכול 32 שיניים כולל שיני הבינה.

מספור השיניים

על מנת להקל על החלפת מידע נהוג למספר את השיניים. קימות כמה שיטות למספור[2]. בישראל נפוצה שיטת[3]FDI: מחלקים את המשנן לארבעה רבעים. הרביעים ממוספרים באופן שיוצר מעגל. את השיניים בכל רביע ממספרים מהקדמיות לאחוריות. בטבלאות הבאות, ימני ושמאלי הן של האדם שאת שיניו בוחנים. כלומר החלק הימני של פיו נמצא בצד שהוא חושב עליו כצד ימין.

מספור של משנן קבוע, 32 שיניים

לסת עליונה לסת תחתונה
רביע ימני עליון - 1 רביע שמאלי עליון - 2 רביע שמאלי תחתון - 3 רביע ימני תחתון - 4
מספר השן החותכת הקיצונית ביותר ברביע 11 21 31 41
מספרי השיניים האמצעיות 12 ... 17 22 ... 27 32 ... 37 42 ... 47
מספר השן הטוחנת הקיצונית ביותר ברביע, שן הבינה 18 28 38 48

מספור של משנן מתחלף, 20 שיניים

לסת עליונה לסת תחתונה
רביע ימני עליון - 5 רביע שמאלי עליון - 6 רביע שמאלי תחתון - 7 רביע ימני תחתון - 8
מספר השן החותכת הקיצונית ביותר ברביע 51 61 71 81
מספרי השיניים האמצעיות 52 ... 54 62 ... 64 72 ... 74 82 ... 84
מספר השן הטוחנת הקיצונית ביותר ברביע 55 65 75 85

דה-מינרליזציה ורה-מינרליזציה

המעטפת החיצונית של השן בנויה בעיקרה מסידן וזרחן, המתמוססים בחומצות. בעת האכילה נוצרות בפה חומצות כתוצאה מפירוק המזון. החומצות מפרקות את זגוגית השן בתהליך הקרוי דה-מינרליזציה (Demineralization). עלייה משמעותית של החומציות בפה יכולה לנבוע כתוצאה מאכילת מאכלים חמוצים במיוחד, כמו לימון ומשקאות קלים, או כתוצאה מהקאות מרובות שגורמות להימצאות מיצי עיכול חומציים בפה. לחיידקים המתפתחים על פני שטח השן (פלאק) יש תפקיד מרכזי בעליית החומציות. הם מפרקים פחמימות ותוך כדי כך מייצרים חומצת חלב. תהליך הדה-מינרליזציה מוביל לדילול השיכבה המגנה על השן ובהמשך לעששת ("חור" בשן).

בין הארוחות, לרוק תפקיד מכריע בסתירתן של החומצות. בעזרת חומרים בסיסיים מצליח הרוק, בתהליך אטי, לעצור את המשך פירוק פני שטח השיניים. ככל שכמות הרובד החיידקי על פני השיניים גדולה יותר, כך לבסיסי הרוק יהיה קשה לסתור את החומצות המיוצרות על ידי חיידקי הרובד. כאשר הרוק שוטף את פני השטח של הזגוגית ונוצרת סתירה מוחלטת של חומציות הרובד, מתחיל תהליך של היצמדות מינרלים הבונים את הזגוגית מחדש בתהליך הקרוי רה-מינרליזציה (Remineralization). תהליך זה מתרחש בעת חשיפת השן ליונים של סידן, זרחן ופלואור, בתנאים שאינם חומציים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים