מר שמואל מר
מר שמואל מר היה אמורא בדור החמישי לאמוראי בבל. מתלמידי רבא, היה מקורב לרב פפי, שהתארח אצלו.
בדפוסי התלמוד הבבלי נקרא מר שמואל; וזה יוצר בלבול עם האמורא הידוע שמואל, המכונה כך לפעמים.
שמו וזהותו
בדפוסי התלמוד הבבלי הוא נקרא בשם המקוצר "מר שמואל". אבל בספר דקדוקי סופרים העיר בכמה מקומות[1] על פי עדי נוסח של התלמוד (כתבי-יד וספר הלכות גדולות), שהגרסה היא: מר שמואל מר. לפי זה, הצירוף של הכינוי "מר" הנסמך לשמו (באופן חריג) פעמיים, עם הדמיון לכינוי "מר שמואל" המתייחס רבות לאמורא שמואל, גרמו לשיבוש השם. התוספת "מר" לפני השם הפרטי הייתה נהוגה לפרקים במשפחת ראש הגולה (למשל: מר עוקבא, מר זוטרא)[2]. התוספת "מר" בסוף השם מצויה רק בשמותיהם של חכמים בודדים, כגון הונא מר[3] ואבא מר[4]. ותוספת כפולה כזאת ("מר" לפני השם וגם לאחריו) היא ייחודית.
בתלמוד, פעמים רבות השם "מר שמואל" מתייחס לאמורא בן הדור הראשון שמואל[5], והשם הזהה מבלבל ומקשה על הזיהוי[6], ויש צורך ללמוד מן ההקשר[7]. למעשה, ברוב המקרים בתלמוד "מר שמואל" מתייחס לאמורא שמואל, ורק מיעוט קטן שלהם מתייחס לרב שמואל מר.
לגבי אחד מן המקומות שנזכר, טען החוקר הרב זאב יעבץ[8], שמדובר באמורא שמואל בן הדור הראשון, ובתולדות תנאים ואמוראים[9] כתב על דבריו: "ובמחילה מכבודו, שטעות הוא". מצד שני, העיר שם על דברי בעל סדר הדורות שזיהה את "מר שמואל" במספר מקומות עם מר שמואל מר, אך מן ההקשר יש להבין שזהו שמואל בן הדור הראשון לאמוראים[10].
אין לבלבל בין מר שמואל מר ובין רב שמואל בר רב מר (או: מרי) גאון, ראש ישיבת פומבדיתא בתקופת הגאונים[11].
חייו
בתלמוד לא הובאו פרטים רבים על אודותיו.
בעקבות הקידומת "מר", יש סוברים שמר שמואל מר כיהן בתפקיד ראש הגולה[12], או שהיה ממשפחת ראש הגולה[13].
במקום אחד בתלמוד מסופר כי רבא טייל עם מר שמואל מר ותוך כדי כך דרש הלכה באוזני האנשים הנמצאים ברחוב: מותר להזמין גוי לסעודת שבת, אך אסור להזמין אותו לסעודת יום טוב, שמא בזמן הבישול ביום טוב יוסיף על המאכלים לצורך הגוי, ובישול ביום טוב לצורך גוי אסור[14]. במקום אחר טייל איתו רבא ודרש הלכה בדיני נידה[15].
במסגרת דיון על נשיאת אדם בכיסא ביום טוב, אמר רב נחמן בר יצחק: אני נשאתי את מר שמואל בכיסא והוצאתיו מן השמש לצל ומן הצל לשמש[16]. אך לגרסת ספר דקדוקי סופרים שם אין מדובר ברב נחמן בר יצחק אלא בחכם אחר ולפי זה הסיק בתולדות תנאים ואמוראים שמדובר שם בשמואל האמורא מן הדור הראשון[17].
במקום אחר מסופר כי רב פפא נקלע לביתו של מר שמואל, והעיר לו על פתח שהייתה בו מזוזה שלא כדין[18].
לפי המסופר בתלמוד, אירע שהוא אירח את רב פפי בביתו[19]. היו לו עבדים[20]. לפי המסופר בתלמוד, רב פפי הזדמן לביתו ביום טוב, והוגשה לפניו דייסה אך הוא נמנע מלאוכלה, לפי הסבר אחד מפני שהבחין שנטחנה באופן האסור ביום טוב, ולפי הסבר אחר לא זיהה בזה איסור אך חשש מפני עבדיו של מר שמואל מר, שעבדים אינם מקפידים להכין את המאכלים (ביום טוב) לפי ההלכה ועלולים לכתוש במכתשת גדולה, האסורה ביום טוב[21]. ופירש ריטב"א[22], שמר שמואל מר לא חשש שכתשו באיסור, כי הכיר את עבדיו וסמך עליהם שאינם מזלזלים באיסור.
במקום אחר נזכר כי אדם בשם בר מר שמואל ציווה לתת סכום גדול של כסף, מן היבולים שלו, לרבא[23]. הרב אהרן היימאן כתב שהיה זה בנו של מר שמואל מר[24]. הוא הציע גם להגיה בנוסח התלמוד ולהשמיט את המלה "בר", ומדובר במר שמואל מר עצמו. אחרים הצביעו על נוסחים שונים בעדי הנוסח, כך שיש קושי להסיק משם דבר ברור[25].
לקריאה נוספת
- הרב אהרן היימאן. תולדות תנאים ואמוראים, חלק ג, ערך מר שמואל מר.
- ד"ר מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, חלק ב, ערך מר שמואל מר.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ד עמוד ב'; דף כ"א עמוד ב'; מסכת מנחות, דף ל"ד עמוד א'
- ^ ד"ר מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב, ערך מר שמואל מר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י' עמוד א'; מסכת גיטין, דף י"ד עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"א עמוד א'; מסכת חולין, דף מ"ז עמוד א'; דף מ"ט עמוד א', דף נ"א עמוד ב', ועוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה עמוד ב'; מסכת כתובות, דף ח' עמוד א', דף פ"ה עמוד א', ועוד.
- ^ לעתים רבות הוא נקרא כך בפי האמוראים בדור שלאחריו, וראו תולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמוד 1120.
- ^ ראו: אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, ערך מר שמואל מר.
- ^ למשל: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ח עמוד ב'; מוזכר שם מר עוקבא, ומזה ברור שמדובר בשמואל. במסכת עירובין, דף ו' עמוד ב' מוזכר רב ענן, ומזה ברור שגם שם מדובר בשמואל. במסכת ביצה, דף י"ד עמוד ב' מוזכר רב פפי, וזה מלמד שמדובר במר שמואל מר. וכן שם דף כ"א עמוד ב', שם מוזכר רבא.
- ^ תולדות ישראל חלק ז עמ' 54 הערה 2, מובא בתולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמוד 1149.
- ^ חלק ג, שם.
- ^ ראו שם.
- ^ איגרת רב שרירא גאון, מהדורת לוין, עמוד 103.
- ^ תולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמודים 944, 1021, 1032, 1046.
- ^ תולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמוד 1149: "ואפשר כדעת היוחסין שהיה הריש גלותא או מבית ריש גלותא". ד"ר מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, ערך מר שמואל מר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"א עמוד ב', ובסיוע רש"י, מסכת ביצה, דף כ"ט עמוד א', ד"ה אדבריה. וראו תולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמוד 1046. לפירוש אחר לביטוי "אדבריה" ראו הגהות מהריעב"ץ ביצה כט ע"א, ובאנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים בערך מר שמואל מר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ס"ו עמוד א', ושם "רב שמואל", ובתולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמוד 1149 הגיה: מר שמואל.
- ^ ביצה כה ע"ב. תולדות תנאים ואמוראים, שם.
- ^ תולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמוד 1149.
- ^ מנחות לד ע"א, "מר שמואל". ובדקדוקי סופרים שם הביא גרסה: "מר שמואל מר".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ד עמוד ב'. וראו גם מסכת מנחות, דף ל"ד עמוד א' עם רב פפא, לגרסה המובאת בדקדוקי סופרים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ד עמוד ב'; תולדות תנאים ואמוראים חלק ג עמוד 1149; אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים חלק ב ערך מר שמואל מר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ ריטב"א, מסכת ביצה, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ה עמוד א'.
- ^ תולדות תנאים ואמוראים חלק ג, סוף ערך מר שמואל מר. ועיינו עוד: שיטה מקובצת על נדרים שם.
- ^ ראו: דקדוקי סופרים השלם בהוצאת מכון התלמוד הישראלי, מסכת נדרים חלק ב, עמוד עח ובהערות 27-29.
