אאדה עד חוג שמים

אאדה עד חוג שמים
מאת רבי אלעזר הקליר
אַאֲדֶה עַד חוּג שָׁמַיִם. אַאֲלֶה אִתִּי שָׁמַיִם. אָאֹר יוֹם מַחֲרִיבִי פַּעֲמַיִם. אֶתְאוֹנֵן מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם: אַבְחִין בִּבְכִי יְלֵל מִדְבָּר. אֶבְחֲנָה לֵיל מִלֵּיל וּמִדְבָּר מִמִּדְבָּר. אֲבַכֶּה אִתִּי עוֹלַת מִדְבָּר. אֶשְׁאַג מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר: אֶגָּדַע וְאֶנָּשֵׁל כְּנֹקֶף זַיִת. אֲגָרֶה אִתִּי כָּל בְּנֵי בַיִת. אֶגְרֹם שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַבַּיִת. אֵרָשֶׁה מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר וָשַׁיִת: אַדְוֶה בְּכָל לֵב לְהַמְצִיאֵהוּ. אֵדְעָה מִלִּין בָּם לְאַמְּצֵהוּ. אֶדְאַג אַיֵּה רוֹעֶה וְלֹא אֶמְצָאֵהוּ. אֲקוֹנֵן מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי אֶמְצָאֵהוּ: אֵהָפְכָה וְאֶתְהַפְּכָה כְּאוֹפָן בְּמִלַּי. אֶהְגֶּה פָּנִים בְּפָנִים לְתַנּוֹת עֲמָלַי. אָהֲהוּ חֶרֶס וְסַהַר מִלְּהַגִּיהַּ לְמוּלַי. אֶצְרַח מִי יִתֵּן אֵפוֹא וְיִכָּתְבוּן מִלָּי: אוֹרַח מִשְׁפְּטֵי גּוֹנְבֵי עֲלִי. אוֹדִיעַ בְּבִצְעִי וּמַעֲלִי. אוּמְלְלוּ מַזָּלוֹת בְּקָרְעִי מְעִילִי. אֶפְעֶה מִי יִתֵּן שׁוֹמֵעַ לִי: אָזְדָה כְּהוּפְרָה הָאֲבִיּוֹנָה. אֶזְכְּרָה כִּי הָיִיתִי מְחֻתָּנָה. אַזִּיל פְּלָגִים כִּבְרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה. אֶעֱגוֹר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה: אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז אֶל צֹר. אָחוּ בְּלִי מַיִם בְּאַף לַעֲצֹר. אָחַז קָמוֹת לִקְצֹר וְעוֹלְלוֹת לִבְצֹר. אָשִׂיחָה מִי יוֹבִילֵנִי עִיר מָצוֹר: אֶטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנִי בְּצַלְמָוֶת. אָטוּסָה וְאֶשְׁכֹּנָה עַד חֲצַר מָוֶת. אֶטָּפֵל אֶת הַמְּחַכִּים לַמָּוֶת. אֶנְהֶה מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת: אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי תַּרְתִּי חֲזוֹת. אֲיוּמָתִי בְּכָל שָׁנָה אוֹמֶרֶת הִיא הַשָּׁנָה הַזֹּאת. אֲיַדַּע לַכֹּל כִּי מוּדַעַת זֹאת. אִם לֹא כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹאת: אֶכֹּף לְךָ רֹאשׁ ה' חֵילִי. אֶכְרַע לְךָ בֶּרֶךְ לְחַתֵּל מַחֲלִי. אַכְתִּירְךָ בְּשִׁיר מִשִּׁירֵי מְחוֹלִי. אֲכַוֵּן מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי: אַל תִּשְׁכַּח צַעֲקַת אֲרִיאֵל. אֵלָיו לֶאֱגֹר יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲשֶׁר מָסַר אֵ-ל. לֵאמֹר מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: יִשְׂרָאֵל מֵעֵת בִּדְרָכַי לֹא הָלָכוּ. עֲזָבוּנִי וַעֲזַבְתִּים וּפָנַי מֵהֶם נֶהְפָּכוּ. רָגַנְתִּי וְהֵילַלְתִּי וּמֵעַי וְלִבִּי נִשְׁפָּכוּ. אֵיכָה תִּפְאַרְתִּי מֵרַאֲשׁוֹתַי הִשְׁלִיכוּ:

אַאֲדֶה עַד חוּג שָׁמַיִם היא קינה לתשעה באב, שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר ונאמרת על פי מנהג אשכנז.

הקינה מתארת את גודל הצער על כך שעם ישראל הושלכו מרום המעלה, ובתפילה לגאולתם.

מבנה הקינה

הקינה משורשרת עם קודמתה איכה אצת באפך, ובנויה לפי סדר הא"ב באות השנייה במילה הראשונה בשלושת החרוזים הראשונים בשורה, והחרוז האחרון לפי תשר"ק. יהאות הראשונה בכל החרוזים היא האות א, והאות השנייה באותה המילה היא המסודרת לפי סדר הא"ת ב"ש.

כל בית מסתיים בפסוק מתנ"ך, המתחרז עם הבית.

לאחר סיום הבית האחרון בפסוק "מי יתן מציון ישועת ישראל", מופיע קטע נוסף המתחיל "ישראל מעת בדרכי לא הלכו", המסתיים במילים "איכה תפארתי מראשותי השליכו", ומקשר בין הקינה הנוכחית לקינה הבאה הפותחת במילים "איכה תפארתי מראשותי השליכו".

ביאור "אאדה"

למילה "אאדה" ישנן כמה פרשנויות: הצעה אחת היא שיכול אותיות של המילה אדאה מלשון דאיה, המתפרש כקריאה לדאות לשמים בבכייתו. ב"פירוש קדמון מאשכנז" מאת מפרש אלמוני מן הראשונים דחה פירוש זה, וכתב כי המילה היא משורש ע.ד.ה. כמו "לא עדה עליו שחל", והאות א' השנייה מחלפת כאן עם ע'. ייתכן שהפייטן יצר כאן פועל המדמה את תכונת האד לעלות מעלה.

קישורים חיצוניים

• אאדה עד חוג שמים, באתר ספריא.
• כתב יד של הקינה, באתר הספרייה הלאומית.
• הקינה אאדה עד חוג שמים עם פירוש מספיק, באתר אוצר החכמה