אלי ציון ועריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ.

עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ, וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל, בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ.

עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל, נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ, וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ.

עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ, אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ, וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ.

עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ, וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבַּח קְטוֹרֶיהָ.

עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ, וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ.

עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ, וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ:

עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ, וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ.

עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ, וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ.

עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ, וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ[1].

עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ, וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ.

עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ, וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.

אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ

אלי ציון ועריה היא קינה לתשעה באב שנאמרת בסיום הקינות בשחרית בקהילות יהודי אשכנז. תוכנה, כמרבית הקינות, הוא הבעת צער וכאב על חורבן בית המקדש ויציאת עם ישראל לגלות. זהות מחברה אינה ידועה. הקינה מוכרת מסוף תקופת הראשונים. מבנה הקינה הוא אקרוסטיכון לפי סדר האלף בית.

פתיח הקינה הוא על פי הפסוק ביואל: "אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ"[2]. פירוש המילה הראשונה "אלי" לפי פרשני המקרא[3] הוא לשון קינה כמו "קונני".

בשונה מיתר הקינות שנקראות בלחש, את הקינה הזו בקהילות רבות כל הציבור שר יחד. כתוצאה מכך היא אחת הקינות המוכרות ביותר, וזכתה לביצועים רבים.

על בסיס קינה זו חיבר ניצול השואה יהודה לייב ביאלר קינה בשם "אלי אלי נפשי בכי" על השואה[4].

ופדיוני בכוריה

כמה אחרונים שאלו על נוסח הקינה לפיו חסרה ירושלים את "פדיוני בכוריה", שאין זה נכון משום שפדיון הבן נוהג גם לאחר החורבן, וכך גם פדיון פטר חמור, ואילו בכור בהמה טהורה אינו נפדה כלל, לא בזמן הבית ולא בזמן החורבן.

בשם הראי"ה קוק מובא: "שמצינו בהעלאת הביכורים לירושלים שמביאי הביכורים היו מביאים גם גוזלות לעיטור הסלים[5], ואחר כך היו מקריבים אותם כקרבן עולה על גבי המזבח ועל פי זה הציע לתקן את המשפט ולסיימו ויוני ביכוריה"[6].

הרב יעקב גדליה וולדנברג, אביו של בעל הציץ אליעזר הגיה: "ופריוני ביכוריה" והכוונה לפי זה אינה לעופות שעיטרו את הביכורים שבטלה הקרבתם, אלא לעצם הבאת הביכורים שבטלה[7].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. על פי הפסוק במגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ו' "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש". ורומז לשיר השירים רבה, פרשה א', פסקה ו': "אמר רבי יצחק: מעשה בקרתנית אחת שהיה לו שפחה כושית, שירדה למלאת מן העין, היא וחברתה. אמרה לחברתה: חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה: למה? - בשביל שראה ידיה מפוחמות! אמרה לה: אי שוטה שבעולם, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה?! את שכולך מפוחמת, ושחורה ממעי אמך כל ימיך, על אחת כמה וכמה!" שמסביר בו המהר"ל (בספר נצח ישראל פרק יא) שהחטא הוא חיצוני לעם ישראל, שטבעם הוא טהור ורחוק מחטא.
  2. ספר יואל, פרק א', פסוק ח'.
  3. ראו רש"י ראב"ע רד"ק ומצודת ציון לפסוק.
  4. 'אלי אלי נפשי בכי' - קינה ליום השואה שנכתבה לפי הקינה 'אלי ציון ועריה' מאת יהודה לייב ביאלר, באתר הזמנה לפיוט.
  5. משנה, מסכת בכורים, פרק ג', משנה ה'.
  6. הרב משה צבי נריה בספר מועדי הראי"ה פרק ט"ל בשם ד"ר משה זיידל ששמע מהראי"ה קוק.
  7. שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן כה ד"ה (ה) בשם אביו. ובחלק יח סימן סג הוסיף שמצא כן בספר אשל החיים (באלאיטי) פרשת דברים שמביא גירסה מקינה של ארצות המזרח שנוסחתה היא ממש בכזאת: ופריוני בכוריה.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0