עוצבת סיני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אוגדה 252)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עוצבת סיני
Logo-ugda-252.png
תג היחידה של עוצבת סיני: האדום מסמל את הקרבות העקובים מדם במלחמות שנערכו בסיני, הצהוב - מסמל את המדבר שבו העוצבה לוחמת, וביניהם צבעי השריון הפורצים את הגבולות. המסגרת הכחולה מסמלת את גבולותיו של חצי-האי, המוקף מים מרוב עבריו.
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך Badge of the Israel Defense Forces.new.svg צה"ל
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1968–הווה (כ־55 שנים)
מלחמות מלחמת ההתשהמלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונהמלחמת לבנון הראשונה
פיקוד
יחידת אם PadamLogoFrom2019.svg פיקוד הדרום
דרגת המפקד תת אלוףתת אלוף
מפקדים מפקדי האוגדה

עוצבת סיני (אוגדה 252, "אוגדת סיני", וגם "מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני") היא אוגדת מילואים בפיקוד הדרום, והעוצבה הקבועה הראשונה שהוקמה בצה"ל. מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת אלוף יניב אלאלוף.

העוצבה הוקמה ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני ולהקים חזית ישראלית איתנה בהגנת בגבול הישראלי-מצרי. את הפיקוד על העוצבה החדשה קיבל האלוף אברהם אדן.

העוצבה לקחה חלק פעיל במלחמת ההתשה (1969-1970) תחת פיקודו של האלוף שלמה להט, וכן במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), כשנטלה חלק נכבד בקרבות בסיני ובצליחת תעלת סואץ תחת פיקודם של האלופים אברהם מנדלר (שנהרג במהלך הקרבות) וקלמן מגן.

במלחמת לבנון הייתה העוצבה בין הכוחות הפורצים בגזרה המזרחית בלבנון במסגרת הגיס הצפוני.

מבנה

חטיבות עוצבת סיני
תג שם מספור הערות
חטיבות סדירות
Bislat new.svg
עוצבת שלהבת האש 425 אגד ארטילרי
חטיבות מילואים
Logo-hativa-646.png
עוצבת שועלי מרום 646 חטיבת חיל רגלים מוצנחת
NegevBrigade.svg
חטיבת הנגב 12 חטיבת חיל רגלים
HarelBrigade.svg
חטיבת הראל 164/10 חטיבת חיל שריון
Brigade 14 sign.svg
חטיבת המחץ 14 חטיבת חיל שריון

האוגדה מונה כוחות נוספים, ביניהם:

היסטוריה

הקמה ופעילות עד מלחמת יום הכיפורים

עוצבת סיני הוקמה בשנת 1968 עת הוחלט על ידי המטה הכללי של צה"ל לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני תחת מפקדה קבועה, בה שתי חטיבות משוריינות : חטיבה 401 וחטיבה 14, אגד ארטילרי וכוחות נוספים. באותה תקופה התרחשו תקריות אש רבות בקו תעלת סואץ, כך שהכרחי היה לחזק ולבצר את הכוחות הקיימים בגזרה. עוצבת סיני שימשה בתהליך ההתבצרות של צה"ל, אשר כלל הקמת מעוזים, בונקרים ומתקנים נוספים, בתוקף היותה מאגדת את כל הכוחות הסדירים בחצי-האי. המשימה כללה, בנוסף לעבודה בשטח, גם משימות אבטחה מורכבות, פתיחת צירים, הקמת מתרסים כהגנה בפני צליפות ועוד. משימות אלו בוצעו במקביל לאימוני צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה - אימוני השריון הבסיסיים) ולאימונים חטיבתיים. מפקד העוצבה הראשון, האלוף אברהם אדן (ברן), מונה גם למפקד צוות שהכין תוכנית מקיפה להגנת סיני. בד בבד תבניות ה"מעוזים", העמדות והשיירות הלכו והתגבשו לקו מוצבים.

ב-3 במרץ 1969 הכריז נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר רשמית על פתיחה במלחמת ההתשה, ובשלב זה הייתה תשתית הביצורים והמעוזים כמעט מוכנה.

באפריל 1969 מונה האלוף שלמה (ציץ') להט למפקד העוצבה, בעיצומה של מלחמת ההתשה. המצרים הפגיזו מדי יום את קו המוצבים במטחי ארטילריה כבדים, ומפקד העוצבה בחר להמליץ שלא לתקוף את המצרים בעוצמה, כדי שלא להרחיב את מעגל העימות.

בשנים 1970-1973 שררה רגיעה יחסית בגזרת העוצבה. מפקד העוצבה בשלביה האחרונים של מלחמת ההתשה, האלוף דן לנר, הקפיד על מלאכת הסברה מקיפה בין חיילי המעוזים, לגבי חשיבות ומשמעת השהייה במקום. במקביל, הוחלט בצה"ל על מעבר לאסטרטגיות של יוזמות התקפיות. עוצבת סיני המשיכה במאמץ המתמשך לביצור קו המוצבים ("קו בר-לב"), כאשר מפקד העוצבה ואלוף הפיקוד אריאל שרון הבינו כי המצרים יכולים לחצות את התעלה בכל מקום ובכל זמן. לאור מצב זה נוהלו בעוצבה תרגילי-פתע רבים לתגובות על מתקפות דמה של האויב. אלוף אברהם (אלברט) מנדלר, שנכנס לפקד על העוצבה בתקופה זו, הקפיד לשמור על מורל חייליו במטרה למתן את תחושת הניתוק מהעורף.

מלחמת יום הכיפורים

בצהריי יום שני, 8 באוקטובר 1973, אמור היה האלוף אלברט מנדלר לפנות את מקומו בפיקוד על העוצבה לתא"ל קלמן מגן, שאמור היה לעלות בדרגה. עם זאת, בצהריי יום שישי, 5 באוקטובר, הוכרזה כוננות בגזרה.

ביום שבת, 6 באוקטובר 1973, בשעה 14:00, פרצה מלחמת יום הכיפורים. בכל החזיתות דווח על הפגזות כבדות, וכוחות קומנדו מצריים החלו לצלוח את התעלה בסירות גומי. תוכנית המגננה של צה"ל, שנודעה בשם "פקודת שובך יונים", התבססה על עיכוב המצרים בקו המעוזים ולא עלתה יפה. המצרים צלחו את התעלה וגשריהם שנפגעו על ידי חיל האוויר תוקנו במהירות. העוצבה נפגעה קשות, אולם על-אף המצב הקשה ניהל האלוף מנדלר את המערכה בשלווה ובביטחון.

בבוקר יום שני החלה מתקפת נגד בגזרה המרכזית, אשר נבלמה על ידי המצרים ככל שקרבו הטנקים אל התעלה. אוגדות מילואים נוספות הוכנסו לגזרה על-פי הוראתו של אלוף הפיקוד שמואל גונן (גורודיש). ביום השני למלחמה נותרו בעוצבה 130 טנקים בלבד (שהם כמחצית הכוח), ותוכנית טיהור קו-התעלה אשר כללה חדירה אל המעוזים שנפלו השתבשה. אלוף מנדלר הורה לסייע למעוזים המכותרים על ידי ארבעת קני הארטילריה אשר נותרו ברשותו, אולם המעוזים נפלו בזה אחר זה. ב 13 באוקטובר הגיע אלוף מנדלר עם מפקדתו לחפ"ק חטיבה 164[דרוש מקור] שהייתה במהלך קרב, ובאחד מקטעי הדרך, בעת שעלה עם הנגמ"ש לעמדת תצפית, נפגע על ידי פגז ישיר ונהרג במקום. בתחקיר שנערך לאחר המלחמה הועלתה האפשרות כי המצרים הצליחו לזהות את נגמ"ש הפיקוד כאשר האלוף לא שמר על כללי הקוד ברשת הקשר. תא"ל קלמן מגן היה אמור להחליף את מנדלר בפיקוד על האוגדה ב 7 באוקטובר, החלפה שנדחתה עקב פרוץ המלחמה[דרוש מקור]. כעת הוזעק מגן, לפקד על העוצבה מן הגזרה הצפונית עליה פיקד, ולצורך כך הועלה לדרגת אלוף בטקס קצר בחמ"ל הפיקוד. מגן שירת בעוצבה מאז הקמתה ונחשב למפקד מוערך, לכן עם הגיעו לפקד על העוצבה הצליח להחזיר את כוחות העוצבה לעשתונותיהם ולנסוך בהם ביטחון, אף על פי ששכלו את מפקדם.

כבר ב-18 באוקטובר הוחלט כי עוצבת סיני היא שתצלח את התעלה ותתקוף לכיוון העיר סואץ. הכוחות הצולחים השמידו בסיסי טילים מצריים וטיהרו את האזור כולו, תוך כיתור הארמייה השלישית של מצרים. העוצבה הפגועה והמדוללת פעלה בצמוד לאוגדה 162, תחת פיקודו של אלוף אברהם אדן, במטרה להשלים את כיתורה של הארמייה המצרית לפני הכרזתה של הפסקת האש.

עם הרגיעה התמסר אלוף מגן לתנופת בנייה ושיקום. לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, בקילומטר ה-101, נרתמה העוצבה ליצירת הקו החדש, 10 ק"מ מזרחית לתעלה, ולקליטת טנקים חדשים. באחת השבתות בהן נותר מגן במפקדה מצאו אותו חייליו לעת בוקר בקרונו ללא רוח חיים, לאחר שנדם לבו. עם מותו של האלוף מגן קיבל האלוף יקותיאל אדם את הפיקוד על העוצבה.

פעילות בין מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון

לאחר תקופה קצרה בתפקיד עזב אדם לתפקיד אלוף פיקוד הדרום, ובמקומו נכנס לתפקיד תא"ל אברהם רותם, שקיבל על עצמו את משימת גיבוש העוצבה מחדש וכניסה לשגרת אימונים צה"לית. תא"ל אברהם ברעם קיבל את הפיקוד על העוצבה, לקראת שלב ב' של הנסיגה על-פי הסכמי הביניים. תא"ל ברוך הראל (פינקו), שהחליף את ברעם בתפקיד מפקד העוצבה, השקיע מאמצים רבים בהחתמת קצינים לצבא הקבע, ונאלץ להיאבק בשוק האזרחי הקורץ ובתדמית הלא-זוהרת של צה"ל שלאחר המלחמה.

בדצמבר 1978, בזמן תחילת תהליך השלום עם מצרים, מונה תא"ל יוסי פלד למפקד העוצבה. בחודשים הראשונים לתהליך השלום, התייצבה העוצבה על קו-ההגנה החדש וגיבשה נוהלי בט"ש, שכללו מגעים עם המצרים. מפקד העוצבה הבא, תא"ל אהוד ברק, החליט לשים דגש על צמצום הצורך באלתורים תוך-כדי לחימה. ברק אימן את חייליו לפעול גם באזורים שונים: יחידות העוצבה קיימו תרגילים שונים עם יחידות חי"ר ושריון סמוכות לה.

ב-1981 החל צה"ל בהכנות לקראת חדירה ללבנון. יחידות העוצבה נקראו שוב ושוב לרמת הגולן במגמה לגרום לצה"ל לכלול אותה במערך הכוננות באזור, ובתרגילים הגיעה האוגדה ה"דרומית" לתוצאות טובות יותר מהעוצבות ה"צפוניות". לפיקוד על העוצבה התמנה תא"ל עמנואל סקל. בשל המעברים התכופים מסיני לרמת הגולן, זכתה העוצבה לכינוי "סינרמה".

מלחמת לבנון

עם מתן פקודת הכניסה ללבנון, במבצע שלום הגליל, תחת פיקודו של תא"ל ( לימים אלוף) עמנואל סקל, הייתה העוצבה הכח הפורץ בגזרה המזרחית. המשימה הראשונה שהוטלה עליה ועל חטיבה 7 שהוכפפה לה מבצעית יחד עם כוחות נוספים, הייתה השמדת מחבלים לאורך ציר התנועה הקשה ומאוחר יותר יצירת מגע עם הכוחות הסורים שיצאו לפנים לקדם את פני האוגדה. ימי הקרבות, מנקודת הראות של לוחמי העוצבה, הסתיימו ביום השישי למלחמה וחודשו רק מאוחר יותר, בשלבי אחזקת הגיזרה ובניית הקו בלבנון מול הכוחות הסוריים וקבלת האחריות על כל מרחב הגזרה המזרחית. בחודש יוני 1983 התחלפו מפקדי האוגדה ותא"ל יעקב לפידות קיבל את הפיקוד על העוצבה, בזמן שהעוצבה הייתה בכוננות מתמדת מול הצבא הסורי ומול אפשרות של התלקחות מלחמה מחודשת. בשלב מסוים היו באחריות העוצבה כעשר חטיבות שריון[דרוש מקור], חי"ר וכוחות מסייעים רבים כולל יחידות מילואים. בתום שנתיים של שירות קשה, יצאה העוצבה מלבנון. תקופת האימון הבאה, שהתקיימה בבקעת הירדן, התאפיינה בהתארגנות לוגיסטית יסודית.

פעילות ממלחמת לבנון ועד היום

לקראת אפריל 1985 חזרה העוצבה ללבנון. עם החלטת הממשלה על הנסיגה מלבנון, הוחל במפקדת העוצבה בתכנון מדויק של יום הנסיגה האחרון, וביום הזיכרון תשמ"ה נסוגה העוצבה מלבנון לרמת הגולן, והותירה כוחות קטנים ברצועת הביטחון. לאחר הפינוי מלבנון ב-1985 הוחלט על פירוק האוגדה הסדירה והפיכתה לאוגדת מילואים. האוגדה התמזגה עם אוגדה 440, וקיבלה אחריות על הגנת הגבול עם מצרים מחולות רפיח ועד הר הנגב. בשנת 2004 התמזגה עם אוגדה 380 (מתקן צאלים).

במהלך השנים האחרונות מבצעת העוצבה תפקידי בט"ש לאורך גבול ישראל-מצרים, תוך המשך השמירה על כשירות מבצעית של יחידותיה הסדירות ושל יחידות המילואים שלה, ובהן עוצבת שועלי מרום[1].

סמל העוצבה, בתוספת חרב ופיצוץ, שימש כבסיס לסמל ותג היחידה של גדוד 601 בשנים שהיה כפוף לאוגדה (בשנות ה-70), בשנת 1982 הוקם באוגדה גדוד הנדסה סדיר -606 (מעוז) ותג זה שימש את הגדוד בשנות פעולתו באוגדה (כולל מלחמת לבנון השנייה), וכיום משמש כתג גדוד 603 של חיל ההנדסה הקרבית, שהוקם ב-1993 כגדוד סדיר אחרי שנים ששירת כגדוד מילואים.

מפקדי האוגדה

בין מפקדי האוגדה נמנים:

שם תקופת כהונה הערות
אברהם אדן 1968 - 1969 לימים אלוף פיקוד הדרום
שלמה להט 1969 - 1970 לימים ראש אכ"א וראש עיריית תל אביב
דן לנר 1970 - 1972
אלברט מנדלר 1972 - 1973 נהרג בעת מילוי תפקידו
קלמן מגן 1973 - 1974
יקותיאל אדם 1974 לימים ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל
אברהם רותם 1974 - 1975 לימים ראש מחלקת ההדרכה
אברהם ברעם 1977-1975
ברוך הראל 1978-1977
יוסי פלד 1978 - 1980 לימים אלוף פיקוד הצפון
אהוד ברק 1980 - 1981 לימים הרמטכ"ל ה-14, שר הביטחון וראש הממשלה
עמנואל סקל 1981 - 1982 מפקד מפקדת חילות השדה
יעקב לפידות 1982 - 1983 לימים מפקד המכללה לביטחון לאומי
עמוס כץ 1983 - 1985
יום-טוב תמיר
יאיר נפשי
מנשה ענבר
יצחק רבין
יוסי מלמד
צביקה קן-תור 1989 - 1991
אורי אגמון 1991 - 1994
יצחק איתן 1994 - 1995 לימים אלוף פיקוד המרכז
מאיר גחטן 1995 - 1997
ישראל זיו 1997 - 1999 לימים ראש אגף המבצעים
מאיר כליפי 1999 - 2001 לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
יוסי סילמן 2001 - 2002
דן ביטון 2002 - 2005 לימים ראש אט"ל
עוזי מוסקוביץ' 2005 - 2007 לימים ראש אגף התקשוב
גיא צור 2007 - 2009 לימים מפקד זרוע היבשה
אבי אשכנזי 2009 - 2012
רוני נומה 2012 - 2014 לימים מפקד פיקוד המרכז
מיקי אדלשטיין 2014 - 2016
סער צור יולי 2016 - פברואר 2018
יניב אלאלוף פברואר 2018 -

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0