אונייוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אונייוב
Uniejów
Uniejów Castle.jpg
טירה באונייוב
מדינה פוליןפולין  פולין
פרובינציה לודז' (פרובינציה)לודז' (פרובינציה)  לודז'
ראש העיר יוזף קצ'מרק
שטח 12.33 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 2,932 (2009)
קואורדינטות 51°58′N 18°48′E / 51.967°N 18.800°E / 51.967; 18.800
אזור זמן UTC +1
http://www.uniejow.pl

אונייובפולנית: Uniejów; ביידיש: אוניאווע) היא עיירה במחוז לודז' בפולין. העיירה כוללת שני כפרים – בודה וקושצ'לניצה אונייובסקיה (Kościelnica Uniejowskie) – שהיו בעבר עצמאיים. העיירה היא אתר תיירותי ומאז תשע"א היא במעמד של אתר ספא[דרוש מקור] בזכות המעיינות החמים שבה. כל שנה נערך בעיירה יריד בסגנון ימי הביניים ובו תחרויות אבירים. בעיירה ובסביבותיה קיימים מספר בונקרים מתקופת מלחמת העולם השנייה.

תולדות היישוב

תיעוד ראשון של העיירה קיים משנת ד'תתצ"ו[דרוש מקור]. בשנת ה'מ"ה קיבלה העיירה זכויות של עיר.

בשנות הה' אלפים-ה'ק' הייתה העיירה מקום משכנם של הארכיבישופים לבית גנייזנו (Gniezno) ומושלי פולין. בשנות ה'ר'-ה'ש' הייתה העיירה מרכז מסחרי ומרכז אמנויות ומלאכה.

עם חלוקת פולין השנייה (ה'תקנ"ג) נכללה אונייוב בשטח פרוסיה, ומשנת ה'תקע"ה הוכללה בשטח רוסיה. באמצע שנות ה'ת"ר נשללו זכויות העיר של אונייוב.

בשנת ה'תרע"ח, כאשר שבה וקיבלה פולין את עצמאותה, נכללה אונייוב בתחומיה. ערב מלחמת העולם השנייה היו בעיירה כ-3,660 תושבים.

יהודי אונייוב

ראשיתו של היישוב היהודי בעיירה היא בתחילת שנות ה'ת"ק. בתחילת שנות ה'ת"ר הייתה הקהילה לעצמאית,

רוב יהודי העיירה התפרנסו ממסחר וממלאכה, וחלקם החזיקו בה בתי חרושת. לאחר מלחמת העולם הראשונה עזבו את העיירה רבים מיהודיה. בשנות ה'תר"צ התנהל חרם כלכלי נגד חנויות היהודים בעיירה.

בעיירה פעלה ספרייה ציבורית יהודית, והתנהלו בה סניפים של ארגונים יהודיים וציוניים.

מרבני העיר

רבי שמואל בריש הי' מהרבנים הראשונים בעיר וכיהן בה שלשים ושש שנה עד לפטירתו בט"ו באדר א' ה'תרכ"ז.[1] עוד רבנים היו רבי שלמה, ממשפחת הרבנים אוירבך, שהי' לאחר מכן רבה של לונטשיץ[2]; רבי ישעיהו הכהן (קפלן?) מחסידי קוצק וזיכלין[3]; רבי אפרים שרגא הלוי לבנטל בעל חמדת אפרים, עד לפטירתו בי' בטבת ה'תרע"ח. לאחריו כיהן בנו רבי שלמה רפאל זאב עד מלחמת העולם השנייה.

בשואה

באלול ה'תרצ"ט כבשו הגרמנים את העיירה, בה שהו באותה עת כ- 130 משפחות יהודיות, והחלו בהטלת גזרות על הקהילה, ובלקיחת יהודים לעבודות כפייה בסלילת כבישים, במהלכן הוכו באכזריות. כמו כן, חנויות היהודים נשדדו, ומשפחות רבות פונו מבתיהן.

בכסלו ה'ת"ש נצטוו היהודים בעיירה לשאת טלאי צהוב, והוקם בה יודנרט. בהמשך אותה שנה רוכזו 491 יהודי העיירה במתחם בן ארבעה בניינים, אשר הפך לגטו סגור בסיון ה'תש"א, שתושביו סבלו מצפיפות, רעב ומחלות. באותה תקופה שולחו צעירים יהודים מהעיירה למחנות עבודה באזור פוזנן.

ביום כ"ט בתשרי ה'תש"ב גורשו כל תושבי הגטו לאזור קובאלה פאנסקיה, ושוכנו בכפר דז'ייז'בוטקי (Dzierzbotki), שם הועמדו לרשותם שישה בתים, כך שרוב יהודי העיירה נאלצו ללון תחת כיפת השמיים. משם גורשו חלק מיהודי העיירה למחנה ההשמדה חלמנו בחורף שנת תש"ב. יתר יהודי העיירה שולחו לחלמנו באקציה שהתבצעה ביום ו' באב ה'תש"ב, אשר במהלכה הוכרח אחד מיהודי העיירה בשם לנצי'צקי לחפור לעצמו קבר, בו נקבר יחד עם בנו.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ פעולת צדיק (בהקדמה), פיוטרקוב ה'תרפ"ט
  2. ^ ספר לינטשיץ, פרק ט
  3. ^ להב אש, פיוטרקוב תרצ"ה, עמ' צז