אז בחטאינו חרב מקדש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אז בחטאנו חרב מקדש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מילות הקינה (נוסח אשכנז)

עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:

אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל. בְּאֶרֶץ חֻבְּרָה לָהּ קָשְׁרָה מִסְפֵּד. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה: עד אנה:

גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב. וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִּמְעָה. דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם. וְכִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְּנֵיהֶם. עד אנה:

הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְלֹא שָׁמַע אֵל. צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָה אָב. וְקוֹל הַתֹּר נִשְׁמַע בַּמָּרוֹם. וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן. עד אנה:

זֶרַע קֹדֶשׁ לָבְשׁוּ שַׂקִּים. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם גַּם הֵם שַׂק הוּשַׂם כְּסוּתָם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר. וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אָסְפוּ נָגְהָם. עד אנה:

טָלֶה רִאשׁוֹן בָּכָה בְּמַר נֶפֶשׁ. עַל כִּי כְבָשָׂיו לָטֶבַח הוּבָלוּ. יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים. כִּי עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדַּפְנוּ כֻּלָּנוּ. עד אנה:

כּוֹכַב תְּאוֹמִים נִרְאָה חָלוּק. כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִפֹּל סַרְטָן. כִּי נִתְעַלַּפְנוּ מִפְּנֵי צָמָא. עד אנה:

מָרוֹם נִבְעַת מִפְּנֵי אַרְיֵה. כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ לֹא עָלְתָה לַמָּרוֹם. נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים. כִּי עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרָה פָּנֶיהָ. עד אנה:

סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה. כִּי נִבְחַר לָנוּ מָוֶת מֵחַיִּים. עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה. כִּי בְּחֶרֶב וּבְרָעָב שְׁפָטָנוּ צוּרֵנוּ. עד אנה:

פַּלְגֵי מַיִם הוֹרִידוּ דִּמְעָה כַּנַּחַל. כִּי אוֹת בַּקֶּשֶׁת לֹא נִתַּן לָנוּ. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ. וּבִדְלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ. עד אנה:

קֵרַבְנוּ קָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבֵּל. וּגְדִי פָּסַק שְׂעִיר חַטֹּאתֵינוּ. רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵּיהֶן. וּמַזַּל דָּגִים הֶעֱלִים עֵינָיו. עד אנה:

שָׁכַחְנוּ שַׁבָּת בְּלִבּוֹת שׁוֹבָבִים. שַׁדַּי שִׁכַּח כָּל צִדְקוֹתֵינוּ. תְּקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה. וְתָאִיר לְרַבָּתִי עָם מֵאוֹר נָגְהֶךָ:


תְּרַחֵם צִיּוֹן כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ וּתְכוֹנְנֶהָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. תְּמַהֵר יְשׁוּעָה וְתָחִישׁ גְּאֻלָּה וְתָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים רַבִּים:

כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר. עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְיָ עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:

אז בחטאינו חרב מקדש היא קינה קדומה הנאמרת בליל תשעה באב, הנאמרת בשני מנהגי אשכנז ובנוסח הספרדים, ובבוקר מסיימים האשכנזים את סדר הקינות בשורת הפתיחה "עד אנה" ובסיום מ"תרחם ציון". מחבר הקינה אינו ידוע. הקינה מתארת את חשכת היקום כולו בעקבות חורבן בית המקדש.

מבנה

הקינה סדורה על סדר האלף-בית, כרוב פרקי מגילת איכה. בהקשרה של קינה מיוחדת זו יש לכך משמעות נוספת: הן כ"ב אותיות הא"ב הן י"ב המזלות המכוונים כנגד י"ב חודשי השנה, מהווים בתפיסה היהודית הקדומה מבנים בסיסיים העומדים בתשתית העולם[1]. הקינה מתארת את ערעור קיום היקום - מבניו היסודיים של העולם מתהפכים על פניהם.  לקראת סופ הקינה ישנם הבדלי גרסאות בין נוסחי העדות השונות.

זוהי אחת הקינות הקדומות ביותר שלא נכתבו על ידי הקליר[2]. יעקב רייפמן העלה סברה שהמחבר הוא האבן עזרא, אך שד"ל דחה את דבריו, ולדעתו היא קינה בבלית קדומה, בהתאם לכך שהיא חסרת חרוז ומשתמשת במבנה פשוט של משקל מרובע[3]. גם גולדשמידט סבר כי מקורה בימי הגאונים הראשונים.

אמירת הקינה

בקהילות הספרדיות נהוג שלאחר אמירת קינה זו, המתארת את החשכת היקום כולו עקב החורבן, מכבים את האורות בבית הכנסת ואז פונה החזן אל הקהל ואומר את מספר השנים שחלפו מאז החורבן, ונוהגים אז לספוק כף אל כף כאות אבל וצער.

יש מקהילות הספרדים[4] שנהגו לשיר רק עד האות ט', מחשש פתיחת פה לשטן[5].

בקהילות אשכנז יש שנהגו לשיר את קטע הפתיחה "עד אנה", את קטע הסיום "תרחם ציון" ואת הפסוק האחרון "כי נחם" במנגינת "אלי ציון".

תוכן

הקינה מתארת את צער צבא השמיים בצער עם ישראל. הקינה מבוססת[6] על דברי המדרש, המתאר את קריאת הקב"ה למשה רבינו ולאבות לקונן על חורבן בית המקדש:

אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה: אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני? לך וקרא לאברהם יצחק ויעקב ומשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות... והיה (משה) צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם, מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשיהם והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש

איכה רבה, פתיחה כ"ד

על כך הוסיף הפייטן לתאר את בכייתם של המזלות. כל אחד מן המזלות מקונן על היבט בחורבן המתקשר למהותו, למשל: מזל דלי המייצג את המים מקונן על המתים בצמא, ומזל בתולה מקונן על מות הבחורים והבתולות.

 

לקריאה נוספת

נחמת ציון לרב בן ציון מוצפי - עמ' תמט - ביאור הקינה.

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. ^ על פי ספר יצירה
  2. ^ שמואל אשכנזי, אור תורה תשנ - (רס-רעא), באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  3. ^ אגרות שד"ל, חלק ו'עמ' 818.
  4. ^ בעיקר בקהילות הבבלים
  5. ^ שו"ת זבחי צדק ח"ד סי' כב וכף החיים תקנט יב, נחמת ציון פי"ד סעיף ט.
  6. ^ דניאל גולדשמידט (מבאר), סדר הקינות לתשעה באב <מבואר>, עמ' כט, באתר אוצר החכמה.