לא יהיה לך
| מקרא | שמות, כ', ג' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת עבודה זרה |
| משנה תורה | הלכות יסודי התורה, פרק א' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו א' ספר החינוך, מצווה כ"ו |
| מקורות נוספים | תפארת ישראל למהר"ל, פרק לח |
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני היא מצות לא תעשה הראשונה מבין עשרת הדיברות, ולפי רוב הראשונים האיסור הוא שלא להאמין באלוה אחר. בנוסף, נדרש מפסוק זה איסור קיום פסלי עבודה זרה והחזקתם.
מצוה זו היא אחת מששת המצוות התמידיות, שאפשר לקיימן תמיד ואינן דורשות מעשה בפועל.
מקור המצוה
בתורה נאמר: ”אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.” (שמות כ, ב–ה). אנכי ה' ולא יהיה לך הן המצוות היחידות אותן שמעו בני ישראל ישירות מפי ה' במעמד הר סיני[1].
חז"ל ציינו, שזו המצוה הראשונה שנאמרה לישראל[2].
במכילתא התבאר שדיבור 'אנכי' בא כהכנה מקדימה למצוות, ומצות לא יהיה לך היא הראשונה בהן: ”משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזירות. אמר להם: כשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזירות, שאם מלכותי לא יקבלו – גזירותי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל "אנכי ה' אלקיך", "לא יהיה לך". 'אני הוא שקיבלתם מלכותי במצרים'? אמרו לו 'כן'. אמר להם: כשם שקיבלתם מלכותי – קבלו גזירותי; "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"”.
גדר האיסור
קיום פסלי עבודה זרה
ערך מורחב – איסור עשיית פסל
על איסור זה דרשו חז"ל: ”לא יהיה לך למה נאמר? לפי שנאמר 'לא תעשה לך פסל', אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מניין שלא יקיים? תלמוד לומר 'לא יהיה לך'”[3]. כי לשון "לא יהיה" מורה על קיום, ומשמעות הכתוב היא שלא יהיו לו צלמים כלל, אפילו אם לא לא עשאם אלא הוא רק מקיים אותם[4]. לשיטה זו, האיסור הוא לקיים עבודה זרה ברשותו של אדם. כך סוברים גם כמה ראשונים[5], וכן נקט המהר"ל מפראג[4].
אמונה בעבודה זרה
לדעת הרמב"ם, עיקר האיסור הוא על הרהור באמונת אל אחר, וכל המעלה בדעתו שיש אלוה אחר חוץ מה', עובר בלא יהיה לך וכפר בעיקר, שזה הוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו[6]. לפי דבריו, המאמין בלבו באלהים אחרים, אפילו לא עשה מעשה המעיד על אמונה זו, עובר על איסור זה[7].
גם מלשון ספר הזוהר[8] על הפסוק, משמע כשיטה זו: ”דלא להרהרא דאית אלהא אחרא בר מיניה”.
לדברי הרמב"ן, "לא יהיה לך" הוא מלשון "להיות לכם לאלקים[9]", ופירוש לשון היא זה קבלת אלהות או עבודה לאלהות. כלומר, אל תקבלו עליכם אלוה לאדון, ולא תאמרו לאחד מהמלאכים או מגרמי השמים "אלי אתה", מלבד ה'[10]. הרמב"ן דייק כן גם בדעת אונקלוס, שתירגם "לא יהי לך אלה אחרן בר מני". כדעה זו נקטו גם ראשונים אחרים[11].
הסמ"ג וספר יראים[12] ביארו, שפשוטו של מקרא הוא האיסור על אמונה באל אחר, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומלבד זאת דרשו בו חז"ל את האיסור של קיום פסל[13]. הרמב"ן כתב[10] שדרשת המכילתא הם לשיטת יחיד (רבי יוסי) ואין הלכה כמותו.
מה נחשב לעבירה על האיסור
האחרונים דנו רבות בחילוקים שבין דעות הרמב"ם והרמב"ן - אם נחלקו. יש שכתבו בדעת הרמב"ן, שהאיסור הוא בדיבור, שיאמר לאלהים אחרים "אלי אתה", ולא במחשבה בלבד[14]. אחרים נחלקו על דבריהם, והוכיחו שגם לפי הרמב"ן עוברים על האיסור גם במחשבה[15]. יש שביאר, שלדעת הרמב"ן איסור "לא יהיה" הוא מאיסורי עבודה זרה, ולכן אין עוברים עליו "עד שיקבלו עליו באלוה[16]", ואילו לדעת הרמב"ם אין האיסור שייך לאיסור עבודה זרה אלא לכפירה בעיקר ומינות, (ולכן הביא הלכה זו בהלכות יסודי התורה ולא בהלכות עבודה זרה), ומשהעלה אדם על מחשבתו דעה משובשת זו עובר, אף בלי קבלה באלהות[17]. אמנם יש שכתבו, שהסכים הרמב"ן עם הרמב"ם בפירוש איסור "לא יהיה"[18].
יש שהסתפק, לשיטת הרמב"ם, האם אדם נעשה מומר על ידי מחשבת עבודה זרה בלבד[19].
במנין המצוות
לאחר "לא יהיה", הכתוב ממשיך: ”לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם” (שמות שם). הרמב"ם מונה כאן שלשה איסורים אחרים, מלבד איסור לא יהיה לך ― שלא לעשות פסל, שלא להשתחוות לעבודה זרה, ושלא לעבוד עבודה זרה כדרכה[20]. הרמב"ן תמה על כך, שלפי דבריו נאמרו חמש מצוות בשתי הדיברות הראשונות, ולא רק שתים. לשיטת הרמב"ן, הדיבור הזה כולו מהווה מצוות לא תעשה אחת האוסרת עבודה זרה באופן מפורט. כדבריו נראה גם בדעת ראשונים אחרים[21].
העובד בשיתוף
נחלקו הראשונים, האם איסור זה מתייחס לעבודה זרה של "אלהים אחרים" במקום ה', או שהוא מתייחס גם ל"עבודה זרה בשיתוף" - עבודת "אלהים אחרים" יחד עם ה'. מחלוקת זו תלויה בביאור המילים ”עַל פָּנָי”, שיש שפירשו אותן "במקום שאני נמצא ורואה", ומכיון שה' נמצא בכל מקום ורואה הכל אין לשתף עמו אלהים אחרים[22]. לפי דעה זו, העובד בשיתוף עובר על לאו זה[23]. אולם החזקוני וראשונים נוספים פירשו "על פני" - במקומי. לדבריהם האיסור הוא לקבל "אלהים אחרים" במקום ה'.
גם בשיטת הרמב"ם, שהאיסור הוא להאמין באלוה אחר, נחלקו האחרונים לענין שיתוף. יש שכתב, שהלאו הזה נוגע רק למי שכופר לגמרי בעיקר, שהמצוי הראשון הוא האלוק האמיתי, וסובר שיש אלוה אחר תחתיו או שאין אלוה לעולם כלל; אך המכיר בה' שהוא המצוי הראשון, אלא שסובר שיש אלוה אחר עמו, עובר רק על מצות יחוד[24]. אולם אחרים ביארו בשיטת הרמב"ם, שהמאמין בשיתוף עובר גם על איסור "לא יהיה לך"[25].
יש מי שכתב, שכל כוח אחר מלבד ה' שיחשוב אותו אדם לכוח עצמאי, ואפילו אם אינו אליל מיוחד, הרי הוא בכלל "אלהים אחרים". ואפילו הטועים להאמין בטבע שהוא כוח עצמאי, וכן מי שמאמין במזל, כאילו אין הנהגת המזל מאת ה', עובר על לא יהיה לך[26]. וכן בצדיק, אסור לחשוב שיש לו כוח נפרד, שכן זו עבודה זרה גמורה כעובד לאדם, אלא אין עוד מלבד ה', והוא עושה רצון הצדיק[27].
עונש
המעלה על דעתו שיש אלוה אחר אינו נענש בידי אדם אלא בידי שמים, כיוון שאין בית דין של מטה מענישים על המחשבות[28]. אבל המקבל עליו אלוה אחר כאלוה ואומר "אלי אתה", חייב סקילה[29].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף ח' עמוד ב'. רבי שמעון בן צמח דוראן, זהר הרקיע, עשין אות יא, הקשה מכך על שיטת הרמב"ם שגם אנכי נמנה במנין המצוות, ותירץ שלשיטת הרמב"ם הכוונה בדברי חז"ל היא למצוות לא תעשה הראשונה.
- ^ מכילתא (בחדש) פרק ו, הובא ברש"י על הפסוק.
- ^ 4.0 4.1 תפארת ישראל למהר"ל, פרק לח
- ^ רס"ג בפירוש הארוך על התורה; סמ"ק מצוה סא; וכן נקט הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם עשה א בדעת הבה"ג. הרשב"ץ, זהר הרקיע, לא תעשה אות ז, כתב בדעת הבה"ג שהוא ציווי על איסור עשיית הצלמים, וראה בברית משה על הסמ"ג, לאוין א אות א, שתמה עליו.
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק א'
- ^ וכן כתב רבינו בחיי בן אשר בכד הקמח ערך שבועות; ספר חרדים פרק כא אות א; וראו פענח רזא, ר"י מוינה ומושב זקנים על ספר שמות, פרק כ', פסוק ג', שגם מלשונם משתמע שהאיסור הוא במחשבה.
- ^ יתרו צא.
- ^ ביטוי הנפוץ בתורה. ראה למשל ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק א'
- ^ 10.0 10.1 בפירושו על התורה פסוק זה, ועל ספר המצוות ל"ת ה.
- ^ ספר החינוך, מצווה כ"ו; רבינו בחיי; רבי יצחק אברבנאל. כן נראית גם דעת רבי אברהם בן הרמב"ם על ספר שמות, פרק כ', פסוק ג', שכתב שהיא אזהרה שלא לקבל נעבד כאמצעי כדעת המינים; וכדבריו כתבו בדרשות ופירושי רבינו יונה פרשת יתרו; רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי, פרק יח; רבי עובדיה ספורנו.
- ^ לא תעשה א, סימן רמג
- ^ ומחשבה זו וקיום פסלים שניהם בכלל לאו זה, כפשוטו וכמדרשו, מהרש"ל על הסמ"ג. בספר קובץ כתב כן גם בדעת הרמב"ם.
- ^ תפארת ישראל למהר"ל, פרק לח; פירוש המלבי"ם על ספר שמות, פרק כ', פסוק ג'; מנחת סולת, מצוה כו.
- ^ ספר הזכרונות הקצר לרבי צדוק הכהן מלובלין, מצוה ב. גם בספר האמונה והביטחון המיוחס לרמב"ן, פרק יט, נראה שהאיסור במחשבה. ראו ראב"ע על ספר שמות, פרק כ', פסוק ג', שכתב שהיא מצוה בלב ובפה, שלא יקבל בלב ולא יאמר בפה שהוא הולך לעבוד אלהים אחרים; ובפירוש הקצר כתב, שהאיסור הוא להאמין באומרים שה' הפקיד מלאך על העולם ואותו יש לעבוד.
- ^ לשון תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס' עמוד ב'
- ^ רבי ירוחם פישל פרלא בפירושו על ספר המצוות לרס"ג, עשה ג-ד ד"ה אלא דמלבד
- ^ רבי שמעון בן צמח דוראן, זהר הרקיע, לא תעשה אות ז; נר מצוה, סימן יא אות א. וכן משמע בספר החינוך, מצווה כ"ו, מגילת אסתר, מגילת ספר לאוין א, דברי דוד פרשת יתרו, ברית משה על הסמ"ג, עבודת המלך על הרמב"ם.
- ^ אחיעזר חלק שלישי, סימן נ אות ה
- ^ ספר המצוות לאוין ב, ה, ו. כן כתבו גם רס"ג, לאוין ב-ד; מאמר השכל, לאוין פג-פה; סמ"ק, לאוין סב, סד, סח.
- ^ ספר הכוזרי, מאמר א סי' פט. בעל ספר החינוך, מצווה כ"ו, כתב שבאיסור לא יהיה נכללת עבודה והשתחוויה, כשיטת הרמב"ן, אך חזר ומנה איסורין אלו כלאוים בפני עצמם, כשיטת הרמב"ם.
- ^ ראב"ע, וקרוב לכך בספורנו
- ^ ובדרך זו ביארו רבי יוסף בכור שור; ספר הג"ן; רבי חיים פלטיאל; רוקח; ספר היראים סימן רמג; סמ"ג, לא תעשה א; ספר החינוך, מצווה כ"ו; רלב"ג. ראו בפירוש רבי ירוחם פישל פרלא על ספר המצוות לרס"ג, עשה ג-ד ד"ה וכבר כתב הרב כנה"ג, שהביא מקור לזה בחז"ל; עוד כתב (שם ד"ה וכן מבואר בשאילתות), שכן דעת שאילתות דרב אחא שאילתא נב, וכן מבואר בהעמק שאלה על השאילתות שם. רשב"ם פירש, שאפילו אתה מאמין בי לא יהיה לך אלהים אחרים מבלעדי, לקסום בהם קסמים.
- ^ רבי יצחק אברבנאל, ראש אמנה, פרק כ'; וכן משמע בתשובות אהלי תם סימן מב.
- ^ מנחת חינוך, מצוה תיז; פירוש רבי ירוחם פישל פרלא על ספר המצוות לרס"ג, עשה ג-ד ד"ה על כל פנים.
- ^ ספר הזכרונות לרבי צדוק הכהן, מצוה ב; וכן כתב בדרשות ופירושי רבינו יונה, פרשת יתרו, ש"האומר הכל תלוי במזל ואי אפשר להשתנות, הרי הוא כעובד לצבא השמים ועובר על דיבר זה".
- ^ ספר הזכרונות לר' צדוק הכהן, שם
- ^ מנחת חינוך חלק א, מצוה כו; מעין החכמה לא תעשה ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס' עמוד ב'