איציק מאנגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף איציק מנגר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
איציק מאנגר
ציור שמן של הצייר ארתור קולניק המתאר את מאנגר הצעיר
ציור שמן של הצייר ארתור קולניק המתאר את מאנגר הצעיר
פרסים והוקרה

יצחק (איציק) מַנְגֶר (מאנגר; בכתיב יידי: מאַנגער; 30 במאי 1901, צ'רנוביץ21 בפברואר 1969, גדרה) היה משורר, מחזאי וסופר יידיש.

תולדות חייו ויצירתו

מאנגר נולד בעיר צ'רנוביץ (בירת בוקובינה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה; כיום באוקראינה) בשנת 1901. אביו, הלל מאנגר, יליד קולומיאה, היה חייט-אוּמן שתיין, שוחר ספרות, שהתפאר באהבתו ל"ליטראתוירע" (צירוף המילים "ספרות" ו"תורה" ביידיש...). מאנגר למד סמסטר אחד בגימנסיה הגרמנית הקיסרית מס' 3 בעיר הולדתו, ובזמן הלימודים התוודע לספרות הגרמנית. כעבור חצי שנה הוא עבר ללמוד אצל קרובי משפחתו בקולומיאה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לרומניה, ליאשי, שם התאחד עם משפחתו. שם ב-1918 התחיל לכתוב שירה ביידיש, שהושפעה מהשירה הגרמנית (מבחינת פורמולות, מצלול ואורתוגרפיה), ויצר קשר עם אישים משכבת האינטליגנציה דוברת היידיש כמו יעקב שטרנברג. הוא התגייס לצבא רומניה, ולאחר שסיים לשרת בצ'רנוביץ, חי מספר חודשים בבירה בוקרשט ואחר-כך שב ליאשי. החל לנהל חיים בוהמיים. כתב בעיתונות היומית היידית בצ'רנוביץ, ובשנת 1921 הופיע שירו הראשון, 'מיידל פארטרעט' בכתב העת "קולטור" של אליעזר שטיינבארג. התפרנס ממתן הרצאות במסגרת ארגון התרבות היהודי ברומניה (שדאג לשיבוץ של אינטלקטואלים להרצאות בערים ובמיוחד בעיירות בנושאים שעל אודותיהם יכלו להרצות); בין הנושאים שהרבה להרצות עליהם: 'מוות, לילה ושיגעון'; גולדפאדן; ו'הבלדה'. עדויות מהרצאותיו מלמדות על כך שמאנגר היה מרצה כריזמטי ואהוד למדי, בעל זיכרון פנומנלי, שסחף את קהלו.

ב-1928 ביקר לראשונה בוורשה בירת פולין, שהייתה בזמנו מרכז חיי תרבות היידיש במזרח אירופה. ב-1931 הוא נישא לאשתו הראשונה וחזר לצ'רנוביץ, ולאחר פרידתם ב-1932 שב לוורשה, שהפכה למרכז פעילותו עד שאולץ לעזוב את פולין ב-1938 בעקבות שלילת אזרחותו הרומנית. ב-1933 החל לחיות עם רחל אוירבך, ולראשונה התגורר בדירה משלו.

ב-1929 הוציא מאנגר לאור בבוקרשט את ספר שיריו הראשון, "שטערן אויפ'ן דאך" (כוכבים על הגג), שבו עירב מסורות ספרותיות חדשניות וישנות – אלמנטים מודרניסטיים (פורמליים-לשוניים, מטאפורות ונושאים) עם צורות קלאסיות כמו בלדה וסונטה – אחד ממאפייניה שירת מאנגר; וכן צָרַף יחד אלמנטים אירופיים עם אלמנטים (מסורות ונושאים) יהודיים. באותה שנה החל להוציא את כתב העת הקטן שלו, "מילים בודדות".

ספר השירים השני שלו, שיצא בוורשה ב-1933, נקרא "לאמטערן אין ווינט" (פנסים ברוח). ב-1935 פרסם בוורשה את "חומש לידער" (שירי החוּמש), בו הוצגו אבות האומה כיהודים מהשטעטל. מאנגר, שבשלב זה כבר היה מוערך וידוע בקרב הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובארצות הברית, הגיע ביצירה זו לשיא מסוים. מלכתחילה הבין שהוא לוקח את כל מה שהוא רוצה לקחת, ומעביר אותו טרנספורמציה לכדי צורה הנראית פשוטה ועממית, תוך שהוא מערבב ישן וחדש באופן אנאכרוניסטי כאילו הם קורים עכשיו. שימוש אנאכרוניסטי בחומרים הוא תופעה אופיינית לספרויות יהודיות, ומאנגר הושפע מכלים אלה לא באופן ביקורתי אלא באופן אינטואיטיבי, יחסית לא מודע; אבל כאמן הוא עשה בזה שימוש מודע לחלוטין: הוא יכול היה לקחת תמונות מודרניסטיות ממשוררים גרמניים ולחברן עם דברים שהוא מכיר מהתנ"ך, משירה עממית ביידיש או משירה עממית ברומנית – וליצוק לתוכם סוגיות קיומיות. שירי החומש עושים שימוש בהליך זה שהוא מפתח קודם ומביאים אותו לשיא אחר. השירים עוסקים בתנ"ך (הוא מתחיל בחומש, וממשיך במגילה ובספרי תנ"ך נוספים; על כן הוא עתיד לכנותם "מדרש איציק"); מרבית סממניהם הם סממנים של בלדות (וחלקם נשמעים כמו שירי עם בלדיים); הוא עוסק בַּבעייתי, וכמו המדרש מספר את הסיפור שלא סופר – הפחד של שרה כשהיא רואה שאברהם משחיז את הסכין; כאבה של הגר כשהיא מגורשת – את מאנגר מעניינת הדרמה הפסיכולוגית, ובכך הוא מהווה ממשיך של י"ל פרץ. שירי החומש עוררו פולמוס של ממש בקרב היהודים,[1] וגם בקרב הלא-יהודים הוא עורר הערכה, ביישמו כלים של אירוניה ובחינת הממדים הפסיכולוגיים לטיפול בסיפור המקראי. הכתיבה על נושאים מקראיים מאפשרת לו להיות משורר יהודי – וגם משורר אוניברסלי, אלמנט שהיה חשוב מאד למאנגר.

ב"מגילה לידער" (שירי המגילה), שאותם פרסם בוורשה שנה לאחר מכן, שילב דמויות ממגילת אסתר עם דמויות ומאורעות מהווי החיים של היהודים בתחילת המאה ה-20. שירים אלו החיו את מסורת ה"פורים שפיל" (חגיגות פורים שבהן הוצגה מגילת אסתר; הם הומחזו ב-1965 כמחזמר בשם "המגילה"). ספרו הסאטירי "דאָס בוך פון גן-עדן" (סיפור גן-העדן) עמד על תפיסת גן העדן אצל היהודים אל מול הווי החיים הקשה שלהם בעיירות.[2] בשנת 1942 הוציא לאור בלונדון את ספרו "וואָלקענס איבערן דאַך" (עננים מעל הגג), שבו נדפס גם שירו הידוע "אויפֿן וועג שטייט אַ בוים" (על הדרך עץ עומד), שהתפרסם בלחנו של פיליפ לסקובסקי, וכן שיר הקינה "אונטער די חורבות" (תחת החורבות), שהתפרסם בלחנו של שאול ברזובסקי. בשנת 1951 איגד לראשונה את כל שירי התנ"ך שלו, "מדרש איציק", שראה אור בפריז. בשנת 1952 הוציא בניו יורק את ספר שיריו המקובצים "ליד און באלאדע" (שיר ובלדה).

ב-1939 נמלט מאנגר מפני הנאצים לפריז, שם ניסה לפלס את דרכו לארץ ישראל בלא הצלחה, ולאחר טלטולים רבים עלה בידו להגיע ללונדון ולאחר מכן, בשנת 1951 השתקע בניו יורק. הוא ביקר בישראל לראשונה כאורח לרגל תערוכת העשור, ובשנת 1966 עלה לישראל כשהוא כבר חולה, ונפטר בגדרה לאחר מחלה ממושכת בשנת 1969. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק, בהלוויה שבה השתתפו אלפים.[3]

בסוף שנת 1968, חודשים ספורים לפני מותו, נוסד פרס ספרותי על שמו: פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, שחולק משנת 1969 ועד 1999.

ארכיון איציק מנגר מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.[4]

תרגום כתביו

כתביו של מאנגר תורגמו לשפות רבות, בהן גרמנית, הולנדית, אנגלית ועוד. רבות מיצירותיו תורגמו לעברית על ידי מתרגמים שונים, ובעיקר בנימין טנא. את ספרו "דמויות קרובות" תרגם אברהם שלונסקי בשנת 1941.

ב-2010 יצא לאור בהוצאת חרגול הספר "שירי המגילה" על מגילת אסתר בעברית וביידיש, עם הערותיו של דוד אסף ואיוריו של נעם נדב.

מספריו

רוב יצירתו של מאנגר הודפסה לפני מלחמת העולם השנייה והוצאות אלה נדירות וקשות להשגה:

  • שטערן איבערן דאך, בוקרשט, 1929
  • לאנטערן אין וינט, ורשה, 1933
  • חומש לידער, ורשה, 1935
  • מגילה לידער, ורשה, 1936
  • פעלקער זינגן, ורשה, 1936
  • דעמערונג אין שיפגעל, ורשה, 1937
  • ועלוול זבארז'ער שראייבט בריוו צו מלכעלע דער שיינער וינה/ורשה, 1937
  • נאענטע גשטאלטן, ורשה 1938
  • די ווונדערלעכע לעבנסבאשרייבונג פון שמואל אבא אבערוו (דאס בוך פון גן-עדן), 1939
  • וולקענס איבערן דאך, לונדון, 1942
  • הוצמך -שפיל, לונדון, 1947
  • דער שנאיידר-גזעלן נטע מאנגער שפילט, לונדון, 1948
  • מדרש איציק, פריז, 1951, הוצאה מחודשת : (מבוא : דב סדן, עריכה : חנא שמרוק), האוניברסיטה העברית בירושלים, החוג לספרות יידיש, ירושלים, תשכ"ט, 1968.
  • ליד און באלאדע, ניו יורק, 1952
  • שטערן אין שטויב, ניו יורק, 1967

לאחר המלחמה יצאו לאור הדפסות מחודשות, ואלה העיקריות שבהן:

  • וואלקענס איבערן דאך, ניו יורק, הוצאת המחבר, 1947
  • ליד און באלאדע, הוצאת המחבר, הדפסה: החברה המאוחדת להדפסה בע"מ, 1952
  • מדרש איציק, בעריכת חנא שמרוק. מתוך הסדרה: "ספרות יידיש" (החוג ליידיש של האוניברסיטה העברית, ירושלים), הוצאת מאגנס, 1984
  • מדרש איציק: חומש לידער, מגילה לידער. הוצאת י. ל. פּרץ, 1990
  • טונקל-גאָלד: לידער. יידיש און דײַטש“. אסופה בעריכת אפרת גל-עד. הוצאת יידישער פֿאַרלאַג אינעם זורקאַמפּ פֿאַרלאַג, פרנקפורט 2004. (עם תקליטור)

ספריו שראו אור בתרגום עברי

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0