פורים שפיל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פורים שפיליידיש או מגרמנית: Purimspiel; משחק פורים או מחזה פורים) הוא מופע היתולי לחג הפורים המתבסס על מגילת אסתר. זוהי למעשה דרמה קומית, שבה שחקנים, לעיתים קרובות לא מקצועיים, מופיעים בסגנון הקומדיה דל ארטה. השחקנים מחופשים לגיבורי המגילה כמו מרדכי היהודי, אסתר המלכה, אחשוורוש והמן. המופע כולל שירים היתוליים, מוזיקה, ריקודים וטקסט קומי.

מופעים מסוג זה היו נהוגים בקרב יהודי מזרח אירופה מאז המאה ה-16.

היסטוריה

מנהגים היתוליים בפורים היו נהוגים כבר בימים קדומים. אווירת החג הייתה שלובה במצב רוח מרומם, עליצות ואף שכרות. על פי התלמוד:

אמר רבא, מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

(ארמית: חייב אדם להשתכר בפורים, עד שלא יבחין בין ארור המן לברוך מרדכי)

מנהג ה"משוורתא דפוריא" (מקפצת פורים) היה נהוג בקהילות בבל וברחבי ביזנטיון. נערים היו מכינים בובה בדמותו של המן הרשע, תולים אותה על גגות למשך ימי החג ולבסוף שורפים אותה בשירה וריקודים. בשנת 408, בתקופת הקיסר תאודוסיוס השני, נאסרה תליית המן בפומבי, משום שהמאמינים הנוצרים ראו במנהג את תלייתו של אותו האיש. למרות האיסור שרד המנהג לפחות עד המאה העשירית.[1]

מחזות ובהם מופעים בהשתתפות ליצנים ונגנים הופיעו לראשונה בתקופת הרנסאנס האיטלקי. בהשפעת הסביבה הופיעו דמויות ליצנים גם בספרות היהודית. איור ובו ליצן, הנושף בכלי נשיפה ומתופף בתוף, הופיע בספר יהודי שיצא לאור באיטליה ב-ה'ר"י. חיתוך עץ שכלל ליצנים הופיע גם ב"ספר המנהגים" שיצא לאור בוונציה ב-ה'שנ"ג. מנהגי ההתחפשות בפורים ידועים כבר מהמאה הראשונה לאלף השישי. רבי יהודה מינץ, רבה של פדובה במאה השלישית לאלף, פסק בזכות מנהגי ההתחפשות בפורים, הכוללים גם לבישת בגדי נשים על ידי גברים וההפך. אחריו פסק הרמ"א כי "מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא" (שו"ע, או"ח, תרצו, ח).

בשנת 1567 יצא לאור מחזה פורימי בשם "אסתר", שנכתב בספרדית על ידי סולומון אושקי (Solomon Usque) ולזרו גרציאנו (Lazaro Gratiano). מחזה זה נחשב לדרמה הראשונה בספרדית שנכתבה בידי יוצרים יהודים. בשנת 1648 פורסם מחזה נוסף בספרדית בשם "קומדיה פאמוסה דה אמאן (המן) אי מורדצ'יי (מרדכי)" (Comedia famosa de Aman y Mordechay), שמחברו נשאר אנונימי[2]. המחזה הועלה בעיר ליידן שבהולנד ב-1699.

בקרב יהודי גרמניה הצגות "פורים שפיל" היו שכיחות. מתחילת המאה ה-17 (לראשונה ב-1598) הועלה לבמה מדי פורים "מחזה על טאב ייקליין ואשתו" (Spil von Tab Jäklein mit Sein Weib) בעיירה טאנהאוזן. המחזה לא פורסם. המחזה הראשון שכפי הנראה נקרא בשם "פורים שפיל"[3] הוא המחזה "אחשוורוש שפיל" שיצא לאור ביידיש בפרנקפורט, גרמניה, ב-1708. מנהיגי הקהילה היהודית בפרנקפורט אסרו על העלאת המחזה, בשל שפתו שלא היתה נקיה. [4] בפורים בשנת 1713 הוצג בפרנקפורט מחזה פרי עטו של ברמן מלימבורג, תחת השם העברי מכירת יוסף, שזכה להצלחה מרובה.

ב-1720 נכתב בפראג המחזה ההיתולי "אקטא אסתר מיט אחשוורוש" (מעשי אסתר עם אחשוורוש), שהועלה על ידי תלמידי הישיבה של הרב דוד אופנהיים, שהתיר לתלמידיו להשתתף בהצגה בחג. מחזה ה"פורים שפיל" הראשון בעברית, "שארית יהודה", יצא לאור בווינה ב-1827 על ידי שי"ר, והוא תרגום-עיבוד של המחזה Esther של ראסין.

בחצרות החסידים

להבדיל, גם בחצרות האדמו"רים לדורותיהם נהגו בפורים לקיים 'פורים שפיל', כאשר חוץ מהמטרה של שמחת פורים, השתמשו בהם להעביר מסרי תוכחה עקיפים על תופעות שונות שרווחו באותה עת. כמו כן היו מהם אשר השתמשו בהצגה זו לביטול גזרות שהיו בזמנם[5]. היו שהציגו את סיפור המגילה, היו שהשתמשו בסיפורים אחרים מהתנ"ך, והיו שהמחיזו עלילות חינוכיות שונות. תיעודים על קיום המנהג קיימים בין היתר גם על ה'סבא משפולי'[6], העטרת צבי מזידיטשויב, והדברי יחזקאל משינאווא[7], מה שמלמד על קדמותו. בספרות התורנית התפתח פולמוס לגבי הצגת סיפור מכירת יוסף שהיו שקיימו בפורים[8]. גם כיום מתקיים ה'פורים שפיל' בחסידויות רבות (לרוב הוא נערך במעמד עריכת השולחן (-טיש) של האדמו"ר בפורים) כמו למשל: באבוב, סקווירא, ויז'ניץ, ותולדות אהרן.

פורים רב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פורים רב

בקהילות שונות מקובל המנהג של מינוי אחד התלמידים לרב פורים. תלמיד זה נושא בפני התלמידים דרשה היתולית.

לקריאה נוספת

  • מליה גיטלין-ביטנסקי, "על פורים שפיל ועל פארודיה", ידע-עם יב [31–32] (תשכ"ז), 9–16.
  • אליהו רוזיק, "השורשים הספרדיים של היסודות הפרודיים בפורים-שפיל האשכנזי", במה 127 (תשנ"ב), 51–62.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Purim
  2. אם כי יש המייחסים אותו למשורר הספרדי אנטוניו אנריקז גומז (Antonio Enriquez Gomez)
  3. מהסיבה הפרוזאית שהיה הראשון שנכתב ביידיש
  4. PURIM PLAYS
  5. "על הסבא קדישא משפולי זצ"ל מסופר, שכאשר היה צריך לפעול אצל השלטונות היה מגייס ביום הפורים יהודים מחופשים וערכו פורים שפיל, ולפעמים היה ממנה אחד מהחבורה למלך והיה חורץ את המשפט כרצון הסבא קדישא, והיו לו בזה סודות גדולים" -הרב ישראל יעקב פרבר והרב יהודה לייב שטיסל, מח"ס 'המנהג' באתר 'דרשו'
  6. ראה לעיל בהערה הקודמת
  7. נטעי גבריאל -פורים עמ' תח
  8. עי' נטעי גבריאל -פורים פרק ע"ד ס"ח
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0