אמיר בשארי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמיר בשארי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 23 בדצמבר 1952
ישראלישראל גאולים, ישראל
נהרג 7 באוקטובר 1973 (בגיל 20)
רמת הגולן
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת פעילות פברואר 19717 באוקטובר 1973 (כשנתיים)
דרגה רב-סמל  רב-סמל
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז

אמיר בשארי (ה' בטבת ה'תשי"ג, 23 בדצמבר 1952י"א בתשרי ה'תשל"ד, 7 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שעוטר בעיטור העוז לאחר נפילתו במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה

בשארי נולד במושב גאולים לשרה ולשמעון, למשפחה ממוצא תימני. את לימודיו היסודיים עשה בצור משה ואת לימודיו התיכוניים במשמר הנגב.

בראשית פברואר 1971 גויס לצה"ל והוצב בחיל השריון. הוא עבר בהצטיינות קורס מפקדי טנקים ושירת כמפקד טנק בגדוד 77, חטיבה 7 תחת מפקד הפלוגה אמי פלנט.[1]

במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית הסורית ברמת הגולן. אור ליום השני למלחמה, 7 באוקטובר 1973, נפל בשארי במהלך קרב עמק הבכא. במהלך הלילה שלפני נפילתו הוא נלחם עם מחלקת טנקים מעל ואדי שמתחת להר חרמונית, שבו דרך המובילה אל כביש הרוחב ברמת הגולן והשתתף בבלימת התקפה של שריון סורי. לטענת מפקדו, אמי פלנט, בשארי היה הכלי הראשון שפתח באש בגזרת החרמונית.[2] לטענת החוקר אורי מילשטיין, פעולתו של הטנק של בשארי גרמה למפקד הדיוויזייה הסורי לעצור את ההתקפה הליילית ולהמתין לבוקר למחרת.[1] על פעילותו בקרב זה עוטר לאחר נפילתו בעיטור העוז:

סמ"ר אמיר בשארי ז"ל היה סמל-מחלקה בפלוגת-טנקים שהשתתפה בקרבות הבלימה ברמת הגולן. במוצאי יום-הכיפורים עמד סמ"ר אמיר בשארי ז"ל בעמדת אש מול הסורים המסתערים. הוא גילה שיירה שלמה של טנקים סורים שנעו בוואדי, ניהל איתם קרב מטווחים קצרים ביותר והשמיד בעצמו כ-10 טנקים של האויב. על-אף הסכנה נשאר לעמוד באותה עמדה, עד שנפגע ונהרג. במעשהו זה גילה אומץ-לב רב, קור רוח ותושייה.

הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בנתניה.

על שמו שכונת "רמת אמיר" בישוב הקהילתי צורן, הסמוכה למושב שלו, גאולים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אמיר בשארי41787048Q136122130