יוסי בן-חנן
 | |
| אלוף יוסי בן-חנן, מפקד המכללות לביטחון לאומי ולפיקוד ומטה, 1994-1990[1] | |
| לידה |
23 בפברואר 1945 (גיל: 78) ירושלים |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1963–1994 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ראש אגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון; ראש-משלחת משרד-הביטחון באירופה | |
יוסי בן-חנן (נולד ב-23 בפברואר 1945) שירת כאלוף בצה"ל, ועוטר בעיטור העוז. את רוב שירותו הצבאי עשה בחיל השריון. כיהן כראש האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) ושימש ראש משלחת משרד הביטחון באירופה.
ביוגרפיה
תחילת הדרך
בן-חנן נולד ב-23 בפברואר 1945, י"א באדר ה'תש"ה, בירושלים למיכאל בן-חנן, הידוע כ"מר התעמלות הבוקר", שבמשך שנים רבות הפעיל את מאזיני הרדיו בארץ ישראל בתוכנית התעמלות בוקר ששודרה ב"רדיו קול ירושלים" ולאחר מכן ברדיו "קול ישראל". אמו - שרה בן חנן, ילידת צפת, הייתה אשת חינוך ידועה, מחברת מקראות וספרי ילדים (בשיתוף עם בלהה יפה) וממקימות המגמה לדידקטיקה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין שבירושלים.
בגיל 16 הצטרף לפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ועם גמר לימודיו ב-1963, התגייס לחיל השריון.
שירותו הצבאי
כקצין צעיר
עם גיוסו לחיל השריון עבר בן-חנן הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים. בהמשך השלים קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקת טנקים. ב-1964 היה חבר במשלחת החשאית של צה"ל למערב גרמניה שנשלחה לקלוט את טנקי הפטון האמריקאים (שזכו לכינוי מגח בצה"ל), והיה ממקימי גדוד 79 בחטיבה 7. במלחמת ששת הימים שירת כקצין המבצעים של חטיבה 7, ולחם עמה בקרבות לכיבוש סיני מגבול רצועת עזה ועד תעלת סואץ. בתום המלחמה נודע כחייל שתמונתו הופיעה על שער מגזין לייף, כשהוא רוחץ במי תעלת סואץ ומניף רובה AK-47 (קלשניקוב) מעל לראשו. תמונה זו הפכה לאחד מסמלי הניצחון הישראלי. לאחר מלחמת ששת הימים, במהלך מלחמת ההתשה, שירת בחזית תעלת סואץ כמפקד פלוגת טנקים, אחר כך כסמג"ד טנקים, כקצין אג"ם של חטיבה משוריינת, ומפקד גדוד 53 (בחטיבה 188). ב-1972 פיקד על כוח משוריין שפעל בלבנון במהלך מבצע קלחת 4.
במלחמת יום הכיפורים
שלושה חודשים לפני המלחמה החליף עודד ארז את בן-חנן כמפקד גדוד 53. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שהה בן-חנן בירח דבש בנפאל. כאשר נודע לו כי פרצה מלחמה, חזר מייד לישראל ועלה לרמת הגולן. בלילה שבין ה-8 וה-9 באוקטובר 1973 הרכיב בעזרת סגנו רב-סרן שמואל אסקרוב וקצין השלישות החטיבתי רב-סרן שמואל בן-משה כוח של 11 טנקים משרידי חטיבת ברק (חט' 188) שנפגעה קשות במהלך הקרבות. הכוח זכה לכינוי "התעמלות בוקר" כשם תוכנית הרדיו של אביו של בן חנן. הכוח התארגן במהירות, וביום ג', 9 באוקטובר 1973, השתתף בקרב המכריע לבלימת התקפת הסורים באזור שמצפון לקוניטרה (עמק הבכא), קרב אשר הסתיים בהדיפת הכוחות הסורים והשמדתם. בקרב זה ובקרבות הנגד שהתנהלו בימים שלאחר מכן נפצע פעמים אחדות, אך המשיך להילחם. בפעם הרביעית נפצע מאחורי קווי האויב בקרב תל א-שמס בשטח המובלעת הסורית שנכבשה על ידי צה"ל. כוח של סיירת מטכ"ל, בראשות יונתן נתניהו,[2] חילץ אותו[3]. לנתניהו הוענק עיטור המופת על פעולת החילוץ[4].
על פועלו במלחמת יום הכיפורים בקרבות ברמת הגולן וכיבוש המובלעת הסורית, הוענק לבן-חנן עיטור העוז.
תפקידי פיקוד בכירים
לאחר מלחמת יום כיפור הועלה לדרגת אל"ם ושימש במגוון תפקידים בכירים בחיל השריון, ובהם ראש תורת לחימה במפקדת גייסות השריון ומפקד חטיבה 7 בשנים 1977-1979. בשנת 1981 הועלה לדרגת תת-אלוף ושימש כראש מחלקת תורת לחימה במה"ד. בשנים 1982-1986 היה ראש מו"פ (במינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון. בשנים 1986-1990 שירת כקצין שריון ראשי. כשמונה לקצין-שריון ראשי, קבע שטקסי השבעת הטירונים וטקסי הסמכת המפקדים של חיל-השריון, יקוימו באתר בלטרון. בן-חנן שינה את ססמת חיל-השריון ל”האדם שבטנק ינצח״”. וזאת לאחר ששיכנע את כל מפקדי חיל השריון שקדמו לו כולל ישראל טל בעדיפות הסיסמה ובצורך לשינוי. שימש כמפקד אוגדת מקשנ"ר כמינוי חירום והיה ממייסדי אתר "יד לשריון" בלטרון.
בשנת 1990 התמנה למפקד המכללות המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה והמכללה לביטחון לאומי והועלה לדרגת אלוף. ב-1994 סיים את שרותו, ופרש מצה"ל.
לאחר שחרורו
בתום שירותו הצבאי ערך את 'מסע של אלופים' מאירופה ועד סין והודו-סין, ביחד עם האלוף במילואים מאיר דגן. כתבות פרי עטו המתעדות את המסע התפרסמו במעריב. לקראת בחירות 1996 הביע בן-חנן תמיכה במפלגת מולדת ובמטרותיה המדיניות, ואולם לא ראה עצמו כמועמד לכנסת אלא סייע לה מבחוץ.
ב-1997 מונה בן-חנן לעמוד בראשו של האגף לייצוא ביטחוני (סיב"ט), תפקיד אותו מילא עד אוקטובר 2008. מנובמבר 1999 היה בנוסף על תפקידו כראש סיב"ט, ראש וועדת ההיגוי לפרויקט טנק המרכבה. בנובמבר 2008 מונה לראש משלחת משרד-הביטחון באירופה שמקומה בפריז. באוקטובר 2012 יצא בדחיפות לבלרוס שם סייע בארגון השתלת כבד בחברו מאיר דגן ולאחר מכן שב לישראל.
השכלה
בן-חנן הוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (1971). בוגר הקורס המתקדם לשריון של צבא ארצות הברית בפורט נוקס (1975). בעל תואר שני במנהל ציבורי, מאוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית (1980) ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת סטנפורד, ארצות הברית (1981).
משפחה
בן-חנן הוא אב לשלושה. בנו ברק שירת אף הוא בחיל השריון ונפצע בלבנון בתור סמ"פ. בתו יוני נקראה על שם חברו הטוב, יונתן נתניהו, שהציל את חייו במלחמת יום הכיפורים, ואף קיבל על כך את "עיטור המופת" . בתו נשואה לאיש העסקים משה גולד. בתו עמליה דואק (המשותפת לו ולעיתונאית נחמה דואק) היא עיתונאית.
קישורים חיצוניים
- עיטור העוז שהוענק ליוסי בן-חנן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- גידי וייץ, הקשר האפריקאי של יוסי בן חנן, מניף הקלצ'ניקוב מהצילום המפורסם בתעלה, באתר הארץ, 3 ביולי 2009
- נדב מן, מלחמה בעדשה: זכרונות מיאנוש, קהלני וכל השאר, באתר ynet, 14 ביוני 2013
- האלוף יוסי בן חנן באתר יד לשריון
- טל שלו, "איגרת חיה מהעבר": כשנתניהו הקשיב להקלטה עם הלוחם שיוני הציל, באתר וואלה!, 11 באוקטובר 2016
הערות שוליים
- ^ צילום באתר 'יד לשריון' בלטרון.
- ^ http://glz.co.il/1138-90081-HE/Galatz.aspx
- ^ אביגדור קהלני, עוז 77 שוקן, 1975, עמוד 201.
- ^ עיטור המופת שהוענק ליונתן נתניהו, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל.
מפקדי חטיבה 7 
| |
|---|---|
|
מפקדי חיל השריון 
| ||
|---|---|---|
| מפקדי גייסות השריון | יצחק פונדק • חיים לסקוב • מאיר זורע • אורי בן ארי • חיים בר-לב • דוד אלעזר • ישראל טל • אברהם אדן • משה פלד • אמנון רשף • משה בר כוכבא | |
| קציני שריון ראשיים (קשנ"ר) | שאול יפה • משה בר-תקווה • מנחם מרון • מרדכי ציפורי • עמי מורג • עמוס כץ • יוסי בן-חנן • יצחק רבין • אמי פלנט • דוביק טל • מאיר גחטן • אודי שני • אביגדור קליין • סמי תורג'מן • חלוצי רודוי • אגאי יחזקאל • יגאל סלוביק • עפר צפריר • שמואל אולנסקי • גיא חסון • אוהד נג'מה • הישאם אבראהים | |
מפקדי המכללה לביטחון לאומי 
| |
|---|---|
|
