אפיית מצות
לאפיית המצות לחג הפסח הלכות רבות המפורטות בתלמוד ובספרי הפוסקים. הלכות אלו מתייחסות לקמח ממנו נאפית המצה, למים מהם היא נאפית, ולתהליך האפייה, כאשר מטרת רוב ההלכות הינם כיצד לשמור על העיסה שלא תחמיץ. אפיית המצות מתבצעת בדרך כלל במבנה המיועד לכך המכוּנה "מאפיית מצות".
ככלל, מקפידים בכל שלבי האפייה על כך שהבצק לא יעמוד אפילו רגע ללא עיסוק בו, מחשש חימוץ, וכך מרגע נתינת המים לתוך הקמח ועד הכנסת המצות לתנור אפייה, תעבור העיסה משלב לשלב במהירות וללא שיהוי כלל באמצע. בנוסף, מקפידים לסיים את האפייה תוך 18 דקות מרגע נתינת המים.
ישנם שני סוגים של מצות: מצות יד הנעשות ללא שימוש במכונה, ומצות מכונה הנעשות על ידי מכונות ייעודיות המקלות במידה ניכרת את העבודה.
ישנם הנוהגים לאפות את המצות בצורה שיתופית, הנקראת "מצות חֲבּוּרָה". בעלי התפקידים בחבורה יכולים להתחלף ביניהם, אך גם במסגרות אלו יש בעלי מקצוע קבועים שמתמחים בשלבים ספציפיים של האפייה ועובדים בשכר.
בקרב הקהילה האתיופית הנוהג היה שנשות העדה היו אופות את המצות (קיטא) בתנור מיוחד שנבנה לשם כך בשדה, תחת השגחתם הצמודה של מנהיגי העדה. כיום, יהודי אתיופיה בישראל משתמשים במצות התעשייתיות המקובלות והמוכרות.
רכיבי המצה
שמירת הקמח
ערך מורחב – מצה שמורה
המצה שאוכלים בליל הסדר לשם קיום מצוות אכילת מצה, צריכה להיות שמורה שלא תחמיץ, שנאמר (שמות, י"ב, י"ז): ”ושמרתם את המצות”, ופירשו חז"ל שהמצווה היא לשמור את המצות שלא יבואו לידי חימוץ, או אף כוונה מיוחדת "לשם המצווה". הראשונים נחלקו בשאלה: מאיזה שלב מייצור המצה יש לשומרה מחימוץ, יש אומרים שהחיטים צריכות להיות שמורות משעת קצירתן, יש המסתפקים בשמירה משעת הטחינה, ויש הסוברים שדי בשימור משעת לישת הבצק. להלכה נפסק שטוב להחמיר שיהיה שימור משעת הקצירה, אך די גם בשימור משעת הטחינה, ובשעת הדחק ניתן אף לסמוך על הדעה השלישית ולקנות קמח מן השוק, ולשומרו משעת הלישה. הפוסקים כתבו, שאף על פי שמן הדין מצוות השימור היא רק במצות בהן מקיימים את מצוות אכילת המצה, "ישראל קדושים הם", והם נוהגים שבכל המצות יהיה שימור משעת הטחינה, או לפחות משעת הלישה[1]. יש המהדרים אף לאכול כל הפסח מצות שמורות משעת הקצירה. מצות אלה נקראות "מצה שמורה".
לפי דין הגמרא[2] מותר ללתות (כלומר להשרות במים) את החיטים בהן משתמשים לאפיית המצות, משום שהחיטים קשות ואין המים חודרים לתוכן, ואין הן מחמיצות, אולם אסור ללתות שעורים, שהן רכות יותר, ויש בהן חשש חימוץ. אולם כבר בגמרא הובאה דעתו של רבה, ש"בעל נפש" (לפי רש"י – חסיד) לא ילתות אפילו חיטים, ובתקופה מאוחרת יותר קבעו גאוני בבל, שאסור ללתות, משום ש"אין אנו בקיאים ללתות" בצורה שתמנע את החמצת החיטים.
מים שלנו
לצורך אפיית המצות על פי ההלכה יש להשתמש במים שלנו, ("לנו" משורש לי"ן, לינה) היינו מים ששהו בכלי במשך הלילה ואשר נשאבו ממקורם קודם לכן. מקור ההלכה בברייתא המצוטטת במסכת פסחים ”אמר רב יהודה: "אשה לא תלוש אלא במים שלנו"” (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ב עמוד א'). הלכות מים שלנו מופיעים בספרי ההלכה ארבעה טורים ושולחן ערוך, חלק אורח חיים סימן תנ"ה.
התלמוד הבבלי לא מנמק הלכה זו, אולם היא מובאת במקבץ הלכות הנוגעות להקפדה על אי חימום המים המשמשים ללישת המצה, משום שמים חמים נחשבים בהלכה כממהרים להחמיץ את העיסה.
לדעת כל הפוסקים טעמה של ההלכה הוא משום חום המים, אך ישנן כמה דרכים בפוסקים לבאר את הטעם שחוששים שהמים אינם צוננים בטמפרטורה הראויה לאפיית מצות:
שיטת רש"י ויראים על פי הגמרא שדנה בתנועת השמש: ”תנו רבנן... חכמי ישראל אומרים, ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי א"ה אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי, ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין. תניא, רבי נתן אומר, בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע, לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין. בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע, לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין” (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ד עמוד ב'). מדברי התלמוד עולה שישנן שתי שיטות מדוע המעיינות חמים:
א', דעת רבי, כיון שהחמה מהלכת בלילה למטה מהקרקע, ומחממת את התהום שממנו יוצאים המעיינות.
ב', שיטת רבי נתן, כיון שבימות הגשמים החמה נמצאת בשיפולי רקיע, ולכן מחממת בימים אלו את הקרקע. להלכה, נחלקו רש"י ויראים: שיטת רש"י כרבי נתן שהמעיינות חמין בימות הגשמים וחודש ניסן בכלל זה. ולכן מלינן שיצטננו כשהם תלושים[3]. שיטת היראים כדעת רבי, שהקרקע מתחממת בלילה. ולכן אין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחובר, ולכן שואבים בתחילת הלילה ומותרים מיד[4].
דעה נוספת היא דעת הרי"ף[5], שהמים מתחממים מחמת תנועת השאיבה.
הכל-בו כתב טעם רביעי, שהמים מתחממים מעט ביום, מחמת חום השמש[6].
עוד נחלקו הראשונים האם הצורך במים שלנו הוא דווקא במצות המצווה ואילו בשאר מצות החג יכול ללוש במים רגילים. דעת העיטור[7] ורי"ץ גיאת[8] שאין דין מים שלנו אלא במצות המצווה. ואילו דעת הרא"ש[9] על פי רש"י, שכיון שהצריכו מים שלנו משום חשש חימוץ, יש להצריך מים שלנו בכל המצות. וכן הכריעו הפוסקים[10].
אופני ההכנה
מצת יד
- ערך מורחב – מצות יד
אפיית מצות יד מורכבת מעשרה שלבים הנעשים ביד, כאשר על כל שלב - החל מתחילת לישת הבצק ועד אריזת המצות שיצאו מן התנור - ממונה בעל תפקיד אחר.
מצת מכונה
- ערך מורחב – מצות מכונה
מצה המיוצרת על ידי מכונה וצורתה לרוב מרובעת.
סביב השאלה של היתר מצות מכונה התחולל פולמוס עז במאות השנים האחרונות, מאז הכניסה המהפכה התעשייתית, בשנות העשרים של המאה ה-19, את המכונות גם לתחום אפיית המצות. בתחילה היו המכונות חצי-ידניות, רק לצורך הלישה ועריכת המצות לאפייה, ולאחר מכן הוכנסו יותר ויותר שכלולים בהליך האפייה הממוכן. טענת המתנגדים למצות המכונה הייתה שיש צורך שיהיה מי שיכוון בעת עשיית המצה "לשם מצווה", דבר שלשיטתם אינו אפשרי במכונה. זאת, לאור הפירוש ש"מצה שמורה" צריכה להיות שמורה לשם המצווה דווקא. מתנגדיהם טענו כי ניתן לסמוך על הכוונה שיש בהפעלת המכונה לצורך המצווה, או גם שאין צורך בכוונה כלל. כן נטען כנגד מצת עבודת יד שבגלל חוסר הקפדה על הזמנים יש חשש שהמצות יחמיצו. לשיטתם, עדיף לאכול מצות מכונה, מצד הידור המצווה, כיון שבהן מתאפשרת הקפדה טובה יותר מבחינת הזמנים כדי שלא יחמיצו. המצדדים במצת יד דוחים את הטיעון בדבר ההקפדה הטובה יותר על הזמנים במצת מכונה, שהרי בזמנים קדומים השתמשו רק במצות יד, ולא היה חשש בכך. יש אף המשתמשים בהקשר זה בטיעון הלכתי קלאסי המכונה בשפת ההלכה מוציא לעז על הראשונים. על פיהם, מי שיאסור מצות יד, יוציא לעז על הדורות הקודמים שלא היה באפשרותם לאכול מצת מכונה כאילו אכלו חמץ או אפילו ספק-חמץ.
בדורות האחרונים פשט היתר מצות המכונה בעם ישראל, ורק מעטים מקפידים לאכול רק מצות-יד כל הפסח. לעומת זאת, רבים יותר מקפידים לאכול מצות אלה בליל הסדר, לצורך קיום מצוות אכילת המצה, לאור הפירוש שיש צורך בכוונה "לשמה" במצה זו.
מצות רכות לעומת מצות קשות
נראה שבעבר מצותיהן של כל העדות נראו כמו המצות של התימנים הדומות לפיתות עיראקיות רכות – יותר מאשר המצות המודרניות, שהן קשות ביותר. המצות הקשות נוצרו לא מתוך חומרה שלא לאכול מצות רכות או עבות אלא בשל ההקפדה לא להכין מצה בתוך פסח עצמו, מחשש שמא הבצק יחמיץ במהלך החג[11], וכן עקב ההתפתחות התעשייתית והמעבר מאפייה ביתית למסחרית, דבר שהצריך את שימורן של המצות לזמן רב עקב האפיה המוקדמת, מה שלא התאפשר במצות הרכות שהתעפשו במהירות. בשל חומרה זו הכינו את כל המצות לפני פסח (אף על פי שגם כאן ישנה בעיה של חימוץ הבצק, הבעיה חמורה פחות מבצק שהחמיץ בפסח עצמו). באותם ימים לא היה ניתן לשמר מצות רכות, ולכן אפו את המצות דקות ויבשות וכך הן נשמרו לאורך כל החג.
יהודי תימן לא החמירו להכין את כל המצות עבור פסח לפני החג אלא אפו כל יום מצות טריות עבור אותו היום. לפיכך המצות אצלם נשארו רכות.
בכמה קהילות (בעיראק למשל) הכינו מצות רכות כמה שעות לפני ליל הסדר ואילו לשאר החג הכינו מצות קשות. בניגוד ליהודי תימן, הם אמנם הקפידו להכין את כל המצות לפני הפסח, אך את המצות עבור ליל הסדר ניתן היה לעשות לפני פסח אך עדיין לשמור על טריותן כיוון שנעשו כמה שעות לפני כניסת החג.
באתיופיה הכינו "קיטא" הדומה ללחם המקומי, האנג'רה שמרכיביו אינם חמץ. מצה זו רכה.
כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן להכין מצות רכות ולשמר אותן במקפיא, כמו שמקפיאים פיתות. דבר זה הביא להקמת פסי ייצור המוניים של מצות רכות. רבנים רבים, ספרדים ואשכנזים כאחד, התירו לאכול מצות אלו, כיוון שהן מיוצרות לפני פסח, כנזכר לעיל[12]. בדרך כלל מצות כאלו נאכלות רק בליל הסדר בשל מחירן היקר ביחס למצות הקשות. עם זאת, רבים אוסרים מצות אלו, אם מחשש לחימוץ במצות אלו, ואם משום חוסר מוכנותם "לשנות ממנהג אבות"[דרוש מקור].
מצת מצוה
יש הנוהגים לאפות מצות בערב פסח לאחר חצות היום כמו קרבן פסח שזמן הקרבתו הוא לאחר חצות,[13] יש שכתב לאחר שעה שש ומחצה [14], ויש שכתב לאחר שבע ומחצה.[15] אך הגר"א החזון איש ועוד רבים, חדלו מלקיים מנהג זה, לפי שחמץ אסור במשהו וקשה מאד להיזהר שלא יימצא משהו חמץ, על כן אופים המצות קודם זמן איסורו שאז חל ביטול.
קריאת הלל
נהגהו לומר הלל השלם בשעת אפיית המצות.[16]
כשערב פסח חל בשבת
בשנה שחל ערב פסח בשבת, אופים את המצות ביום שישי לאחר חצות.[17]
מאפיית מצות
בדרך כלל אפיית המצות מתבצעת במבנה המכונה "מאפיית מצות" ובו כלים ומכשורים לאפייה איכותית ומהודרת. לרוב המבנה עומד נעול ושומם במהלך השנה, כדי לשמור על כשרות המקום, אך במהלך חודשי החורף המקום נכנס לפעולה עבור אפיית המצות לחג הפסח שחל באביב. המאפיות בדרך כלל מאבזרות את המקום בכלים מיוחדים על מנת להדר בכשרותן של המצות. נהוג לשמור על טמפרטורה קרירה בחדרי ההכנה והעריכה, כדי למנוע את החמצת המצות. מאפיות שיש להן חלונות שאור השמש יכול להיכנס בהם, מכסות את החלונות כדי שקרני השמש לא יחממו את המצות.
קיימות שתי סוגי מאפיות מצות: מאפיות של "מצות יד" (הנעשות באופן ידני), ומאפיות של "מצות מכונה" (מצות הנעשות באמצעות מכשור ומכונות אוטומטיות או חצי אוטומטיות).
לקריאה נוספת
- שלום יהודה גרוס, אפיית המצות השלם, ירושלים תשמ"ג.
- אברהם חיים עדס, אפית מצות למהדרין, ירושלים תשס"ו.
- אפרים אליעזר ראטה, מצות חבורה - מדריך לאפיית מצות יד, בני ברק תשע"ד.
קישורים חיצוניים
- יעקב גרטנר, אפיית מצה בערב פסח, באתר "דעת"
- הרב אליעזר מלמד, הלכות מצה, באתר פניני הלכה
- הרב אליעזר מלמד, מצות יד שמורות למהדרין, באתר בשבע - ערוץ 7
- הרב ברוך אוברלנדר, התפתחות צורת המצה, קובץ אור ישראל: גיליון נא עמ' קכא–קלז, וגיליון נב עמ' עב–פו (באתר היברובוקס)
הערות שוליים
- ^ משנה ברורה תנג,כה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ב עמוד א'
- ^ ספר יראיםסימן נב
- ^ פסחים יב: על פי ביאורו של הר"ן שם.
- ^ כל-בו, סימן מח
- ^ חלק ב' מהלכות מצה קכט ע"ד
- ^ ח"ב עמוד צב
- ^ פסחים, פרק ב' סימן לא
- ^ משנה ברורה, סימן תנ"ה, סעיף קטן א'
- ^ הרב יוסף קאפח, הגדת תימן אגדתא דפסחא, ירושלים: תשנ"ה, עמ' 25
- ^ אלי זילכה, הלילה הזה כולו מצה רכה, באתר דוסילנד
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"ח, סעיף א'.
- ^ משנה ברורה שם סק"ד
- ^ הרוקח סי' רפא
- ^ סידור האריז"ל והחיד"א בעבודת הקודש.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"ח, סעיף א'.
