איש בושת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אשבעל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אִישׁ-בֹּשֶׁת
לידה 1045 לפנה"ס
פטירה 1003 לפנה"ס (בגיל 42 בערך)
מחניים
מדינה ממלכת ישראל המאוחדת
מקום קבורה חברון (רק ראשו נקבר שם)
שושלת שאול
תואר מלך ישראל
אב שאול
אם רצפה בת איה, הפילגש של אביו, שאול
מלך ישראל ה־2
1005 לפנה"ס1003 לפנה"ס
(כשנתיים)
דוד

אִישׁ-בֹּשֶׁת (מכונה בדברי הימים "אֶשְׁבָּעַל") הוא בנו של שאול המלך. הוא מלך על עם ישראל למשך שבע שנים, במקביל לדוד שמלך על שבט יהודה, כחלק מתהליך של פילוג בעם, אחרי מות שאול במלחמה עם פלשתים.

מלכותו

לאחר ששאול ושלושת בניו יהונתן אבינדב ומלכי שוע, נפלו במערכה בגלבוע נגד הפלשתים, הכתיר אבנר בן נר, את איש בושת למלך על ישראל, והוא בן 40. הפסוק המתאר את המלכת איש בושת הינו כפול וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה”. בתחילה מוזכרים מקומות ספציפיים, ולאחר מכן כתוב שהוא מלך על כל ישראל. כתוצאה מכך ביארו הפרשנים[1] שבתחילה הומלך איש בשת על אזורים ספציפיים, ולאחר מכן התפשטה שליטתו עד שמלך על כל ישראל. בפסוקים מבואר שהוא מלך שנתיים, ואולם הפרשנים מבארים שמלבד השנתיים שמלך על כל ישראל, בעוד דוד שולט על שבט יהודה, היו עוד יותר מחמש שנים בהם מלך על ישראל באופן חלקי.

נפילתו

ממהלך המקראות נראה שמלכותו של איש בשת המשיכה לצבור תאוצה, ואנשי דוד לא ניסו לערער על מלכותו. זאת עד לתקרית בין חיילי אבנר לחיילי יואב בבריכת גבעון, תקרית בה נהרג עשהאל. תקרית זאת היוותה את נקודת המפנה וגרמה לאנשי דוד להיכנס למלחמה מול מלכות איש בשת, ומאז הנביא מעיד ש"בית שאול הולכים ודלים".

בעקבות סכסוך שהיה בין איש בושת לבין אבנר בן נר, על כך שאבנר לקח לאישה את פלגש שאול, רצפה בת איה, נעלב אבנר והעביר את הנאמנות שלו לדוד. בהמשך שולח איש בשת לדוד את מיכל אחותו שהיתה נשואה לדוד. לאחר מכן אבנר הלך לחברון להמליך את דוד בפועל, אך נרצח בידי יואב בן צרויה כנקמה על שהרג את אחיו של יואב - עשהאל. בעקבות רצח זה התמוטט מעמדו של איש בושת, ושני אחים, שרי גדוד בצבא ישראל, בענה ורכב בני רימון, קשרו קשר, רצחו אותו, והביאו את ראשו לדוד. דוד גינה את מעשיהם, והורה להוציאם להורג ולקצץ את ידיהם ורגליהם, על שהרגו "איש צדיק בביתו על משכבו" [2]. את ראשו של איש בושת קברו בקבר אבנר בחברון.

כתוצאה ממעשה זה באו ראשי שבטי ישראל לדוד וביקשו ממנו שימלוך גם על ישראל, ורק אז הומלך דוד על כל ישראל.

בירור שמו

בספר דברי הימים א', ח', ל"ג מופיע במקום איש בושת השם אשבעל, שם יחידאי בתנ"ך.

לדעת המפרשים, שמו המקורי היה "אשבעל" וכאן קראו לו איש בושת, לפי רד"ק בושת הוא שם מקביל ל"בעל", שהוא שם של אליל. ולפי רש"י האליל "בעל" מכונה בשם בושת כשם גנאי. לפי פרשנויות אלו, מקור השם "אש-בעל" כמו גם שמו האחר של גדעון - "ירו-בעל" וכמו שמותם של בני יהונתן "מריב בעל" ו"מרי-בעל" הם שמות של התגרות באליל הבעל, "אש-בעל" - שהבעל יעלה באש, "ירו-בעל" שהוא יריב עם הבעל. בניו של יונתן בן שאול נקראו "מריב בעל" - שיריב עם הבעל ו"מרי-בעל" שימרוד בבעל. הטענה היא כי כל השמות הללו מציינים שהיה אז עימות חריף על רקע של עבודת הבעל. המלבי"ם מבאר שכותב הספר לא רצה כלל להזכיר את שם הבעל, ולכן כתב איש בשת.

לפי פרשנות אחרת שמות אלו מעידים שבימי אותם אישים "בעל", שמשמעו 'אדון', היה כינוי לאלוקי ישראל, כפי שמשתקף בשם בעל פרצים שנתן דוד למקום לאחר ניצחון אלוקי ישראל על הפלשתים:

וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל-פְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר, פָּרַץ ה' אֶת-אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא--בַּעַל פְּרָצִים. ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק כ'.

מאחר שפשטה בישראל עבודת האליל שזהו שמו, בוצעה בספר שמואל החלפה תאופורית בשמות.[3] אך ספר דברי הימים נערך בתקופה מאוחרת יותר ולכן שוחזרו בו השמות המקוריים.

יש המזהים[4] את איש בושת עם ישוי בן שאול הנזכר בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק מ"ט.

השם אשבעל הוא יחידאי בתנ"ך וב-2012 התגלתה כתובת עם השם "אשבעל בן בדע" על גבי קנקן באתר הארכאולוגי חורבת קייאפה.[5][6]

מותו

פרשת רציחתו של איש בושת מתוארת בפסוקים אלו:

"וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל-בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם וְהֵנָּה בָּאוּ עַד-תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ אֶל-הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת וְהוּא-שֹׁכֵב עַל-מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת-רֹאשׁוֹ וַיִּקְחוּ אֶת-רֹאשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל-הַלָּיְלָה"

בהמשך הכתוב מסופר כי רכב ובענה נשאו את ראשו הכרות של איש בושת והגישוהו לדוד בציפייה לשבחים ולתמורה, אך דוד הגיב למעשה בזעם והוציאם להורג.

תיאור הרצח קשה מבחינה לשונית ועניינית, ולוקה לכאורה בכפילות ובסתירות, ובפרט הועלו השערות בנוגע לצירוף "לֹקְחֵי חִטִּים" ומעמדו התחבירי. הפירוש הפשטני הוא, שרכב ובענה הסוו את עצמם כמוכרי תבואה[7] כדי לחדור לביתו של איש בושת, או לחילופין שנכנסו יחד עם מוכרי החיטים וכך לא הבחינו בהם[8].

המלבי"ם מבאר שפסוק זה עוסק ברצח קודם של האחים, בו הרגו סור חיטים אלמוני. לפי פירוש זה נרצח איש בושת בידי רוצחים סדרתיים.

הצעה אחרת,[9] מיוסדת על ההנחה שחלקו הראשון של פסוק ו איננו מתייחס לרכב ובענה, אלא ל"לֹקְחֵי חִטִּים" - שודדי תבואה; צירוף זה משמש נושא המשפט. המילה "וְהֵנָּה" איננה כינוי גוף המתייחס לרכב ובענה - שאם לא כן היה צריך להיות "וְהֵם" או "וְהֵמָּה" - ואיננה משמשת נושא, אלא כינוי אדוורביאלי: לוקחי חיטים באו הנה (ואולי יש לקרוא "וְהִנֵּה"). כלומר, יש להבין את התיאור כך:

פסוק ה: רכב ובענה הולכים לביתו של איש בושת, בזמן שזה ישן את שנת הצהריים;
פסוק ו: בהגיעם לבית הם נתקלים בשודדי תבואה שפרצו לשם. השודדים תוקפים את איש בושת ופוצעים אותו אנושות, ורכב ובענה נמלטים מהמקום;
פסוק ז: בחלוף הסכנה שבים רכב ובענה אל הבית, שם הם מוצאים את אדונם שרוע גוסס על מיטתו. תוך ניצול מה שנתפס בעיניהם כהזדמנות לעשיית רווח פוליטי, הורגים השניים את איש בושת וכורתים את ראשו, במטרה להגישו לדוד.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איש בושת בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראה מצודות
  2. ^ שמואל ב', ד', י"א
  3. ^ יהודה קיל, פירוש דעת מקרא על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק ל"ג
  4. ^ מצודות שם
  5. ^ מי אתה, אשבעל בן בדע? - כתובת נדירה מימי דוד המלך התגלתה בעמק האלה, באתר רשות העתיקות
  6. ^ דליה מזורי, נחשף מפקד יחידת העילית של דוד המלך, באתר nrg
  7. ^ מצודות
  8. ^ רש"י
  9. ^ Emmanuel Mastéy, "A Linguistic Inquiry Solves an Ancient Crime: Re-examination of 2 Samuel 4:6", Vetus Testamentum 61 (2011), pp. 82-103. פתרונות זהים בעיקרם כבר הועלו קודם לכן בספרות הרבנית: אברהם בן יעקב ביק, בכורי אביב, לבוב תרל"ג 1873, דף יט עמ' א (מספור הדפים בספר הוא בעייתי; דף זה שייך לחטיבת הדפים הממוספרים השנייה המתחילה בספר דברים), מובא בשם ר' שלום לנדא; עקיבא סופר, צוף דב"ש, ירושלים תשכ"ו, עמ' קכו. פרשנות דומה עולה גם מתרגומו של אברהם אהוביה בתנ"ך רם על אתר (תשע"א).
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0