מנשה (מלך יהודה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מנשה
איור משנת 1553
איור משנת 1553
לידה 709 לפנה"ס
פטירה 643 לפנה"ס (בגיל 66 בערך)
ירושלים, ממלכת יהודה
מדינה ממלכת יהודה
מקום קבורה גן עוזא
בת זוג משלמת בת חרוץ
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב חזקיהו
אם חפצי-בה
צאצאים אמון
יורש העצר אמון
מלך יהודה ה־14
697 לפנה"ס642 לפנה"ס
(כ־55 שנים)
מנהיג דת בתקופה בתנ"ך מוזכרים נביאים בתקופתו, אך לא בשמותיהם. לפי מדרשים שונים בחז"ל, היו ישעיהו, יואל, נחום וחבקוק בתקופתו

מְנַשֶּׁה, בנם של חזקיהו בן אחז וחפצי-בה[1], הוא אישיות מהתנ"ך, מחשובי מלכי יהודה, מלך בשנים 697 לפנה"ס עד 643 לפנה"ס. הוא עלה למלוכה בגיל 12. מנשה שיקם את הממלכה שנחרבה בעקבות מסע סנחריב וניהל יחסים הרמוניים עם שליטי אשור. בימיו זכתה יהודה לתקומה יחסית, מבחינה כלכלית. הוא היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים[1].

מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות ”מנשה מלך יהודה” (Menasî/Ninsi šar Iaudi), האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל[2].

מנשה היה המלך שמלך על ממלכתו הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים.

פעולותיו של מנשה

בתקופת מלכותו הארוכה (55 שנה) העניק מנשה גושפנקא ממלכתית לפולחן אלוהי הנכר, והכניסם לתוך תחומי בית המקדש למרות התנגדות הנביאים. גם שפך דמים נקיים לרוב[3]. מקובל להניח שאיפשר ואף קידם חדירתה של תרבות אשורית כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שקיים עם שליטי אשור, ובמיוחד המלכים סנחריב ואסרחדון. כגמול על שירותיו לאשור העביר אסרחדון לידי יהודה חלק מאזור השומרון.

מנשה ירש ממלכה קטנה הרוסה ומשועבדת לאחר דיכוי המרד היהודי בידי אשור. בקרבתה חיו מהגרים תושבי ממלכת ישראל ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים. פליטים רבים מממלכת ישראל מצאו מקלט בירושלים. ההגירה הישראלית ליהודה הכפילה פי ארבעה את שטחה של ירושלים ואוכלוסיית העיר גדלה פי עשרה. הישראלים היו לרוב בירושלים פי שלושה ביחס ליהודים והייתה להם השפעה מכרעת על תרבותה, מסורותיה וכתביה של יהודה. בהשפעת מדיניותו של מנשה, ראתה עצמה יהודה כיורשת המדינית והתרבותית של ישראל בימי הזוהר שלה.

בתקופת מלכותו הארוכה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב, שוכללו שיטות ייצור וארגון כלכלי, פותחו קשרי מסחר עם ארצות רבות וההתיישבות היהודאית התפשטה בכיוון דרום[4].

מנשה במקרא

המקרא אינו מוסר מידע על מצבה המדיני של ממלכת יהודה בימי מנשה ולא על מדיניותו אך הוא מתמקד בחטאיו הרבים כלפי ה': ”וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.”[5]

חטאיו של מנשה כוללים החזרת עבודת הבמות שבוטלה על ידי אביו חזקיה[6]; החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש[7]; הנהגת עבודת "צבא השמים"[8] (כלומר עבודת כוכבים ומזלות) ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש[9]; פנייה לאובות וידעונים[10]; העברת בנו באש (עבודת אלילים בשם מולך). עוד כתוב שמנשה שפך דם רב בכל ירושלים[3]. על פי ספר דברי הימים מנשה שם בבית המקדש גם את פסל הסמל, שעל פי התלמוד הבבלי[11] הוא פסל מיוחד עם ארבעה פרצופים שנועד להכעיס את ה'[12].

גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והספר תולה בחטאיו את חורבן בית ראשון[13][14][15][16]. ספר דברי הימים כולל תוספת שלא מופיעה בספר מלכים, לפיה הוגלה מנשה לאשור בשנת 22 למלכותו, שם נשא תפילה לאלוקי ישראל והתוודה על חטאיו[17]. התפילה של מנשה מופיעה גם בספר החיצוני "תפילת מנשה". מנשה הוחזר למלכותו ביהודה, ומלך בה עוד 33 שנה. חזר בתשובה בכך שהסיר את העבודה הזרה, בנה במקומה את מזבח ה' ונשאר נאמן לתורת ה' מלבד הבמות[18]. בנוסף, מתואר ביצור מחודש בעזרת הגבהת והרחבת החומה[19].

מנשה במדרש ובחז"ל

במדרש מופיעים עוד חטאים של מנשה: מחיקת שם ה' מספרי התורה ובעילת אחותו[12]. חז"ל מפרטים את מעשי הרצח של מנשה ומסבירים שרצח את סבו[20], הנביא ישעיהו[21]. ישעיהו ברח ממנשה והתחבא בתוך ארז, אך מנשה ניסר את הארז כאשר ישעיהו עדיין בתוכו[22]. ישנו פירוש חלופי שמנשה בנה פסל גדול שמחץ בכל יום 1,000 אנשים[12].

המשנה מספרת על שלושה מלכים שלדעת חכמים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה[23]. לעומת דעה זאת, מובאת דעת רבי יהודה שטוען שלמנשה יש חלק לעולם הבא לאור האמור בספר דברי הימים: ”וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים.”[24] ועל כך משיבים חכמים: ”אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא.” הגמרא[25] ממשיכה לדון בחזרה בתשובה של מנשה וחלקו לעולם הבא. הגמרא מוכיחה שלמנשה אין חלק לעולם הבא כי הושווה לאחאב שכאמור במשנה אין לו חלק לעולם הבא. על פי רבי יוחנן, המחלוקת במשנה באה בעקבות פסוק בספר ירמיהו שלפיו החורבן יבוא בגלל מנשה[16] – חכמים מסבירים שמכאן שהוא לא חזר בתשובה, ור' יהודה אומר שמנשה לא החזיר את שאר עמו בתשובה. רבי יוחנן קובל על חכמים ואומר שכל האומר שמנשה לא חזר בתשובה מרפה את ידיהם של חוזרים בתשובה.

את הפער בין מלכים לדברי הימים מסביר הרב אוריאל טויטו בכך שספר מלכים הוא ספר נבואי שנכתב לפני חורבן בית המקדש ומגמתו היא שהעם יספיקו לחזור בתשובה וצריך להתמקד בחטאים שגורמים לחורבן. ספר דברי הימים אינו ספר נבואי אלא ספר שנכתב בתחילת ימי בית המקדש השני המתאר את שושלת בית דוד ומטרתו ללמד את העם על כוחה של תשובה[26].

בתלמוד הירושלמי מסופר שמלך אשור שם את מנשה בדוד של נחושת ובישל אותו. מנשה התפלל לכל עבודה זרה בעולם, והדבר לא הועיל, עד שלבסוף נזכר בפסוק ”וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ”[27] שלימד אותו אביו. מלאכי השרת הפצירו בה' לא לקבל תפילה של אדם כה רשע, אך ה' ענה להם שאם לא ייענה למנשה, אחרים לא יוכלו לחזור בתשובה ולכן ה' חתר תחת כיסא הכבוד וקיבל את תשובת מנשה. לאחר מכן השיב אותו לירושלים על ידי רוח, ובאותה שעה ידע מנשה שיש דין ויש דיין[22]. הרב אוריאל טויטו לומד מכך שמנשה עשה תשובה ובכל זאת מתואר שהחורבן קרה בגללו מה גדול חטאו של המחטיא את הרבים[3][26].

בתלמוד הבבלי מסופר על רב אשי שדרש באחאב, ירבעם ומנשה וקרא להם 'חברים' בלשון מזלזלת. מנשה התגלה אליו בחלום והוכיח לו שהוא יודע טוב ממנו כיצד לבצוע את הפת על פי ההלכה. רב אשי הופתע מידענותו של מנשה, ושאל אותו כיצד חטא אם כך בעבודה זרה? ענה לו מנשה, שאילו רב אשי היה חי באותו הדור היה מרים את שולי גלימתו ורץ אחרי מנשה על מנת לעבוד עבודה זרה. למחרת, רב אשי דרש ב'רבנים' אחאב, ירבעם ומנשה[28].

מנשה במחקר

בחותם שפרסם פרופ' נחמן אביגד נזכר "למנשה בן המלך" המראה שאף על פי שמנשה הוא שם ישראלי, כך נקרא בנו של מלך יהודה.

לקריאה נוספת

  • יהודה קיל בפירושו ל'דעת מקרא' על דברי הימים, סיכום הפרשיה בעמ' תתצו תתצז.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנשה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק א'
  2. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 30, עמ' 87 - 92, וכתובת 34, עמ' 99 - 103
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ט"ז
  4. ^ ישראל פינקלשטיין וגיל אשר סילברמן, ראשית ישראל - ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2001
  5. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק ט'
  6. ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ג'
  7. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ז'
  8. ^ כרמית מזרחי, צבא השמים: הכוכבים האלוהיים, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”
  9. ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים ד'-ה'
  10. ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ו'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג עמוד ב' דף ק"ד עמוד א'
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג עמוד ב'
  13. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוקים י"ב-י"ד
  14. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ו
  15. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוקים ג'-ד'
  16. ^ 16.0 16.1 ספר ירמיהו, פרק ט"ו, פסוק ד'
  17. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוקים י'-י"ג
  18. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוקים ט"ו-י"ט
  19. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ד
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י' עמוד א'
  21. ^ מדרש אגדה פרשת מטות פרק ל'
  22. ^ 22.0 22.1 תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ב' (דפוס וילנא: דף נ"א, עמוד ב')
  23. ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה ב'
  24. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב עמוד ב'
  26. ^ 26.0 26.1 הרב אוריאל טויטו, "מנשה המלך קוים לתקופתו, מעשיו ואישיותו", מאבני המקום יב (תש"ס), עמ' 251–269.
  27. ^ ספר דברים, פרק ד', פסוק ל'
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב עמוד ב'


מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציהו עוזיהו/עזריהו
763 746 743 702 681 678 677 671 633 604
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
593 568 561 533 476 474 444 443 432 432
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0