מנשה (מלך יהודה)

מנשה

איור משנת 1553
לידה	709 לפנה"ס
פטירה	642 לפנה"ס (בגיל 67 בערך)
מדינה	ממלכת יהודה
בת זוג	משלמת בת חרוץ
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב חזקיהו אם חפצי-בה צאצאים אמון יורש העצר אמון
מלך יהודה ה־14 697 לפנה"ס – 642 לפנה"ס (כ־55 שנים) מנהיג דת בתקופה בתנ"ך מוזכרים נביאים בתקופתו, אך לא בשמותיהם. לפי מדרשים שונים בחז"ל, היו ישעיהו, יואל, נחום וחבקוק בתקופתו → חזקיהו אמון ←

מְנַשֶּׁה, מלך יהודה בשנים 697 לפנה"ס עד 642 לפנה"ס. עלה לכס המלוכה כאשר היה בן 12 בלבד. הוא ירש ממלכה קטנה ומשועבדת עקב הכישלון שנחל אביו, המלך חזקיהו, במרד נגד אשור. באותה עת גבלה יהודה בצפון ובצפון מערבה באימפריה האשורית שהייתה בשיא כוחה. בקרבתה חיו שארית תושבי ממלכת ישראל שעדיין לא גלו ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים.

מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות ”מנשה מלך יהודה (Menasî/Ninsi šar Iaudi)”, האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל.

מנשה היה המלך שמלך על ממלכתו הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים.

פעולותיו של מנשה

בתקופת מלכותו הארוכה (55 שנה) חטא מנשה והכניס עבודה זרה - צלם שיש לו ארבע פנים} לתוך ההיכל בבית המקדש למרות התנגדות הנביאים.

ייתכן כי הסיבה למעשיו של מנשה היה מצבה של ממלכת יהודה, שכאמור הייתה בשנים אלה בשפל המדרגה, מצבה הכלכלי היה בכי רע, ומנשה הפך וסאל של ממלכת אשור.

נקודת מבט שונה ניתן למצוא בספר ראשית ישראל של פרופסור ישראל פינקלשטיין. בספר זה מתוארת תקופת מנשה כתקופה בה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב מלך אשור בתקופת חזקיהו. בנוסף, מתוארת שם תקופת מנשה כתקופה של פיתוח קשרי מסחר שונים ורחבים עם ארצות רבות כגון ערב, התפשטות ההתיישבות היהודית בכיוון דרום ושכלול שיטות ייצור וארגון כלכלי. גם תיאור מנשה בתנ"ך כמי ששפך "דם נקי" מקבל אפשרות של חלק מתמונת המאבקים הפנימיים שהיו בימיו בענייני דת. מקובל להניח שאיפשר ואף קידם חדירתה של תרבות אשורית כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שקיים עם שליטי אשור, ובמיוחד המלכים סנחריב ואסרחדון. כגמול על שירותיו לאשור העביר אסרחדון לידי יהודה חלק מאזור השומרון.

יחס המסורת למנשה

נאמר בדברי הימים על חטאיו הרבים של מנשה כלפי ה': ”וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ (דברי הימים ב', ל"ג, ט') .

חטאיו של מנשה כוללים (על פי ספר מלכים והמפרשים) ביטול תקנות השמירה מעבודה זרה שביצע אביו חזקיה; החדרת הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כתלי בית המקדש (מלכים ב', כ"א, ז'); פנייה לאובות וידעונים; מחיקת שם ה' מספרי התורה; בעילת אחותו; העברת בנו באש (עבודת אלילים בשם מולך). מיוחס לו גם שפך דמים רב ומעשי רצח שונים, ביניהם לפי חז"ל אף הרצח של סבו, הנביא ישעיהו.

גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והתנ"ך תולה בחטאיו את חורבן הבית הראשון.

בספר דברי הימים מסופר סיפור על מנשה שלא סופר בספר מלכים. בשנת 22 למלכותו מנשה נלקח בשבי על ידי צבא אשור, שם נושא תפילה לקדוש ברוך הוא ומתוודה על חטאיו הרבים. הוא מוחזר למלכותו ביהודה, שם הוא חוזר בתשובה שלימה ונשאר נאמן לתורת ה' ומולך על יהודה עוד 33 שנה.

בספרים החיצוניים מופיע שבזמן שמנשה היה שבוי בבבל הוא חזר בתשובה והתפלל. התפילה של מנשה היא ספר חיצוני ונקראת תפילת מנשה.

המשנה במסכת סנהדרין (פרק י', משנה ב') מספרת על שלושה מלכים שלדעת חכמים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה. לעומת דעה זאת, מובאת דעת רבי יהודה שטוען שלמנשה יש חלק לעולם הבא לאור האמור בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים". ועל כך משיבים חכמים: "אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא".

הגמרא במסכת סנהדרין קב ב מספרת על רב אשי שהתבטא על מנשה חברינו, דהיינו תלמיד חכם כמונו, ובא אליו מנשה בחלום והוכיח אותו על כך כיון שהוא (רב אשי) לא יודע הלכות פשוטות, והסביר לו שלמרות גדולתו בתורה הוא בזמנו היה לו קשה מאד לעמוד בפני היצר החזק מאד שהיה באותה תקופה לעבוד עבודה זרה מה שלא היה בדורו של רב אשי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנשה בוויקישיתוף

• פרק על מנשה בפודקאסט דברי הימים.

הערות שוליים

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם	אביה	אסא	יהושפט	יהורם	אחזיהו	עתליה	יהואש	אמציה	עוזיהו
928	911	908	867	846	843	842	836	798	769
יותם	אחז	חזקיהו	מנשה	אמון	יאשיהו	יהואחז	יהויקים	יהויכין	צדקיהו
758	733	726	698	641	639	609	608	597	597–586