בלפוריה
הכניסה לבלפוריה | |
מדינה | ![]() |
מחוז | הצפון |
מועצה אזורית | עמק יזרעאל |
גובה ממוצע[1] | 87 מטר |
תאריך ייסוד | 1922 |
תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
סוג יישוב | מושב |
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2021[1] | |
- אוכלוסייה | 530 תושבים |
- שינוי בגודל האוכלוסייה | -2.4% בשנה |
32°37′49″N 35°17′47″E / 32.6302006737635°N 35.2964056667269°E | |
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
8 מתוך 10 |
בַּלפוּרְיָה הוא מושב בעמק יזרעאל, 3 ק"מ צפונית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא קרוי על שמו של שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, החתום על הצהרת בלפור[3], ונוסד ב-2 בנובמבר 1922, במלאת 5 שנים למתן ההצהרה.
היסטוריה
חוות בלפוריה
המושב הוקם על ידי חברת "קהילת ציון" האמריקאית, שרכשה את האדמה וייעדה אותה לכ-100 חיילים משוחררים[4] אנגלים ואמריקנים מהגדודים 38 ו-39 של הגדודים העבריים. תוכנית החברה הייתה לקיים שנת לימודים ראשונה בה ינוהל המושב על ידי מדריכים חקלאיים בשיתוף המתיישבים והחברה ולאחר תום השנה יוחלט מי מהמתיישבים כשיר להתיישב במקום. למתיישבים יינתן בית וציוד למשק בהלוואה אותה יחזירו במהלך השנים[5]. קהילת ציון לא הצליחה לגייס את הסכומים הנדרשים[6] ושיחרור החיילים מהצבא התנהל בעצלתיים כך שרוב המועמדים להתיישבות חזרו לארצותיהם.
כדי לא לאבד שנה חקלאית, בסוף שנת 1919 עלתה על הקרקע קבוצה של 25 פועלים ו-9 פועלות שהקימו חווה חקלאית בניהולו של גרשון גפנר, והתחילו בהכשרת האזור להתיישבות, עוד טרם שהושלמה רכישת הקרקע[7]. בסוף שנת 1920 נכזבה החברה מהמקום ובקשה למכור את המושב לפועלים ולחיילים המשוחררים, אולם אלו לא הסכימו לכך ללא תוספת משאבים כהלוואה. בעקבות זאת, הוחלט להעביר את כל הניהול המעשי של החווה החקלאית לידי המתיישבים[8][9]. אדמת החווה החקלאית עברה לידי הקרן הקיימת שהחכירה אותו לוועד היתומים של דרום אפריקה לצורך הקמת כפר ילדים.
המושב
ב-1922 הומרה החווה החקלאית למושב על ידי מתיישבים שונים ותיקים ועולים[10] יוצאי קיבוצים, מספר אנשים מהקואופרציה במרחביה וכן מתיישבים מ"עזרת אחים" בפתח תקווה. רוב המגרשים הוקצו לחברי קהילת ציון לא הגיעו בהתחלה אלא חיכו להתמסדות המקום לפני עלייתם[11]. חברת קהילת ציון העניקה למתיישבים הלוואות לרכישת הקרקע ולבניית בתים וההנהלה הציונית העניקה ל-25 מתיישבים הלוואות לרכישת ציוד[12]. המתיישבים החדשים התגוררו באופן זמני בחוות בלפוריה עד השלמת בניית הבתים במושבה החדשה[13].
הבתים והרפתות שנבנו במקום בכספי "קהילת ציון" היו בתי בטון ואבן ובעלי גגות רעפים, אשר זיכו את מתיישבי בלפוריה בכינוי "המיליונרים". בשנת 1939 הועברה אדמת המושב לבעלות קק"ל ונחתמו חוזי חכירה עם "קרן היסוד". ב-1934 סיימו המתיישבים חפירת באר חדשה, שהביאה להגדלת החקלאות המקומית, וב-1959 נחתמה ההתקשרות עם חברת "מקורות".
כלכלת המושב מבוססת על חקלאות, עסקים קטנים ועבודה מחוץ למושב.
בשל נסיבות הקמתו, בלפוריה שונה ממושבים אחרים בכך שחלק מאדמותיו הן פרטיות ושייכות לגורמים וגופים שונים. עובדה זו מכבידה, בין השאר, על האפשרות להקים בו שכונת הרחבה קהילתית, בדומה לשכונות במושבים סמוכים בעמק.
קבוצת ספורט
עד שנות ה-50 יוצג המושב על ידי קבוצת הכדורגל "הפועל בלפוריה", ששיחקה שתי עונות בליגה הלאומית (הליגה הבכירה באותה תקופה).
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
![]() |
- בלפוריה באתר הרשות לפיתוח הגליל
- ברוך יצחק סנדלר, ציונות האחוזה באמריקה והגשמתה בארץ-ישראל 1908–1934, קתדרה 17, אוקטובר 1980, עמ' 180-178
- מיכאל יעקובסון: סקירה על בית הכנסת בבלפוריה משנת 1927 באתר 'חלון אחורי', 3 באוקטובר 2015
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ ירושלים יום יום - בלפוריה, דואר היום, 1 באוקטובר 1919
- ^ עתיד מתנדבינו, דואר היום, 17 בנובמבר 1919
- ^ נלי שטרוים, בלפוריה, דואר היום, 23 באוקטובר 1919
- ^ אהוביה מלכין, האקטיביסט, עמ' 253
- ^ בלפוריה, דואר היום, 11 ביוני 1920
- ^ לתכנית עבודה האמריקאים בא"י, הצפירה, 22 בנובמבר 1920
- ^ השבוע - גבעת המורה (בלפוריה), הפועל הצעיר, 23 באוגוסט 1921
- ^ מנחם שיינקין, התחלה טובה, דואר היום, 26 באוקטובר 1922
- ^ א. בן ברק, ההתיישבות בעמק - בלפוריה, הפועל הצעיר, 17 ביולי 1925
- ^ בהתיישבות החקלאית, דואר היום, 5 בנובמבר 1922
- ^ בלפוריה, הפועל הצעיר, 22 ביוני 1923
|