בנדיקוט חום צפוני
 בנדיקוט חום צפוני
| |
|---|---|
בנדיקוט חום צפוני
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
נפוץ כיום
נכחד
|
בנדיקוט חום צפוני (שם מדעי: Isoodon macrourus), הוא מין כיסאי גדול בסוג בנדיקוט קצר-חוטם שמצוי באוסטרליה ובגינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1842 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון גולד ולו 3 תת-מינים. זהו המין הגדול בסוג והיחיד שהסתגל היטב לחיים בסביבה עירונית. הבנדיקוט פעיל בשעות הלילה, וניזון בעיקר מחסרי חוליות. הוא חי בבתי גידול מגוונים דוגמת יערות אקליפטוס וערבות עשב. תוחלת החיים של המין קצרה במיוחד, אולם המין מחפה על כך בקצב רבייה גבוה, כשהנקבה ממליטה לפחות ארבע פעמים בשנה.
תיאור
הבנדיקוט הצפוני הוא המין הגדול בסוגו; צורתו החיצונית כשל מכרסם והוא דומה מאוד במראהו ובממדי גופו לקנגורו החולדתי החוטמני ששייך לסדרת כיסאים אחרת. גופו של הבנדיקוט גוץ, כבד ועגלגל, וראשו משולש וחרוטי עם חרטום מחודד קצר. אוזניו עגולות, עיניו ואפו קטנטנים וזנבו קצר יחסית.
אורך ראשו וגופו של הבנדיקוט הצפוני 30–47 סנטימטרים, אורך זנבו 8–18 סנטימטרים. הזכר גדול וכבד מן הנקבה בצורה ניכרת: משקלו 3.1-0.5 קילוגרם לעומת 1.7-0.5 קילוגרם אצל הנקבה. הגודל ומסת הגוף הם ההבדלים העיקריים בינו לבין בנדיקוט חום דרומי. שני המינים חופפים בתפוצתם באזור חצי האי כף יורק (אנ').
הפרווה של הבנדיקוט נוקשה ועבה אך אינה קוצנית. צבעה הכללי נע בין חום בהיר לחום כהה או אפרורי, והיא מנומרת בשיער שחור וצהבהב. הגחון, המפשעה והחזה בצבע לבנבן.
תפוצה וסביבת מחיה
הבנדיקוט הצפוני אנדמי לאוקיאניה; טווח התפוצה העיקרי שלו משתרע לאורך צפון ומזרח אוסטרליה, החל מאזור סידני בטריטוריית הבירה האוסטרלית, דרך מזרח ניו סאות' ויילס, צפון ומזרח קווינסלנד (כולל חצי האי כף יורק), אזור ארץ ארנהם בצפון הטריטוריה הצפונית, ואזור קימברלי בצפון אוסטרליה המערבית. הוא מצוי גם על האיים האוסטרלים הבאים: האי גרוט, האי פרייזר, איי טיווי, איי סטרדברוק ואיי סר אדוארד פלוו. הבנדיקוט הצפוני חי גם בשני אזורים בדרום גינאה החדשה: השפלה סביב רכס אואן סטנלי בחצי האי זנב-ציפור שבמזרח פפואה, ובקצה השפלה הדרומית הגדולה (גבול פפואה-אינדונזיה).
בית הגידול של הבנדיקוט הצפוני מגוון למדי וכולל יער גשם טרופי, יער אקליפטוס, סוואנה גשומה, בתה חופית ואגני ניקוז של נהרות. הבנדיקוט הסתגל לחיים בסביבה עירונית וכפרית, ומשתמש במסדרונות צמחייה צפופה כדי לעבור מאזור לאזור.
אקולוגיה
התנהגות ופעילות
הבנדיקוט הצפוני הוא יונק לילי שיוצא לפעילות עם רדת החשיכה, ואת שעות היום הוא מבלה בקינים שבנה לעצמו. קן טיפוסי מורכב מגומה בעומק 4–8 סנטימטרים שנחפרה באדמה, והבנדיקוט ממלא ומדפן אותה ב-40 סנטימטרים של חומר צמחי צפוף. הבנדיקוט מתחפר בתוך גוש הצמחייה שבשוחה עד שנוצר חלל קטן עם פתח שמספיק עבור בנדיקוט יחיד, ובעונת הגשמים, הוא עשוי לצפות את הקן מבחוץ בשכבת אדמה בוצית. הבנדיקוט נוטה להחליף ולבנות קינים בקצב גבוה למדי, ומשתמש בו זמנית בשני קינים לפחות. הסיבה לכך היא שהבנדיקוט נייד ביותר בשעות הפעילות, כך שעם עלות השחר הוא יכנס לקן הקרוב ביותר במקום לטרוח לחזור לקן קבוע.
הבנדיקוט יונק טריטוריאלי שחי בבדידות ברוב השנה. את עיקר זמנו הוא מבלה באזור הליבה בטריטוריה, אך עדיין מקפיד לסייר לאורך השטח בקביעות במטרה לגוון במקורות מזון וגם לחקור בנדיקוטים מטריטוריות חופפות. מיקום הטריטוריה של הבנדיקוט משתנה בין העונות: בעונה היבשה הוא נוטה להתמקם בצמחייה עבותה עם שיחים צפופים, עשבים גבוהים ועצים קטנים, בגלל המזון הדליל; בעונה הגשומה לעומת זאת, הוא נוטה לצאת ולשוטט בערבות עשב פתוחות שבהם המזון שופע.
הבנדיקוט מתקשר עם בני מינו באמצעות בלוטות ריח באוזניים, בפה ובפתח הביב, ומסמן את שטחו בקביעות. מפגשים בין זכרים אגרסיביים, וניתן לראות לעיתים קרובות צלקות על הפנים, הגוף והאוזניים. במקרים רבים, אחד הצדדים אף עשוי למות במהלך הקרב. במקרה שהזכר הפולש לא יקרא תיגר על בעל הטריטוריה וימנע מלגשת לנקבות, הוא עשוי להיות נסבל במידה מסוימת.
תזונה ויחסי גומלין
הבנדיקוט הצפוני מוגדר כאוכל-כל, אך הוא יוצא דופן משאר המינים במשפחתו בכך שמקור תזונתו העיקרית מן החי; הוא ניזון בעיקר מחסרי חוליות שאותם הוא מאתר באדמה באמצעות חוש הריח, ובמידה פחותה מחולייתנים קטנים כמו לטאות וציפורים, עלים, שורשים, זרעים, פירות יער ופטריות. בעתות מחסור, הבנדיקוטית עשויה להפגין קניבליזם ולטרוף את צאצאיה.
התזונה מן החי מסבירה את הניידות הגבוהה של המין, ומכריחה אותו לנוע על פני אזורים נרחבים במטרה למצוא את הרמשים שנמצאים בכמויות קטנות ופזורים על פני שטח גדול. החסרון העיקרי בכך, הוא שהבנדיקוט הופך לחשוף לטורפיו, בפרט באזורים פתוחים. בסביבה העירונית, הבנדיקוט תר אחר מזון בחצרות ובגינות.
הטורפים הטבעיים של הבנדיקוט הם לטאות כוח, דינגו, נמיית כיס טיגרית, דורסי לילה ונחשים שונים. עליהם התווספו השועל האדום וחתול הבית שהובאו על ידי האדם ליבשת והפכו לקטלניים עבורו יותר מהטורפים הילידים. הבנדיקוט ממלא תפקיד אקולוגי בהפצת זרעים ויצירת גומות באדמת היער במהלך חיפושיו אחר רמשים.
רבייה ומחזור חיים
הבנדיקוט הצפוני הוא יונק פוליגמי שמתרבה לאורך השנה, להוציא באזורים טרופיים שבהם הרבייה מתרחשת בתום עונת הגשמים (בין אוגוסט לאפריל). הזכר מנצל את הטריטוריה הגדולה שלו כדי לאתר כמה שיותר נקבות. המפגש קצר ולאחר ההזדווגות הם נפרדים. תקופת ההיריון של הבנדיקוטית היא הקצרה ביותר שתועדה בקרב היונקים, ועומדת על 12.5 ימים בלבד; בנוסף, היא הכיסאית היחידה שצאצאיה נולדים עם שליה מדומה.
הבנדיקוטית ממליטה בכל פעם 1–7 ולדות זעירים שזוחלים לכיס שלה ומבלים בתוכו כחודשיים. בתום זמן זה, הגורים נגמלים ומבלים איתה בקן לילות ספורים בטרם יהפכו לעצמאיים, והבנדיקוטית יכולה להתעבר שוב ולהמליט ימים ספורים לאחר מכן; בדרך זו, היא ממליטה מספר פעמים בשנה (בסביבות ארבע המלטות), וסך ההמלטות במשך תוחלת החיים הקצרה שלה עומד על 8–11 המלטות. הזכר אינו משתתף בגידול הצאצאים. הגורים מגיעים לבגרות בגיל 4 חודשים.
תוחלת החיים של הבנדיקוט הצפוני בטבע 2–3 שנים ובשבי היא עשויה להיות קצרה אף יותר.
מצב
לבנדיקוט הצפוני תפוצה רחבה, אוכלוסייה גדולה, הוא מסתגל למגוון בתי גידול ומצוי באזורים מוגנים רבים; בשל כך, הוא מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC). בגינאה החדשה, הבנדיקוט עדיין נפוץ למדי, אך מאוים על ידי ציד אינטנסיבי לבשר סביב פורט מורסבי ובשפלה הדרומית הגדולה. באוסטרליה, הטווח התכווץ אמנם מאז ההתיישבות האירופאית ביבשת כתוצאה מהמרת ערבות עשב למרעה וחקלאות, הכנסת מינים פולשים (שועל, חתול וארנבון) ושינויים במשטרי אש (בפרט בקווינסלנד), אולם הסתגלתנות של המין למגוון בתי גידול (כולל סביבה עירונית) הובילה לכך שהוא נותר מין הבנדיקוט הנפוץ ביותר ביבשת; להוציא שריפות בר, כלבים משוטטים ודריסה בכבישים, אין עליו איומים משמעותיים באוסטרליה.
האוכלוסייה העולמית של הבנדיקוט הצפוני נאמדת בכ-30,000-10,000 פרטים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
