בנדיקוט ננסי מפוספס
 בנדיקוט ננסי מפוספס
| |
|---|---|
בנדיקוט ננסי מפוספס
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
בנדיקוט ננסי מפוספס או בנדיקוט ננסי זנבתן (שם מדעי: Microperoryctes longicauda), הוא מין בנדיקוט קטן-בינוני בסוג בנדיקוט ננסי שאנדמי לגינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1876 על ידי הזואולוגים וילהלם פטרס (Wilhelm Peters) הגרמני וג'אקומו דוריה (Giacomo Doria) האיטלקי ולו 4 תת-מינים. משמעות שמו המדעי היא: "חופר-כיס זעיר ארך-זנב". בטקסונומיות מסוימות, מין זה מפוצל לשני מינים: בנדיקוט מפוספס מזרחי ובנדיקוט מפוספס מערבי; עם זאת, חלוקה זאת אינה מקובלת עדיין על ארגוני שימור בינלאומיים.
תיאור
הבנדיקוט המפוספס הוא המין הגדול בסוגו; אורך ראשו וגופו 24–30 סנטימטרים, אורך זנבו 17–25 סנטימטרים ומשקלו 350–670 גרם. הוא זהה בגודלו לבנדיקוט סראם, אך קטן ממיני הבנדיקוט הקוצני. מבנה גופו מקושת וגוצי, ראש משולש עם חרטום מוארך ומחודד. אוזניו קצרות וקירחות ועיניו ואפו קטנטנים. זנבו הדקיק ארוך במיוחד. בדומה לשאר הבנדיקוטים, גם למין זה יש טפרים ארוכים וגדולים שמשמשים אותו לחפירה באדמה בחיפוש אחר מזון. אין הבדל בגודל בין הזכר לנקבה.
הפרווה של הבנדיקוט המפוספס קצרה וזיפית. צבעה הכללי משתנה במעט בין תת-המינים, ונע בין חום-אפרורי לחום בהיר, חום זהוב או חום אדמדם, בעוד שהצד התחתון לבנבן או אפרפר. לאורך גבו של הבנדיקוט, יש מספר פסים אנכיים כהים שמופרדים זה מזה ברצועות שיער בהירות שהעניקו למין את שמו. כמות הפסים וצבעם משתנים על פני האזור הגאוגרפי, ונוטים להיות בולטים יותר במזרח מאשר במערב. התבנית המפוספסת משתרעת לרוב גם על הראש והפנים, בעוד שהלחיים והסנטר לבנים. החוטם, האוזניים והגפיים חשופים וורודים. הזנב ורוד כהה ברובו ולבן בקצהו.
תפוצה וביולוגיה
הבנדיקוט המפוספס אנדמי לגינאה החדשה, בה הוא מצוי הן בצד של פפואה והן בצד של אינדונזיה. טווח התפוצה שלו משתרע לאורך רכסי ההרים של הקורדילרה הניו-גינאית החוצה את האי ממזרח למערב, ובכלל זה רכס אואן סטנלי, רכס ביסמרק ורכס מאוקי. יש אוכלוסייה מבודדת גם ברכס ארפק בחצי האי ראש-ציפור.
בדומה לשאר המינים בסוג, בית הגידול של הבנדיקוט המפוספס מורכב מיער גשם טרופי לח ויער עננים על מדרונות הרריים גבוהים ברום 2,500-1,000 מטר מעל פני הים, אך הוא מצוי גם ביערות טחב ננסיים, בתה הררית וכרי דשא תת-אלפינים בגבהים יוצאי דופן ברום 4,000 מטר.
הבנדיקוט המפוספס פעיל בעיקר בשעות הלילה והדמדומים, ומבלה את שעות היום בקן עשוי זרדים, עלים וטחב תחת שיחים או שורשי עצים. הבנדיקוט ניזון מחרקים, תולעים, חולייתנים זעירים ופירות שנפלו מן העצים. הבנדיקוט מתרבה לאורך השנה, והנקבה ממליטה שגר של עד 4 גורים שמבלים בכיס תקופה קצרה.
מצב
הבנדיקוט המפוספס מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה, ומאחר שלא סביר שמספריו ירדו בעתיד הקרוב ברמה הנדרשת כדי להעפיל לקטגוריה מאוימת יותר. ההערכה היא, שגם לאחר שהמין יפוצל לשניים, המצב יישאר דומה. הבנדיקוט מאוים ברמה המקומית על ידי ציד, בירוא יערות וטריפה על ידי כלבי בית. הוא מצוי במספר אזורים מוגנים בפפואה ואינדונזיה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
