בנדיקוט ננסי פפואני
 בנדיקוט ננסי פפואני
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
בנדיקוט ננסי פפואני (שם מדעי: Microperoryctes papuensis), הוא הוא מין בנדיקוט קטן בסוג בנדיקוט ננסי שאנדמי למזרח גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1952 על ידי הממולוגית הבריטית אלינור מרי אורד לורי (Eleanor Mary Ord Laurie). משמעות שמו המדעי היא "חופר-כיס זעיר מפפואה".
מידע כללי
לבנדיקוט הפפואני גוף עגלגל ומקושת, ראש קצר וחרוטי ואף מחודד. אוזניו עגולות וקצרות, ועיניו ואפו קטנטנים. זנבו ארוך ודקיק, ובכפות ידיו ורגליו טפרים גדולים וחזקים שמשמשים אותו לחפירה באדמה. הפרווה של הבנדיקוט הפפואני קצרה וזיפית. צבעה הכללי חום-אפרורי או חום קפה בחלק העליון, וכתמתם או צהבהב קרמי בחלק התחתון. לאורך הגב יש פס עבה בצבע ערמוני, לצד פסים רוחביים קצרים בפלג הגוף האחורי. הראש מתאפיין בפס כהה על החרטום, משקפיים כהים סביב העיניים ולחיים וסנטר לבנבנים. חלקי הגוף החשופים ורודים. הזנב כהה בצידו העליון, ובהיר בצידו התחתון ובקצהו. אורך ראשו וגופו של הבנדיקוט הפפואני 20.5-17.5 סנטימטרים, אורך זנבו 15.8-14 סנטימטרים ומשקלו 145–184 גרם. הזכרים ככל הנראה גדולים במקצת מן הנקבות.
כפי שמרמז שמו, הבנדיקוט הפפואני אנדמי לחצי המזרחי של גינאה החדשה השייך לפפואה. טווח התפוצה שלו מוגבל לרכס אואן סטנלי בחצי האי זנב-ציפור, והוא חופף בחלקים מסוימים מהתפוצה לקרובו בנדיקוט ננסי מפוספס שכמעט כפול ממנו בגודלו. בית הגידול שלו מורכב מיער גשם טרופי ויער עננים ברום 2,650-1,200 מטר מעל פני הים.
אין מידע זמין אודות האקולוגיה של המין. ככל הנראה, הוא ניזון משלשולים, חרקים וזרעים, ובונה לעצמו קינים על אדמת היער הבוצית. הבנדיקוט מתרבה לאורך השנה ללא עונה קבועה. לבנדיקוטית 4 פטמות בכיס, אך לרוב נולד רק גור אחד בכל פעם.
מצב
הבנדיקוט הפפואני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), שכן למרות שטווח התפוצה קטן מ-20,000 קילומטרים רבועים, האוכלוסייה שלו גדולה ויציבה, ובית גידולו ההררי והבלתי נגיש מגן עליו במידה רבה מפני בירוא יערות וציד. הגודל הקטן שלו, הופך אותו לפחות פופולרי אצל הילידים המקומיים שמעדיפים לצוד את קרוביו הגדולים יותר (בנדיקוט ענק, בנדיקוט ראפראי ובנדיקוט קוצני). לא ידוע האם הבנדיקוט הפפואני מצוי באזורים מוגנים כלשהם.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
