בנדיקוט קוצני אדמוני
 בנדיקוט קוצני אדמוני
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
בנדיקוט קוצני אדמוני או בנדיקוט קוצני חוטמני (שם מדעי: Echymipera rufescens), הוא מין כיסאי בינוני בסוג בנדיקוט קוצני שמצוי ברחבי מלנזיה וצפון אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1875 על ידי הזואולוגים הזואולוגים וילהלם פטרס (אנ') הגרמני וג'אקומו דוריה (אנ') האיטלקי. הבנדיקוט האדמוני הוא המין הגדול בסוגו, והנציג היחיד שחי באוסטרליה.
לבנדיקוט האדמוני 2 תת-מינים:
- E. r. rufescens - מלנזיה.
- E. r. australis - אוסטרליה.
אנטומיה ומראה
הבנדיקוט האדמוני הוא כיסאי בינוני דמוי סולנודון והמין הגדול בסוגו. מבנה גופו מוצק, גוצי וקומפקצי, ראשו חרוטי וחרטומו מחודד ומוארך במיוחד. אוזניו קצרות ועגולות ועיניו ואפו קטנים; סביב האף יש לו זיפים ארוכים. הרגליים האחוריות ארוכות, עבות ומסיביות יותר מהקדמיות והזנב קצר, דקיק ודליל בשיער. בדומה לקרוביו, הבנדיקוט האדמוני בעל טפרים ארוכים וגדולים שמשמשים לחפירה באדמת היער.
אורך הראש והגוף של הבנדיקוט האדמוני 21–54 סנטימטרים, אורך הזנב 11.5-7.5 סנטימטרים והמשקל 3-0.3 קילוגרם. תת-המין המלנזי גדול וכבד יותר מתת-המין האוסטרלי. אצל שני תת-המינים הזכר כבד פי שניים מן הנקבה, להוציא מקרים חריגים שבהם זה הפוך. הכיס של הנקבה נפתח כלפי אחורה כדי שלא יתמלא בעפר במהלך החפירה, והוא מכיל בתוכו 8 פטמות.
הפרווה של הבנדיקוט האדמוני מורכבת משיער קצר, נוקשה ודמוי קוצים. צבעה הכללי רבגוני וחריג לבנדיקוטים הניו-גינאים: חום אדמוני, כתום, צהבהב או ערמוני; עם זאת, צבע חום כהה או אפרורי נראה גם לעיתים קרובות, עד כדי כך שניתן להתבלבל בינו לבין בנדיקוט קוצני מצוי. הצד התחתון בצבע כתמתם אפרסק או שמנת. ראשו של הבנדיקוט מתחלק בין חום כהה או אפרורי במצח ובפנים לבין אדמדם-כתמתם בלחיים ובסנטר. בנוסף, יש פסים שחרחרים בצידי הפנים, וטבעות ורודות חשופות משיער סביב העיניים. כפות היד והרגל, האוזניים והחוטם בצבע ורוד, האף אדמדם והזנב סגלגל כהה או שחרחר. סוליות הרגליים האחוריות בצבע שחור.
תפוצה
הבנדיקוט האדמוני הוא אחד המינים הנפוצים בסוגו; טווח התפוצה שלו רחב למדי וכולל את כל גינאה החדשה (בשליטת פפואה ואינדונזיה), איי דנטריסקו (פפואה), איי ארו, איי קאי, והאיים מיסול ויאפן (כולם באינדונזיה). בנוסף, הוא מצוי בצפון-מזרח אוסטרליה (חצי האי כף-יורק במדינת קווינסלנד).
תת-המין המלנזי מאכלס בעיקר יערות טרופיים לחים, יערות עננים, בתה וסוואנות עשב גשומות, ותת-המין האוסטרלי מאכלס יערות ירוקי-עד, יערות גדותיים, יערות גפניים ויערות אקליפטוס פתוחים. הבנדיקוט חי הן באזורי השפלה והחוף והן במדרונות הרריים עד רום 2,100 מטר מעל פני הים.
אקולוגיה
הבנדיקוט האדמוני פעיל לילה. הוא חופר לעצמו מאורות גדולות בעומק חצי מטר ובגודל 2–3 מטר רבוע עם שני פתחי יציאה. המאורות משמשות עבורו כמקלט מפני טורפים ולשינה בשעות היום. הבנדיקוט טריטוריאלי, וחי בגפו רוב הזמן בטריטוריה שגודלה 1–2 דונם. למרות מזגו האגרסיבי כלפי פולשים, הוא שקט למדי ואינו משמיע קולות רועשים.
הבנדיקוט האדמוני הוא יונק אוכל-כל; התפלגות התזונה שלו היא כדלהלן: 27% פירות וזרעים, 25% חסרי חוליות, 18% פטריות ו-18% צמחים דו-פסיגיים. היתר מורכב מכמויות קטנות של שורשים, אדמה, צמחים חד-פסיגיים וחולייתנים קטנים. מיני הצומח המועדפים הם פנדן (Pandanus) ואלפיניה (Alpinia), ושלושה סוגים של פטריות: הינומה, גלומוס והיסטרנגיום. חסרי חוליות הדומיננטים בתזונה הם חיפושיות, אך גם תיקנאים וחגבאים. פריטי מזון חשובים נוספים הם: קנריום, יורושינוס, סולנום ופיזוניה. הרכב התזונה של הבנדיקוט משתנה בהתאם לזמינות ולעונה. הבנדיקוט האדמוני ממלא תפקיד אקולוגי חשוב על ידי פיזור זרעים ונבטים של צמחים ופטריות באמצעות צואתו. במהלך חיפושיו אחר מזון, הבנדיקוט מותיר אחריו בורות קטנים בקוטר 20–30 סנטימטרים.
בצפון-מזרח אוסטרליה, הבנדיקוטים האדמונים מתרבים בעיקר בעונה הגשומה שנמשכת מנובמבר עד מאי. במהלך שיא העונה הגשומה (ינואר עד מרץ), 80 עד 100% מהנקבות תועדו עם גורים בכיס. בגינאה החדשה לעומת זאת, המין עשוי להתרבות לאורך השנה ללא עונה קבועה. הבנדיקוטית מסוגלת להמליט פעמיים בשנה, וגודל השגר 1–4 ולדות (ובממוצע שניים). הגורים נולדים זעירים ולא מפותחים, ומבלים בכיס במשך חודשיים (ארוך יחסית לבנדיקוטים אחרים). לאחר מכן, הם עוזבים את הכיס וממשיכים לינוק עד גיל 70 יום. הגורים מגיעים לבגרות בגיל 4–5 חודשים. תוחלת החיים בטבע אינה ידועה; בשבי, הבנדיקוט האדמוני חי במשך שנתיים ו-9 חודשים.
מצב
הבנדיקוט האדמוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), שכן למרות היותו מושפע לרעה מציד אינטנסיבי לבשר ובירוא יערות מסיבי ברחבי גינאה החדשה עבור מטעי שמן דקלים וחקלאות, הוא עדיין נפוץ למדי ובעל טווח תפוצה רחב. מגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה להוציא את אוסטרליה. הבנדיקוט מצוי באזורים מוגנים רבים במלנזיה ואוסטרליה, ונדרשים מחקרים נוספים אודות האקולוגיה והאיומים המרחפים עליו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
