ברוך א-ל עליון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ברוך אל עליון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מילות הפיוט

בָּרוּךְ אֵ-ל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה,
לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹם מִשְׂאֵת וַאֲנָחָה,
וְהוּא יִדְרוֹשׁ לְצִיּוֹן עִיר הַנִּדָּחָה,
עַד אָנָה תּוּגְיוֹן נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה.

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת,
לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מֶלֶךְ עוֹלָמִים,
אֶת עַמּוֹ לִשְׁבּוֹת אִזֵּן בַּנְּעִימִים,
בְּמַאֲכָלֵי עֲרֵבוֹת בְּמִינֵי מַטְעַמִּים,
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד זֶבַח מִשְׁפָּחָה.

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת,
לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

וְאַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל,
מֵאֵת כֹּל סוֹכֶה שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל,
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה בָּהָר וּבַשָּׁפֶל,
נַחֲלָה וּמְנוּחָה כַּשֶּׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה.

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת,
לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְלוֹ,
הֵן הֶכְשַׁר חִבַּת קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ,
וְאִם יָצָא חוֹבַת הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ,
אֶל אֵ-ל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה.

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת,
לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

חֶמְדַּת הַיָּמִים קְרָאוֹ אֵ-לִי צוּר,
וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים אִם יִהְיֶה נָצוּר,
כֶּתֶר הִלּוּמִים עַל רֹאשָׁם יָצוּר,
צּור הָעוֹלָמִים רוּחוֹ בָּם נָחָה.

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת,
לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ,
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ,
עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ,
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה בָּהֶם לְמָשְׁחָה.

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת,
לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם שַׁבָּת הַמַּלְכָּה,
אֶל תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם לְהָנִיחַ בְּרָכָה,
בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה,
בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה.

הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת,
לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.
רבי ברוך ממגנצא

"בָּרוּךְ אֵ-ל עֶלְיוֹן" הוא פיוט שנכתב על ידי רבי ברוך בן שמואל ממגנצא והוא מושר בקהילות אשכנז המגוונות בזמירות השבת בעת הסעודה השנייה.

נושא הפיוט הוא אמירת דברי שבח לה' שנתן מנוחה שלימה, גופנית ונפשית לעמו. בפיוט מתואר נועם השבת וכבודה, אותה מפארים במאכלים ערבים ומיני מטעמים ולבושים חגיגיים, מתואר השכר העצום שיקבל שומר השבת בגן עדן ובעולם הזה, ואף מורחב על ההשפעה הנפשית של השבת על האדם ואת הרגשות אותן היא מעוררת. מתואר גם חשיבות השבת לפני הקדוש ברוך הוא שקראה "חמדת הימים".

לפי הפיוט, יום השבת שובר את שגרתם הטבעית של ימי החול ובתוך כך מעלה את האדם היהודי ואת מציאותו לדרגה אחרת. בנוסף לכך מוזכר בשיר כי בזכות יום השבת יגאל ה' את עמו; "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים"[1].


קישורים חיצוניים

הערות שוליים