בתיה לישנסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בתיה לישנסקי
תחום יצירה פיסול

בתיה לישַנְסקי (ח' בתשרי תר"ס,[1] ספטמבר 1899 – ט"ז בניסן תשנ"ב,[1] אפריל 1992) הייתה פסלת ישראלית. יצירותיה הריאליסטיות משקפות בנושאיהן את הנרטיב הציוני. כלת פרס ישראל לפיסול (1985), כלת פרס דיזנגוף לפיסול (1944, 1957) ויקירת העיר תל אביב (1983).

תולדותיה ויצירתה

בתיה בת שושנה רייזל לבית מורוז ומאיר יונה לישנסקי[1][2] נולדה במאלין שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) ועלתה לארץ ישראל עם משפחתה בשנת 1910. למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, לרבות לימודי ציור עם אירה יאן. את לימודיה בפיסול התחילה אצל בוריס שץ בירושלים. ב-1920 למדה באקדמיה לאמנות ברומא, אך חזרה לארץ בעקבות המאורעות בארץ ישראל בשנים 1920–1921, התגייסה לגדוד העבודה ועבדה בקיבוץ עין חרוד. בין השנים 1923–1925 למדה בברלין והשלימה את לימודיה בפריז בשנים 1925–1929.

הציגה בסלון דֶז אַנדֶפַּנדַנט (Salon des Indépendants) בפריז בשנת 1926, בשנת 1930 בקהיר, בשנת 1953 במוזיאון סטדלייק באמסטרדם ובשנת 1962 בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל אביב.

בשנת 1929, לאחר שחזרה לארץ, ערכה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בארץ כשאת דברי הפתיחה נשא זלמן שזר שהגדיר אותה בנאומו כ"נביאת האמנות שאיננה עובדת אלא לאלוקים בלבד". באותה שנה קיבלה את ההזמנה הראשונה להקמת אנדרטה בחולדה, האנדרטה הראשונה מתוך תשע בסך הכל. לישנסקי הייתה בעלת שם בינלאומי ובצרפת אף השוו אותה לאוגוסט רודן.

לוחית זיכרון על ביתה של בתיה לישנסקי ברח' נחום 10 בתל אביב

יצירתה של לישנסקי כוללת שלוש קבוצות עיקריות:

  • פסלי עץ, גבס ואבן זעירים אשר יצרה מ-1923 – אלה הן דמויות שיש להן קרבת מה לקוביזם, בהן "אם הפסלת" (גבס, 1935) ו"יצחק בן-צבי" (ברונזה, 1955). באלה, כמו בפסלים מאוחרים רבים, בולט הניגוד בין החלקים הלא מעובדים של החומר לחלקים המעובדים והמלוטשים[3].
  • דיוקנאות, אשר יצרה החל משנות השלושים בסגנון נטורליסטי-רומנטי.
  • אנדרטאות, שרובן דמויות קבוצתיות מסוגננות.

"אחד העקרונות המנחים ביצירתה הוא ההבעה. זו נועדה לעורר, לרגש; ועם זאת, לשתף את הצופה בתהליך היצירה. יחסי הגומלין בין הפסל והצופה נוצרים בשל השימוש המיוחד של האמנית בחומרי הפיסול. בתפיסתה הטוטאלית, הנובעת מויתור על פרטים, תרמה בתיה לישנסקי לאבדן האשליה ולהשגת המשכיות וזרימה...נאמנותה לחומר בהדגשת חשיבותו...מורגשת היטב על פני כל חלק וחלק ממשטח הפסלים. מעבר החומר ממצב גולמי למהות רוחנית, שהיא היא בעיית האמנות עצמה, מורגשת היטב בתנופת הזרוע ובמגע היד של האמנית."[4].

לבתיה לישנסקי היו שלוש אחיות: רחל, תמר ושרה. רחל גולדה לישנסקי, שנודעה כרחל ינאית בן-צבי, אשת הנשיא השני יצחק בן-צבי. אחותה הבכורה, שרה (1881-1924), הקימה את המרפאה הראשונה של קופ"ח כללית.

לישנסקי בחרה לא להינשא. לטענתה, עבודותיה מהוות המשכיות לעצמה. חייה היו לא קלים ורצופים משברים אישיים, מה עוד שוונדליזם והרס עבודותיה חדשות לבקרים לא הוסיפו לבריאותה הנפשית והיא ניסתה להתאבד פעמיים.

לישנסקי נפטרה בשנת 1992, בגיל 92, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.[5]

גלריה

מיצירותיה שבמרחב הציבורי (פסלי חוצות ואנדרטאות)

פרסים ואותות הוקרה

לקריאה נוספת

  • בתיה לישנסקי, הוצאת ארץ ישראל, תל אביב, 1939 (פורטפוליו).
  • בתיה לישנסקי, תל אביב: מסדה, תש"ך. (תצלומי יצירותיה עם הקדמה מאת קלר לכמן).
  • השואה והתקומה: האנדרטה בנצר-סירני, יצירתה של בתיה לישנסקי, רמת גן: אגודת אהבת רעים על ידי מסדה, (הקד’ תשכ"ט).
  • סיפורה של אמנות ישראל, בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, הוצאת מסדה, 1980.
  • בתיה לישנסקי; ערכה והביאה לדפוס: אריאלה אפשטין, תל אביב, טקסטים: מרים אור ואחרים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ח 1988.
  • נירית שלו-כליפא, 'תבנית נוף מולדתה: האנדרטות של בתיה לישנסקי', אריאל 171–172 (תשס"ו) ("ובדמם הבוקר יעלה": זיכרון והנצחה בישראל), 157–161. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בתיה לישנסקי

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הקבר של בתיה לישנסקי בבית הקברות נחלת יצחק, באתר BillionGraves.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "שרה לישנסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 701.
  3. ^ "סיפורה של אמנות ישראל", לעיל, עמ' 78
  4. ^ מרים אור, "בתיה לישנסקי", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988, לעיל, עמ' 6
  5. ^ בתיה לישנסקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  6. ^ בבית הספר כדורי תוקם מצבת-זכרון ל-51 התלמידים, דבר, 19 באוגוסט 1955; אנדרטה לחללי "כדורי" תוצב ביום א' במוסד, דבר, 8 בינואר 1960; הוסר הלוט מהאנדרטה לחללי ביה"ס "כדורי", דבר, 11 בינואר 1960.
  7. ^ אנדרטה לשלושה חללי כלא דמשק במשק עינת, דבר, 17 באפריל 1959; אנדרטת השלושה, דבר, 19 באפריל 1959.
  8. ^ אנדרטה לזכר חללי בית-קשת, דבר, 2 ביולי 1958.
  9. ^ בן-גוריון בחנוכת אנדרטה לשואה: שלוש משימותינו – עליה, הגברת הילודה ועבודה עברית, דבר, 29 באוקטובר 1968.
  10. ^ וראו: נילי פרידלנדר, בתיה ושלושת ראשיה, מעריב, 6 ביולי 1979.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בתיה_לישנסקי&oldid=1600735"