ג'וזף טיסדייל
 | |||||||
| דיוקן רשמי של טיסדייל כמושל מיזורי | |||||||
| לידה |
29 במרץ 1936 קנזס סיטי, מיזורי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 במאי 2014 (בגיל 78) קנזס סיטי, מיזורי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'וזף פטריק טיסדייל | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת סנט לואיס אוניברסיטת רוקהארסט | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, תובע | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'וזף פטריק טיסדייל (באנגלית: Joseph Patrick Teasdale; 0 במרץ 1936 – 4 במאי 2014) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה־48 של מדינת מיזורי בין השנים 1988–1981. טרם כהונתו כמושל, כיהן טיסדייל כתובע המחוזי של מחוז ג'קסון.
בשנת 1972 ניסה לראשונה להיבחר למשרה ציבורית כאשר התמודד למושל מיזורי, וסיים במקום השלישי בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית – אמנם הפסיד, אך השיג מידה נאה של היכרות ציבורית ואף קנה לעצמו את הכינוי "ג'ו ההולך". בשנת 1976, לאחר שפתח במרוץ לסנאט של ארצות הברית, שינה טיסדייל כיוון והתמודד בשנית על משרת המושל. הוא זכה במועמדות הדמוקרטית והביס בהפתעה את המושל המכהן קיט בונד. בשנת 1980 הדף טיסדייל אתגר בפריימריז מצד גזבר המדינה ג'ים ספיינהאואר, אך בבחירות הכלליות נוצח בידי בונד בהתמודדות חוזרת. לאחר סיום כהונתו שב לעסוק בעריכת דין, בה עסק עד למותו.
ראשית חייו
טיסדייל נולד בקנזס סיטי שבמיזורי, בנם של ויליאם ואדה דאוני טיסדייל[1]. אביו היה עורך דין בולט בקנזס סיטי, וטיסדייל עצמו, יחד עם שלוש אחיותיו, גדל באווירה קתולית אדוקה. במהלך לימודיו בתיכון רוקהארסט הצטיין טיסדייל בענפי ספורט שונים, ולימים הוכנס להיכל התהילה האתלטי של בית הספר. בתום לימודיו התיכוניים, פנה ללימודים במכללת סנט בנדיקט (כיום מכללת בנדיקטין) שבעיר אטצ'יסון בקנזס, שם היה חבר בנבחרת הכדורסל שזכתה באליפות הארצית של ה־NAIA בשנת 1954.
לאחר מכן השלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת רוקהארסט ותואר שני במשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סנט לואיס. בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 התגייס טיסדייל לכוחות המילואים של חיל האוויר של ארצות הברית, ושירת בבסיס חיל האוויר וייטמן כאיש צוות משפטי בדרגת טוראי בכיר בכנף התובלה האווירית 442[2]. שירותו נמשך משנת 1961 ועד לשנת 1967[3].
קריירה משפטית
לאחר סיום לימודי המשפטים שלו, עבד טיסדייל כעוזר משפטי בלשכתו של השופט אלברט רידג' מבית המשפט הפדרלי השמיני לערעורים של ארצות הברית. בשנת 1962 מונה לעוזר התובע הפדרלי במחוז המערבי של מיזורי, ושימש בין היתר כראש המחלקה לפשע מאורגן. טיסדייל התפטר מהתפקיד בשנת 1965[4]. ב־1966 התמודד טיסדייל לתפקיד התובע המחוזי של מחוז ג'קסון. הוא ניהל מסע בחירות שהתמקד במאבק בפשיעה המאורגנת, אשר לטענתו הייתה איום משמעותי באזור[5]. בין היתר קרא טיסדייל להפיכת המשרה למשרה מלאה, לחיזוק שיתוף הפעולה עם גורמי אכיפת חוק מקומיים, מדינתיים ופדרליים, ולהעסקת חוקרים נוספים במשרדו[6].
בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית התמודד טיסדייל מול לורנס פ. גפפורד המכהן. טיסדייל מיאן לחזר אחר תמיכתם של ראשי המפלגה הדמוקרטית, והציג את עצמו כמועמד עצמאי. בפריימריז זכה לחסותה של "הוועדה לקִדמת המחוז" (Committee for County Progress), גוף שתמך במועמדים שהתמודדו מול בכירים ותיקים. טיסדייל הביס את גפפורד בניצחון שתואר על ידי העיתון "Kansas City Times" כ"הפתעה גדולה"[7], ולאחר מכן ניצח בבחירות הכלליות שנערכו ב-8 בנובמבר 1966 את יריבו הרפובליקני ריצ'רד ב. גלובוס[8]. עם השבעתו לתפקיד ב־1 בינואר 1967 היה טיסדייל האדם הצעיר ביותר שכיהן אי פעם בתפקיד התובע המחוזי.
במהלך כהונתו תמך טיסדייל בחוק שנידון באספה הכללית של מיזורי, אשר קבע כי משרת התובע תהיה משרה מלאה. החוק התקבל בשנת 1967 וחתם עליו המושל וורן הרנס ב-30 ביוני 1967. בעקבות זאת הוארכה כהונת התובע משנתיים לארבע שנים, ושכרו של טיסדייל עלה מ-15 אלף דולר אמריקאי ל-22,500 דולר בשנה[9]. בשנת 1968 נבחר טיסדייל מחדש לתפקיד[10]. ב־1970 ניסה להיבחר לשופט מחוזי, אך הובס בהפרש קטן בבחירות המקדימות בידי הארי ויגינס. בשנת 1973 סיים את כהונתו, ובמקומו מונה ראלף ל. מרטין[11].
מושל מיזורי
בחירות 1972
בשנת 1971 אותת טיסדייל על כוונתו להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל מיזורי בבחירות שייערכו בשנת 1972[12]. חלק מרכזי במסר של מסע הבחירות שלו חג סביב גילו הצעיר, כאשר הציג את עצמו כפניה החדשות של המפלגה במעין הדהוד לקריאתו של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ון פיצג'רלד קנדי לדור חדש של מנהיגים[13]. בקיץ אותה שנה, הכריז טיסדייל על כוונתו לצעוד רגלית ברחבי המדינה על מנת לגייס תמיכה במסע הבחירות שלו[14].
טיסדייל סיים את הבחירות המקדימות במקום השלישי, אחרי אדוארד ל. דאוד (שהיה למועמד המפלגה) וסגן מושל מיזורי ויליאם מוריס. אף על פי שלא זכה במועמדות, מסע הבחירות שניהל הקנה לו את הכינוי "ג'ו ההולך" (Walking Joe). טיסדייל אימץ את טקטיקת הצעידה מהפוליטיקאי לוטון צ'ילס (אנ') מפלורידה, שנודע באסטרטגיה דומה[15]. אנשי המטה של טיסדייל העריכו כי צעד למעלה מ-1,000 מיל במהלך החודשים שקדמו לבחירות המקדימות. על אף הפסדו נהנה טיסדייל מחשיפה תקשורתית נרחבת ומהכרה ציבורית, שהניחו את התשתית לקריירה פוליטית עתידית[16]. בתום מערכת הבחירות רמז טיסדייל על כוונתו לשוב ולהתמודד למשרה ציבורית בעתיד[17].
בחירות 1976
בשנת 1974 השיק טיסדייל מסע בחירות למושבו של סטיוארט סימינגטון בסנאט של ארצות הברית[18]. במהלך מערכת הבחירות, הביע טיסדייל ביקורת חריפה כלפי מדיניותו של מזכיר המדינה של ארצות הברית הנרי קיסינג'ר בנוגע למזרח התיכון. עם זאת, במהלך הקמפיין לסנאט חש טיסדייל בתמיכה גוברת למועמדות נוספת למשרת מושל מיזורי. משמצא היעדר תמיכה רחבה בהתמודדותו לסנאט, פרש מהמרוץ והודיע על מעבר למרוץ למשרת המושל[19].
בבחירות המקדימות ניצב טיסדייל מול נשיא הסנאט של מיזורי, ויליאם קייסון, אשר נהנה מתמיכתם של רוב הגופים הדמוקרטיים המאורגנים במדינה. למרות זאת, הצליח טיסדייל להפתיע וניצח את קייסון בפריימריז שנערכו ב־3 באוגוסט[20]. בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר ניצב טיסדייל מול המושל הרפובליקני המכהן קיט בונד. בונד נחשב למועמד המוביל, וסקר דעת קהל אף העניק לו יתרון של 51% לעומת 36% לטיסדייל.
טיסדייל התמודד תחת מצע שהבטיח לפעול למען תושבי מיזורי הפשוטים ולהיאבק בהעלאת מחירי החשמל מצד תאגידי האנרגיה הגדולים. במסגרת זו ניסה להציג את בונד כמי שמזוהה מדי עם האינטרסים של בעלי ההון[21]. בשבועות האחרונים של מסע הבחירות, השקיע טיסדייל מאמצים רבים במסע פרסומי אינטנסיבי, כשהוא אף עוקף את בונד בהיקף ההוצאה על פרסום[22]. בליל הבחירות, מיהרה רשת NBC להכריז על ניצחונו של בונד דקות ספורות לאחר סגירת הקלפיות. אך בסופו של דבר ניצח טיסדייל בבחירות בהפרש של כ-13 אלף קולות.
ניצחונו של טיסדייל בבחירות 1976 נחשב להפתעה גדולה[23]. הניצחון גרם לקריין החדשות דן ראד'ר מרשת CBS News להכריז בשידור חי: ”הסיפור האמיתי במערב התיכון איננו ג'ימי קרטר – אלא ג'ו טיסדייל ההולך!"”
כהונתו
ניצחונו המפתיע של טיסדייל הפתיע רבים, ואף את טיסדייל עצמו, שלא טרח להקים צוות מעבר מסודר. לפיכך, תהליך העברת השלטון היה רצוף תקלות, בין היתר בשל היעדר היערכות מצדו של טיסדייל, חוסר שיתוף פעולה מצד המושל היוצא קיט בונד, והעדר חקיקה סדורה המעגנת בחוק את תהליך העברת השלטון במיזורי. שלושה שבועות בלבד לפני השבעתו, ולאחר חופשה בלתי־מתואמת בפלורידה, בושש טיסדייל מלפרסם שמות כלשהם למינויים בכירים בממשלו[24]. בתקופה זו נמנע מלהתראיין לעיתונות, והתמקד בלימוד תפקידו החדש כמושל.
טיסדייל היה המושל הראשון המגיע מקנזס סיטי, לראשונה מזה 80 שנה[25]. במהלך כהונתו, נקט קו לוחמני נגד תאגידי האנרגיה באמצעות מינוי חברים חדשים לוועדת השירות הציבורי של מיזורי – הסוכנות הממשלתית האמונה על אישור או דחיית העלאות תעריפי החשמל במדינה. כמו כן, טיסדייל ייסד את "האגף לענייני זקנה" – הראשון מסוגו במיזורי – והוביל תוספות תקציביות למחלקה לבריאות הנפש. הוא פיקח על שכתובם של חוקים רבים הנוגעים לבריאות הציבור.
במהלך כהונתו פעל טיסדייל לקידום חוק רפורמה במוסדות הסיעודיים ולביטול מס המכירה על תרופות מרשם. כמו כן, הוא הפגין נכונות לשיתוף פעולה עם יריביו הרפובליקנים ותמך בתיקון חוקתי שהוביל מל הנקוק (אנ') הרפובליקני להגבלת המיסוי במדינה. הוא גם התנגד נחרצות ל"מיזם סכר מרמק", שייעודו היה להשפיע דרמטית על נהרות בדרום־מערב מיזורי ובאזור סנט לואיס.
בשנת 1977 חתם טיסדייל על חקיקה שהשיבה את עונש המוות במיזורי, אך לימים הביע חרטה על המהלך. ב־1980 פעל לקבלת סיוע פדרלי בעקבות גל חום קשה שפגע במדינה, וביקר בחריפות את הבירוקרטיה הממשלתית שלדבריו התעלמה מהמצוקה. בסופו של דבר הועבר למיזורי סיוע בגובה 1.25 מיליון דולר. באותה שנה חוקקה האספה הכללית של מיזורי חוק בניגוד לעמדתו של טיסדייל, לאחר שזה הטיל וטו על תוכנית להקמת בניין משרדים ממשלתי על־שם הארי טרומן בג'פרסון סיטי – תוך שטען כי המבנה מתוכנן בהידור מופרז מדי[26].
בחירות 1980
בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בשנת 1980, ניצב טיסדייל בפני אתגר פנים־מפלגתי מצד גזבר המדינה המכהן, ג'ים ספיינהאואר (אנ'). שמו של ספיינהאואר עלה כמועמד פוטנציאלי להתמודדות מול טיסדייל כבר במהלך 1977, לאחר שהוגבלה כהונתו כגזבר מדינת מיזורי[27]. בשנת 1978 נועד טיסדייל עם ספיינהאואר כדי לדון בכוונותיהם לעתיד הפוליטי, והתרשם כי יריבו מתכוון להתמודד נגדו על המועמדות למשרת המושל[28].
ב־15 באוגוסט 1979 הכריז ספיינהאואר רשמית על מועמדותו, תוך שהוא תוקף את טיסדייל על חוסר מנהיגותו, וכן על ניהול קשרים מפלגתיים-פרסונליים[29]. הוא זכה לתמיכתם של דמוקרטים בולטים, בהם הסנאטור תומאס איגלטון וראש עיריית סנט לואיס ג'ים קונוויי[30]. אף על פי כן, טיסדייל הצליח לגבור על ספיינהאואר ולזכות שוב במועמדות המפלגה הדמוקרטית.
בבחירות הכלליות התמודד טיסדייל בשנית מול המושל הרפובליקני לשעבר קיט בונד, בהתמודדות חוזרת בין השניים משנת 1976. טיסדייל תקף את בונד על כך שלדבריו משל לטובת בעלי ההון, בעוד בונד השיב בהאשמות כי טיסדייל לא עמד בהבטחתו להוריד את תעריפי השירותים הציבוריים[31]. בבחירות שנערכו בנובמבר 1980 הביס בונד את טיסדייל וגרף 53% מהקולות, לעומת 47 האחוזים של טיסדייל.
לאחר כהונתו כמושל
בינואר 1981 תמה כהונתו של טיסדייל כמושל, והוא שב לאזור קנזס סיטי ופתח משרד עורכי דין פרטי. אחת הפרשות הבולטות בהן היה מעורב כעורך דין הייתה ייצוג נפגעי אסון קריסת הגשר במלון הייאט ריג'נסי (אנ') ובני משפחותיהם. טיסדייל, שהיה חובב טבע מושבע, הרבה לצאת למסעות ציד ודיג לאורך חייו. לאחר תבוסתו בבחירות נמנע לרוב מלעסוק שוב בפוליטיקה, ובריאיון עיתונאי משנת 1993 הצהיר: ”רציתי לחזור להיות אדם נורמלי, ומעולם לא באמת הייתי נורמלי קודם. במשך עשרים שנה הייתי נתון כול כולי לפוליטיקה.”
במהלך 1981 דחה את האפשרות להתמודד על ייצוג מחוז הקונגרס החמישי של מיזורי בבית הנבחרים של ארצות הברית, שהתפנה עם פרישתו של ריצ'רד בולינג (אנ'), בשל רצונו להקדיש את זמנו למשפחתו ולעבודתו המשפטית – וגם בשל חובות כספיים שנותרו לו ממערכת הבחירות של 1980. בשנת 1982 הביע תמיכה בברלי ארנולד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית, ומתח ביקורת על המועמדת הארייט וודס בשל עמדותיה בעד הפלות. אף על פי שוודס ניצחה בפריימריז, טיסדייל תמך בה בהתמודדותה מול המועמד הרפובליקני ג'ון דנפורת', שלבסוף ניצח בבחירות הכלליות.
ב־1983 תמך טיסדייל במועמדותו של צ'ארלס קרי האלמוני לנשיאות ארצות הברית, במסגרת מהלך שנועד לחזק את השפעת מדינת מיזורי על הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית. שנה לאחר מכן, ב־1984, הביע תמיכה במועמדותו של מבקר המדינה מל קרנהאן לתפקיד המושל, וגם חידש את רישום הבוחר שלו — לאחר שהזניחו מאז עזב את תפקיד המושל. בשנת 1992 ניהל את מסע הבחירות של ג'ודית מוריארטי למשרת מזכירת המדינה של מיזורי; היא אכן נבחרה, אך הודחה מתפקידה משהורשעה בהפרת אמונים בשנת 1994.
בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר ששינה את עמדתו בנושא עונש מוות, פעל טיסדייל למען מתן חנינה לדייוויד ליז'ר, שהורשע ברצח בעקבות פיצוץ מכונית ב־1980 בסנט לואיס.
ב-8 במאי 2014 נפטר טיסדייל בביתו שבקנזס סיטי, כתוצאה מדלקת ריאות שהסתבכה[32].
קישורים חיצוניים
- ג'וזף טיסדייל, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'וזף טיסדייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ JOSEPH PATRICK TEASDALE, באתר Legacy.com (באנגלית)
- ↑ מייק מוריסון, Missouri's 'Walkin' Joe' once walked as 442nd Citizen Airman, באתר כנף התובלה 442, 26 במרץ 2007 (באנגלית)
- ↑ EXECUTIVE ORDER, באתר מזכיר המדינה של מיזורי (באנגלית)
- ↑ מאט קמפבל, Former Missouri Gov. Joseph ‘Walkin’ Joe’ Teasdale dies, באתר קנזס סיטי סטאר, 8 במאי 2014 (באנגלית)
- ↑ Teasdale Into A County Race, מהעיתון קנזס סיטי סטאר, 17 בפברואר 1966 (באנגלית)
- ↑ Bid For Office Of Prosecutor, מהעיתון קנזס סיטי סטאר, 8 במרץ 1966 (באנגלית)
- ↑ Curry Ticket Sweeps County, מהעיתון The Kansas City Times, 3 באוגוסט 1966 (באנגלית)
- ↑ City-County Vote Results, מהעיתון The Kansas City Times, 9 בנובמבר 1966 (באנגלית)
- ↑ Senate O.K. On Teasdale Bill, מהעיתון The Kansas City Star, 23 ביוני 1967 (באנגלית)
- ↑ C.C.P. In All 14 Key Posts, מהעיתון The Kansas City Times, 6 בנובמבר 1968 (באנגלית)
- ↑ Ralph Martin Sworn In, מהעיתון The Kansas City Star, 30 בדצמבר 1972 (באנגלית)
- ↑ Governor Races Sounded, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 7 באפריל 1971 (באנגלית)
- ↑ Full Field For Gubernatorial Race, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 1 באוגוסט 1971 (באנגלית)
- ↑ Candidate to 'walk for governor's post, מהעיתון The Daily Capital News, 20 ביולי 1971 (באנגלית)
- ↑ 'Walking Joe' on last leg of walk across state, מהעיתון St. Charles County Business Record, 13 בינואר 1972 (באנגלית)
- ↑ Media The Message For Teasdale, Litton, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 1 באוגוסט 1976 (באנגלית)
- ↑ Walkin' Joe Teasdale to Sit It Out-At Least Until '76, מהעיתון The Kansas City Times, 2 בדצמבר 1972 (באנגלית)
- ↑ Teasdale Will Seek Symington's Seat, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 7 בנובמבר 1974 (באנגלית)
- ↑ Teasdale Switching To Governor's Race, מהעיתון The Kansas City Times, 20 בנובמבר 1975 (באנגלית)
- ↑ Teasdale is governor nominee, מהעיתון St. Joseph News-Press, 4 באוגוסט 1976 (באנגלית)
- ↑ גלוריה ס. רוס, Joseph P. Teasdale: 'Walkin’ Joe' Teasdale, Missouri’s 48th Governor, באתר St. Louis Public Radio, 8 במאי 2014 (באנגלית)
- ↑ Teasdale Victory: Last minute blitzes turned the tide, מהעיתון The Southeast Missourian, 7 בנובמבר 1976 (באנגלית)
- ↑ Teasdale Upsets Bond; Proposition No. 1 Passes, מהעיתון The Nevada Daily Mail, 3 בנובמבר 1976 (באנגלית)
- ↑ Teasdale Dinner Draws 2,000 As Victorious Party Celebrates, מהעיתון The Kansas City Times, 18 בדצמבר 1976 (באנגלית)
- ↑ Rural areas often hold keys to election success in Missouri, מהעיתון The Southeast Missourian, 12 ביולי 1994 (באנגלית)
- ↑ Legislature Overrides Teasdale Veto, מהעיתון Daily American Republic, 16 בינואר 1980 (באנגלית)
- ↑ Teasdale, Spainhower Rally Has 1980 Overtone, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 11 ביולי 1977 (באנגלית)
- ↑ Teasdale, Spainhower Discussed 1980 Rivalry, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 16 בפברואר 1978 (באנגלית)
- ↑ Spainhower In Governor's Race, Calls Teasdale Shallow Populist, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 15 באוגוסט 1979 (באנגלית)
- ↑ Prominent Democrats Backing Spainhower, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 15 באוגוסט 1979 (באנגלית)
- ↑ Nation: Trying to Unhouse Democrats, באתר מגזין טיים, 27 באוקטובר 1980 (באנגלית)
- ↑ קווין מרפי, Former Missouri governor 'Walkin' Joe' Teasdale dies, באתר רויטרס, 9 במאי 2014 (באנגלית)
ג'וזף טיסדייל40989804Q377577