דב רוזן
 |
דב (בריש) רוזן (ח' בטבת תרע"ד, 6 בינואר 1914 – כ"א בשבט תשמ"ט, 27 בינואר 1989) היה איש הפועל המזרחי, פקיד בכיר במשרד הפנים במשך שלושה עשורים (מנהל המחלקה למעברות וליישובי עולים, מנהל המחלקה למועצות אזוריות ומנהל המחלקה לעיריות ולמועצות מקומיות), סופר ועיתונאי בנושאי יהדות מחשבת ישראל ומחנך. חתן פרס שפירא לספרות תורנית (תשמ"ה).
ביוגרפיה
נולד בעיר שדליץ שבפולין ללאה מינדל ור' אברהם יהודה רוזן. בילדותו קיבל חינוך חסידי בחדר בפולין. היה חבר ילדות של ברוך רבינוביץ (לימים האדמו"ר ממונקאטש הרב הראשי לסאו פאולו שבברזיל והרב הראשי לחולון).
מגיל צעיר היה חבר פועלי אגודת ישראל (פא"י), ובקיץ תרצ"ג נסע להכשרה חלוצית מטעם התנועה באחוזה בכפר גונשֶרוב שליד מַלקין (Małkinie). בחורף תרצ"ד (ינואר 1934) עלה לארץ ישראל באונייה "פולוניה" עם הקבוצה הראשונה של התנועה, על יסוד מכסה ראשונה של סרטיפיקטים שקיבלה אגודת ישראל בפולין. הוא שימש כמעין שליש של מלווה הקבוצה, הרב פנחס (פיניע) לוין. מנמל יפו הגיע הישר לעבודה בפרדסי פתח תקווה. כעבור זמן קצר עבר לתל אביב, ושם עבד כפועל בבניין ובסלילת כבישים. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו (1936) התנדב לקיבוץ היחיד של אגודת ישראל, מחנה ישראל שבעמק יזרעאל (שננטש לבסוף ב-1938).
משנת תרצ"ט כיהן כמזכירו האישי של הרב הראשי לתל אביב ויפו, הרב משה אביגדור עמיאל, מראשי תנועת המזרחי, וכמזכיר ישיבת היישוב החדש, שייסד עמיאל זמן קצר קודם לכן. בשנת ת"ש הצטרף לתנועת הפועל המזרחי, ולקח חלק פעיל בעסקנות ובארגון פעולות התרבות של התנועה.
לאחר קום המדינה ב-1948 הזמינוֹ חיים משה שפירא, שר העלייה והבריאות בממשלה הזמנית, לעבוד לצדו, ורוזן כיהן כמזכירו הפרטי, כקצין העיתונות וכסגן מזכ"ל המשרד. ב-1949, כאשר התמנה שפירא כשר הפנים, עבר איתו למשרד הפנים. רוזן עבד במשרד הפנים קרוב לשלושים שנה, עד שנת תשל"ט, ומילא בו שורה של תפקידים בכירים: בתחילה כיהן כמנהל המחלקה למעברות וליישובי עולים, אחר-כך כמנהל המחלקה למועצות אזוריות, ולבסוף כמנהל המחלקה לעיריות ולמועצות מקומיות. במסגרת תפקידו היה מאדריכליו של איחוד הרשויות המקומיות.[1] בתוך כך סייע להקמתם של מוסדות דתיים – מקוואות ביישובי עולים, בית כנסת על הכרמל בחיפה, את ישיבת הכותל (שרוזן הוא שהציע את שמה), תיכון דתי בנהריה ועוד.
עם ייסודה של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים כיהן בדירקטוריון החברה, והיה חבר בה גם לאחר פרישתו לגמלאות, ועד פטירתו. במסגרת זו פעל לאכלוס העיר העתיקה במשפחות יהודיות, בעיקר של יהודים דתיים. הוא ראה בכך מפעל חיים, ואף ביקש בצוואתו לחרות על מצבתו "דאג לאיכלוס העיר העתיקה".
לצד פעילותו העסקנית והפקידותית, רוזן שלח ידו בעבודה ספרותית ועיתונאית ענפה בנושאי יהדות ומחשבת ישראל.
בשנים תש"ג–תש"ד ערך את כתב העת של רשת החינוך התלמודי, "דו"ח ומאזן". בשנת תש"ה פרסם בהוצאת בני עקיבא ספר על רבי שניאור זלמן מליאדי.
פרסם לאורך עשרות שנים מאות מאמרים ביומון "הצופה", בביטאון הפועל המזרחי "נתיבה" ובביטאונים וספרים אחרים (לעיתים בשם העט "ד' זעירא").
ספריו ההגותיים החשובים: "עץ הדת: להשרשת תודעת היהדות" (ירושלים תשכ"ג) ו"שמע ישראל: לחיזוק התודעה היהודית" (ירושלים תשכ"ט).
לאחר הופעת הראשון זכה רוזן לשבחים רבים על עבודתו המקיפה מאישים בהם דוד בן-גוריון, אברהם קריב ואברהם שלונסקי.[2]
בשנת תשכ"ד זכה בפרס היכל שלמה להסברה דתית על מאמרים בשנת תשכ"ג ועל ספרו "עץ הדת", שהופיע גם הוא באותה שנה.[3]
בשנת תשמ"ה זכה בפרס למחשבת הציונות הדתית ע"ש חיים משה שפירא על ספריו "עץ הדת" ו"שמע ישראל".[4]
גם ספרו "פסוק לי שמך: מדריך שמושי לבחירת שם פרטי" (ירושלים תשכ"ו) זכה להצלחה.
בשנת תשמ"ח-1988 פרסם את זיכרונותיו: "מיומנו של עובד מדינה: תש"ח–תשכ"ז".
דב רוזן נפטר בכ"א בשבט תשמ"ט, בגיל 75. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.[5] הותיר אישה, בת ציון (בת מלכה וקהת גכטמן; אחותו של הרב פינחס קהתי; נפטרה בתשנ"ז-1997, ונטמנה לצדו).[6]
צאצאיו
- בנו, הרב ישראל רוזן (1941–2017), היה מייסד מנהל הגיור ודיין במנהל, וראש מכון צומת.
- בנו, הרב יגאל רוזן (נולד בתש"ד, 1944), משתייך למגזר החרדי ליטאי, ומכהן כראש ישיבת אור ישראל, הגדולה בפתח תקווה.
- בתו, מילכה קורצטג (נולדה בתש"ז, 1947).
בין נכדיו:
- הרב אביה רוזן, לשעבר ראש מכינת מיצר (מכינה קדם-צבאית חילונית בקיבוץ מיצר), ראש מדרשת עין הנציב (מדרשה תורנית לנשים בקיבוץ עין הנצי"ב) ומייסד מדרשת 'השילוב' בנטור שברמת הגולן (מדרשה משלבת בין לימודי יהדות ושירות צבאי, לבנים ולבנות, לדתיים ולחילוניים יחדו);
- הרב יקהת רוזן, מנהל מכון "אור עציון – ספרי איכות תורניים";
- הרב אפרים מרדכי רוזן, ר"מ בישיבת אור ישראל;
- ללי (לאה) אוסטרוף, מנהלת יחידת האינטרנט של מכללת הרצוג;
- הרב אביעד אברהם קורצטג, ר"מ בישיבה הגדולה רמות בביתר עלית (ישיבת הרב מן ההר).
כתביו
יהדות ומחשבת ישראל:
- בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי (במלאת מאתים שנה להולדתו), תל אביב: ארגון בני עקיבא בארץ-ישראל, תש"ה. (ראה אור במהדורות נוספות)
- קדמה מול קידמה, תל אביב: המרכז לתרבות של הפועל המזרחי בארץ-ישראל, תש"י.
- עץ הדת: להשרשת תודעת היהדות, ירושלים: (דפוס לימודי קריית נוער); בסיוע מוסד הרב קוק, תשכ"ג.[7] (ראה אור במספר מהדורות נוספות).
- פסֹק לי שמך: מדריך שמושי לבחירת שם פרטי. מכיל אלפים שש מאות וששים שמות פרטיים עבריים המחלקים לשלש מאות ועשרים סוגים לפי האות הראשונה והאחרונה של השם, ולכל אחד צמוד פסוק תנכ"י לפי סוגו, ירושלים: (דפוס ש’ מונזון), תשכ"ו.[8] (מהדורה מורחבת: תשל"א; ראה אור בהדפסות נוספות)
- ניבון זוטא: שבע מאות חמישים ושמונה פתגמים חדשים המופיעים בספר "עץ הדת" (להשרשת תודעת היהדות); מקביל להם ארבע מאות ועשרה פתגמים עתיקים מספרי רבותינו שרובם לוקטו בידי שמעון תודר, ירושלים: (דפוס למודי קרית-נוער), תשכ"ו.[9]
- שמע ישראל: לחיזוק התודעה היהודית, ירושלים: ד. רוזן, תשכ"ט 1968.[10] (בכתב גרפי; ראה אור ביותר מעשר מהדורות נוספות, ובתרגום לרוסית)
- בורא מיני בשמים: מדריך שמושי בתמונות צבעוניות לחניטת אתרוג לבשמים / Bore mine besamim: a practical guide to the "embalming" of an etrog for use as Havdalah spices; translated into English by Leonard Oschry, ירושלים: (דפוס ש’ מונזון), תשל"ו. (עברית ואנגלית) (מהדורה ב: ירושלים: ד. רוזן, תשל"ח 1977)
- באהלי שם: ספר שימושי חינוכי ופולקלורי לבית ולמשפחה ..., ירושלים: [חמו"ל], תשמ"ב.
- Дов Розен, Шма Исраэль: справочник еврейской национальной традиции / שמע ישראל: לחיזוק התודעה היהודית, Изд. 2-е, Иерусалим: [б. изд-ва], 1990. (ברוסית)
משרד הפנים:
- עובד המדינה והאזרח, תל אביב: (דפוס תרבות), תש"י. (חוברת)
- סקר מוניציפלי: עיריות ומועצות מקומיות עבריות, ירושלים: משרד הפנים, תשכ"ח.[11]
- בחירות אישיות לראש רשות מקומית: קורס לעתודה ניהולית במשרד הפנים, ירושלים: משרד הפנים, האגף לשלטון מקומי ('פרויקט לימודי'), 1972.
- סקר מוניציפלי תשל"ג 1973: עיריות ומועצות מקומיות עבריות, ירושלים: משרד הפנים, תשל"ג.[12]
- מסכת השלטון המקומי: ... עיקרים, קוים מנחים והצעות לריפורמה מוניציפלית זוטא, ירושלים: משרד הפנים, תשל"ז.
- שש מערכות בחירות לעיריות ולמועצות מקומיות עבריות בשלושים שנות המדינה: נתונים וסיכומים, ירושלים: משרד הפנים, תשל"ט 1978.
- דב רוזן (עורך), מעברות וישובי עולים באספקלריא של משרד הפנים, ירושלים: משרד הפנים, תשמ"ה 1985.
- מיומנו של עובד מדינה: תש"ח–תשכ"ז, ירושלים: משרד הפנים, תשמ"ח 1988.
לקריאה נוספת
- ישראל רוזן, 'ר' דב רוזן ז"ל - מנחיל מורשה', תחומין י (תשמ"ט), עמ' 9 ואילך. (כולל רשימה אוטוביוגרפית של דב רוזן)
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של דב רוזן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- צבי לביא, אתרוג– להבדיל, מעריב, 5 באוקטובר 1966
מפרי עטו:
- דרושה כתובת לשם העברי, דבר, 11 ביולי 1966, המשך
הערות שוליים
- ^ יהושע ביצור, תקציבי הרשויות המקומיות התמוטטו: "רק איחוד רשויות קטנות יכול להציל", אומר משרד הפנים, שהכין תוכנית מקיפה, מעריב, 20 בפברואר 1962. "מר דב רוזן נחשב כ"אדריכל המיזוגים" של משרד הפנים... בשנים האחרונות [עשה] מר רוזן הרבה במיזוג רשויות ורשם לעצמו הישגים רבים" (ישעיהו אביעם, להתמזג – או לא להתמזג?, מעריב, 21 ביוני 1964). עם זאת, הוא היה חבר בוועדת המומחים מטעם משרד הפנים שקבעה כי אין להקים "עיריית-על" בגוש דן (יחיאל לימור, דו"ח מומחים: נגד הקמת "עיריה רבתי" בגוש דן, מעריב, 1 באוגוסט 1965.
- ^ דוד י. זכאי, קוראים כותבים: "עץ הדת" לא נפסל, אך..., מעריב, 19 במרץ 1964; להנחיל מורשה, מעריב, 18 במאי 1973.
- ^ ירושלים: פרס "היכל שלמה" לעתונאי המצטיין בשדה ההסברה הדתית, מעריב, 10 בנובמבר 1963; ירושלים: פרס היכל־שלמה יוכפל בשנה הבאה, מעריב, 19 בנובמבר 1963.
- ^ פרס שפירא לאלתר ולנר, דב רוזן וטובה סנהדרין, מעריב, 5 ביולי 1985.
- ^ דב רוזן באתר בית הקברות בהר הזיתים.
- ^ בת ציון רוזן באתר בית הקברות בהר הזיתים.
- ^ ביקורת: ג. קרסל, אסופות אמרות, דבר, 28 ביוני 1963; ז' דויד, קצרות: בעיני איש מאמין, דבר, 27 בספטמבר 1963; להנחיל מורשה, מעריב, 18 במאי 1973.
- ^ ביקורת: ג. שלמה, ואלה שמות בני ישראל תשכ"ו, דבר, 10 בפברואר 1966; אורי קיסרי, ואלה שמות ילדיך..., מעריב, 21 באפריל 1966. וראו גם: בגין – כמשכין שלום בין... בן־צבי ובן־גוריון, מעריב, 6 בפברואר 1966; קידוש השם – וחידוש השם, מעריב, 24 במרץ 1966.
- ^ ז. דויד, קצרות: במעלה יום הכפורים, דבר, 23 בספטמבר 1966.
- ^ ביקורת: יוסף פרידלנדר, שולחן־ערוך מודרני לתודעה יהודית: עם ספרו של דב רוזן, "שמע ישראל", מעריב, 27 בדצמבר 1968; עמליה בת-דור, מאכל כשר – חוסך דם, דבר, 8 בדצמבר 1969.
- ^ קראו לי טדי, מעריב, 31 במאי 1968.
- ^ "שלטון האחים" ברשויות, מעריב, 17 ביולי 1973.
