רבי דוד צבי שלמה בידרמן
 | |||||
| ציון רבי דוד צבי שלמה בידרמן זיע"א, בהר הזיתים בירושלים | |||||
| לידה |
18 באוקטובר 1843 כ"ג בתשרי תר"ד פולין | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1918 (בגיל 74) ה' באלול תרע"ח ירושלים | ||||
| השתייכות | חסידות לעלוב | ||||
| תפקידים נוספים | ראש ישיבת חיי עולם | ||||
| בת זוג | מרים (הורוביץ) | ||||
| אב | רבי אלעזר מנדל בידרמן | ||||
| אם | מאטיל פייגא | ||||
| |||||
רבי דוד צבי שלמה בידרמן ("ר' דוד'ל", כ"ג בתשרי תר"ד, 18 באוקטובר 1843 - ה' באלול תרע"ח, 13 באוגוסט 1918) היה האדמו"ר הרביעי מלעלוב.
ביוגרפיה
נולד בפולין לרבי אלעזר מנדל בידרמן ומאטיל פייגא[1]. בהיותו בן שש עלה אביו יחד עם סבו לארץ ישראל. נישא למרים בת רבי פנחס הורוביץ מברוד, נכדו של "ההפלאה". בצעירותו חיפש אדמו"ר, ובהשפעת חסידי קרלין בירושלים, נסע לרבי אהרן פרלוב, ה"בית אהרן" מקרלין. לאחר חזרתו לירושלים פתח בית כנסת נפרד לחסידי קרלין.
לאחר פטירת אביו בשנת תרמ"ג סירב לכהן כאדמו"ר, אף שחסידי אביו דבקו בו. בשנת תרמ"ז לאחר פטירת דודו (אחי אביו) רבי יצחק דוד, נעתר להפצרת אמו והחל לנהוג באדמו"רות, ושילב את מנהגי קרלין במנהגי לעלוב.
הוא היה ממונה על כולל ורשה ופעל להרחבת היישוב ותמיכה ביוצאי פולין. פעם לא היה ביד הכולל לשלם לנושיו, והוא הושב בכלא. הוא שוחרר לאחר מאמצי ה"שפת אמת" וה"אבני נזר" שאספו כספים לשלם את החובות. בשלב מסוים עמד בראש ישיבת חיי עולם הירושלמית.
כתב אודות מצוות יישוב ארץ ישראל בעיר חברון: ”קונטרס "ילקוט קרית ארבע" קבוצת מאמרי חז"ל המפליגים בשבח קדושת המקום הקדוש הנורא הזה, להלהיב לבב אוהב ויראי השם באמת שוחרי תושיה לחמוד ולכסוף מקום חמדת אבותינו הקדושים זיע"א, ולשים עינם ולבם אל המקום הזה, להשתדל בהגדלת הישוב בגופם ונפשם ומאודם.”[2]
היה נערץ על כל תושבי העיר, כולל היישוב הערבי והשלטונות הטורקיים.
דברי תורתו יצאו בספר "לקוטי דברי דוד", ירושלים תשכ"ח.
משפחתו
בניו הם:
- בנו רבי שמעון נתן נטע בידרמן ממלא מקום אביו באדמו"רות לעלוב.
- רבי יעקב יוסף בידרמן
- רבי פנחס אורי בידרמן.
חתניו הם:
- רבי אברהם שלמה אדלר.
- רבי מרדכי דוד וינשטוק.
- הרב משה יאיר וינשטוק.
- רבי אברהם הורוביץ.
- רבי אהרן יהושע אליאך.
הערות שוליים
- ↑ בתו של רבי צבי בן החוזה מלובלין
- ↑ בהסכמה לספר ילקוט קרית ארבע הרב מרדכי חיים גליקזאהן, ילקוט קרית ארבע, ישיבת חסדי אבות חברון, ירושלים ה'תער"ב, עמוד ד