רבי דוד צבי שלמה בידרמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציון רבי דוד צבי שלמה בידרמן זיע"א, בהר הזיתים בירושלים

רבי דוד צבי שלמה בידרמן ("ר' דוד'ל", כ"ג בתשרי תר"ד, 1843 - ה' באלול תרע"ח, 1918) היה האדמו"ר הרביעי מלעלוב.

ביוגרפיה

בנם של רבי אלעזר מנדל בידרמן ומאטיל פייגא בתו של רבי צבי בן החוזה מלובלין. בהיותו בן שש עלה אביו יחד עם סבו לארץ ישראל. נישא למרים בת רבי פנחס הורוביץ מברוד, נכדו של "ההפלאה". בצעירותו חיפש אדמו"ר, ובהשפעת חסידי קרלין בירושלים, נסע לרבי אהרן פרלוב, ה"בית אהרן" מקרלין. לאחר חזרתו לירושלים פתח בית כנסת נפרד לחסידי קרלין.

לאחר פטירת אביו סירב להיות אדמו"ר, אף שחסידי אביו דבקו בו. לאחר פטירת דודו רבי יצחק דוד, נעתר להפצרת אמו והחל לנהוג באדמו"רות, ושילב את מנהגי קרלין במנהגי לעלוב.

הוא היה ממונה על כולל ורשה ופעל להרחבת היישוב ותמיכה ביוצאי פולין. פעם לא היה ביד הכולל לשלם לנושיו, והוא הושב בכלא. הוא שוחרר לאחר מאמצי ה"שפת אמת" וה"אבני נזר" שאספו כספים לשלם את החובות. בשלב מסוים עמד בראש ישיבת חיי עולם הירושלמית.

כתב אודות מצוות יישוב ארץ ישראל בעיר חברון: "קונטרס "ילקוט קרית ארבע" קבוצת מאמרי חז"ל המפליגים בשבח קדושת המקום הקדוש הנורא הזה, להלהיב לבב אוהב ויראי השם באמת שוחרי תושיה לחמוד ולכסוף מקום חמדת אבותינו הקדושים זיע"א, ולשים עינם ולבם אל המקום הזה, להשתדל בהגדלת הישוב בגופם ונפשם ומאודם."[1]

היה נערץ על כל תושבי העיר, כולל היישוב הערבי והשלטונות הטורקיים.

דברי תורתו יצאו בספר "לקוטי דברי דוד", ירושלים תשכ"ח.

ילדיו היו רבי שמעון נתן נטע בידרמן, רבי יעקב יוסף בידרמן ורבי פנחס אורי בידרמן. חתניו היו רבי אברהם שלמה אדלר, רבי מרדכי דוד וינשטוק, רבי אברהם הורוביץ ורבי אהרן יהושע אליאך. נכדו הוא הרב משה יאיר וינשטוק.


הערות שוליים