הזרמים ביהדות רומניה
איחוד נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה באוניה פרסונלית תחת אלכסנדרו יואן קוזה ולאחר מכן תחת קרול הראשון, מלך רומניה, יצר ישות מדינית חדשה בשם רומניה. האיחוד הזה הוביל גם לאיחוד בין יהדות נסיכות מולדובה ובין יהדות ולאכיה ומאוחר יותר, עם התרחבות גבולות רומניה, נכללו ביהדות רומניה גם יהדות טרנסילבניה, כולל מרמורש ובאנאט, יהדות בוקובינה ויהדות בסרביה.
הזרמים הדתיים ביהדות רומניה
במאה ה-19, עם התארגנות יהדות רומניה כעדה דתית, היהודים נחלקו ל-4 קבוצות עיקריות: רומניוטים, ספרדים, מערביים ופולנים. בשם "מערביים" כונו המתפללים לפי מנהג אשכנז המערבי במרחב הרומני, ritualul occidental שחלקם הקימו ברומניה בתי כנסת מפוארים, כמו בית הכנסת קורל של בוקרשט, שהוקם בו זמנית ולפי אותן תוכניות כמו בית הכנסת הגדול (וינה). בשם "פולנים" כונו אלו שהתפללו בנוסח אשכנז המזרחי, או נוסח פולין. גם חסידי תנועת חב"ד, שהגיעו מהצפון ומהמזרח, התרבו ברומניה, עד כדי כך שהמילה "חבדניק", שובשה קלות ל"חבוטניק" והייתה למילת תיאור של יהודי אדוק ונכנסה לשפה הרומנית כתיאור של אדם אדוק בדתו. יהודים ספרדים הגיעו לאזור טרנסילבניה של היום וכן לחבל שמדרום לדנובה, בעיקר לקונסטנצה ובוקרשט. ישנם בתי כנסת ספרדיים, נטושים ברובם, בטרנסילבניה, בוקרשט וקונסטנצה[1]. יהודים רומניוטים שורשיים הגיעו לחופי הים השחור, כיום קונסטנצה, עוד לפני הכיבוש הרומאי [דרוש מקור] אך לאחר התגברות האשכנזים והספרדיים נעלמה הקהילה ונסתפגה בקהילות הגדולות. אותיות עבריות [דרושה הבהרה] קיימות עד היום בהריסות העיר, סימן ליהודים הרומניוטים שחיו שם.[דרושה הבהרה].
ברומניה חיו שניים מאבות תנועת החסידות, חיים תירר ואברהם יהושע השיל מאפטא והתפתחו חצרות חסידיות כדוגמת חסידות סאטמר, חסידות בוהוש, שטפנשט ועוד[2].
ליהדות רומניה לא הייתה זמן רב הנהגה דתית מרכזית וגם לזרמים השונים לא הייתה תמיד הנהגה כזאת וכל קהילה יהודית (לעיתים היו כמה קהילות באותה עיר, לפי הזרמים השונים ולעיתים גם קהילות מתחרות מאותו זרם) הייתה עצמאית ואוטונומית. הקהילה היהודית התבססה על בית תפילה קטן או בית כנסת גדול שכונה לעיתים גם "טמפל" (Templu) או בתרגומים עבריים של התקופה "היכל", רב אחד או יותר שנשכרו על ידי הקהילה על פי חוזה ותפקידם היה לתת הסברים והדרכה לבני הקהילה בכל הנוגע לתורה ולמנהג הדתי, לעמוד בדין ולהחליט בגיטים דתיים, להשגיח על השוחטים ומכיני המצות לפסח ולתת דרשות בענייני מוסר. בנוסף לרב היו גם מטיפים שתפקידם היה מצומצם יותר והסתכם בנשיאת דרשות בפני קהל המאמינים. היו גם שוחטים שפעלו תחת השגחת הרב וחזן[3].
יהדות רומניה בין מלחמות העולם הייתה פלורליסטית מבחינה דתית והייתה בה נוכחות של כמעט כל הזרמים היהודים הדתיים שבמזרח אירופה. בקרב יהדות זו חיו יחד יהדות אורתודוקסית מסורתית, חסידות, יהדות מתחדשת, נאו-אורתודוקסיה, ספרדים ויהדות לאומית, אך גם בתוך הזרמים האלה לא הייתה אחדות פנימית ברוב המקרים[4].
החסידות ברומניה התחילה מצפונה, מבוקובינה, צפון מולדובה, בסרביה וצפון טרנסילבניה וירדה בהדרגה דרומה עד פלוישט ובוקרשט. במסגרת החסידות הרומנית בלטו כמה משפחות של אדמו"רים, משפחות פרידמן, הגר, טברסקי, לנדמן, דרברמדיגר, הלפרין, פרנקל וטיטלבאום.
האשכנזים הישנים הלא-חסידים בלטו בנוכחותם בטרנסילבניה ובבאנאט, אך היו להם נציגי גם באזורים אחרים, אפילו בבוקרשט, שבה לצד הקהילה של היכל קורל הרפורמיסטית פעלו גם שתי קהילות אורתודוקסיות נפרדות, שהתאחדו לאחר מכן.
היהדות ה"מודרנית" התקיימה בכל הערים הגדולות של רומניה, אך היו הבדלים בין החבלים השונים. ברגאט היהדות המודרנית הייתה בעלת גוון "אורתודוקסי מודרני" רפורמיסטי[דרושה הבהרה] והתפתחה במסגרת בתי הכנסת המכונים "בית כנסת קורליים" (ביידיש - "כאר-שול" ובתרגום עברי של התקופה[דרוש מקור] - "היכלות כוראליים") . חלק מרבני הזרם הזה היו תלמידים של בית המדרש לרבנים בברסלאו, של הסמינר הרבני של וינה או בוגרים של בית המדרש לרבנים בברלין שקיבלו גם הסמכה מרבנים רפורמיסטים מוכרים. היו גם מקרים של רבנים רפורמיסטים בוגרי הסמינר הרבני של פריז והם היו יותר ליברלים מחבריהם, בוגרי הסמינרים האוסטרים והגרמנים, אך גם הם לא הגיעו לקיצוניות. בכל המקרים היו הרבנים האלה בעלי תואר דוקטור, משכילים ומעורים היטב בפעילות החברתית[5]. הופעת הזרמים הרפורמיסטים בנסיכויות הרומניות ולאחר איחודן, ברומניה, נבעה במידה מסוימת מכך שהמשכילים בין יהודי רומניה היו קוראים של בעיתון היהודי הרפורמי בשפה הגרמנית, Allgemeine Zeitung des Judentums (העיתון הכללי של היהדות), בעריכתו של לודוויג פיליפסון. פיליפסון עצמו תמך באמצעות עיתונו במאבקי יהדות רומניה ונתן הדרכה ליוזמי הקמת היכל קורל של בוקרשט[6].
בשטחי טרנסילבניה, באנאט ומרמורש – שהיו שייכים לממלכת הונגריה עד סוף מלחמת העולם הראשונה – התפצל הציבור היהודי לשלוש לאחר הקרע ביהדות הונגריה ב-1871: אורתודוקסים, נאולוגים וקהילות הסטטוס קוו אנטה העצמאיות. מרבית רבני הנאולוגים היו בוגרי הסמינר הרבני של בודפשט ואחרים למדו בברסלאו, וינה וברלין. רוב היהודים היו תומכי התנועה הלאומית ההונגרית, בעיקר הנאולוגים; הן אלה והן האורתודוקסים ראו עצמם כ"מגיארים בני דת משה".[7]
גם הזרם הנאו-אורתודוקסי, ממקור יהודי גרמני, נכח ברומניה, אך בכמות מצומצמת מאוד, בעיקר בבוקובינה, בין דוברי הגרמנית ברמה של שפה ספרותית, שהיו מושפעים מכתבי הרב שמשון רפאל הירש[8].
בבוקובינה היו קהילות שהצליחו למצוא דרך בה פעלו באותו בית כנסת רפורמיסטים ואורתודוקסים שמרניים, כמו במקרה של בית הכנסת כורל של צ'רנוביץ, בית כנסת רפורמיסטי בייסודו, ששימש את כל בני הקהילה תחת רב אורתודוקסי מודרני, עד שהוחרם על ידי השלטונות הסובייטיים ולאחר מכן הוצת על ידי חיילים גרמנים ורומנים במלחמת העולם השנייה.
זרמים רוחניים וזרמים פוליטיים
התקופה הקומוניסטית
תפיסת השלטון ברומניה על ידי הקומוניסטים, בעלי ההשקפה האתאיסטית, הביאה ללחץ ואפילו דיכוי של החיים הדתיים, כל החיים הדתיים, כולל היהודים.
ב-11 באוגוסט 1949 אוחדו בכפייה הקהילות בעלות הריטואל המערבי, האורתודוקסי והספרדי תחת ועדי יחיד בהנהגתו של לאון שטרן[9].
ראו גם
לקריאה נוספת
- ברוך טרקטין, לוסיאן-זאב הרשקוביץ, אנציקלופדיה ליהדות רומניה במאות הט"ז-כ"א, מוסד הרב קוק, 2012.
קישורים חיצוניים
- Gabriel Catalan, מחקר היסטורי על הרס בתי הכנסת של שכונת ANTIM, בבוקרשט, בעת מרד הלגיונרים - במאמר מתוארים בתי הכנסת והמכהנים בהם והשתיכותם לזרמים השונים (ברומנית)
- Encyclopaedia Judaica - Jews in Bucharest (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ עזרא אלחסיד הפרק Evreii sefarzi (spanioli) "היהודים הספרדים" בספר "תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה" בעריכת הרי קולר ואחרים, פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה, ההוצאה לאור "הספר", בוקרשט 2004 Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație עמודים 798-806
- ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, ,2008, ע'23
- ^ Enciclopedia României - כרך א', פרק 8, ע' 436 - 439
- ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 44
- ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 45
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמודים 499, 530
- ^ Raphael Patai, The Jews of Hungary: History, Culture, Psychology, Wayne State University Press, 1996. עמ' 341.
- ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 46
- ^ MINORITĂŢI ETNOCULTURALE. MĂRTURII DOCUMENTARE - EVREII DIN ROMÂNIA 1945-1965
