חסידות במרחב הרומני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת החסידי בסדיגורה - מבט מבפנים

במרחב הרומני, הכולל מחוזות שהיו חלק מרומניה בתקופות מסוימות בהיסטוריה, פעלו כל זרמי היהדות של התקופה, החסידות, האשכנזים הישנים, הרפורמים, הנאו-אורתודוקסיה, הספרדיות והיהדות הלאומית. הרבה חצרות חסידיות פעלו במרחב זה במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 והשפיעו על דמותה של יהדות רומניה ועל חיי הדת והתרבות שלה.

בנסיכות מולדובה (מאוחר יותר חבל מולדובה ברומניה) חדרו והתבססו בהדרגה בשטפנשט, בבוחוש, בפשקאן ובאדז'וד, החצרות החסידיות המונהגות על ידי בני משפחת פרידמן. בני המשפחה הזאת ייסדו, בתקופה שבין מלחמות העולם, חצרות חסידיות גם בפלוישט ובבוקרשט במונטניה. במקביל לחצרות של בני משפחת פרידמן התקיימו חצרות של אדמו"רים מהמשפחות לנדמן (Landman), דרברמדיגר (Derbaremdiger), הלפרין (Halperin) ופרנקל. בבוקובינה בלטה גם משפחת האדמו"רים האגר (Hager) ובבסרביה המשפחות פרידמן וטברסקי (Twerski) ותנועת חב"ד. בטרנסילבניה היו ענפים של משפחת האגר וחסידות סטמר (בחלק שהיה פעם חבל מרמורש שהיום כלול בטרנסילבניה).

ראשית החסידות במרחב הרומני

על פי מסורת יהודי רומניה אבי החסידות, הבעל שם טוב, נולד במרחב הרומני, כנראה באזור בוקובינה או בגליציה, בקרבת הגבול עם בוקובינה[1]. יעקב נימירובר, הרב הראשי של יהדות רומניה בתקופה שבין מלחמות העולם, טוען שרבי ישראל בעל שם נולד ברומניה או לפחות חי בה בצעירותו, במולדובה, ליד ישוב בשם פיאטרה[2]. שניאור זלמן שכטר, טוען במאמרו על הבעל שם טוב, שצמיחת תנועת החסידות במרחב הרומני התאפשרה משום ששכבת האינטלקטואלים ברומניה לא הייתה מפותחת והפלפול הרבני לא שלט בעולם היהודי של רומניה, כפי ששלט בפולין.[2].

ההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב מצטט היסטוריון יהודי אחר, את נחמן קרוכמל, איש תנועת ההשכלה, שבמכתב מ-1816, המופנה לחסידי גליציה, התלונן על היחס שקיבל מהחסידים באזורים השוממים ובעיקר "בקן השודדים של ולאכיה" ומכאן לומדים שבאותה תקופה כבר היו חסידים בוולאכיה[3]. יאשי, בירת נסיכות מולדובה ומושב החכם באשי, הייתה למרכז חסידות חשוב. הצדיק הראשון המוזכר ביאשי היה רבי אריה לייב מוואלטשיסק שהוריש את מעמדו לבנו, רבי יוסף יוסקה מוואלטשיסק. בתחילת המאה ה-19 הגיע ליאשי רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, שכונה "הרבי מאפטא", שהוזמן על ידי הבנקאי היהודי העשיר יחיאל מיכל דניאל שהבטיח להעמיד לרשותו בית בו יוכל לארח את הבאים לשמוע את דברי תורתו. לרבי מאפטא, הידוע בכינוי ה"אוהב ישראל" על שם חיבורו המפורסם, הייתה השפעה גדולה על יהדות מולדובה, אולם בעקבות סכסוכים שונים עזב את יאשי לאחר שמונה שנים, אך שמר על קשר עם הקהילה וזומן לעיתים קרובות כדי לפתור בעיות הלכתיות במולדובה ובבסרביה. ביאשי נבנה בית כנסת על שמו. אותו חסיד עשיר, יחיאל מיכל דניאל, הגיע להסכם עם השלטונות, שעל פיו היהודים יוכלו לבחור בין ערכאות המדינה ובין שיפוט פנים-קהילתי. לרוב היהודים בחרו בשיפוט פנים קהילתי ולשם כך נבחר רב חסיד, הרב יוסף לנדא, שהובא ליאשי מליטין שבגליציה, על ידי יחיאל מיכל דניאל, לפי המלצתו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (שסירב למלא את התפקיד בעצמו). רב חסיד נוסף הובא ליאשי, רבי אהרן משה טויבש על פי בקשת רבי יוסף לנדא, מאוחר יותר נוצר ביניהם חיכוכים בעקבות מחלוקת בהלכות מכירת חמץ, אך אלה שככו במהרה, לאחר שבן הרב לנדא נשא את נכדתו של הרב טויבש[4].

ב-1813, לרגל חתונה חסידית, נפגשו ביאשי כמה מהצדיקים החשובים ביותר של התקופה וביניהם: רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בנו, רבי ישראל מפיקוב, רבי חיים טירר מטשרנוביץ, המוכר גם בשם ה"באר מים חיים" ועוד. את הצדיקים קיבל בבית הכנסת הגדול (שנחנך ב-1670) קהל של כאלפיים חסידים, אירוע בגודל נדיר בתקופה ההיא[5].

ביאשי כיהן גם רבי יצחק משה מיאס, מתלמידיו וחסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, והוא עשה נפשות לחסידות בנוסח חב"ד. היו לא פעם חילוקי דעות בינו ובין הרב יהושע השל מאפטא. חסידי חב"ד במולדובה נודעו באדיקותם עד כדי כך שהכינוי "חב"דניק", בנוסח המקומי, "חבוטניק" נכנס לשפה הרומנית כתיאור לאדם אדוק במיוחד בדתו[5].

הסכסוך על השחיטה בנוסח החסידי

הגירה יהודית מגליציה, פולין ואוקראינה אל מולדובה הגדילה בהדרגה את אחוז החסידים בין יהודי מולדובה ועם גידול מספרם, תבעו החסידים מינוי שוחטים ורבנים שיפעלו לפי מנהגיהם. על פי המקובל אצל החסידים, לשחיטה כשרה דרושה סכין שחיטה מושחזת ומלוטשת, אך לפי מנהג היהודים האחרים, הסתפקו בסכין מושחזת. השוחטים, שמונו על ידי מוסד החכם באשי, לא נהגו לפי מנהג החסידים, והחסידים הפסיקו להביא להם בעלי חיים לשחיטה, אלא שחטו אותו אצל שוחטים משלהם, שלא מונו על ידי החכם באשי. עבור שחיטה כשרה נגבה מס שנועד להחזקת מוסדות הקהילה והימנעות החסידים משחיטה אצל שוחטי החכם באשי, גרע את המס מהכנסות הקהילה. הסכסוך בין הקהילה היהודית החסידית, שהפכה לרוב בין יהודי מולדובה ובין מוסד החכם באשי, שהונהג על ידי בני משפחת נפתולוביץ, הלך והתעצם והובא בפני השלטונות. בשנות השלושים של המאה ה-19 נציגי שלטונות הכיבוש הרוסים קבעו לנסיכויות הרומניות את התקנון האורגני והחסידים ביקשו, על סמך החקיקה החדשה, ביטול מוסד החכם באשי ומתן חופש התארגנות קהילתי. לאחר תהליך בירור ממושך התקבלה תביעת החסידים ומוסד החכם באשי ההיסטורי בוטל[6].

בשנות הארבעים של המאה ה-19 הודפסו ביאשי ספרי חסידות ביידיש ובעברית וגם ספרי תפילה ובנוסף לכך היה יבוא ספרים מפולין.

יחס האדמו"רים לציונות

הרבנים החסידים במרחב הרומני הציגו מגוון עמדות כלפי הציונות, מדחייה מוחלטת, מסיבות של תפיסה דתית, כמו חסידות סאטמר, דרך דחייה מסיבות פרקטיות, כמו חסידות וסלוי.

דוד שו"ב, פורץ הדרך של העלייה הראשונה ומוביל ההתיישבות בראש פינה היה מחסידי בוהוש ועשה את צעדיו בעידוד רבו. התנגדותם של רבים מהאדמו"רים לציונות, בתקופה בה הופיעה והתפשטה תנועת חובבי ציון, הביאה לסכסוכים בין שני המחנות[7].

יחס האדמו"רים להשכלה

הריטואל החסידי

מראשית החסידות הצדיקים מתחברים לאגדות על מעשי נסים שעשו או שהיו המתווכים אליהם, כפי שנמסר ממקורות מוסמכים המקובלים מאיש לאיש. הסופר הישראלי ויקטור רוסו, פותח ספרו בשפה הרומנית, בלדה לעיירה היהודית (הוצאת HASEFER, ‏2009) בסיפור החסידי הבא:

בימי פורענות, כשהסכנה איימה על העדה, בעל שם טוב היה יוצא בלילה אל היער, אל מקום הידוע רק לו, הדליק אש והשמיע תפילה. הסכנה הוסרה. יורשו, המגיד ממזריטש, לא ידע את התפילה המיוחדת - בבוא הסכנה יצא מלא אמונה אל היער, אל המקום המיוחד והדליק את האש, הנס התקיים. עברו שנים והצדיק החדש, אברהם מלאך, לא ידע את התפילה וגם לא ידע להדליק את האש. ידע רק לצאת אל היער. גם זה הספיק. הנס התקיים והאסון נמנע. שנים נוספות עברו, הצדיק החדש מרוז'ין קונן ביושבו על הכס: "ריבונו של עולם, אדון תבל! אנחנו לא יודעים את הדרך ביער, לא יודעים את המקום. אנחנו לא מסוגלים להדליק את האש וגם את התפילה לא יודעים. כל מה שנשאר לנו, זה הסיפור לבדו. אנחנו רק יודעים לספר ואת זה, אדוני, קבל נא מאיתנו." והנס התקיים פעם נוספת, כמו בעבר, הודות לקורבן הצנוע של הסיפור[8][9].

החצרות והשושלות

חסידות ויז'ניץ

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות ויז'ניץ

חסידות ויז'ניץ היא שלוחה של חסידות קוסוב, שהתבססה בבוקובינה, בעיירה המולדובית ויז'ניץ (כעת באוקראינה), באמצע המאה ה-19 ומשם הגיעו בני משפחת האדמו"ר של ויז'ניץ אל עיירות בוקובינה הסמוכות והנהיגו חצרות חסידיות. שושלת האדמו"רים של ויז'ניץ מבוססת על משפחת הגר.

חסידות סערט ויז'ניץ (סירט)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סערט ויז'ניץ

חסידות סערט ויז'ניץ היא שלוחה של חסידות ויז'ניץ שהתבססה בעיר הרומנית סירט. החסידות הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה-20 ובראשה עמד רבי ברוך הגר.

חסידות שוֹץ-ויז'ניץ

סעיף של חסידות ויז'ניץ שמייסדו היה רבי משה הגר, בן רבי ברוך הגר האדמו"ר השני מוויז'ניץ.

חסידות ווישווא

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות ווישווא

חסידות ווישווא נוסדה בוישאו דה סוס על ידי רבי מנחם מנדל הגר בכור בניו של רבי ישראל הגר מויז'ניץ.

חסידות סדיגורה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סדיגורה

חסידות סדיגורה נוסדה בסדיגורה שבבוקובינה באמצע המאה ה-19 על ידי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, נינו של המגיד ממזריטש שהיה יורשו של הבעש"ט בהנהגת תנועת החסידות.

חסידות בוהוש

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות בוהוש

חסידות בוהוש נוסדה בבוהוש, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי יצחק פרידמן, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין. כיום מרכז החסידות נמצא ברחוב חגי 6 בבני ברק, כאשר האדמו"ר הרב יעקב דוד מנדל לייב פרידמן משמש גם כאדמו"ר מפאשקאן.

חסידות פאשקאן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות פאשקאן

חסידות פאשקאן נוסדה בפאשקאן, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי משה יהודה לייב פרידמן, בנו של רבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש. כיום מרכז החסידות נמצא ברחוב חגי 6 בבני ברק, כאשר האדמו"ר רבי יעקב דוד מענדיל לייב פרידמן משמש גם כאדמו"ר מבוהוש.

חסידות שטפנשט

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות שטפנשט

חסידות שטפנשט נוסדה בשטפנשט, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט, בנו של רבי ישראל מרוז'ין. לאחר פטירתו התמנה בנו האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן לאדמו"ר במקומו וכאשר נפטר בתרצ"ג חדלה החסידות להתקיים, עד שחודשה בבני ברק בשנת תשנ"ח על ידי הרב אברהם יעקב סלמון.

חסידות וסלוי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות וואסלוי

חסידות וסלוי נוסדה בווסלוי, רומניה, על ידי רבי שלום הלפרין, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין, וחתנו של רבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש. במהלך הזמן היא עברה לערים אחרות ברומניה ובהמשך בישראל.

חסידות פלוישט

חסידות פלוישט נוסדה על ידי רבי דוד פרידמן בן רבי שלום יוסף פרידמן, האדמו"ר משפיקוב, נרצח בכ"ז בחשוון תש"א, והחסידות חדלה להתקיים.

חסידות אדז'וד

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות אדז'וד

חסידות אדז'וד היא ענף של בית רוז'ין. תחילתה של החסידות באדז'וד ברומניה, ובהמשך בגאלאץ. מייסד החסידות היה רבי אברהם יהושע השיל פרידמן.

חסידות בוקרשט

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות בוקרשט

חסידות בוקרשט נוסדה על ידי רבי שמואל דייטש בנו של רבי משה דייטש רב העיר סיגט, כיום החסידות קיימת בבורו פארק.

חסידות סיגט

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סיגט

חסידות סיגט נוסדה בסיגט על ידי רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים ה"ייטב לב", נכדו רבי יואל טייטלבוים הקים את חסידות סאטמאר.

חסידות סאטמר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סאטמר

חסידות סאטמר היא החצר החסידית הגדולה ביותר ומקורה בעיר סאטו מארה שברומניה, נוסדה על ידי רבי יואל טייטלבוים.

חסידות קלוזנבורג

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות קלוזנבורג

חסידות קלוזנבורג נוסדה על ידי רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם נכדו של רבי חיים מצאנז, אחר השואה שיקם את החסידות ביוניאן סיטי בניו ג'רזי, ובקרית צאנז נתניה.

חסידות קרעטשניף

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות קרעטשניף

חסידות קרעטשניף נוסדה על ידי רבי מאיר רוזנבוים בנו של רבי מרדכי מנדבורנה, משושלת זו כיהנו משך השנים עד היום יותר ממאה אדמו"רים.

חסידות בישטינא

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות בישטינא

חסידות בישטינא קרויה על שם רבי מרדכי מנדבורנה שגר בסוף ימיו בבישטינא ושם נפטר. לאחר פטירתו הקים נכדו רבי איתמר לייפר את חצרו בעיר זו.

חסידות באניה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות באניה

חסידות באניה היא ענף מחסידות נדבורנה. מייסדו היה רבי דוד לייפער מבאניא, בנו של רבי ישכר בער מסאטמר בנו של רבי מרדכי מנדבורנה.

חסידות ווערדאן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות ווערדאן

חסידות ווערדאן נוסדה בגרוסוורדיין על ידי רבי אהרן משה לייפר בנו של רבי ישכר בער לייפר בן רבי מרדכי מנדבורנה.

חסידות זוטשקא

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות זוטשקא

חסידות זוטשקא נוסדה בעיירה זוטשקא שבבוקובינה על ידי רבי יצחק אייזיק רוזנבוים, כיום מכהנים ארבעה אדמו"רים בשם זוטשקא, ענף נוסף הוא חסידות סטניסלב.

חסידות טמשוואר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות טמשוואר

חסידות טמשוואר נוסדה בטימישוארה על ידי רבי יוסף לייפר בנו של רבי ישכר בער לייפר ואחיו של רבי מרדכי מנדבורנה, ענף נוסף היא חסידות נדבורנה אראד.

חסידות סטרוז'ניץ

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סטרוז'ניץ

בסטורוז'ינץ פעלו באותו עת שני חצרות בשם חסידות סטרוז'ניץ, האחת נוסדה על ידי רבי ישכר בער רוזנבוים בנו של רבי איתמר מנדבורנה, והשניה נוסדה על ידי רבי יעקב יצחק דוד הגר בנו של רבי ברוך הגר מויז'ניץ.

חסידות סקולען

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סקולען

חסידות סקולען נוסדה בעיר סקולען על ידי רבי אליעזר זוסיא פורטוגל.

חסידות בוצ'צ'אה-בוטושאן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות בוצ'צ'אה-בוטושאן

חסידות בוצ'צ'אה-בוטושאן נוסדה בבוטשעטש שברומניה, ראש השושלת היה רבי אליעזר זאב מבוצ'צ'אה. אדמו"רי השושלת כיהנו בהרצה שבגליציה, בבוצ'צ'אה, בוטושאן ודורוהוי שברומניה. כיום מרכזה של החסידות הוא בבני ברק.

חסידות דעש

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות דעש

חסידות דעש נוסדה בעיר דז' על ידי רבי מנחם מנדל פנט, כיום מכהנים באדמו"רות מספר צאצאים של השושלת.

חסידות שאץ

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות שאץ

חסידות שאץ נוסדה בסוצ'אבה על ידי רבי יואל מוסקוביץ חתנו של רבי מאיר מפרמישלאן, החסידות מפורסמת בעיקר בזכות האדמו"ר רבי שלום מוסקוביץ' מלונדון שהיה מפורסם בצדקותו וגדלותו התורנית.

החסידות של המרחב הרומני בראי הספרות והמחקר

ב-1896 פרסם יוסף ברוצ'ינר ברומנית את הספר "Chasidismul în România" (חסידות ברומניה).

ש"י עגנון כתב סיפורים על העולם החסידי של רומניה וביניהם "העיצה", סיפור על עיצה שנתן צדיק לאחד החסידים, עיצה שהצילה אותו מצרה גדולה.

לקריאה נוספת

  • ברוך טרקטין, לוסיאן-זאב הרשקוביץ, אנציקלופדיה ליהדות רומניה במאות הט"ז-כ"א, מוסד הרב קוק, 2012.
  • "תרומת יהודי רומניה לתרבות וציוויליזציה", הופק על ידי פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה בפיקוחם של חבר האקדמיה הרומנית ניקולאה קאז'אל ודוקטור הארי קולר, הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2004. (ברומנית)
  • "יהודי רומניה", הופק על ידי פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה, המרכז לחקר ההיסטוריה של יהודי רומניה, בפיקוחו של דוקטור הארי קולר, הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008. (ברומנית)
  • Dr. I. Niemirower - Hasidismul şi Ţadikismul în România (דר' י. נימירובר - חסידות וצדיקות ברומניה) - פורסם במאי 1937, ב-Cultura. (ברומנית)
  • Breviar biobibliografi Evrei din România, הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 (ברומנית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרויקט "יזכור", הפרק על תנועת החסידות
  2. ^ 2.0 2.1 Dr. I. Niemirower - Hasidismul şi Ţadikismul în România (דר' י. נימירובר - חסידות וצדיקות ברומניה) - פורסם במאי 1937, ב-Cultura
  3. ^ Dubnov, Simon –Istoria hasidismului, Hasefer, 1998
  4. ^ Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie עמוד 742
  5. ^ 5.0 5.1 אלינה סאבין - חסידות והשכלה במולדובה
  6. ^ "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", מאת ברוך טרקטין ולוציאן-זאב הרשקוביץ', הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמודים 402 - 406
  7. ^ "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", מאת ברוך טרקטין ולוציאן-זאב הרשקוביץ', הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמודים 62 - 63.
  8. ^ תורגם לעברית על ידי אריה ענבר. התרגום מבוסס על הטקסט הרומני שפורסם בירחון הישראלי בשפה הרומנית, MINIMUM, מ-1/6/09.
  9. ^ סיפור ידוע זה פורסם עוד קודם לכן, על ידי גרשם שלום, כסיכום לספרו זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית, עמ' 256 בגרסת המקור האנגלית. על פי שלום, הסיפור הובא לידיעתו על ידי ש"י עגנון, ומקורו הוא באסופת סיפורים חסידיים על רבי ישראל מרוז'ין,וורשה 1906, עמ' 23.


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0