החתונה הגדולה באוסטילה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החתונה הגדולה באוסטילהיידיש: די (גרויסע) אוסטילע חתונה) הוא כינוייה של חתונה חסידית שפרטיה הם על פי מסורות חסידית. החתונה התקיימה בשלהי שנת תקפ"א (1820)[1] בעיירה אוסטילה שבמחוז ווהלין באוקראינה, בהשתתפות רבים מצדיקי החסידות ואלפים מחסידיהם ותלמידיהם.

בחתונה זו נישאו רבי שמואל יחיאל מבוטושאן נכדם של רבי יצחק מראדוויל ושל רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, עם הכלה בלומה[2] נכדתו של רבי מרדכי מנשכיז.[3]

החתונה התקיימה בתקופת הפולמוס בין תלמידי החוזה מלובלין לבין רבי שמחה בונים מפשיסחה על שיטת בית פשיסחה, ועל פי מסורות שונות היתה לחתונה השפעה מכרעת על פולמוס זה, בעיקר בשל החרם שרצו להטיל בה על פשיסחה.

מקורות

אזכור לחתונה זו נמצא לראשונה בשנת ה'תרמ"ח (1887) בכתבי רבי יאשע שו"ב[4], אשר ציין כי השתתפו בחתונה צדיקים רבים והדוחק הרב שהיה בה, אך אינו מזכיר אירוע חריג שאירע בחתונה.

המקור הראשוני לתיאור החתונה כולה והפולמוס שהתקיים בה, נכתב בידי אהרן מרקוס בספרו "החסידות" (בגרמנית:Der Chassidismus), שיצא לאור בשנת ה'תרס"א (1901), כ80 שנה לאחר המעשה. לאחר מכן הועתק הסיפור אל הספר "עטרת שלמה" מאת יצחק מרדכי רבינוביץ, ומשם נפוץ בגרסאות שונות בתוספת פרטים.

יש שפקפקו באמינות הפרטים שכתב מרקוס, וטענו כי מדובר במיתוס חסידי יותר מאשר סיפור היסטורי[5].

אמנם עצם המסורת בדבר קיום הפולמוס, נשענת על עדותו של ה"חידושי הרי"ם", שהתבטא על כמה וכמה פרטים שארעו עימו בחתונה זו[6].

רקע

אוהל קבורתם של "היהודי הקדוש" ורבי שמחה-בונים, בעיירה פשיסחה

בסוף ימי הנהגת רבי יעקב יצחק הורוביץ (החוזה מלובלין), הקים תלמידו רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש) חצר חסידית בעיירה פשיסחה. צעד זה היה צעד חריג וחסר תקדים בתנועת החסידות, והביא לנתק עם רבו "החוזה". אופי הנהגתו של ה"יהודי הקדוש" הייתה מנוגדת לאופי העממי וההמוני של הנהגת רבו, והוא העדיף חוג מצומצם ואיכותי של למדנים בעלי מדרגה גבוהה, על פני מספר רב של חסידים פשוטים יותר. על דרכו החריגה קמו עוררים בקרב החסידים, ורבים מחסידי החוזה לחמו נגדו בחריפות. ניסיון לכנס עצרת במטרה לרדפו - נכשל בעקבות תמיכתם של כמה מגדולי החסידות ב"יהודי הקדוש", ביניהם המגיד מקוז'ניץ.

לאחר פטירתו, עברה ההנהגה אל תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחה שכונה "בונים אַפְּטֵייקֶר (-הרוקח) החכם". חלק מצדיקי החסידות ראו בו כמפקיר החסידות, ומתנגדי ה"יהודי הקדוש" הצביעו עליו כהוכחה לצדקת מלחמתם ברבו. מתנגדיו דימו אותו ואת חסידיו לבני כת שבתי צבי, ופרסמו עליהם שהם מקילים בתעניות, ואינם ממתינים כשיעור הקבוע בין אכילת בשר וחלב.

החתונה כמקום ההכרעה

בתקופה זו התכוננו חסידי זקני צדיקי החסידות לעריכת חתונה גדולה באוסטילה. צדיקים וחסידים רבים תכננו להגיע לחתונה זו, היות וסבי החתן והכלה היו ראשי צדיקי החסידות: הרב מאפטא, רבי יצחק מראדוויל ורבי מרדכי מנשכיז. למעשה אכן נרשמה בחתונה השתתפות גדולה מאוד של צדיקים לובשי בגדי לבן[7] (הלבוש האדמו"רי בזמנו).

זמן מה לפני החתונה, פנו לרבי מאפטא שנים מתלמידי החוזה מלובלין, רבי יעקב שמעון דייטש מווישניצא ורבי יוסף מיאריטשוב, ובקשו ממנו לנצל את כינוס צדיקי החסידות במעמד החתונה לפולמוס העומד על הפרק, ולהזמין את רבי שמחה בונים, לברר את שיטתו, ואם לא יתקבלו דבריו - להחרימו. דבריהם התקבלו וההזמנה נשלחה לפשיסחה[8].

רבי שמחה בונים רצה לנסוע בעצמו לחתונה, אך תלמידו רבי מנחם מנדל מקוצק מנע זאת ממנו. לבסוף שלח רבי שמחה בונים חמישה מתלמידיו לייצג את שיטתו:[9]

  1. רבי יצחק מאיר אלתר מורשה (לימים מייסד חסידות גור - החידושי הרי"ם) - כגאון בתורה.
  2. רבי שרגא פייבל דנציגר מגריצא (אבי שושלת אלכסנדר) - כחסיד.
  3. רבי זושא משדליץ (לימים אב"ד שדליץ ופאלוצק) - כחכם.
  4. רבי ישכר בער הורוביץ מורשה[10] - כעשיר[11].
  5. רבי אליעזר בער מגרבוביץ וטומשוב - כדברן.

החתונה

מעמד קבלת פנים

במסיבת קבלת הפנים ישבו הרבנים והאדמור"ים סביב השולחנות, ובראשם רבי אברהם יהושע השיל מאפטא - ה"אוהב ישראל". הצעד הראשון בהכרעת הפלומוס החל, כשהרב מאפטא הציג בפני הנוכחים עניין שנתקשה בו, וביקש מהנאספים ליישב את קושייתו, כשהפותר היה החידושי הרי"ם. כשהתברר לרב מאפטא זהותו וזהות רבו מפשיסחא ומטרת ביאתו לאוסטילה - הושיב את שליחי פשיסחא בסמוך אליו.[12]

טענות מתנגדי פשיסחא

באמצע הסעודה, קם רבי יוסל יאריטשובר והכריז כי "עת לעשות לה'", ויש לנדות ולהחרים את רבי בונים מפשיסחה וכל ההולכים בעקבותיו, כי הם סרים מדרכי החסידות. כסעד לדבריו הוסיף וטען שבפשיסחא מקילים באיסורים, מאחרים את זמן התפילה עד אחרי חצות היום, ביטלו את לימוד התורה, עושים את כל עדת החסידים לשמצה, וגורמים לחילול השם. עוד טען שחסידי פשיסחא זלזלו בסגולה שנתן ה"חוזה מלובלין"[13]. את הטענה האחרונה קיבל הרב מאפטא בטענו שרבי בונים לא מיחה במזלזלים, שהרי חז"ל קראו את פרת שכנתו של רבי אלעזר בן עזריה על שמו, משום שלא מיחה בה[14].[15]

אל דברים אלו הצטרף רבי שמעון דייטש מזליחוב (אב"ד באכנוב וזליחוב) באמרו שכבר היו בישראל מנהיגים שלימדו את העם דרך חדשה וסופם היה רע ומר, ודי לנו בצרות שנתהוו מכת שבתי צבי, ואל תביאו ראיה מאותם חמישה שבאו הנה שהם יחידים מופלגים בתורה ויראה. אך מבלי להתייחס לגוף טענותיו - דחה הרב מאפטא את דברי רבי שמעון דייטש, כשהוא מתייגו כבעל מחלוקת ותיק מזמן "היהודי הקדוש" אצל "החוזה מלובלין"[16].

תשובת שליחי פשיסחא

לשמע הטענות השיב רבי אליעזר בער מגרבוביץ, הדברן שבחבורה, שהכל עלילות שקר, ולא ניתן לדון עדת חסידים על סמך שמועות בלבד. וענה והגן על כמה ממנהגי פשיסחא[17], וכי לימוד התורה לא הופסק, ותלמיד חכם כהחידושי הרי"ם הוא סעד לדבריו[18].

טענה נוספת הפנה רבי אלעזר בער לחסידי הרב מאפטא שמציקים ומצירים לחסידי פשיסחא. כמענה לכך ענה הרב מאפטא שהוא אינו יודע מזה. צווח רבי אליעזר: וכי לא אמרתם "פרתו של רבי אלעזר"? מענהו זה נתפס כפגיעה בכבודו של הרב מאפטא, וכשקמו החסידים לתופסו -קפץ רבי אליעזר מהחלון וברח מן העיר[19].

המלצות בעד פשיסחא

לאחר שאחי המחותן, רבי יעקב אריה שפירא מקובל, בנו של רבי מרדכי מנשכיז, דיבר בשבחו של רבי בונים[20], פנה הרב מאפטא אל רבי ירחמיאל בנו של היהודי הקדוש, שיחווה את דעתו על רבי בונים. ועל אף שהחסידים נחלקו בשאלת מילוי מקום "היהודי הקדוש", אם הבן רבי ירחמיאל ראוי לכך, או שמא התלמיד רבי בונים מיועד לכך, ענה רבי ירחמיאל ששמע מאביו שרבי שמחה בונים היה נקודת לבו, והיה חשוב אצלו כבבת עינו[21]. חלק מהמקורות מציינים שעדות זו נאמרה בסוף הויכוח, והיא אשר הכריעה את הכף בעד חסידי פשיסחא.

סוף דבר

אותו ויכוח השבית את שמחת החתונה, ושליחיו של רבי בונים פחדו לנפשם. אך הרב מאפטא ציווה לשיר ולזמר ואמר דברי תורה. בעת הריקודים לאחר הסעודה בחר הרב מאפטא ברבי יצחק מאיר לרקוד עמו, ואמר עליו: שהוא "יום שכולו שבת"[22], בשלב זה הבינו הכל שהפולמוס הוכרע לטובת פשיסחא.

בתום החתונה שלח החידושי הרי"ם מכתב לרבי שמחה-בונים, וסיפר לו כל השתלשלות הדברים שהביאה להכרעה לטובתו[23], ועל הכבוד הגדול שעשה לו הרב מאפטא[24].

בשולי החתונה

אנקדוטות רבות ארעו לפני החתונה, בשעת החתונה ולאחריה, ביניהן כמה מפורסמות:

  • מלווי רבי השיל לבשו בגדי קוזאקים בדרך לחתונה, כנהוג באותם הימים לשמח בהם חתן וכלה. אחד ה"קוזאקים" עיכב ציר נכבד מלעבור שם, והלה כעס על רבי השיל. בהסכמת הציר דן רבי השיל את אותו חסיד, וביטל ממנו את תואר הקוזאק בהכריזו: "אויס קוזאק".[25]
  • לאחר שאבנטו של רבי ישראל מרוז'ין נפל ממנו, הזדרז רבי השיל לחוגרו על אף שרבי ישראל היה צעיר לימים, באומרו: "זכיתי בגלילה".[26]
  • רבי השיל דרש פעמיים במהלך החתונה, ודברי תורתו הפכו ליסודות איתנים בספרי חסידות רבים.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ אוריאל גלמן, "החתונה הגדולה באוסטילה: גלגוליו של מיתוס חסידי", תרביץ, כרך פ, חוברת ד (תמוז-אלול תשע"ב), עמ' 573 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה) מציע תאריך זה על פי דיווח שנשלח אל יוסף פרל באותו זמן. הוא מציין מסורות אחרות, שתיארכו את האירוע לשנים שבין תקע"ב-תקפ"ג.
  2. ^ היא נפטרה כעבור זמן לא רב, והותירה אחריה בת בשם שרה טריינה, לימים אשת רבי מרדכי מסטיבחוב. בזיווג שני נישא רבי שמואל יחיאל לבתו של רבי יוסף הורביץ מטולצ'ין, בנו של "החוזה מלובלין".
  3. ^ מסדר הקידושין היה רבי נפתלי מרופשיץ ("סיפורי נפלאות מגדולי ישראל" סיפור רכז).
  4. ^ פרק יח סעיף כו
  5. ^ אוריאל גלמן, "החתונה הגדולה באוסטילה: גלגוליו של מיתוס חסידי", תרביץ, כרך פ, חוברת ד (תמוז-אלול תשע"ב), עמ' 573 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  6. ^ מאיר עיני הגולה אותיות קנז, קנח, קסב, קסה
  7. ^ בכתבי רבי יאשע שו"ב (פרק יח סעיף כו) מנה 47 צדיקים, לדברי אהרן מרקוס נכחו 60 לובשי לבן, בספר "עשר נפלאות" (אות טז) כתב 80 רעביס, ואילו בספר "מאיר עיני הגולה" (אות קסב) נכתב: 200 לובשי לבן, וכן תוקן בגרסה העברית של ספרו של מרכוס
  8. ^ אהרן מרכוס מתאר, כי התקיים כינוס בהשתתפות רבי נפתלי צבי מרופשיץ, רבי צבי הירש מזידיטשוב, רבי מאיר מאפטא רבי משה מקוז'ניץ, רבי שמעון מזליחוב, רבי יוסף מיאריצ'וב, רבי ירחמיאל מפשיסחא, רבי ישכר בער מראדושיץ, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא (מוגלניצא) ורבי חיים מאיר יחיאל שפירא (מוגלניצא), והוחלט כי יש להחרים את חסידות פשיסחא. ואז העלה רבי יוסף את ההצעה להזמין את רבי בונים לחתונה ולקיים בה ויכוח פומבי.
  9. ^ בכל המקורות מוזכרים חמישה אלו, מלבד אהרן מרקוס שהזכיר רק את רבי יצחק מאיר ושניים מחבריו.
  10. ^ נכדו של רבי שמעלקא מניקלשבורג וחתנה של תמריל ברגסון.
  11. ^ מאחר שלא הוזמנו לחתונה, שילם רבי ישכר בער לשומר 200 אדומים ונתן להם להכנס ("עשר נפלאות" ר' עזריאל חיים זאמלוג, אות יז)
  12. ^ "מאיר עיני הגולה" אות קמז-קמח
  13. ^ אהרן מרכוס כתב, שהאבנט ניתן על ידי הרב מאפטא עצמו, והזלול היה בכך שהאבנט היה לבן וחסידי פשיסחא צבעוהו שחור
  14. ^ טענה זו מתבססת על דברי חז"ל, שפרתו של רבי אלעזר בן עזריה יצאה בשבת לרשות הרבים עם רצועה בין קרניה (דבר האסור על פי שיטת חכמים), על-אף שלא היתה זו פרתו, אלא פרת שכנתו (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כג עמוד א).
  15. ^ "מאיר עיני הגולה" אות קנ-קנא.
  16. ^ "מאיר עיני הגולה" אות קנד.
  17. ^ את הדיון עם הרב מאפטא ניהל רבי אליעזר בער כשהוא עומד על השולחן ובדרך עזות, שהפריעה לקהל. אמר רבי יצחק מאיר מז'ינקוב אל אביו: אבא, למה תדבר עם האיש הזה, שכל אבר מאבריו מלא עזות. קרע רבי לייזר בער את בגדיו ופרם את כותנתו כנגד לבו, וקרא: הביטו וראו לתוך הלב הזה אם יש בו קורטוב של עזות. נתפעל הרב מאפטא ואמר: לא כן, בני, אדרבה, כל אבר מאבריו מלא יראת שמים ("מאיר עיני הגולה" אות קנ).
  18. ^ לשאלת הרב מאפטא - ענה רבי יצחק מאיר כי יש בפשיסחא כמה העולים עליו במעלותיהם ("מאיר עיני הגולה" אות קנב). לימים אמר כי כוונתו היתה על רבי מנחם מנדל מקוצק (חמישים צדיקים יצחק אלפסי, עמ' 154)
  19. ^ רבי אליעזר נפטר בשנת תקפ"ג, זמן קצר אחרי מעשה זה, ומותו נתפס כעונש על שזלזל בצדיק מאפטא. החידושי הרי"ם דאג לגורלו בעולם האמת, מחמת אותו זלזול ("מאיר עיני הגולה" אות קנה-קנו).
  20. ^ זמן מה לפני אותו חתונה, אמר רבי שמחה בונים לאחד מחסידיו שיצא לביתו, שיסור בדרכו לקובל ויאמר לרבי יעקב אריה: הנני תלמידו של רבי שמחה-בונים מפשיסחא, וציוה אותי לומר כי רש"י פירש על הפסוק: 'ויקחו לי תרומה' - לי לשמי. בבוא אותו חסיד אל רבי יעקב אריה מצאו תפוס ברעיונות, וכשמילא את שליחותו - התפעל רבי יעקב אריה איך ידע רבי שמחה-בונים לכוון לעניין ולזמן שיתקשה באותו דבר ("מאיר עיני הגולה" אות קמה).
  21. ^ "מאיר עיני הגולה" אות קנג.
  22. ^ סיפר החידושי הרי"ם שכל הצדיקים הביטו עליו כמי שרוצים לבולעו, ונעשה לו נס גדול שנזכר בענין שמסר לו הרבי מקאזניץ ועל ידו ניצל מעין הרע ("מאיר עיני הגולה" אות קסב ואות כ)
  23. ^ "מאיר עיני הגולה" אות קסג.
  24. ^ שפתי צדיק פרשת ויגש אות טו. שיח שרפי קודש פרשת ויגש בפסוק 'והגדתם לאבי'
  25. ^ לא עוד קוזק באתר חב"ד ישראל, הרב מאפטא יצחק אלפסי, עמ' 80
  26. ^ החסידות יצחק אלפסי, עמ' 111.