הנדריק לורנץ
 | |
| לידה | 18 ביולי 1853 |
|---|---|
| פטירה | 4 בפברואר 1928 (בגיל 74) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | הולנד |
| תרומות עיקריות | |
| מחקר על השפעת המגנטיות ועל תופעת הקרינה. פיתח את תורת היחסות הפרטית. הישגים נוספים: כוח לורנץ, התפלגות קושי-לורנץ וטרנספורמציות לורנץ. | |
הנדריק אנטון לורנץ (בהולנדית: Hendrik Antoon Lorentz) (18 ביולי 1853 - 14 בנובמבר 1928) היה פיזיקאי הולנדי וזוכה פרס נובל לפיזיקה (ביחד עם פיטר זימן) בשנת 1902 בזכות תרומתו למחקר על השפעת המגנטיות על תופעת הקרינה. כמו כן תרם לפיתוח תורת היחסות הפרטית, עליה קיבל את הקרדיט אלברט איינשטיין. הישגים חשובים נוספים שנרשמו לזכותו הם כוח לורנץ, התפלגות קושי-לורנץ וטרנספורמציות לורנץ.
קורות חייו
לורנץ נולד בעיר ארנהם שבמזרח הולנד. את לימודיו האקדמיים החל באוניברסיטת ליידן, שם למד מתמטיקה ופיזיקה. הוא הושפע רבות ממורהו, האסטרופיזיקאי פרדריק קייזר. לאחר שסיים את התואר הראשון שב לעיר הולדתו כדי לעסוק בהוראת מתמטיקה בבית ספר תיכון, ובמקביל המשיך ללמוד באוניברסיטת ליידן, עד קבלת התואר השלישי ב-1875. כותרת התיזה שלו הייתה "על התאוריה של שבירה והחזרה של אור (בהולנדית: Over de theorie der terugkaatsing en breking van het licht), ובה שיפר את התאוריה האלקטרומגנטית של ג'יימס קלרק מקסוול. ב-1878, והוא בן 24 בלבד, מונה לתפקיד שאך נוצר, פרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת ליידן, משרה בה החזיק במשך 34 שנים, עד פרישתו ב-1912. לאחר הפרישה ניהל את מוזיאון טיילרס (Teylers) בעיר הארלם, אך המשיך לשמש כיועץ חיצוני לאוניברסיטת ליידן וכן המשיך להרצות. ממשיכו בתפקיד היה פאול אהרנפסט ותחת ניהולו הוקם המכון לפיזיקה תאורטית הנקרא גם מכון לורנץ. בנוסף לעבודתו כפיזיקאי ותאורטיקן, בשנים 1918-1926 היה לורנץ יושב ראש הוועדה שהוקמה כדי לתכנן את הסכר אפסלוטדייק.
ב-1881 נישא לאלטה קתרינה קייזר, אחייניתו של פרדריק קייזר, מורהו לשעבר, ובתו של יוהאן וילהלם קייזר, מנהל בית הספר לחרטים של אמסטרדם והמעצב של בולי הדואר הראשונים של הולנד. בתם גרטרוידה הייתה לימים לפיזיקאית בעצמה. בנוסף לפרס נובל זכה לורנץ במדליות ופרסים נוספים, ביניהם מדליית רמפורד היוקרתית (1908).
עבודתו
בעבודתו בליידן עיקר עיניינו היה התאוריה האלקטרומגנטית בכל הנוגע לקשר בין חשמל, מגנטיות ואור. ממאמרים שפרסם, ניתן לראות כי בנוסף לעיסוקו הראשי בנושא זה עסק ותרם גם לתאוריות במכניקה, תרמודינמיקה, הידרודינמיקה ופיזיקת מצב מוצק. תרומותיו העיקריות היו בתחום האלקטרומגנטיות, האלקטרון ותורת היחסות.
בתאוריות שלו הציע לורנץ כי אטומים עשויים להכיל חלקיקים טעונים וכי התנודות של חלקיקים אלו הן שמייצרות את האור. כאשר קולגה שלו ותלמידו לשעבר, פיטר זימן, גילה את אפקט זימן ב-1896, סיפק לורנץ את ההסבר התאורטי לאפקט. השניים זכו על הישג זה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1902.
ב-1892 הציע הסבר לתוצאות ניסוי מייקלסון-מורלי והוא כי הגופים הנעים מתכווצים בכיוון התנועה.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר MacTutor (אנגלית)
- ביוגרפיה באתר האקדמיה המלכותית למדעים של הולנד (אנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- כתבי הנדריק לורנץ בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| זוכי פרס נובל לפיזיקה | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 | רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925) | |
| 1926-1950 | פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950) | |
| 1951-1975 | קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, הייוויש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975) | |
| 1976-2000 | ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000) | |
| 2001-היום | קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) | |
