סימון ואן דר מיר
סימון ואן דר מיר (בהולנדית: Simon van der Meer; 24 בנובמבר 1925, האג, הולנד – 4 במרץ 2011, ז'נבה, שווייץ) היה פיזיקאי הולנדי, אשר עבד במאיץ החלקיקים ב-CERN שבשווייץ. זכה בשנת 1984, במשותף עם קרלו רוביה, בפרס נובל לפיזיקה על גילוי בוזוני W ו-Z.[1]
ביוגרפיה
סימון ואן דר מיר נולד ב-1925 בעיר האג שבהולנד, בנם השלישי מתוך ארבעה של פיטר ואן דר מיר, מורה, ושל יאצקה כרונפלד. ואן דר מיר התחנך בראשית שנות ה-40 בגימנסיה של האג, ולאחר שסיים את לימודיו עבר ללימודי מדעי הרוח בגימנסיה במשך שנתיים.[2]
ב-1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, נפתחו כל האוניברסיטאות בהולנד לאחר שהיו סגורות בתקופת הכיבוש הנאצי, וואן דר מיר החל ללמוד פיזיקה טכנית באוניברסיטה של הטכנולוגיה בדלפט, ורכש תואר שני בהנדסה ב-1952. ב-1956 החל ואן דר מיר לעבוד במרכז לחקר החלקיקים CERN שבז'נבה, שם השתקע עד מותו ב-2011.[2][3]
ואן דר מיר פגש את אשתו, קתרינה מ. קופמן, במהלך חופשת סקי בשווייץ ב-1966, והשניים התחתנו זמן קצר לאחר מכן. לזוג נולדו שני ילדים.[2]
סימון ואן דר מיר נפטר ב-4 במרץ 2011 בז'נבה.[4]
פעילות מדעית
בתחילת דרכו של ואן דר מיר במעבדות CERN, עבודתו התמקדה בעיצוב טכני של חלקיקים יסודיים במאיץ הפרוטונים שב-CERN ובספקי הכוח שלהם. קשריו עם פיזיקאים מומחים עוררו אצל ואן דר מיר עניין בפיזיקה של החלקיקים. ב-1965 התנסה לראשונה במחקר פיזיקלי, כאשר בדק כחלק מצוות חריגות במומנט המגנטי של החלקיק מיואון. למרות חיבורו החדש למחקר האקדמי, חזר ואן דר מיר לעסוק בהיבטים טכניים בשנים 1969–1976, כאשר הפעם עבודתו התמקדה בסוגים חדשניים לאותה התקופה של ספקי כוח מגנטיים.[2]
ב-1976, לאחר שסיים את עבודתו בתחום המגנטים החדשניים, הצטרף ואן דר מיר לצוות חוקרים, ויחד איתם שכלל את תהליך הקירור של ספקי הכוח והפך אותו למהיר יותר מבעבר. ואן דר מיר המציא לשם כך טכניקה לקירור סטוכסטי (טכניקת קירור הנעשה באמצעות אלומה של אנטי-פרוטונים) בה השתמשו הפיזיקאים במאיצי החלקיקים מאז.[2]
הטכניקה שפיתח של ואן דר מיר תרמה לשכלול מאיץ החלקיקים, והובילה לגילוי המשמעותי ביותר שלו: הצפייה הראשונה בבוזוני Z ו-W. בוזונים אלו הם חלקיקים יסודיים, אשר נושאים את הכוח הגרעיני החלש, אחד מארבעת כוחות היסוד של הטבע. החל מ-1982 ביצע ואן דר מיר, במשותף עם הפיזיקאי קרלו רוביה, סדרת ניסויים במאיץ החלקיקים של CERN, אשר מטרתם הייתה לגלות חלקיקים אלו. בתחילת שנת 1983 הצליחו ואן דר מיר ורוביה לצפות, לראשונה בהיסטוריה, בבוזון W, ומספר חודשים מאוחר יותר השניים הצליחו לצפות לראשונה גם בבוזון Z. תגלית זו הייתה אישוש נוסף למודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, לפיו כוחות היסוד של פיזיקת החלקיקים מועברים ממקום למקום על ידי בוזונים. הודות לגילוי בוזוני Z ו-W, זכה ואן דר מיר במשותף עם רוביה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1984.[2]
לאחר זכייתו בפרס נובל המשיך ואן דר מיר לעבוד ב-CERN עד שיצא לגמלאות ב-1990.[2][3]
קישורים חיצוניים
- סימון ואן דר מיר, באתר פרס נובל (באנגלית)
- סימון ואן דר מיר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סימון ואן דר מיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ סימון ואן דר מיר, באתר "קרן נובל" (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 ביוגרפיה של ואן דר מיר, באתר "קרן נובל" (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 סימון ואן דר מיר, באתר אנציקלופדיית "בריטניקה" (באנגלית)
- ^ Weil, Martin (11 במרץ 2011). "Simon van der Meer, Nobel laureate in physics, dies at 85". The Washington Post. נבדק ב-2018-05-10.
{{cite web}}: (עזרה) – ידיעה על פטירתו של ואן דר מיר (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לפיזיקה | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 | רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925) | |
| 1926-1950 | פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950) | |
| 1951-1975 | קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, הייוויש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975) | |
| 1976-2000 | ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000) | |
| 2001-היום | קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) | |
