הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון
הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון הוא סכסוך מתמשך בעיר חברון, והוא חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.
נכון ל-2021, חיים בחברון כ-215,000 פלסטינים, וכן כ-800 יהודים. העיר מחולקת לשני אזורים: שטח H1, שגודלו כ-18 קמ"ר, נמצא באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית, וחיים בו כ-175,000 פלסטינים. שטח H2, שגודלו כ-4.5 קמ"ר, כולל את העיר העתיקה, והוא בשליטת צה"ל. באזור זה חיים כ-40,000 פלסטינים, ונמצא בו היישוב היהודי בחברון, הכולל כ-800 איש, שגרים במובלעות שאינן תחת שלטון צבאי אלא תחת שלטון ישראל.
היסטוריה
חברון עד אמצע המאה ה-20
העיר חברון מוזכרת 66 פעמים בתנ"ך, והיא מכונה 9 פעמים גם כ"קריית ארבע". שלושת האבות קבורים במערת המכפלה, שהיא אתר קדוש עבור היהדות, ולהבדיל גם הנצרות והאסלאם, ועל שם כך היא נקראת לעיתים "עיר האבות".
באמצע המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית חברון כ-10,000 תושבים, רובם מוסלמים. לצדם התקיימה קהילה של יהודים מוסתערבים אשר תיעוד ראשון שלה קיים מהמאה ה-13. בסוף המאה ה-15 התרחבה הקהילה היהודית על ידי גולי ספרד ופורטוגל שחיו שם ברציפות כ-500 שנה, וקהילה של אשכנזים וחסידי חב"ד שהגיעו לעיר החל משנת ה'תקפ"א (1820).[1]
בדצמבר 1917 החל שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1929 התחולל טבח חברון, בו נרצחו 67 יהודים על ידי שכניהם הערביים דבר שהוביל לבריחה המונית וחיסול היישוב היהודי בחברון. היישוב היהודי חודש שוב בשנת 1931, אולם ב-1936, במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, החליטה ממשלת בריטניה להוציא את כל היהודים מחברון "כדי למנוע טבח נוסף". משפחה יהודית אחת נותרה בעיר עד 1947.
במלחמת העצמאות נכבשה חברון בידי צבא מצרים ולאחר מכן נתפסה בידי הלגיון הערבי בפיקודו של ג'ון באגוט גלאב. בשנת 1950 סופחה חברון לירדן.
חידוש היישוב היהודי בחברון לאחר מלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים, יוני 1967, כבשה ישראל את יהודה ושומרון, וחברון עברה לשליטת צה"ל. ב-8 ביוני 1967 דרש דוד בן-גוריון מהממשלה ליישב מיד יהודים בעיר, "כדי להבהיר לעולם את בעלותה על השטחים שהיו תמיד יהודיים ואבדו לה במלחמת העצמאות."[2]
בראיון שהעניק לווינסטון צ'רצ'יל (נכדו של וינסטון צ'רצ'יל) לצורך כתיבת ספר על מלחמת ששת הימים, אמר בן-גוריון כי חברון צריכה להיות חלק מישראל משום שהיא "יהודית יותר אפילו מירושלים". לדבריו, "ירושלים הייתה לעיר יהודית לפני שלושת אלפים שנה, בעת שלטונו של דוד המלך, ואילו חברון נהייתה לעיר יהודית לפני ארבעת אלפים שנה, בימי אברהם." לטענתו, בשנת 1948 הרסו שלטונות ירדן ממצאים ארכאולוגיים המעידים על ישוב יהודי קדום בחברון.[3] בן-גוריון חזר על דבריו גם בשנת 1972.[4]
בתחילת 1968 ארגן הרב משה לוינגר משפחות שדרשו לעלות להתיישבות בחברון. בפסח 1968 עמד בראש קבוצה של כמאה יהודים שערכו את ליל הסדר במלון "פארק" בעיר, במטרה להישאר במקום. בהוראת ממשלת ישראל עברו חברי הקבוצה לבניין הממשל הצבאי בחברון, שם התגוררו במשך כשלוש שנים. לוינגר קרא לספח את חברון למדינת ישראל.
בספטמבר 1968 החלו יהודי חברון להתפלל במערת המכפלה לאחר שהושג הסכם בין משרד הביטחון למנהיגות המוסלמית בחברון. ב-9 באוקטובר 1968 השליך פלסטיני רימון יד לעבר יהודים שהתפללו במערת המכפלה, ופצע 47 בני אדם. בעקבות הפיגוע הפקיעה ישראל את המתחם מהקאדי המוסלמי של חברון.
בשנת 1970 החליטה ישראל להקים 250 יחידות דיור בשטח צמוד לעיר העתיקה בחברון שייקרא קריית ארבע. מאחר שהחוק הבינלאומי אוסר בנייה לצרכים אזרחיים בשטח כבוש, הוחלט במשרד הביטחון שהשטח ייתפס לצורך צבאי, והבנייה תוצג כחלק מהבנייה לצורכי צה"ל.[5] מכיוון שהקרקע נתפסה באופן פורמלי עבור צרכים צבאיים, כל הליכי התכנון נעשו תחת צו מיוחד (צו 997 – צו בדבר מתן היתרים לעבודות בשטחים תפוסים לצרכים צבאיים). לפי הצו, תוכניות הבניה בהתנחלויות הללו לא הובאו לידיעת הציבור, וכפועל יוצא, לא ניתנה לציבור ולבעלי הקרקע הזדמנות להגיש התנגדויות, זאת בניגוד לחוקי התכנון החלים בהתנחלויות האחרות. כך, בנוסף להסתרת המטרה האמיתית של צו התפיסה, הוסתרו גם כל הליכי התכנון.[6] בנייה באופן זה, העוקף את החוק הבינלאומי, הופסקה בשנת 1979 בעקבות בג"ץ אלון מורה, בו פסק בית המשפט שאין לתפוס קרקעות ללא צורך צבאי מובהק.[7]
בשנים שלאחר מכן הורחב היישוב היהודי בחברון. בשנת 1979 התיישבו מתנחלים בבית הדסה, וממשלת בגין החליטה שלא לפנותם. בשנת 1981 חודשה ההתיישבות היהודית בשכונת אברהם אבינו, ובשנת 1983 הקימו מתנחלים את שכונת "אדמות ישי" בתל רומיידה. במהלך המאה ה-21 רכשו מתנחלים בתים נוספים בחברון, בהם בית השלום, בית המכפלה, בית רחל ובית לאה.
בקרב ארגוני ימין בישראל יש תמיכה משמעותית בהתיישבות היהודית בחברון, והם רואים בה המשך טבעי של הקהילות היהודיות שחיו בעיר עד 1947, אף על פי שרוב הצאצאים של הקהילה היהודית בחברון אינם מתגוררים בה כיום.
הסכמי אוסלו והסכם חברון
ב-25 בפברואר 1994 התרחש טבח מערת המכפלה, בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה על ידי ברוך גולדשטיין. במהומות שלאחר מכן נהרגו שני ישראלים מידי פלסטינים. תנועת "כך" הוכרזה בעקבות הטבח כארגון טרור, והוצאה אל מחוץ לחוק.
לאחר טבח מערת המכפלה קראה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות לנקיטת אמצעים למען הבטחת והגנת התושבים הפלסטינים בחברון, וב-8 במאי 1994 הוצב בעיר כוח בינלאומי בשם הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון (TIPH) שפעל עד אוגוסט באותה שנה. ב-2 במאי 1996 הוצב בעיר צוות משקיפים שפעל בה עד ינואר 2019. צוות המשקיפים הורכב מחמש מדינות : איטליה, נורווגיה, שוודיה, שווייץ וטורקיה. חברי TIPH נפגשו דרך קבע עם נציגי צה"ל וקציני המנהל האזרחי והיו רשאים לנוע בכל רחבי העיר. ישראל חידשה את המנדט של צוות המשקיפים מדי שישה חודשים. עם זאת, במרוצת השנים הואשמו אנשי הצוות בתמיכה חד-צדדית בפלסטינים ובפרסום דו"חות נגד מתנחלים. בינואר 2019 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי החליט שלא להאריך את המנדט של כוח המשקיפים הבינלאומי בחברון, והם עזבו את העיר.[8]
בנוסף לאנשי הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון, משנת 1995 פועלים בעיר צוותי הפיוס הנוצרים (אנ') המסייעים לתושבי חברון להתמודד כנגד הריסות בתים, צווי עוצר ותפיסת קרקעות.
בספטמבר 1995 נחתם הסכם אוסלו ב' ובו הוגדר כיצד יוצבו כוחות צה"ל בחברון. בעקבות רצח רבין נדחה יישום ההסכם, ורק ב-28 במרץ 1996 הוצבו כוחות צה"ל בחברון בהתאם להסכם.
ב-15 בינואר 1997 חתם בנימין נתניהו על הסכם חברון, לפיו העיר חולקה לשני אזורים, H1 ו-H2. אזור H1 נמצא באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית, וחיים בו כ-175,000 פלסטינים. אזור H2 כולל את היישוב היהודי בחברון ונמצא בשליטת צה"ל, וחיים בו כ-40,000 פלסטינים ו-800 יהודים. בהסכם נקבעו גם צעדים עתידיים נוספים להעברת השלטון לרשות הפלסטינית בשלושה שלבים שנקראו "שלוש פעימות". נתניהו החליט שלא לבצע את הפעימה השנייה והשלישית בטענה שהפלסטינים לא עמדו בהתחייבויותיהם בהסכם. ב-23 באוקטובר 1998 נחתם הסכם ואי, שנכללו בו שלבים לנסיגות נוספות בחברון, אך גם הוא לא כובד על ידי שני הצדדים.
קהילת היישוב היהודי בחברון סובלת תכופות מהתקפות טרור פלסטיני, ועשרות חיילים ותושבים נהרגו לאורך השנים בפיגועים, בהם הפיגוע בציר המתפללים.
בהוראת צה"ל, ובעקבות עימותים אלימים שאירעו בעיר, הופסקה כל הבנייה הפלסטינית בשטח H1[דרושה הבהרה], הוטלו צווי עוצר והגבלות תנועה על הפלסטינים באזור, נסגרו חנויות פלסטיניות באזורי מסחר, בעיקר ברחוב השוהדא, ולעיתים קרובות יש חיכוכים בין היהודים והפלסטינים המתגוררים באזור.
חיכוכים בין יהודים לפלסטינים בחברון
גדוד של חיילי צה"ל מוקצה בקביעות כדי לשמור על המובלעות היהודיות באזור H2. בחברון מתגוררים כ-800 יהודים. המתיישבים הראשונים לאחר מלחמת ששת הימים התגוררו בשכונת אברהם אבינו, בית הדסה, בית רומנו ואדמות ישי. במאה ה-21 רכשו יהודים בתים בשכונות פלסטיניות ונכנסו אליהם, בהם בית השלום, בית המכפלה, בית רחל ובית לאה.
לאורך השנים התרחשו מקרים רבים של פיגועי טרור פלסטיני כלפי התושבים היהודים בחברון, וכן תקריות בהן נפגעו פלסטינים בחברון מכוחות הביטחון או מתנחלים.
מספר סרטים תיעודיים צולמו בשכונות אלה, בהם "ברוכים הבאים לחברון (שו')" ו"בית האילמת". הסרט "ברוכים הבאים לחברון" מתעד מקרים שהוא מפרש כהטרדת פלסטינים בידי שכניהם הישראלים. בסרט מופיע גם קצין צה"ל במילואים ששירת בחברון ומדווח על פעילות הצבא בעיר, לאחר שהצטרף לארגון "שוברים שתיקה".
בשנת 2013 פרסם ארגון "בצלם" כי צה"ל עצר 27 קטינים, לפחות 14 מהם מתחת לגיל האחריות הפלילית (12), בעקבות יידוי אבנים.[9]
בשנת 2007 מנה ארגון בצלם 1,014 דירות פלסטיניות נטושות ו-1,829 חנויות נעולות של פלסטינים ברובע הסמוך למערת המכפלה. על פי ארגון הצלב האדום הבינלאומי, כ-78% מתושבי השכונה הפלסטינים חיים מתחת לקו העוני.[10]
עקב המגבלות המוטלות על תושבי אזור H2 נאלצו משפחות פלסטיניות רבות לעזוב את בתיהן. כסיבות לעזיבתן ציינו המשפחות את הגבלות התנועה המוטלות זה זמן רב, ומעל לכל את הפחד שקיים אצלן, לטענתן, לביטחונם של ילדיהם.[11]
בדצמבר 2018 פורסמו חלקים מדו"ח פנימי של ארגון הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון המבוסס על 40 אלף תקריות שדווחו לאנשי הארגון במשך השנים. הדו"ח מצא שישראל מגבילה את חופש התנועה ואת חופש הפולחן של פלסטינים החיים באזור H2. לפי המסמך, החתירה ל"חיים נורמליים" לא קיימת בשום מקום בעיר, ועל הפלסטינים באזור נערמים קשיים בגישה ללימודים, תעסוקה וניהול קשרי משפחה. כמו כן מציין הדו"ח שלמתנחלים בחברון אין כל קשר משפחתי לבעליהם הקודמים של הנכסים, שהיו בלתי מיושבים או בשימוש יהודים לפני 1929, וסוגיית הבעלות על הקרקעות עדיין לא נפתרה.[12]
מקרי פגיעה ביהודים
להלן מספר מקרים בולטים של אלימות ופיגועי טרור פלסטיני כלפי התושבים היהודים בחברון[13]:
9 באוקטובר 1968: פלסטיני בן 17 השליך רימון לעבר יהודים שהתפללו במערת המכפלה. נפצעו 47 בני אדם, בהם תינוק בן 8 חודשים.
7 באוגוסט 1976: פלסטינים ירו לעבר אוטובוס תיירים ופצעו שני אזרחים יהודים.
3 באוקטובר 1976: המון פלסטיני פרץ למערת המכפלה וחילל מספר ספרי תורה. 61 נעצרו.
1 בפברואר 1980: יהושע סלומה, תלמיד ישיבה בן 21 מקריית ארבע, נרצח בפיגוע ירי בשוק של חברון.[14]
2 במאי 1980: הפיגוע בבית הדסה, שישה יהודים נרצחו ו-20 נפצעו בערב שבת כאשר חזרו ברגל מתפילה במערת המכפלה.
7 ביולי 1983: רצח אשר אהרן גרוס, בן 18, בפיגוע דקירה בסמוך לשוק הערבי הישן. למחרת הרצח הדיח אלוף פיקוד המרכז את ראש עיריית חברון וחברי המועצה. בעקבות הרצח הוחלט על הקמת השכונה היהודית רמת ישי בתל רומידה, ועל שיקום הרובע היהודי בחברון.
25 באוקטובר 1992: פיגוע ירי מול מערת המכפלה. נרצח שמואל גרש, חייל צה"ל במילואים, ושניים נפצעו.[15]
28 במאי 1993: ארז שמואל סיידוף, תלמיד ישיבה, נרצח בפיגוע דקירה.[16]
7 בנובמבר 1993: אפרים איובי מכפר דרום הסיע את הרב חיים דרוקמן להרצאה בקריית ארבע. בדרך, לפני חברון, עקפה אותם מכונית ערבית וממנה נורתה עליהם אש אוטומטית. איובי נהרג במקום והרב דרוקמן נפצע. חמאס נטל על עצמו את האחריות לרצח.[17]
6 בדצמבר 1993: מרדכי לפיד ובנו שלום לפיד, בן 19, נורו למוות על ידי מחבלי חמאס.[18]
29 בדצמבר 1993: יובל גולן נדקר בדרך לעבודתו באזור אדורים. הוא ירה ופצע את המחבל. לאחר שנפגע, מצבו התדרדר והוא מת מפצעיו ב-17 בפברואר 1994.
7 ביולי 1994: שרית פרי-גל, תושבת קריית ארבע, נרצחה מירי מרכב ליד גבעת חרסינה. אביה ואחיה נפצעו.[19]
19 במרץ 1995: נחום הוס, בן 31 מחברון ויהודה ז'ול פרטוש, בן 34 מקריית ארבע, נרצחו בפיגוע ירי על אוטובוס אגד ליד קריית ארבע.
16 בינואר 1996: סמ"ר יניב שימל ורס"ן עוז תיבון, שניהם מירושלים, נרצחו בפיגוע ירי בכביש חברון-ירושלים, על פי הדיווחים כנקמה על חיסולו של יחיא עיאש.
20 באוגוסט 1998: הרב שלמה רענן, בן 63, נרצח בפיגוע דקירה על ידי מחבל שפרץ לביתו בחברון.
26 באוקטובר 1998: דני ורגס, בן 29 מקרית ארבע, נרצח בפיגוע ירי.
26 במרץ 2001: רצח שלהבת פס בפיגוע ירי בשכונת אברהם אבינו.
26 ביולי 2002: פיגוע הירי בצומת זיף, שבדרום הר חברון, במסגרת האינתיפאדה השנייה. בפיגוע נרצחו בני הזוג יוסי וחנה דיקשטיין ובנם שובאל, והחייל אלעזר ליבוביץ'.
15 בנובמבר 2002: הפיגוע בציר המתפללים, ליד מערת המכפלה. נרצחו 12 חיילים ואנשי כוחות הביטחון, בהם מפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה דרור וינברג. 14 ישראלים נוספים נפצעו.
9 במרץ 2003: רצח אלי ודינה הורוביץ בקריית ארבע.
17 במאי 2003: גדי לוי ואשתו דינה, מקרית ארבע, נרצחו על ידי מחבל מתאבד בחברון. חמאס קיבל אחריות לפיגוע.
31 באוגוסט 2010: פיגוע הירי בהר חברון, בפיגוע של ארגון חמאס נרצחו יצחק וטלי איימס, כוכבה אבן חיים ואבישי שינדלר.[20]
23 בספטמבר 2011: רצח אשר פלמר ובנו יהונתן בקריית ארבע, ביידוי אבנים.
22 בספטמבר 2013: חייל צה"ל, גל קובי, בן 20 מטירת כרמל, נרצח מירי צלף פלסטיני סמוך למערת המכפלה בחברון.[21]
29 באוקטובר 2015:במהלך הפרות סדר סמוך למערת המכפלה, הגיע מחבל פלסטיני חמוש בסכין דקר חייל מג"ב וניסה לדקור לוחם נוסף.[22]
9 בדצמבר 2015: אזרח פלסטיני דקר אזרח ישראלי וחייל צה"ל ליד בית הדסה שבחברון ופצע אותם קל ובינוני[23]
16 בספטמבר 2016: מחבל פלסטיני דקר חייל במחסום ג'ילבר שבחברון.
17 בספטמבר 2016: מחבל פלסטיני הסתער על חייל מגדוד 50 של הנח"ל בחברון, סמוך לתל רומיידה, דקר אותו ופצע אותו באורח קל.[24]
22 באוקטובר 2018: מחבל פלטסיני ביצע פיגוע דקירה כנגד חייל, החייל נפצע קל.[25]
18 בינואר 2020: צעיר פלסטיני דקר בכתפו צעיר יהודי בן 22 בעת שהלך על ציר המתפללים בקרית ארבע.[26]
27 ביולי 2020: נערים פלסטינים תקפו שני צעירים יהודים באמצעות מקל ואבן סמוך למערת המכפלה. לוחמי צה"ל הפרידו בין הצעירים והנער קיבל טיפול רפואי.[27]
19 בדצמבר 2020: נער יהודי מהיישוב היהודי בחברון הותקף בידי מספר ערבים בסמוך לשכונת תל רומיידה בחברון.[28]
18 במאי 2021: פלסטיני חמוש במטעני נפץ, סכין ואקדח התקרב לעבר חיילים בחברון וניסה לבצע פיגוע משולב.[29]
מקרי פגיעה בפלסטינים
מאות פלסטינים נהרגו בחברון במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיר. רובם נהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראלים במהלך הפרות סדר או פעילות מבצעית, ומיעוטם על ידי מתנחלים או אזרחים ישראלים. הרשימה המצומצמת להלן כוללת רק מספר מקרים בולטים של מקרי פגיעה בפלסטינים בחברון.[30]
21 בדצמבר 1953: מבצע כפפות משי, בפיקודו של מאיר הר-ציון. בפעולה בחברון, חוליה של יחידה 101 הרגה שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.
2 ביוני 1980: 11 פלסטינים, בהם 4 ילדים, נפצעו ממטען שהוטמן על ידי אנשי המחתרת היהודית בשוק של חברון.[31]
26 ביולי 1983: הפיגוע במכללה האסלאמית. חברי המחתרת היהודית תקפו בירי ורימונים את המכללה האסלאמית בחברון, רצחו ארבעה סטודנטים ופצעו שלושים נוספים.[32]
אוקטובר 1992: מטען שהוטמן על ידי ארגון "טרור נגד טרור" מתפוצץ במגרש כדורגל בחברון. שני ילדים פלסטינים נפצעו.[31]
5 בדצמבר 1993: קבוצה של מתנחלים יהודים מקריית ארבע ארבה והרגה תושב פלסטיני מחברון. ההרג עורר הפגנות והפגנות בכל רחבי הגדה המערבית.[33]
10 בדצמבר 1993: שלושה פלסטינים נרצחו על ידי מתנחלים יהודים בזמן שישבו במכונית חונה ליד חברון.[דרוש מקור]
25 בפברואר 1994: טבח מערת המכפלה, בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים על ידי ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. במהומות שלאחר מכן הרגו כוחות הביטחון הישראליים 24 פלסטינים נוספים בגדה המערבית, וכן נהרגו שני ישראלים.
2 ביולי 1995: פלסטיני בן 17 נורה למוות על ידי חיילי צה"ל. עוצר הוטל על העיר חברון.[34]
1 בינואר 1997: שבעה פלסטינים נפצעו בפיגוע ירי בשוק בחברון. החייל היורה, נועם פרידמן, ביקש לסכל את הסכם חברון.[35]
8 בדצמבר 2000: אחמד עלי דרוויש אל-קוואסמה, בן 14, תושב חברון, נפצע מירי כדורים חיים. לאחר שנורה מנעו חיילי צה"ל את פינויו, ואחד החיילים אף דרך על צווארו. מאוחר יותר פונה לבית החולים, וכעבור שלושה ימים מת מפצעיו.[36]
6 בינואר 2001: אריג' סאבר סעיד אל-ג'באלי, בת 19, נורתה בעת שהייתה על גג ביתה.[37]
28 ביולי 2002: ניבין ג'מג'ום, בת 14, נרצחה על ידי מתנחלים כחלק מפעולת נקם על פיגוע הירי בצומת זיף. קבוצות של מתנחלים הרסו חנויות, דקרו וירו במספר גדול של פלסטינים בעיר העתיקה של חברון, תקפו חיילים ושוטרים ומנעו פינוי פצועים.[38][39]
30 בדצמבר 2002: הריגת עמרן אבו חמדיה בחברון. ארבעה שוטרי משמר הגבול אילצו את אבו חמדיה, תושב חברון בן 18, לעלות לג'יפ, והשליכו אותו מהג'יפ תוך נסיעה מהירה. הוא נחבל בראשו ומת, וחבריו מצאו את גופתו מוטלת באזור התעשייה, לצד הכביש. השוטרים נעצרו, נשפטו ונגזרו עליהם עונשי מאסר.[40] ב-6 ביולי 2003 הוגשו כתבי אישום נגד 11 שוטרים נוספים ממשמר הגבול ששירתו באותה פלוגה. השוטרים הואשמו בכך שהתנכלו לתושבי העיר ולרכושם, שדדו חנויות והכו עוברי אורח.[41]
24 במרץ 2016: עבד אל-פתאח א-שריף ורמזי עזיז א-קסראווי תמימי, בני 21 מחברון, ניסו לדקור חיילי צה"ל. תמימי נורה למוות, וא-שריף נפצע ולאחר מכן נורה למוות על ידי אלאור אזריה.
מקרי פגיעה באזרחים זרים
אזרחים זרים המתגוררים בחברון חשופים הן לפגיעות מצד פלסטינים והן מצד כוחות הביטחון הישראליים. במהלך השנים אירעו תקריות אלימות בהן היו מעורבים גם אזרחים זרים, וחלקם נהרגו בעימותים. להלן מספר מקרים בולטים.
27 במרץ 2002: שני משקיפים, אזרח טורקיה ואזרח שווייץ, חברי צוות הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון, נרצחו על ידי פלסטינים בפיגוע ירי.
ראו גם
- חברון שוברת שתיקה, ציפי שליסל, חברון 2017
לקריאה נוספת
- קו חברון: עדויות חיילים מחברון, 2011-2017, שוברים שתיקה
- עיר רפאים: מדיניות ההפרדה הישראלית ודחיקת רגליהם של פלסטינים ממרכז חברון, בצלם והאגודה לזכויות האזרח בישראל, מאי 2007
- עלילת הגטאות, באתר היישוב היהודי בחברון
קישורים חיצוניים
עמירה הס, חברון מתרוקנת, והמחסומים מתרבים, באתר הארץ, 18 באפריל 2017
הערות שוליים
- ^ תולדות הקהילה היהודית בחברון, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ לוינגר, אלקובי גולדשטיין וחברים: קיצור תולדות ההתנחלות בחברון, באתר הארץ, 16 באפריל 2008.
- ^ ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, אחרי המלחמה - מלחמה לשלום, מעריב, 6 באוגוסט 1967.
- ^ חגי אשד, ב"ג בעד יישוב יהודי גדול בחברון כחלק ממדינת-ישראל, דבר, 22 באוגוסט 1972.
- ^ לשכת שר הביטחון, שיטת הקמת קריית ארבע, 15 ביולי 1970
מסמך מ-1970 מגלה איך נולדה השיטה להקמת התנחלויות בגדה - ^ נולדו בחטא: הקמת התנחלויות על קרקע פרטית בצו תפיסה צבאי, באתר שלום עכשיו, 25 ביולי 2016.
- ^ ניב יערי, "יש שופטים בירושלים" - על בג"ץ בית אל ובג"ץ אלון מורה, באתר משרד המשפטים, 21 במרץ 2019.
- ^ איתמר אייכנר, אלישע בן קימון, מנדט כוח המשקיפים הבינלאומי בחברון לא יוארך, באתר ynet, 28 בינואר 2019.
- ^ מבצע מעצר נרחב של קטינים פלסטינים בדרכם לבית הספר בחברון – לפחות חמישה מתחת לגיל האחריות הפלילית, באתר בצלם, 21 במרץ 2013.
- ^ גדעון לוי, אזור הדמדומים - ביקור במערת המכפלה, באתר TheMarker, 24 בפברואר 2011.
- ^ שלילת כבוד האדם: חיי הפלסטינים באזור ההתנחלות בעיר חברון, באתר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, 20 פברואר 2020.
- ^ אורי בלאו, ארגון המשקיפים בחברון: ישראל מפרה את החוק הבינלאומי ופוגעת בפלסטינים דרך קבע, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2018.
- ^ ניתן למצוא רישומים מלאים של כל אירועי האלימות כנגד יהודים בחברון באתרים הבאים: אתר משרד החוץ, אתר היישוב היהודי בחברון, אתר "בצלם" ואתר הספרייה היהודית המקוונת.
- ^ יוסף צוריאל, בשני כדורי אקדח בעורפו נרצח בחור ישיבה בחברון, מעריב, 1 בפברואר 1980.
- ^ שמואל גרש, באתר יזכור
- ^ ארז שמואל סיידוף, באתר יזכור
- ^ דף זיכרון לאפרים איובי.
- ^ מרדכי לפיד, באתר לעד.
- ^ שרית פרי-גל, באתר לעד
- ^ ההורים נרצחו בפיגוע, 7 ילדים נותרו יתומים, באתר וואלה!, 1 בספטמבר 2010.
- ^ אחיה ראב"ד, סמ"ר גל קובי מטירת כרמל נהרג מירי בחברון, באתר ynet, 23 בספטמבר 2013.
- ^ נועם אמיר,יאסר עוקבי, פיגוע בחברון: לוחם מג"ב נדקר בראשו, ירה במחבל וחיסל אותו, באתר מעריב אונליין, 29 באוקטובר 2015
- ^ אלישע בן קימון, יואב זיתון ויעל פרידסון, 2 פצועים בפיגוע דקירה בחברון, המחבל חוסל, באתר ynet, 9 בדצמבר 2015
- ^ יואב זיתון ואליאור לוי, פיגוע חמישי תוך יממה: חייל נדקר בחברון ונפצע קל, באתר ynet, 17 בספטמבר 2016
- ^ אלישע בן קימון, יואב זיתון ואליאור לוי, פיגוע דקירה בחברון: חייל נפצע קל, המחבל חוסל, באתר ynet, 22 באוקטובר 2018
- ^ ישראלי נפצע בינוני בפיגוע דקירה סמוך למערת המכפלה באתר ישראל היום
- ^ עטרה גרמן, צעיר הותקף על ידי ערבים בחברון, נפצע קל בראשו, באתר "סרוגים", 27 ביולי 2020
- ^ ערוץ 7, חברון: הערבים תקפו - היהודים נעצרו, באתר ערוץ 7, 19 בדצמבר 2020
- ^ סוכל ניסיון פיגוע משולב בחברון - רדיו קול חי, באתר רדיו קול חי, 2 באפריל 2021
- ^ ניתן למצוא רישומים מלאים של הרוגים פלסטינים במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני באתר של בצלם: הרוגים משנת 2000 עד 2008, והרוגים משנת 2009 עד 2020.
- ^ 31.0 31.1 Terrorism: Jewish Settler Terror Groups Have a Long History in Hebron, באתר "Washington Report on Middle East Affairs", 8 ביוני 1994 (באנגלית).
- ^ נעמה לנסקי,צילום: רלי אברהמי, הטרוריסט הטוב, באתר הארץ, 23 במאי 2007
- ^ Chronological Review of Events/December 1993 - DPR review (31 December 1993), באתר האו"ם, דצמבר 1993 (באנגלית).
- ^ Chronological Review of Events/July 1995 - DPR review, באתר האו"ם, יולי 1995 (באנגלית).
- ^ שבעה פלשתינים נפצעו בחברון מירי מכוון של חייל צה"ל שרצה לעכב הסכם הפריסה, באתר גלובס, 2 בינואר 1997.
- ^ פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית, מפרוץ האינתיפאדה השנייה ועד למבצע "עופרת יצוקה" (לא כולל), באתר בצלם.
- ^ באתר בצלם
- ^ חגי מטר, איך נעשיתי מעורב בפרשת הרצח של ילדה בת 14, באתר "שיחה מקומית", 7 במאי 2014.
- ^ עמוס הראל, פלשתינאים: צה"ל מנע פינוי הנערה שנהרגה מירי מתנחלים, באתר הארץ, 28 ביולי 2002.
- ^ 6.5 שנות מאסר לשוטר מג"ב שהרג פלסטיני, באתר וואלה!, 28 באפריל 2008.
- ^ בעקבות חשיפת בצלם: שמונה שנות מאסר וחצי לשוטר שהרג פלסטיני, באתר בצלם, 1 באאפריל 2009.
- ^
Extrajudicial killing in broad daylight, Hebron, March 2016, סרטון באתר יוטיוב
