חוקות הגויים
| מקרא | ויקרא, כ', כ"ג |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין עד, ב |
| משנה תורה | ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"א, הלכות א'-ג' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קע"ח |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ל' ספר החינוך, מצווה רס"ב |
| מקורות נוספים | תורת כהנים אחרי יח, ב. ספרי ראה יב, ל. |
חוקות הגויים הוא מצוות לא תעשה מהתורה על אימוץ דרכי הגויים, גם בענייני חולין. לפי התורה, על עם ישראל להבדל ממנהגי הגויים לא רק בפולחן ואמונה, אלא אף במאפיינים חיצוניים. מטרת האיסור לשמר את אופיו של עם ישראל משאר העמים שסביביו.
איסור זה הוא חלק משרשרת חוקים שמטרתם להרחיק מעם ישראל כל קשר לעבודה זרה. איסורים דומים: הקפת הראש והשחתת הזקן וכתובת קעקע. איסור דרכי האמורי נכלל (בחלקו) באיסור זה, אולם הוא מתמקד ספציפית בהרחקת אמונות טפלות.
מקור האיסור
בתורה נכפל איסור זה כמה פעמים מה שמראה על חשיבותו.
- ”ולא תלכו בחוקות הגוי” (ויקרא, כ', כ"ג) המציין את עמי כנען כפרוצים בעריות.
- ”ובחוקותיהם לא תלכו” (ויקרא, י"ח, ג') לפיו יש להתרחק מהנהגות אנשי ארץ מצריים ואנשי ארץ כנען.
- ”השמר לך פן תנקש אחריהם” (דברים, י"ב, ל') אזהרה מהמשכות אחר תושבי ארץ כנען השורפים את בניהם לאליל.
פרשנות חז"ל
על פי פרשנות חז"ל[1] לפסוקים, ובעקבותיהם בפסיקה ההלכתית[2], עולה שציווי זה מתמקד בצורת הלבוש ובצורת התספורת, ובסגנון הבניה.
לבוש
בספרי (פרשת ראה, פיסקה פא) נדרש שיש להתרחק אף מהלבוש של גויים.
... שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטנא אף אני אצא בטנא. הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן. הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין ואעשה כן גם אני.
על פי הגאון מווילנה האיסור כולל כל סוגי המלבושים של הגויים אף שאין בהם כלל שייכות לעבודה זרה[3]. אולם הר"ן[4] המהרי"ק[5] ובעקבותם הרב משה איסרליש[6] הגבילו איסור זה רק לבגדי עבודה זרה, ולבגדי פריצות (=ארגמן). על סמך פסיקה מקלה זו, התבססו פסיקות רבות המתירות לערוך טקסים צבאיים והנחת זרים על הקברים ועוד[7] לבוש מודרני מותר ואינו בכלל האיסור[8]. למרות זאת בציבורים מסוימים, מקדשים את הלבוש היהודי המסורתי, בטענה שהבדלות מעין זו גורמת לחיזוק שמירת מצוות ולאי פריקת עול. בהגדה של פסח (המבוססת על מדרש הלכה) מוזכר שבני ישראל כשהיו במצרים היו שונים בלבושם מהמצרים המקומיים.
תספורת
לדעת ר' יהודה בן בתרא חלק מאיסור זה הוא שאין להסתפר כמו הגויים ”שלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי”.
לפי רוב הפרשנים תספורת קומי הכוונה להשארת השערות במרכז הראש וגילוח השער שמעל האוזניים הנקראת בימינו מוהיקן. אולם יש שפירשו "קומי" - גילוח השערות שמלפנים והשארת שערות כלפי העורף (קוקו)[9]. גם לגבי גידול שער לנוי (לבנים) יש מהפוסקים שאוסרים[10]
בתלמוד בבלי מובא שבמקרים של צורך לאומי איסור זה מותר.
וכדתניא: המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי, מפני שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית, מפני שקרובים למלכות.
ארכיטקטורה (בתי כנסת)
בנוסף לאיסורים אלו מובא בספרא שאין לחקות את הגויים גם בעשיית מבנים כמותם. ”ובחֻקותיהם לא תלכו ... שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות” יש דעות שונות בין הפוסקים בהבנת דברים אלו. רובם מבינים שהכוונה שאין לעשות צורת בית הכנסת כצורת מבני עבודה זרה. על אף איסור זה ציינו חוקרי בית הכנסת העתיקים (סוקניק ואחרים) שבתי הכנסת בעת העתיקה היו דומים מאוד בצורתם לבתי פולחן גויים, רצפת הפסיפס והקישוטים נלקחו ממוטיבים הנהוגים ברומי, אף דמות אל השמש (הליוס) הופיע בכמה בתי כנסיות עתיקים.
על סמך פסיקה זו יש פוסקים שכתבו לאסור לעשות בבית הכנסת צריח[11]. ביהדות תימן אף נמנעו מטעם זה מבניית כיפה על בנין בית הכנסת[12].
סייגים לאיסור
סוג העמים
רוב האזכורים במקרא מובאים בהקשר לעמי מצרים וכנען. ספר יראים הגביל איסור זה רק לעמים אלו[13]. אולם לרוב הפרשנים ההיבדלות היא מכל עובדי עבודה זרה. רשב"א[14] הרחיב את האיסור אף לגויים שאינם עובדים עבודה זרה.
מנהגים המוזכרים במקורות
בתלמוד בבלי מובא שמנהג שהגויים נוהגים אולם הוא מוזכר במקרא הוא מותר. לדוגמה: [15]
- עריפת ראש - מוזכר בתנ"ך כאחד מארבע מיתות בית דין.
- שריפת כלי המלך - מוזכר בתנ"ך שהנביא ירמיה הבטיח למלך צדקיהו, שאחר מותו ישרפו את כלי תשמישו.
בדברים שיש בהם טעם
דעת רבינו ניסים, והרב יוסף קולון במנהגים שיש להם הסבר הגיוני לא שייך איסור חוקות הגויים. אולם הגאון מווילנה חלק בחריפות על פסק זה.
איסורים נוספים
בתקופת ההשכלה נדרשו רבים מחכמי הזמן (בעיקר החת"ם סופר ותלמידיו) לשאלות הנוגעות לאיסור זה. בין הדברים אפשר למנות: עוגב בבית הכנסת, עשיית חופה בבית הכנסת, מיקום הבימה בבית הכנסת סגנון בגדי החזן, הליכה ללא כיפה, הנחת זרים על הקברות ועוד. אולם הרב אהרן וולקין[16] הסתייג מספרות זו, שעל פי דעת היראים האיסור הוא רק בדברים שנעשו לשם עבודה זרה.
(נמצאת אומר: הטענה שהעוגב, לדוגמה, הוא כלי זמר יהודי במקורו - וקרוי "מנים" במקרא - אין בה כדי להתיר את הבאתו לבית כנסת; שהרי אין ספק, שכלי זה משמש עתה לבית תפילה של אמונה לא - יהודית)
ראו גם
קישורים חיצוניים
- חוקות הגויים באתר עולמות
- האם מותר לעמוד בצפירה באתר כיפה
- חוקות הגויים באתר דעת
- תספורת מודרנית באתר "דין"
הערות שוליים
- ^ ספרא ט, ט. ספרי פרשת ראה פא.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"א שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ח, סעיף א'
- ^ ביאור הגר"א סימן קעח סעיף קטן ז
- ^ בחידושיו למסכת סנהדרין דף נב עמוד ב ובפירושו על הרי"ף עבודה זרה דף ב עמוד ב
- ^ (שורש פ"ח)
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ח, סעיף א'
- ^ ראו בהרחבה יביע אומר, יורה דעה חלק ג' סימן כג.
- ^ הרב יונתן שטייף (סימן קכ"ו), והרב משה פיינשטיין (אגרות משה חלק א סימן פ"א).
- ^ פירוש רש"י לתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ט עמוד ב'. וכן פסק הפרי חדש
- ^ סעיף ד' בב"ח על השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ח, סעיף א'
- ^ הרב יהודה אסאד יהודה יעלה סימן ל"ט
- ^ כתבים חלק ב עמוד 954. שולחן ערוך המקוצר עמוד שנ"ב
- ^ ספר יראים סימן שיז.
- ^ שו"ת רשב"א, א, שמה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ב עמוד ב'
- ^ ספר סביב ליראיו על היראים סימן פ"ח סעיף ג http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22401&st=&pgnum=105&hilite=
