חמולת מסארווה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוואן ששימש בעבר את חמולת מסארווה, בעיר טייבה

חמולת מסארווהערבית: مصاروة, בתעתיק מדויק לעברית: מצארוה) היא אחת המשפחות הערבית הגדולות בישראל. שמה של החמולה משמר את מוצאה המצרי.

היסטוריה

הקרבה הגאוגרפית והעובדה שארץ ישראל הייתה מאות שנים תחת שלטון שמרכזו במצרים גרמו להגירה כמעט מתמדת של פלאחים ובדואים ממצרים לארץ ישראל. החל מהמאה ה-18 התגברה הגירה זו, והגיעה לשיאה בימיו של איברהים פחה שכבש את ארץ ישראל ב-1831 ושלט בה עד 1840. רבים מחייליו ערקו ונשארו בארץ וגם ההגירה הכללית התגברה מאז תקופת שלטונו. בזמן המנדט הבריטי הובאו פועלים רבים ממצרים וחלקם נשארו בארץ. גם לעלייה ברמת החיים של ערביי הארץ הייתה השפעה רבה על הפלאחים המצריים מאזור הדלתה שסבלו מעוני רב ומצפיפות.

המהגרים המצריים התפזרו בכל רחבי הארץ, אולם בעיקר התרכזו בין טול כרם לעזה. חלק משמות הכפרים ומשמות המשפחה של ערביי הארץ מעיד על המוצא המצרי או רומז למקום מוצא מסוים במצרים. על פי יעקב שמעוני קבוצה זו היא הגדולה במיעוטים הזרים בקרב המוסלמים בארץ.[1][2]

כיום

כיום חמולת מסארווה, שלפי הערכות שונות מונה יותר מ-35 אלף איש בהטיות השונות של השם, מאפיין בולט בחמולה זו הוא היותהּ מורכבת ממאות משפחות מהן גדולות ומהן קטנות לעיתים ללא קשר דם ביניהן, אך חולקות מוצא מצרי משותף.

החמולה גרה בכל היישובים הערבים בארץ, ומרוכזת בעיקר באזור המשולש, ביישובים טייבה (שבהּ היא החמולה הגדולה בעיר, המונה כ-12,000 נפש - כ-32% מכלל תושבי טייבה), טירה, באקה-ג'ת, כפר קרע וערערה.[3]

מספר הרופאים, עורכי הדין, השופטים, אנשי העסקים, פרופסורים, רואי החשבון, הנדסאים, מהנדסים ועוד בעלי השכלה במשפחת מסארווה מגיע ליותר מ-5,500 איש, ויותר מ-800 סטודנטים לרפואה ולמשפטים.[3]

הערות שוליים

  1. ^ יעקב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, עם עובד, 1947, עמ' 106-105
  2. ^ אלחאג' מאג'ד והנרי רוזנפלד, השלטון המקומי הערבי בישראל, גבעת חביבה: המכון ללימודים ערבים, 1990, עמ' 88.
  3. ^ 3.0 3.1 מוחמד עקל וגואד עותמאן מסארוה (עורכים), ספר טייבה בני סעב, הוצאת מרכז התרבות הערבי, 1989, עמוד 52 (كتاب طيبة بني صعب ص.52)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0