חפיפה (הלכה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חפיפה לפני טבילה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפיפה לפני הטבילה היא רחצה שתיקן עזרא הסופר המוטלת על כל הנשים קודם שטובלות על מנת להיטהר, וזאת כדי להבטיח שלא יהיו על הגוף דברים שיחצצו בינו לבין המים, ויגרמו לפסילת הטבילה[1]. כיום תקנה זו מיושמת בעיקר לפני טבילה המטהרת מטומאת נדה, וידועה יותר בכינוי העממי 'הכנות למקווה'.

ישנה מחלוקת האם החפיפה צריכה להיות רחצה של כל הגוף או חפיפת שיער הגוף ושער הראש בלבד.[2]

מקור הדין

מהתורה די בכך שהטובל יבדוק את גופו לפני הטבילה, ויראה שאין עליו שום דבר חוצץ. אך עזרא הסופר תיקן שאישה גם תחפוף לפני הטבילה: "עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת... ושתהא אשה חופפת וטובלת" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פב עמוד א). תקנה נוספת הובאה בתלמוד בשם האמורא רבא שאשה תרחץ גם את המקומות הנסתרים שבגוף. [3]

הגדרת החפיפה

לדעת רבינו שמעיה החפיפה הנדרשת היא חפיפה של כל הגוף, מנגד רוב הראשונים סבורים שהחפיפה שתיקן עזרא היא רק במקומות שיש בהם שער בלבד, הן שער ראש והן שער הגוף.

התוספות, הסבורים כדעת רוב הראשונים, כתבו שכבר נהגו הנשים לרחוץ כל גופן לפני הטבילה. וכן כתבו עוד ראשונים כדוגמת רא"ש, ר"ן, רשב"א והמרדכי.

להלכה פסקו השולחן ערוך והרמ"א שיש לחפוף את כל הגוף, גם במקומות שאין בהם שער[4].

בדיעבד אם חפפה רק את המקומות שיש בהם שיער - טבילתה כשרה.

עיון הגוף

נחלקו האחרונים האם מלבד החפיפה דרוש גם עיון בגוף לוודא שאין חציצה:

  • לדעת הט"ז אם אשה חפפה אינה צריכה גם לבדוק, כיוון שהחפיפה כוללת בתוכה גם בדיקה.
  • לדעת הסדרי טהרה צריכה גם לבדוק עצמה שמא שכחה מקום מסוים או לא דקדקה בו.

דיני החפיפה

מים חמים

כתבו בתלמוד שצריך לחפוף במים חמים. נחלקו הראשונים האם מים שהתחממו בשמש נחשבים קרים או חמים – רש"י פירש ש"חמי חמה" הם כמו חמים, ויכולה לרחוץ בהם. וכן פסקו רמב"ם, רשב"א ורא"ש. ואילו רבינו חננאל פירש ש"חמי חמה" הם כצוננים.

בשולחן ערוך פסק כשיטת רש"י.

חפיפה בחומרים מסבכי שיער

בתלמוד מבואר שאין לחפוף ב'נתר ואהל' כיוון שהם חומרים המסבכים את השיער. וכן נפסק בשולחן ערוך.

נחלקו האם גם בשאר דברים המסבכים אסור לחפוף: לדעת בעל הטורים אין לחפוף בשום דבר שיכול לסבך את השיער. לדעת רבי יוסף קולון[5] רק בנתר ואהל אסור לחפוף.

השולחן ערוך פסק כדעת בעל הטורים והרמ"א פסק בשעת הצורך כמהרי"ק, כגון שאינה יכולה לחוף במים[6].

סירוק

הרשב"א כתב שצריך לסרק את השיער לפני הטבילה כדי שלא ידבקו השיערות זו לזו. וכן נפסק בשולחן ערוך. והוסיף הש"ך שהיום נהגו לסרוק את שיער הראש במסרק ואת שיער שאר הגוף בידיים.

בדיעבד

כאשר אישה שכחה ולא חפפה כלל, כתב הרשב"א שלא עלתה לה טבילה אפילו אם עיינה בעצמה[7] וכן פסקו רבי יעקב בעל הטורים ושולחן ערוך.

לדעת ה'פתחי תשובה' אישה שמסתפקת האם בדקה את גופה - צריכה לחזור ולטבול, במקרה שוודאי בדקה אבל מסופקת אם גם סירקה – לא צריכה לחזור ולטבול כיוון שזה ספק בתקנת חכמים, וכדין ספק דרבנן לקולא.

זמן החפיפה

מהתלמוד עולה שהחפיפה צריכה להיות צמודה לטבילה. לדעת רש"י כשאפשר - טוב שתחפוף ביום סמוך ללילה, כיוון שאם חופפת בלילה קיים חשש שמא לא תחפוף יפה מכיוון שממהרת לביתה. וכן כתבו תוספות, ועוד ראשונים. לדעת רב אחא גאון, הרמב"ם ועוד, כשאפשר תחפוף בלילה סמוך לטבילה וכשאי אפשר תחוף ביום.

השולחן ערוך פסק כאותן דעות שלכתחילה יש לחפוף בלילה סמוך לטבילתה.

יש שכתבו שלמעשה ראוי שכל אשה תבחר את הזמן המתאים לה על מנת שתוכל להתכונן בנחת לטבילה[8].

הרחקת החפיפה מהטבילה

מסקנת התלמוד[9] היא שאשה שליל טבילתה הוא במוצאי שבת או במוצאי יום טוב - עליה להקדים את החפיפה (כיוון שהחפיפה משירה שערות), אך שלא תקדים יותר מיומיים מהטבילה (כגון שחל יום טוב בערב שבת). כאשר ההפרש הוא שלושה ימים (כגון שזמן טבילתה הוא במוצאי שני ימים טובים שלאחר השבת) תחפוף בליל טבילתה.

אמנם מסוגיה נוספת בתלמוד[10] עולה שהפרמטר לעניין האם יכולה להרחיק את החפיפה מהטבילה תלוי בשאלה האם אפשר או אי אפשר, כדלהלן:

  • לדעת רב אחא גאון - 'אי אפשר' הוא במקרה שחל ליל טבילה בליל שבת או יו"ט ואז תחפוף מערב שבת כיוון שאינה יכולה לחפוף בליל טבילתה.
  • לדעת רמב"ם הגמרות חולקות, אלא שלשיטתו מדובר בשעת הדחק כגון שיודעת שלא יהיה מים חמים או שיהיה אסור להדליק אורות וכדומה מפני הגויים, שאז יכולה להקדים את טבילתה רק יום אחד. ולאו דווקא מוצאי שבת אלא כל יום בשבוע שיש שעת הדחק, מותר לה להקדים יום אחד.

בשיטת רש"י נחלקו: דעת התוספות - 'אי אפשר' הוא במקרה שחל ליל טבילה במוצאי שבת שהוא גם ליל יו"ט ולכן תחפוף מערב שבת. לדעת רבינו אשר - הגמרות חולקות ואין היתר לחפוף בערב שבת ולטבול במוצאי שבת אלא תדחה טבילתה.

להלכה השולחן ערוך והרמ"א פסקו כרב אחא גאון וכרש"י בשיטת תוספות וכתבו שאם חל ליל טבילתה במוצאי שבת שהוא ליל יו"ט שאז לא יכולה לחפוף, תחפוף בערב שבת.

אם לא חפפה סמוך לטבילה, כתב הטור בשם הרשב"א שבדיעבד יצאה ידי חובת טבילה, והוסיף רבי יוסף קארו שאפילו אם לא בדקה סמוך.

למעשה, רב אחא גאון כתב שאפילו אם נזדמן שיש שני ימים טובים בימים חמישי-שישי וליל טבילתה יוצא בליל שבת, יכולה לחפוף ברביעי ולטבול בליל שבת כיוון שטבילה בזמנה מצווה. וכתב ר' יוסף קארו שיש בטבילתה מצווה רק כשבעלה בעיר. וכן נוהגים, שיכולה להרחיק את החפיפה מהטבילה אפילו יומיים במקרה שבעלה בעיר ואינה יכולה לחפוף בליל הטבילה.

כתבו ה'ספר מצוות גדול' וספר התרומה[11] שצריכה להזהר כמה שאפשר שלא להתעסק בין החפיפה לטבילה עם דברים שיכולים לגרום לה לחציצה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פב עמוד א
  2. ^ טור יורה דעה קצט – ויקיטקסט, he.wikisource.org
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף סו עמוד ב
  4. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצט
  5. ^ שו"ת מהרי"ק שורש קנט.
  6. ^ הוסיף המהרי"ק שאם כבר חפפה בדברים המסבכים, יכולה להמשיך לחפוף בהם, וכן פסק הרמ"א. הלבוש הבין שמדובר שאשה זו יכולה לחפוף מעתה והלאה בנתר ומים קרים, כיוון שראתה שלא מסבך לה את השיער. לעומתו, הש"ך כתב שמדובר רק בפעם הזו שחפפה.
  7. ^ תורת הבית הקצר, ז, ז, ד"ה 'חפפה ועיינה'
  8. ^ פניני הלכה טהרת המשפחה פרק ה סעיף ז
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סז עמוד ב
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סו עמוד א
  11. ^ סימן ק
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0