טיוטה:אבן תקומה
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
|
יהלום, ברקת, מגנט ואודם |
.jpg)
אבן תקומה היא אבן המוזכרת בתלמוד שמשמשת כסגולה לנשים הנושאות אותה שלא יפילו. ישנן מספר דעות בדבר זהותה.
המקור לסגולה
בתלמוד במסכת שבת[1] הובאה ברייתא האומרת שלאשה מותר לצאת עם אבן תקומה בשבת ואינה בה איסור הוצאה בשבת, מכיון שהאבן נחשבת לסגולה לאשה שלא תפיל[3]. הברייתא מוסיפה שההיתר נאמר בכל מקרה: לא רק באשה שכבר הפילה בעבר, וחוששת שמא תפיל עוד הפעם, אלא גם בכל אשה[4]; ולא רק באשה מעוברת, אלא גם באשה שחוששת "שמא תתעבר ותפיל"[5]. וכך נקטו להלכה הפוסקים[9]. התוספתא[10] מוסיפה שאף אם נפלה האבן, מותרת להחזירה. פוסקי ההלכה השמיטו דין זה.
משקלה כסגולה
בנוסף מובא בברייתא בשם רבי מאיר שגם חפץ ששקלו כנגד האבן תקומה משמשת כסגולה. יש שפירשו את הכוונה כפשוטו וכן נראה שפסק השולחן ערוך[8]. אך בתלמוד סייגו זאת רק למקרה שנמצא החפץ מכוון מאליו למשקל האבן, ולא שחיסרו ממנו או הוסיפו עליו כדי לכוונו[11]. רבי דוד בן שמואל מאישטילא מביא שיש מי שפסק שאין יוצאים במשקל תקומה[12] כי דעת רבי מאיר הוא דעת יחיד, וחכמים חולקים עליו, והלכה כחכמים[13]. אבל שאר הראשונים פסקו כרבי מאיר[14].
התלמוד[15] הסתפק אם גם חפץ ששקלו כנגד חפץ שנשקל לפני כן כנגד האבן תקומה משמשת כסגולה, ונשאר בתיקו. וכתבו על זה הראשונים[16] שמכיוון שהכלל הוא שבתיקו בדיני איסור מחמירים בזה, אסור לאשה לצאת עם חפץ כזה בשבת[17], וכן כתב רבי אברהם הרופא פורטלאונה בספרו שלטי הגיבורים[18]. פוסקי ההלכה השמיטו דין זה.
זיהויה
קוטאנ"א
רש"י מפרש שאבן תקומה מכונה "קוטאנ"א" בלעז. משה קטן[19] גורס ברש"י קונטיינ"א[20] (contiene). לדעתו, פירוש המילה הוא "מעמיד" או "מתקן" (הפירוש המילולי של "תקומה"), "שבעזרתו מחזיקים מעמד". קטן מוסיף שהמילה אינה מופיעה במילונים לצרפתית עתיקה.
יהלום
בחידושי הר"ן כותב שהוא אבן שאפילו אם מכים אותה בקורנס אינה נשברת, ובלעז "דיימי"ן"[21]. לפי זה, אבן התקומה היא היהלום[22].
שטערי"ן שו"ס
רבי דוד הלוי סגל כותב שנראה שאבן תקומה הינו ה"שטערי"ן שו"ס" שנשאו נשים מעוברות בזמנו[23].
איטיטי
באליה רבה[24] ובמשנה ברורה[2] הביאו שבביאור מהרש"ל על הסמ"ג כתב המעתיק שהיא אבן חצץ חלול שבתוכו יש אבן קטנה כ"ענבל בזוג". רבי אברהם הרופא פורטלאונה[18] מזהה זאת כאבן ה"איטיטי"; הוא מתאר את האבן כבעלת צבע ירוק עז הדומה לצבעה של ויאולה ירוקה[דרושה הבהרה], שמכונה "אבן הנשר" כי הנשרים מניחים אותה בין ביציהם בעת הקינון ונמצא בשפת ים אוקיאנוס ובפרס. מרדכי פלונגיאן[25] מוסיף ש"אבן הנשר" היא צוזאַממענהאַלטענדער שטיין, אשר הייתה ידועה אצל הקדמונים בשם אַדלערשטיין ("אבן הנשר") וכן שקוראים לה גם קלאַפפערשטיין ("אבן המכה") ושסגולתה להועיל לאשה מעוברת שלא תפיל מוזכרת גם בספר הששי מתולדות הטבע של פליניוס. לדעתו יש לגרוס בפירוש רש"י איטיט"א במקום קוטאנ"א.
ברקת
לחת"ם סופר הייתה אבן תקומה[26], ותלמידו רבי חזקיה פייבל פלויט מתאר את האבן כאבן ירוקה, וכותב שהוא שמע שזאת אבן ה"סמראק" (אזמרגד-ברקת)[27].
מגנט
לדעת רבי תנחום הירושלמי, אבן התקומה היא המגנט[28].
אודם
לדעת רבי משה סולובייצ'יק, אבן התקומה היא אבן האודם[22].
אופן נשיאת האבן
רבי אברהם הרופא פורטלאונה כתב שתולים את האבן בזרוע השמאלי של האישה[18]. לעומת זאת, רבי ישעיה די טראני כתב שקושרת את האבן בצווארה[29].
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ו עמוד ב'.
- ^ 2.0 2.1 2.2 משנה ברורה, סימן ש"ג, סעיף קטן ע"ז.
- ↑ טעם ההיתר כתב במשנה ברורה[2], שהוא כקמיע מומחה, שמותר לצאת בו.
- ↑ בחידושי הר"ן (שבת דף ס"ו עמוד ב', ד"ה תנו) ובפירוש רבנו יהונתן מלוניל פירשו: שמתיראת שמא תפיל מפני שכל משפחתה רגילה בכך.
- ↑ רבי אלעזר משה הורוויץ בהגהותיו בש"ס וילנא מדייק מלשון רש"י שההיתר הוא רק כשיש לה ספק שמא היא מעוברת.
- ^ 6.0 6.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק י"ד, הלכה י"ט.
- ^ 7.0 7.1 פסקי הרא"ש, מסכת שבת, פרק ו', סימן י"ט.
- ^ 8.0 8.1 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ג, סעיף כ"ד.
- ↑ רי"ף, רמב"ם[6], רא"ש[7] ושולחן ערוך[8].
- ↑ תוספתא, מסכת שבת, פרק ה', הלכה י'.
- ↑ רב יימר בר שלמיא בשמו של אביי, לפי פירוש רש"י. (כן הוא בתלמוד שלפנינו. ברי"ף הובא דבר זה בשם רב יימר בר שלמיה בשמו של רב. ברא"ש הובא דבר זה בשם רב ירמיה בר שלמיא בשמו של אביי).
- ↑ רבי דוד בן שמואל מאישטילא, ספר הבתים, שערי איסור הוצאה, שער טו, יג, באתר היברובוקס.
- ↑ כך פירש רבי משה יהודה בלוי בהערותיו לספר הבתים.
- ↑ רי"ף, רמב"ם[6] רא"ש[7], ועוד. וכן הובא להלכה במשנה ברורה[2].
- ↑ בתלמוד שלפנינו נכתב בשם אביי. ברי"ף וברא"ש הובאה בעיא זו בשם רב אשי, ראו הגהות הב"ח על הרי"ף וקרבן נתנאל על הרא"ש.
- ↑ פירוש רבינו חננאל; הערוך (ערך אבן תקומה); ר"ן על הרי"ף; ראבי"ה (סימן רכא); רבינו ירוחם (נתיב יב, חלק יא).
- ↑ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ה עמוד ב': "בעי אביי: אשה מהו שתערים ותפרוף על האגוז להוציא לבנה קטן בשבת… תיקו". וכתבו שם הרי"ף (דף ל. מדפי הרי"ף) והרא"ש (פרק ו', סימן טז): ש"קיימא לן דכל תיקו דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא". ופירשו בחדושי מהרש"ל על הרא"ש ובקרבן נתנאל, שברשות הרבים, שהיא דאורייתא, אסור, ובכרמלית, שהיא דרבנן, מותר. וכן פסק בארבעה טורים, אורח חיים, סימן ש"ג.
- ^ 18.0 18.1 18.2 רבי אברהם הרופא פורטלאונה, שלטי הגיבורים, פרק מט.
- ↑ משה קטן, אוצר הלעזים, מס' 271, באתר היברובוקס.
- ↑ וכעין זה בדקדוקי סופרים לפרש"י: קונטינא. וראו עוד מה שכתב אפטוביצר בהערותיו לספר ראבי"ה, סימן רכא, בזיהוי הקוטאנ"א.
- ↑ חידושי הר"ן, שבת דף ס"ו עמוד ב', ד"ה תנו, באתר היברובוקס.
- ^ 22.0 22.1 הרב אליהו בחבוט, אבן רובי כסגולה נגד הפלה, ולזרע של קיימא, וללידה קלה, באתר meshiv.co.il, כסליו התשפ"ב.
- ↑ טורי זהב, אורח חיים, סימן ש"ג, סעיף קטן י"ג.
- ↑ אליה רבה, אורח חיים, סימן ש"ג, סעיף קטן ל"ח.
- ↑ משה קטן, אוצר הלעזים, עמ' 10, באתר היברובוקס. מרדכי פלונגיאן, המתרגם, שבת סו:, באתר היברובוקס. ב"המתרגם" שבסוף ש"ס וילנא.
- ↑ רבי יוסף הכהן שוורץ, זכרון למשה, גרוסוורדיין, תרח"ץ, עמ' ס"ה, ט"ז, אות ב'.
- ↑ ליקוטי חבר בן חיים, פרשבורג, תרל"ח, עמ' 66, חלק א, הערות ותיקונים וליקוטי גרגרים, כלל נ"ו.
- ↑ בספרו אלמרשד אלכאפי עמ' ל"ג.
- ↑ רבי ישעיה די טראני, פירוש ופסקי רי"ד, באתר היברובוקס.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
קטגוריה:הלכות מלאכת הוצאה קטגוריה:סגולות קטגוריה:היריון קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול