טיוטה:ספק ממון

ספק בדיני ממונות הוא מצב שבו ישנו ספק אודות בעלותו של חפץ מסויים כשאין לאחד עדיפות חזקתית או ראייתית על פני השני. במשנה ובתלמוד הובאו מספר פסקים אותם ניתן לפסוק במקרה כזה, והאופנים בהם אומרים כל פסק נתבארו חלקם בתלמוד וחלקם בספרי הראשונים.

סוגי ההכרעות

יחלוקו

ערכים מורחבים – ממון המוטל בספק, שניים אוחזים בטלית

במשנה במסכת בבא מציעא נכתב שבמקרה ששניים אוחזים בטלית או בכל חפץ אחר וכל אחד אומר שהטלית שייכת לו מכיוון שהוא מצא אותה וזכה בה על ידי קנין, או שכל אחד אומר שהוא קנה אותה, כל אחד מהם ישבע שלכל הפחות חצי מהטלית שייכת לו, וחולקים.

האחרונים חקרו האם החלוקה היא מטעם ספק, או שהיא חלוקת ודאי, מכיון שסוכ"ס שניהם מוחזקים בטלית, וחזקה כל מה שתחת יד אדם שלו.

כמו כן נחלקו הפוסקים האם באופן שאחד האוחזים ידוע כבעליו הראשונים של החפץ חולקים או שמעמידים את החפץ בחזקת מרא קמא, לדעת הש"ך לא מעמידים בחזקת מרא קמא, ולדעת השב שמעתתא והקונטרס הספקות מעמידים בחזקת מרא קמא.

מלבד המקרה של שניים אוחזין, ברחבי התלמוד מובאים מספר מקרי ספק אודות בעלותו שלממון מסוים שבהם לדעת חכמים יש להשאיר את הממון ביד בעליו הראשונים (אך באופן שאחד מבעלי הדין מחזיק בחפץ בפועל אף לדעת סומכוס משאירים את החפץ בידיו), מכיוון שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אך דעת סומכוס שבמקרה זה חולקים בעלי הדין בממון, ובגמרא במסכת בבא מציעא מבואר שלא בכל ממון המוטל בספק לדעת סומכוס חולקים גם כשיש מוחזק, אלא רק בסוג ספק הנקרא "דררא דממונא", שבגדרו נחלקו הראשונים.

כל דאלים גבר

ערך מורחב – כל דאלים גבר

בגמרא במסכת בבא בתרא מובא אודות ספינה (ארבא) ששני אנשים התווכחו אל בעלותה שעושים "כל דאלים גבר", כלומר, החפץ ינתן למי שיתפוס אותו בכוח או למי שהוכיח שהחפץ שלו באמצעות ראיות קלושות שלבאופן רגיל הינם חסרות כוח בבית דין.

הראשונים נחלקו בגדר הפסק, יש שכתבו שהוא ראיה למי שייך החפץ, מכיון שמסתבר שמי שהחפץ שייך לו יותר יתאמץ לתפוס בו, וכמו כן יותר מסתבר שיהיו בידיו ראיות קלושות. אך יש שכתבו שהוא משום השתמטות של בית הדין מלדון בבעלותו של החפץ.

יהא מונח עד שיבוא אליהו

ערך מורחב – יהא מונח עד שיבוא אליהו

במשנה בפרק המפקיד מובא שבמקרה שבו שני אנשים הפקידו כסף אצל שומר, אחד הפקיד מנה ואחד הפקיד מאתיים זוז (שתי מנים), וכל אחד טוען שהוא זה שהפקיד מאתיים זוז, והשומר אינו זוכר מי זה אכן היה, לדעת חכמים כל אחד יקבל את המנה שודאי שייך לו, והמנה השלישי מכיוון שלא ידוע למי הוא שייך יהא מונח עד שיבוא אליהו, אך לדעת רבי יוסי כל הפקדון יהא מונח עד שיבוא אליהו, כדי שהרמאי יודה בשביל שיקבל את המנה השייך לו.

באופן הפסק נחלקו הראשונים, לדעת הרמב"ם הכסף יהא מונח אצל השומר, אך לדעת האור זרוע הכסף יהא מונח בבית דין.

שודא דדייני

ערך מורחב – שודא דדייני

בגמרא מובאת מחלוקת רב ושמואל אודות שני אנשים שכל אחד מהם מחזיק שטר מתנה על שדה שנכתב על ידי בעליה, והתאריך שבשני השטרות זהה, כך שלא ידוע איזה שטר נכתב קודם. דעת רב שהם חולקים בשדה, אך דעת שמואל שהדיינים פוסקים כראות עיניהם.

באופן עשיית הפסק נחלקו הראשונים, שיטת רש"י פירש שפוסקים כראות עיניהם מי מחבבו יותר, ומכיוון שכך חשנה הסתברות שנתן את השדה לו, אך רבנו תם פירש שנותנים למי שרוצים.

יישוב הסתירה

בתלמוד ובראשונים, נכתבו מספר כללים מתי פוסקים כל הכרעה, בתלמוד עצמו נמצאו שלושה יישובים על סתירת הכרעות:

• הגמרא במסכת בבא מציעא מקשה מה ההבדל בין שניים אוחזין שאומרים בו יחלוקו למנה שלישי שאומרים בו יהא מונח, ותירצה שלפי חכמים החילוק הוא שבשניים אוחזין שהחלוקה יכולה להיות אמת פוסקים יחלוקו, אך במנה שלישי מכיון שאין החלוקה יכולה להיות אמת לא שייך לעשות יחלוקו ולכן עושים יהא מונח.
• הגמרא במסכת בבא בתרא מקשה מה ההבדל בין ארבא שעושים כדא"ג לשני שטרות היוצאין ביום אחד שעושים שודא (לפי שמואל), ותירצה הגמרא שמתי שיש אפשרות סבירה שיתברר למי שייך החפץ עושים כל דאלים גבר, אך אם אין אפשרות סבירה שזה יקרה עושים שודא.
• עוד הקשתה הגמרא בבבא בתרא מה ההבדל בין ארבא שאומרים כדא"ג למקרים שבהם אומר סומכוס שיחלוקו, ותירצה שמתי שיש ספק מסוג דררא דממונא עושים יחלוקו, אך כשאין דררא דממונא עושים כל דאלים גבר.

שיטת רבנו תם וסייעתו

שיטת רבנו תם, רבנו חננאל, התוספות במסכת בבא מציעא, הרא"ש והתוספות רי"ד שמתי שהם מוחזקים בחפץ חולקים, ומתי שאינם מוחזקים כל דאלים גבר, ומתי שהם מוחזקים אך החלוקה לא יכולה להיות אמת, כגון במנה שלישי, אומרים יהא מונח. הקושי המרכזי שבשיטה זו הוא שהגמרא בבבא מציעא (ג.) מקשה מה ההבדל בין שניים אוחזין שאומרים יחלוקו למנה שלישי שאומרים יהא מונח, והלא לשיטת רבנו תם וסייעתו דין יחלוקו נאמר רק במוחזקים, ואם כן הגמרא היתה צריכה לדמות את המקרה של מנה שלישי למקרה שבהם הם לא מוחזקים, כגון בארבא. ותירצו שהשומר נחשב פוס בשביל שניהם, מכיוון שהגמרא העמידה באופן ששניהם הפקידו ביחד, ולכן השומר מחזיק בשביל שניהם. מכוח קושיא זו ריב"א חולק על סברא זו. אך כל זאת רק במקרה שאין דררא דממונא

אמנם חלק מהאחרונים שהתוספות בבבא מציעא, והרא"ש חולקים בגדר חלוקת שניים אוחזין, שיטת התוספות בבבא מציעא שהחלוקה אינה מטעם ספק, אלא מכיוון שכרגע אנו רואים לפנינו עקב זה שהם מחזיקים שלכל אחד יש חצי מהטלית. אך שיטת הרא"ש שזה שהם מוחזקים זה לא סיבה בפני עצמה לעשות יחלוקו, אלא זב מונע לעשות כל דאלים גבר, ולכן יחלוקו. אך רבי אבא ברמן כתב שאף לשי' התוס' החלוקה היא בגלל שלא שייך לעשות כל דאלים גבר.

שיטת הריב"א

ריב"א הסביר שמתי שמוחזקים עושים יחלוקו, ומתי שלא אוחזין אם אין ודאי רמאי עושים יחלוקו, ואם שיש ודאי רמאי עושים כל דאלים גבר, מלבד במקרה שהחפץ תפוס בידיהם של בית דין או השומר, שאז עושים יהא מונח. הקושיה המרכזית על שיטתו של ריב"א היא קושייתו של ר"י שהחילוק של רמאי נאמר בגמרא רק אליבא דר' יוסי, אך אליבא דרבנן החילוק הוא חלוקה יכולה להיות אמת, אך הפלפולא חריפתא והבית הלוי תירצו שכך יישבו את שיטת רבנן קודם שידעו את התירוץ של רבי יוסי, אך גם לפי רבנן אפשר לומר את חילוק זה.

שיטת הר"ן והנמוקי יוסף

הר"ן והנמוקי יוסף סוברים כמו רבנו תם שמתי שמוחזקים עושים יחלוקו ושלא מוחזקים עושים כל דאלים גבר, אך מוחזקים ויש ודאי רמאי, על אף שהחלוקה יכולה להיות אמת עושים יהא מונח.

שיטת הרשב"א

מתי שיש אפשרות סבירה שיתברר בהמשך למי שייך החפץ עושים כל דאלים גבר, ואם אין אפשרות סבירה כזו, עושים שודא, ובמקרה שאי אפשר לעשות שודא עושים יחלוקו.

ראשונים שחלוקים בדעתם

שיטת רש"י

רש"י כתב על פירוש המשנה של דין שנים אוחזין בטלית ”דוקא אוחזין דשניהם מוחזקים בה ואין לזה כח בה יותר מזה שאילו היתה ביד אחד לבדו הוי אידך המוציא מחבירו ועליו להביא ראיה בעדים שהיא שלו”, ונחלקו המפרשים בדעתו. המרדכי ההגהות מיימוניות והרדב"ז (בשטמ"ק) דייקו מדבריו שסובר כמו רבנו תם וסייעתו שרק באוחזין יחלוקו, אך כשלא אוחזין עושים כל דאלים גבר. אך הנחלת דוד והנצי"ב דייקו מדבריו שאף באופן שהם לא מוחזקים שייך לעשות יחלוקו.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בהביאו את ההלכה של שניים אוחזין הוסיף ”או יושבין בצד ערמה של חטים ומונחות בסמטא או בחצר של שניהם” ונחלקו הראשונים בכוונתו בהוספה זו, דעת ההגהות מיימוניות ששניים שיושבים בצד ערימה אינם נקראים מוחזקים, ולכן מוכח שסובר כמו ריב"א, אך דעת הטור שנקראים מוחזקים, ושיטת הרמב"ם כשיטת רבנו תם.

ראו גם

• דיני ממונות
• משפט עברי
• שניים אוחזין בטלית
• ממון המוטל בספק
• כל דאלים גבר
• שודא דדייני
• ספק ממון
• תקפו כהן
• ספק (הלכה)

לקריאה נוספת

• מיקרופדיה