שניים אוחזין בטלית
שניים אוחזין בטלית היא סוגיה נודעת בתלמוד ובהלכה, העוסקת בחלוקת רכוש מטלטל ששני צדדים טוענים לבעלות עליו ללא הוכחות ממשיות לאף אחד מהצדדים.
מקור סוגיה זו במשנה הראשונה במסכת בבא מציעא, הדנה בשאלה כיצד יש לחלק טלית (בגד) הנמצאת במחלוקת בין שני אנשים. לסוגיה זו יש השלכות מעבר לשאלת חלוקת הטלית, מאחר שהטלית היא רק דוגמה לכל רכוש מטלטל הנתון במחלוקת. בסוגיה זו נקבעו כללים שהורחבו לאחר מכן למקרים נוספים, הקשורים בחלוקת רכוש שהבעלות עליו נתונה במחלוקת, וללא הוכחות על הבעלות.
ההלכה במשנה
המשנה הראשונה במסכת "בבא מציעא" דנה בשאלת חלוקת טלית, הנמצאת במחלוקת בין שני אנשים:
שניים אוחזין בטלית, זה אומר: "אני מצאתיה", וזה אומר: "אני מצאתיה"; זה אומר: "כולה שלי", וזה אומר: "כולה שלי" - זה יישבע שאין לו בה פחות מחציהּ, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציהּ, ויחלוקו. זה אומר: "כולה שלי", וזה אומר: "חציהּ שלי" - האומר "כולה שלי", יישבע שאין לו בה פחות משלושה חלקים, והאומר "חציהּ שלי", יישבע שאין לו בה פחות מרביע. זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביע
ביאור: (לצורך ההסבר נניח ששני הצדדים נקראים 'ראובן' ו'שמעון') אם כל אחד מהצדדים טוען טענה זהה, שהטלית כולה שלו, וללא הוכחות - תחולק הטלית שווה בשווה בין שני האנשים. אם ראובן טוען שהטלית כולה שלו, ואילו שמעון טוען שחצי הטלית שלו - ההלכה היא כי ראובן יקבל שלשה רבעים מהטלית, בעוד שמעון יקבל רבע בלבד מהטלית.
וביארה הגמרא שהמשנה מדברת רק שאוחזין בכרכשתא, אם אם לא כל אחד נוטל עד מקום שידו מגעת.
טעמו
חקרו האחרונים[1] האם הוא משום ממון המוטל בספק (שאין ידוע לנו אם שלו הוא או שלו הוא), או שחולקים משום ודאי, כיון שכמו שחזקה מה שתחת יד אדם שלו הוא, כך חזקה מה שתחת יד שני אנשים של שניהם הוא, דעת הר"ן שזה ספק הגמרא בדף ו.
סתירת הסוגיות מההוא ארבא
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
בגמרא בבבא בתרא[2] כתוב שאם יש חפץ ששני אנשים מתווכחים למי הוא ששייך, עושים כל דאלים גבר, ונחלקו הראשונים מתי אומרים כל דאלים גבר, ומתי אומרים יחלוקו
שיטת התוספות ועוד ראשונים
תוספות[3] הרא"ש[4] רבנו תם[5] רבנו חננאל[6] והתוספות רי"ד ביארו שכיון ששניהם מוחזקים בטלית, הרי זה כאילו כל אחד מוחזק בחצי מהטלית, ולכן יחלוקו, אך במקרה שאף אחד אינו מוחזק, כגון שהטלית מונחת על הקרקע, הדין יהיה כל דאלים גבר[7], ובמקרה ששניהם מוחזקים והחלוקה אינה יכולה להיות אמת אומרים יהא מונח עד שיבוא אליהו.
שיטת ריב"א
ריב"א[8] חולק על דין זה, וסובר שבמקום שאין ודאי רמאי יחלוקו, ובמקום שיש ודאי רמאי כל דאלים גבר.
שיטת הרשב"א
הרשב"א סובר שבמקרה שיש אפשרות לברר ע"י עדים אומרים כל דאלים גבר, ובמקרה שאי אפשר אומרים יחלוקו, אלא אם כן אפשר לעשות שודא דדייני, שאז לדעת שמואל עושים שודא, ולדעת רב פוסקים יחלוקו.
שיטת רש"י
רש"י כתב שדווקא בשניהם אוחזין שאין לזה כוח יותר מזה, אך אם היתה ביד אחד לבדו וכו'".
והמרדכי וההגהות מיימוניות[9] הבינו בדעתו שסובר כרבינו תם שדווקא אוחזין ולא שמונח בקרקע, אך הנחלת דוד והנצי"ב[10] הבינו שהחלוקה נובעת מכך שאין לזה כוח בה יותר מזה, וממילא אף אם אינם מוחזקים יחלוקו.
תקפה אחד בפנינו
ערך מורחב – תקפו כהן
אחת הסוגיות בדין שניים אוחזין בטלית היא שאלת "תקפה אחד בפנינו",[11]. רבי זירא מסתפק מה תהיה ההלכה במקרה שבעוד ששני בעלי הדין עומדים לפני בית הדין, התגבר אחד על חברו ומשך מידיו על חציה השני של הטלית והנגזל לא מחה, ורק לאחר שכבר יצאה מידו חציה השני של הטלית החל צווח בפני בית הדין על הגזילה שהתרחשה לנגד עיניהם, כשהוא טוען שהוא לא מחה על התפיסה מכיוון שראה שבית הדין צופה במעשה הגזילה ואינו צריך למחות. השאלה היא האם אנו אומרים שהיה עליו למחות בפני בית הדין על הגזילה כדי שלא תראה שתיקתו כהודאה, או שמא טענתו נכונה - שאינו צריך למחות במקרה שבית הדין עצמו רואה כי השני התגבר עליו ולקח ממנו את הטלית בחזקה. רבו של רבי זירא, רב נחמן, הביא ראיות שונות כדי להשיב על שאלה זו, ממשניות וברייתות.
הר"ן לומד שספק הגמרא הוא האם במשנתינו כל אחד מוחזק על החצי שלו בוודאי או מספק שאם המוחזקות על החצי זה בתורת וודאי אז ספק הודאה לא יועיל שאין ספק מוציא מידי ודאי, אבל אם המוחזקות שלו זה בתורת ספק אז ספק הודאה יועיל להשאיר ביד התוקף.
כללי חלוקת ממון הנתון במחלוקת
הראשונים מסבירים שכללי חלוקת ממון השינוי במחלוקת הם כדלהלן.
- אם רק אחד מהם מוחזק, המוציא מחבירו עליו הראיה.
- אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, והחלוקה יכולה להיות אמת (לדוגמה שניים אוחזין בטלית כך אפשרי ששניהם תפסו ביחד וכל אחד החזיק חצי) ויכול להיות שאין רמאי (אפשרי במציאה כשכל אחד חושב שהוא מצא קודם) - הדין הוא יחלוקו בשבועה.
- אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, והחלוקה יכולה להיות אמת, אך ודאי אחד הצדדים מרמה (לדוגמה בוויכוח על יצירת חפץ וממילא החפץ שלו יש אפשרות שהחלוקה תהיה אמת - כאשר היוצר מכר לחבירו חצי מהחפץ, אך וודאי אחד הצדדים מרמה, כאשר הוא טוען לבעלות מלאה) - רש"י סובר שהדין הוא יהא מונח עד שיבוא אליהו[12][13] ורבינו תם וריב"א סוברים כי גם במקרה הזה יחלוקו בשבועה[14]
- אם הוויכוח הוא כששניהם תופסים את הממון, אך החלוקה אינה יכולה להיות אמת (לדוגמה, כששניים הפקידו סכומים שונים אחד גדול ואחד קטן ולבסוף כל אחד טוען לבעלות על הגדול המחלוקת ביניהם היא על היתרה - והנפקד מחזיק בשביל שניהם וודאי יש אחד רמאי) - הדין הוא שיהא מונח עד שיבוא אליהו[14].
- אם הוויכוח הוא כשאין לאף אחד מהם חזקה על החפץ והדין יכול להתברר בעתיד - הדין הוא כל דאלים גבר (לר"ת, אך ריב"א חולק בחלק מהמקרים[15]).
- אם הויכוח הוא כשאין לאף אחד מה חזקה אך הדין אינו יכול להתברר בעתיד, לדעת רב יחלוקו, ולדעת שמואל שודא דדייני[16].
ראו גם
לקריאה נוספת
- תלמוד בבלי המבואר מתיבתא מסכת בבא מציעא כרך א, אוצר עיונים, מערכה א
קישורים חיצוניים
- יובל בלנקובסקי, מאמר על פרשנות התלמוד, סוגיית שנים אוחזין בטלית, עמ' 84-90, אתר דעת
- אסופת מאמרים בנושא שניים אוחזין בטלית, באתר אסיף
- שנים אוחזין בטלית - היחס בין השבועה לחלוקה, פתיחה למסכת בבא מציעא - דף ב'-ע"א, הרב זלמן ברוך מלמד, באתר ישיבה
- שנים אוחזין בטלית – הייתכן? - בבא מציעא דף ב, א, מאת הרב מרדכי הוכמן, באתר ישיבה
- מידע על שניים אוחזין בטלית בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ↑ קונטרסי שיעורים בבא מציעא סי' א, אבי עזרי פ"ט מהלכות טוען ונטען ה"ז, שעורי רבי שמואל בבא מציעא אות ג-ד, חדושי ושעורי מרן רבי ברוך בער סימן א, ועוד
- ↑ דף ל"ד, עמוד ב'
- ↑ בבא מציעא ב' ע"א ד"ה ויחלוקו
- ↑ בבא מציעא פ"א סימן א
- ↑ בתוספות בבבא בתרא ל"ד ע"ב
- ↑ הובאו דבריו ברמב"ן וברשב"א בבבא מציעא שם וברשב"ם בבבא בתרא
- ↑ הרא"ש הוסיף לבאר, שכל דאלים גבר עדיף מיחלוקו, כיון שמי שזה שלו מוסר נפשו על הדבר, אך בשנים אוחזים לא שייך לעשות כל דאלים גבר, כי אין להניח לאחד לגזול את חבירו.
- ↑ תוספות בבא בתרא ל"ד ע"ב
- ↑ הלכות טוען ונטען פ"ט ה"ז
- ↑ בספר מרומי שדה
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ו', עמוד א'.
- ↑ בבא מציעא ב. רש"י ד"ה "במקח וממכר"
- ↑ הנחלת משה כותב כי גם רש"י סובר שהדין יחלוקו (כמו שניים אדוקין בשטר) אלא שכאן כותב רש"י אליביה דר' יוסי (שסובר שאם יש רמאי אין דין יחלוקו).
- ^ 14.0 14.1 בבא מציעא ב. תוספות "ויחלוקו" ובבא בתרא לד: תוספות "ההוא ארבא"
- ↑ ריב"א סובר שהמשנה של מנה שלישי (יתרה מהגדול) מדברת במקרה שאין להם חזקה (שהנפקד לא תופס בשביל המפקידים) ולכן המשנה של שניים אוחזין בטלית נאמרה גם במצב שאין חזקה ולכן כשאין חזקה הדין מתחלק: א. יכול להיות שאין רמאי (שניים אוחזין בטלית) - יחלוקו בשבועה. ב. וודאי יש רמאי (כגון ספינה כלומר לא דבר מציאה אלא דבר שהיה שייך לטוען מקדמת דנא) - כל דאלים גבר. ג. וודאי יש רמאי אך החפץ נתפס (ארבא כשנתפסה על ידי בית דין או מנה שלישי שנתפס על ידי הנפקד) - יהא מונח עד שיבוא אליהו.
- ↑ בבא בתרא ל"ה ע"א
שניים אוחזין בטלית32697659Q7061098