טיוטה:רבי יוסף ענגיל
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
 | |||
| האוהל על קברו של רבי יוסף ענגיל בבית הקברות המרכזי בווינה (בצד ימין), לצד האוהל של האדמו"ר מסקאליה, רבי ברוך פנחס | |||
| לידה |
1858 א' בטבת ה'תרי"ט | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1920 (בגיל 62 בערך) א' בחשוון ה'תר"פ | ||
| מקום קבורה | בית הקברות המרכזי בווינה | ||
| מקום פעילות | בנדין, פיטרקוב, וינה | ||
| תחומי עיסוק | תנ"ך, תלמוד, הלכה, פסיקה, קבלה, פילוסופיה יהודית | ||
| חיבוריו | לקח טוב, אתוון דאורייתא, גליוני הש"ס, בית האוצר | ||
| רבותיו | רבי אברהם מסוכטשוב | ||
| בני דורו | רבי מאיר אריק, רבי יוסף רוזין, רבי חיים סולובייציק | ||
| |||
רבי יוסף ענגיל (בכתיב יידי: ענגיל; קרי: אֶנגֶל) (א' בטבת ה'תרי"ט, 1858 – א' בחשוון ה'תר"פ, 1920) היה ראש ישיבה, אב בית דין בקראקא שבפולין, ומחבר פורה של ספרות תורנית-למדנית. מהוגי שיטת הלימוד המושגית-לוגית בהמאה ה-19, בעל בקיאות רחבה בכלל תחומי התורה ונטייה מובהקת להפשטה וניתוח של התלמוד וההלכה. מפעלו הספרותי נאמד בעשרות רבות של חיבורים, כאשר חלק ניכר מכתביו אבד במהלך מלחמות העולם ורק מיעוטם שרד והגיע לדפוס.
תולדות חייו
נוסח מצבת קברו
|
|---|
|
”"פה תנוח גויית אדם גדול בענקים/ הגאון האדיר המפורסם למרחקים/ חריף ובקי נפלא בכולא תרי תלמודאי/ נהירין ליה שבילין דנהר דעה וחכמה עילאה/ הצדיק הקדוש גדול מרבן שמו..."” |
נולד בעיר טרנוב (Tarnów) שבגליציה (בדרום-מזרח פולין) בא' בטבת יום שביעי של חנוכה ה'תרי"ט (1859), לרבי יהודה זאב ומרת לאה[1]. אביו היה מחסידי צאנז, גביר ודמות תורנית מוערכת[2]. כבר בילדותו המוקדמת הוכר כעילוי יוצא דופן. מסופר כי בגיל שבע כבר שלט במסכתות רבות בש"ס. הוא למד תחילה אצל אביו ואצל המלמד המקומי, רבי דב בער שיינקל (המכונה 'המגיד מטארנוב')[3], ובגיל שתים עשרה החל ללמוד בעיקר באופן עצמאי[4]. ניחן ביכולת זיכרון נדירה; העידו עליו שבגיל 13 כבר היה בקיא בתלמוד הבבלי והירושלמי[5]. עוד בתקופה זו החל לכתוב את תורתו וחידושיו[6].
בשנת ה'תרל"ג (1873), בגיל 19, נישא לאיטה[7], בתו של הרב משה קליינר, מחסידי רבי אברהם מסוכטשוב, מהעיר בנדין (Bedzin) שבפולין, לשם עבר להתוגרר לאחר חתונתו. כאזרח אוסטרי, לא הצליח להשיג רשין מגורים במשך זמן שהותו בבנדין, שהייתה מתחומי רוסיה הצארית. בהיותו בבנדין, הוכר כעילוי[8], ומפרסומים שונים עולה כי נמנה על חברי בית הדין המקומי[9]. כמו כן, בלטה דמותו של רבי יוסף ענגיל בבית המדרש ("קלויז") המקומי ובציבור התורני בעיר.[10]. לרוב פירנסו חמיו, הרב משה קליינר, אם כי לעיתים עסק בעצמו במסחר[11].
בשנת ה'תרע"ב השתתף בועידת היסוד של אגודת ישראל בקטוביץ[12].
בשנת 1905, על רקע מלחמת רוסיה–יפן, עזב את העיר בנדין יחד עם בני משפחתו,[13] ועבר לאוסטריה ולאחר מכן לקראקוב, בעקבות השתדלותם של מקורביו, שם נמצאה עבורו משרת דיין בבית הדין המקומי. לאחר זמן קצר מונה לתפקיד אב בית הדין בעיר[14]. בתקופה זו המשיך בעבודתו המחקרית והתורנית; הוא עסק בכתיבה ובסידור כתביו, ובשנים אלו יצאו לאור כמה מחיבוריו המרכזיים. כמו כן, שימש בנשיאות אגודת רבי גליציה[15].
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בחודש אב ה'תרע"ד (1914), עקב התקדמות הצבא הרוסי בחזית המזרחית, עבר עם בני משפחתו לוינה האוסטרית. בתקופה זו עמד בקשר עם רבנים בולטים נוספים ששהו בעיר כפליטי מלחמה. בשנתיים האחרונות לחייו סבל מלקות נוירולוגית אשר פגעה ביכולת הריכוז והלימוד שלו, וכן בראייתו. באלול ה'תרע"ט ביקר בבית הבראה בזיבנברגן[16].
נפטר בראש חודש חשוון ה'תר"פ (24 באוקטובר 1919), בגיל 61, ונטמן בבית העלמין המרכזי בווינה[17]. בהלוויתו בעיר ווינה, שנערכה כ-6 שעות[18], השתתפו על פי ההערכות כעשרים אלף איש[19]. בתו היחידה הייתה אשת רבי יצחק מנחם מורגנשטרן, נכדו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק, שהוציא לאור חלק מכתביו, על ידי חברה 'אוהבי תורה', שהוקמה לאחר פטירתו של רי"ע. על נשיאי החברה נמנו האדמו"רים מצ'ורטקוב, סדיגורא, קופיטשניץ ועוד[20].
אישיותו
אישיותו של רבי יוסף ענגיל התאפיינה בשקידה עילאית, זיכרון פנומנלי ומחשבה שיטתית ומקורית. הוא נודע כמי שהקדיש את כל עתותיו ללימוד תורה, וסדר יומו היה רצוף בלימוד וביצירה תורנית ענפה. דמותו הצטיירה כחוקר מעמיק המבקש לרדת לשורשי ההגדרות ההלכתיות, תוך שהוא מפגין בקיאות רחבה בכל מכמני הש"ס והפוסקים לצד חשיבה אנליטית ייחודית (ראו פסקה 'דרכו בלימוד ותוכנותיו'). בנוסף, שלט גם בהשכלה כללית ובשפה הגרמנית[21], וכתב כמה שירים ודברי הגות[22]. מסופר אף שכעשרים רבנים בירכו עליו "ברכת שחלק מחכמתו ליראיו"[23]. למרות שלא מסר שיעורים לתלמידים באופן מסודר, שהו במחיצתו קבוצת תלמידים שהיו נכנסים אליו לעיתים על מנת לדון עמו בלימוד[24]. בתשובותיו ישנם אזכור לתלמידיו, וחידושים בשמם[25]. חוקרים ולמדנים השוו את דרכו לזו של רבי יוסף רוזין (הרוגצ'ובי) בשל בקיאותם הרחבה ויכולתם לזהות שורש מושגי משותף להקשרים שונים[26]. עם זאת, בניגוד לרוגצ'ובי שכתב בקיצור נמרץ, הרי"ע האריך בביאוריו והקפיד על בהירות המהלך המחשבתי[27].
רבי שלמה יוסף זוין כתב עליו בספרו סופרים וספרים:
דרך מיוחדת לו להמחבר בכל חיבוריו. בקיאות עצמאית בלתי מצוייה בגדולי התורה ובלתי רגילה בספרים. בקיאות של השוואות והפתעות, מגלה נקודת הדמיון של הענין הנידון במקומות שלא יעלה על לבנו לעולם... בקיאות שכיחה אפילו כשהיא גדולה למדי מבחינה הכמותית, לא תספיק להגיע לאותם האוצרות הספונים. הרגשתו המיוחדת של המחבר מכירה בנקודה ההגיונית הגנוזה במאמר חז"ל שגור והריהו מוציאה ומציעה לכל. הבקיאות הרחבה שלו במובנה הרגיל מסייעה לו לצרף לאותה הנקודה מקומות אין מספר מבבלי ומירושלמי ומכל "חדרי תורה" של הספרות התלמודית.
— רבי שלמה יוסף זוין, סופרים וספרים, תל אביב: הוצאת אברהם ציוני, ה'תשי"ט, עמ' 150.
בזמן החגים ובמהלך השנה היה נוסע לסוכטשוב, לבקר את רבי אברהם, בעל ה"אבני נזר"[28], שחיבבו ביותר, ואף התבטא על רבי יוסף שהינו "ספר תורה מהלך"[29]. בספריו מביא חידושים רבים ששמע מה"אבני נזר"[30]. על חבריו ללימוד נמנו בין היתר: רבי מאיר אריק, רבי דוד דב מייזליש, וכן קרוב משפחתו רבי שמואל ענגיל, שאף התבטא עליו שראשו דומה לרבי יהונתן אייבשיץ[31].
על הציונות התבטא ש"אין הדבר טוב", אך עם זאת מנע את החתמת הרבנים בוינה נגד הצהרת בלפור שיזמה הממשלה האוסטרית, כאשר התנגד למהלך באומרו ש"היד החותמת תקצץ"[32]. נמנה עם התומכים בהיתר מכירה, תוך שהוא מבסס זאת על פי העמדה ההלכתית לפיה גדר פיקוח נפש חל לא רק על הצלת הגוף הפיזי, אלא משתרע גם על הגנה מפני נזק ממוני כבד[33].
דרכו בלימוד ותכונותיו
דרכו הלימודית של רבי יוסף ענגיל התאפיינה בבקיאות רחבה בכל חלקי התורה: תנ"ך, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, ראשונים ואחרונים, לצד שליטה בספרי פילוסופיה יהודית, קבלה וחסידות. סגנונו התייחד בשילוב בין עמקות למדנית לבין נטייה להפשטה וסידור הידע התורני במבנה אנציקלופדי. אף שפעל בתקופה שבה התפתחו שיטות לימוד חדשות בעולם הישיבות, נותר סגנונו עצמאי בנטייתו לסקירות רוחב מושגיות[34]. בניגוד לחיבורי ה"חידושים" הקלאסיים, העוקבים אחר סדר דפי התלמוד או סדר הרמב"ם, נטה הרי"ע למחקרים המקיפים נושא מוגדר מכל צדדיו. מתודולוגיה זו משקפת שאיפה למיפוי יסודות המושג דרך בחינת כלל הופעותיו במקורות. מגמה זו ניכרה כבר בכתביו המוקדמים; לפי עדות נכדו, דוד מורגנשטרן, חיבר הרי"ע בצעירותו כ-11 חיבורים המכילים בירורים יסודיים על כל סוגיות הש"ס, לצד ביאור מקיף לתנ"ך[35].
הרי"ע פיתח סגנון של "ריבוי תירוצים", במסגרתו יישב קושיות באמצעות עשרות הסברים חלופיים (עד 70–80 תירוצים בספריו "שבעים פנים לתורה" ו"גבורות שמונים"). בניתוחיו שילב הרי"ע את הגותו של המהר"ל מפראג והרמ"ע מפאנו עם סוגיות הלכתיות, תוך שימוש במונחים כגון "סיבה ומסובב", "בכוח ובפועל" ו"מהות ומקרה"[36]. בנוסף, מאפיין מרכזי בכתיבתו הוא השאיפה ליצירת אחדות מתודולוגית בין עולם ההלכה לבין עולם הספרות האגדה היהודית והמחשבה. בניגוד לגישה המפרידה בין הדיון הלמדני לבין רעיונות הגותיים, פיתח הרי"ע דרך לימוד המשלבת ביניהם. הוא סבר כי הלמדנות המושגית, היורדת לשורשי העניינים, היא הכלי המאפשר לקיים את האחדות הפנימית של חלקי התורה. ביטוי מובהק לכך נמצא בספרו אתוון דאורייתא, שבו משמשים רעיונות מחשבתיים כתשתית לניתוח הלכתי.
תורתו של הרי"ע התמקדה בזיהוי והגדרה של מושגי יסוד הלכתיים; החל ממושגים רחבים כגון קניין, שליחות או רוב, ועד למושגים מופשטים המגדירים את גבולות המשפט העברי. בקיאותו אפשרה לו לשלב תחת מסגרת מושגית אחת מקורות מהתלמוד בבלי והירושלמי, מדרשי הלכה, אגדה, ראשונים ואחרונים, לצד מקורות מתורת הנסתר[37]. חקירותיו נחשבות למקוריות גם בנושאים שנידונו בהרחבה בדורו. כך למשל דן בשאלה האם איסורי דרבנן חלים על הגברא או על החפצא[38], ובהגדרת האונס, שם בחן את הסברא שמעשה שנעשה באונס אינו מתייחס לעושהו, כאשר הוא חוקר בגדר "אונס רחמנא פטריה", האם למרות שמעשה העבירה נחשב כמעשה האדם למרות זאת לא ניתן לחייבו על דבר שנעשה בעל כורחו. או שהיות והדבר נעשה בעל כורחו לא נחשב הדבר כעבירה[39]. כמו כן, בסוגיית השליחות, ניסח הרי"ע חקירה המציעה שלוש אפשרויות להבנת המושג: גוף השליח נחשב באופן משפטי כגופו של המשלח; השליחות חלה רק על המעשה שנחשב כמעשה המשלח, בעוד השליח נותר אישיות נפרדת; המעשה מתייחס לשליח, אלא שהתורה קבעה שתוצאת המעשה תועיל למשלח[40].
כתיבתו של הרי"ע התאפיינה בסדר קפדני ובהנחת תשתית לכל סברא[41]. מגמה זו בולטת בספריו הערוכים לפי "כללים" מושגיים המסומנים באותיות, כדוגמת אתוון דאורייתא (הכולל 27 כללי יסוד לסוגיות הש"ס) ואוצרות יוסף[42]. חיבורו המרכזי בתחום זה הוא בית האוצר, המהווה מעין אנציקלופדיה תלמודית המושתתת על סדר האלף-בית. החיבור מארגן את הידע התורני בקטגוריות מופשטות ומלקט סברות לשימוש למדני. כך למשל, בערך "אבילות", הוא דן במושג "מצוות עשה שהזמן גרמה" תוך השוואה לדיני קורבנות ותפילה[43].
חיבוריו
- בית האוצר - פיעטרקוב ה'תר"ס, ה'תרס"ג, ה'תרס"ח. ספר במתכונת של אנציקלופדיה למושגים תלמודיים ותורניים,עם דגש על התמקדות בעיקר בחידושים על הערך[44]. נדפסו רק שני חלקי היצירה הראשונים (ערכים הפותחים באות א' וחלק מאות ב'; בחלק הראשון 319 כללים על האות אלף), נכדו כותב[45] כי הסדרה הושלמה בכתב יד (כשלושים כרכים), אך הם אבדו במהלך המלחמה כרבים מספריו.
- לקח טוב - וורשה ה'תרנ"ג. עוסק בחקירות תלמודיות.
- אתוון דאוריתא - ובו כ-27 חקירות תלמודיות. יצא לאור בשנת ה'תרנ"א, בהיות המחבר בן 32 בלבד. ספר זה הוכן לדפוס עוד קודם 'לקח טוב'[46], אמנם בפועל יצא הספר לאור רק אחרי 'לקח טוב', באותה שנה בעיר לעמבערג.
- שבעים פנים לתורה - שבעים תירוצים לסתירה בתלמוד בבלי בדברי רב אשי (מדבריו בפסחים מד, א לדבריו בזבחים צז, ב). לבוב, ה'תרמ"ט.
- גבורות שמונים - שמונים תירוצים לקושייה תלמודית אחת, כאשר כל תירוץ הוא כחטיבה בפני עצמה שמחברת עם קודמה.[47]
- אוצרות יוסף - חידושים על שו"ע יו"ד, דיני שביעית בזמן הזה, מאמר הלבנה (על הקבלה) ותשובות שונות.
- גליוני הש"ס - חידושים על בבלי וירושלמי סדר זרעים, מועד, נשים ונזיקין, בסגנון של הערות והשוואות.
- שב דנחמתא - קונטרס על שבע אגדות בתלמוד, שחובר לזכר אמו. יצא לאור בשנת ה'תרמ"ח.צורף לספר 'ע' פנים לתורה'.
- חוסן יוסף או שארית יוסף - חידושים על מסכת קידושין, על חידושי המהרי"ט לקידושין ועל ספר אבני מילואים (הספר היחיד שצאצאיו הצליחו להציל בשואה).
- ציונים לתורה - ארבעים כללים - חקירות תלמודיות (קצרות יחסית).
- תפארת יוסף - ליקוט מספריו של הרב על החומש, בצירוף הערות ותולדות חייו, על ידי מכון אוהבי תורה מונסי נ. י..
- בן פורת - שו"ת (ב' כרכים). החלק הראשון נדפס בקרקא בשנת ה'תרס"ז, ובו כ-11 תשובות תורניות. החלק השני נדפס כעבור שבע שנים, בשנת ה'תרע"ג, ובו כ-12 מערכות.
- מאמר הלבנה - מאמרים בתורת הקבלה, נערך והובא לדפוס על ידי הרב אברהם יוסף הלר, ראש כולל אברכים חב"ד בקראון הייטס
לקריאה נוספת
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ב, בני ברק, תשמ"ז, עמ' ריז-רמה.
- רבי דוד הלחמי, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, עמ' שעג-שעד.
- רבי צבי זאב הכהן פרידמאן, אלה תולדות יוסף, בסוף תפארת יוסף, חלק א' בראשית, תשס"ד.
- אסף בראון, "קווים לדרך הלימוד של רבי יוסף ענגיל", אוקימתא יא (תשפ"ה), עמ' 161–206
קישורים חיצוניים
- ספריו
- אוצרות יוסף, בית האוצר א', בית האוצר ב', גבורות שמונים, גליוני הש"ס - זרעים, גליוני הש"ס - מועד, גליוני הש"ס - נשים ונזיקין, לקח טוב, ציונים לתורה, שארית יוסף, שבעים פנים לתורה
- אוצרות יוסף - שביעית בזמן הזה, וינה, תרפ"ח (1928), באתר היברובוקס
- יעקב העבר, חידושי רבנו יוסף עה"ת, ניו יורק: תשנ"ו באתר אוצר החכמה
- ספרי רבי יוסף ענגיל, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- דמותו ותורתו
- מרדכי קימלמן, רבי יוסף ענגיל – "אתוון דאורייתא", באתר Yeshivat Kerem B'Yavne
- אוסף גיליונות, "ויוסף הוא המשביר".
- מאיר וונדר, ר' יוסף אנגל, אנציקלופדיה לחכמי גליציה א, ירושלים: מכון להנצחת יהדות גליציה, תשל"ח, עמ' 227, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- מכון אוהבי תורה, הוצאה מחודשת של ספרי הרב ענגיל
- רבי יוסף ענגיל - סיווגי מצות, באתר מכון התורה והארץ
- הרב ירחמיאל ישראל יצחק הלפרין, "ואם בגבורות", תמצית שמונים התירוצים של הספר "גבורות שמונים", בני ברק ה'תשע"ב.
- מכון אוהבי תורה, "אברך" - מתורתו ומשנתו של רבי יוסך ענגיל, אוסף גליונות, באתר אוצר החכמה
- הרב יהושע נויהויזר, תורת רבי יוסף, בתוך: התמים, כה, חשוון-כסלו תשס"ד, כפר חב"ד
| תקופת חייו של רבי יוסף ענגיל על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ↑ על פי תעודת הלידה המקורית, קונטרס אלה תולדות יוסף, צבי פרידמן, מונסי: מכון אוהבי תורה, 2004, עמ' 9.
- ↑ ראו: רבי יוסף ענגיל, שבעים פנים לתורה, למברג (לבוב), ה'תרמ"ט, שער הספר.
- ↑ אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות בדורות האחרונים, ב, בני ברק: ה'תשמ"ז, עמ' ריט.
- ↑ על פי עדות רבי אלחנן הלפרין, בתוך: אלה תולדות יוסף, מונסי: מכון אוהבי תורה, 2004, עמ' 11.
- ↑ אלה תולדות יוסף, עמ' 4.
- ↑ דוד מורגנשטרן, מתולדות חייו של הגה"ק מרן יוסף ענגיל זצוקללה"ה, בתוך: שארית יוסף, תל אביב: ה'תש"מ.
- ↑ מכונה גם יוטא; נפטרה בכ"ג בתמוז ה'תרצ"ח (1938). ראו: מכון אוהבי תורה, אברך -מתורתו ומשנתו של שר התורה הגאון הקדוש רבי יוסף ענגיל זצ"ל, עלון רל"ג, מאנסי: ה'תשפ"ה, עמ' 4.
- ↑ רבי מאיר דן פלוצקי, כלי חמדה, פיטרקוב, 1906, פרשת אמור, אות ג, דף צ"ב, ד"ה עוד.
- ↑ רבי ישכר בריש גרויברט, שו"ת דברי יששכר, פיטרקוב, 1910, אבן העזר, סימן קיח; ראו אסף בראון, "קוים לדרך הלימוד של ר' יוסף ענגיל", בתוך: אוקימתא, ה'תשפ"ה, עמ' 182, הערה 8, שם מביא כי מדברי נכדו של רי"ע, דוד מורגנשטרן נראה שרק בקראקוב שימש לראשונה בתפקיד הדיינות.
- ↑ אברהם שמואל שטיין, פנקס בנדין, תל אביב: ארגון יוצאי בנדין בישראל, 1959, עמ' 239.
- ↑ הרב מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך א', ירושלים: ה'תשל"ח. עמ‘ 226-225.
- ↑ הרב מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך א', ירושלים: ה'תשל"ח. עמ‘ 226-225.
- ↑ מורגנשטרן, מתולדות חייו של הגה"ק מרן יוסף ענגיל זצוקללה"ה, בתוך: שארית יוסף, תל אביב: ה'תש"מ, עמ' 25.
- ↑ מורגנשטרן, מתולדות חייו של הגה"ק מרן יוסף ענגיל זצוקללה"ה, בתוך: שארית יוסף, תל אביב: ה'תש"מ, עמ' 29; סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות בדורות האחרונים, ב, בני ברק: ה'תשמ"ז, עמ' רלא-רלב.
- ↑ קובץ דרושים, פיעטרקוב: ה'תרפ"ג, א, קונטרס פרטי כל, דף ג.
- ↑ על פי עדותו של הרב שמעון פירסט, אור הגולה, בתוך: שם משמעון, ניו יורק: ה'תשכ"ו (1966).
- ↑ מורגנשטרן, מתולדות חייו של הגה"ק מרן יוסף ענגיל זצוקללה"ה, בתוך: שארית יוסף, תל אביב: ה'תש"מ, עמ' 56-57.
- ↑ עיתון טאגבלאט, לבוב, כ"ו בחשוון ה'תר"פ, עמ' 2.
- ↑ אגודת ישראל, הדרך תרע"ט - תר"פ, באתר היברובוקס
- ↑ ראו בהקדמה לגליוני הש"ס - מועד, וינה ה'תרפ"ט; גליוני הש"ס - נשים, מהדורת ה'תרצ"ז.
- ↑ דוד מורגנשטרן, 'מתולדות חייו של הגה"ק מרן יוסף ענגיל זצוקללה"ה', בתוך: שארית יוסף, תל אביב תש"מ עמ' 5-8.
- ↑ רבי יוסף ענגיל, אוצרות יוסף, וורשה: ה'תרפ"ט, דרשות לשבת שובה, ה'תר"ע.
- ↑ יוסף הכהן שוורץ, נפתלי שבע רצון, ברוקלין: ה'תשל"ז, פרק ד, אות ו.
- ↑ על פי עדות רבי שמואל וואזנר, אלה תולדות יוסף, עמ' 18.
- ↑ רבי יוסף ענגיל, אתוון דאורייתא, למברג: ה'תרנ"א, כלל ב, ד"ה "נסתפקתי"; לקח טוב, וורשה: ה'תרנ"ג, כלל ה אות א, ד"ה "והנה לכאורה"; שם כלל ו אות ג, ועוד.
- ↑ אסף בראון, "קוים לדרך הלימוד של ר' יוסף ענגיל", בתוך: אוקימתא, יא (ה'תשפ"ה), עמ' 14.
- ↑ וכפי שהעיד על עצמו: "אף עט סופר - קוני ברחמי חנני, לחרות על הלוח את ילדי רוח הגיוני" (מתוך: לקח טוב, וורשה: ה'תרנ"ג, הקדמה); ראו גם: רבי מנחם מנדל כשר, מפענח צפונות, ירושלים ה'תשל"ו, מבוא, פרק ז, הערה יט; שם, עמ' לג; ראו גם: תורת מנחם - התוועדויות, בעניין חפצא וגברא מתוך: שיחות אחרון של פסח, פרשת אחרי-קדושים, ה'תשל"ו, ועד הנחות בלה"ק: ג' בתמוז ה'תשפ"ד, ניו יורק, עמ' 3, הערה 1.
- ↑ זכרונות רבי אברהם אהרן פרייס, בתוך: הרב שמואל אהרון הלוי פרדס, הפרדס, שיקגו: אגודת הרבנים האורתודוקסי, מנחם אב ה'תשי"ט.
- ↑ אהרון סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות בדורות האחרונים, בני ברק, 1986, חלק ב, עמ' רכה.
- ↑ ראו אלה תולדות יוסף, עמ' 20.
- ↑ צבי פרידמן, קונטרס אלה תולדות יוסף, מונסי: מכון אוהבי תורה, 2004, עמ' 34.
- ↑ רבי מנחם מנדל כשר, התקופה הגדולה, ב עמוד 472; ש.ז זוננפלד, האיש על החומה, ג, עמוד 353, הערה 24).
- ↑ רבי יוסף ענגיל, גליוני הש"ס, וינה: ה'תרפ"ד, שבת, מב, א, ד"ה שם בשביל; שו"ת בן פורת, פיטרקוב: ה'תרס"ז, ח"ב סימן י; אוצרות יוסף, ורשה: ה'תרפ"ט, שביעית בזמן הזה, עמ' 91.
- ↑ על הרקע המתודולוגי בתקופתו והשתלבותו בו, ראו במבוא לספרו אתוון דאורייתא; אסף בראון, "קווים לדרך הלימוד של רבי יוסף ענגיל", בתוך: אוקימתא יא (ה'תשפ"ה), עמ' 1 (להלן: בראון).
- ↑ דוד מורגנשטרן, "מתולדות חייו של הגה"ק מרן יוסף ענגיל זצוקללה"ה", בתוך: שארית יוסף, תל אביב תש"מ, עמ' 61; מובא אצל בראון, עמ' 2.
- ↑ ראו אסף בראון, "קוים לדרך הלימוד של ר' יוסף ענגיל", בתוך: אוקימתא, יא (ה'תשפ"ה), עמ' 32–35; אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, ב, עמ' ריט.
- ↑ בראון, עמ' 21.
- ↑ ראו: אתוון דאורייתא, כלל י'; בית האוצר, א, כלל קכב-קכד.
- ↑ בית האוצר, פיטרקוב: ה'תר"ס, א, כלל כד.
- ↑ לקח טוב, ורשה: ה'תרנ"ג, כלל א, גדר שליחות.
- ↑ ראו למשל: רבי יוסף ענגיל, שו"ת בן פורת, פטריקוב ה'תרס"ז, א, סימן ח, אות ד; שם, סימן ט', ד"ה "ומ"ש כ"ת"; סימן י, אות יא.
- ↑ ראו: רבי יוסף ענגיל, אתוון דאורייתא, ורשה: ה'תרנ"א.
- ↑ בית האוצר, פיטרקוב ה'תרס"ג; שם, חלק ב, ה'תרס"ח.
- ↑ "הגדיל לעשות בבקיאותו המפליאה ובסברותיו המבריקות... אבל אף הוא אינו מתכוין להרצות הדברים בעצמותם, אלא לחדש חידושים, להרחיב ולהוסיף, להסביר ולבאר, להוכיח ולנתח ולפלפל", מתוך: אנציקלופדיה תלמודית, מבוא.
- ↑ הרב יצחק מנחם מורגנשטרן בהקדמת הספרים.
- ↑ על פי דברי רי"ע בהקדמתו ללקח טוב: "ובראשם ספרי 'אתוון דאורייתא' אשר שמתיו זה זמן על ידי איש זולתי להדפיסו".
- ↑ רבי יוסף ענגיל, גבורות שמונים, ירושלים: ה'תשל"ו, הקדמה.
[[קטגוריה:רבנים פולנים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש]] [[קטגוריה:רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש]] [[קטגוריה:רבנים חסידים]] [[קטגוריה:ראשי ישיבה חסידים במזרח אירופה]] [[קטגוריה:ראשי ישיבה פולנים]] [[קטגוריה:אישים הקבורים בחלקות היהודיות של בית הקברות המרכזי בווינה]] [[קטגוריה:ילידי 1858]] [[קטגוריה:פולנים שנפטרו ב-1920]] [[קטגוריה:מחברי ספרות תורנית]] [[קטגוריה:פרשני התלמוד]] [[קטגוריה:קרקוב: רבנים]] [[קטגוריה:טרנוב: רבנים]]