טיוטה:רובא דאיתא קמן

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

רובא דאיתא קמן
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת חולין, דף י"א עמוד א', מסכת פסחים, דף ט' עמוד ב', מסכת כתובות, דף ט"ו עמוד א', מסכת נדה, דף י"ח עמוד א'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"י

רובא דאיתא קמן (או כל דפריש מרובא פריש) - הוא עקרון הלכתי בדיני ספקות שאומר שכשעצם נמצא לאחר שפרש מקבוצה אחת מבין קבוצות רבות שחלקן מותרות וחלקן אסורות ולא ידוע מאיזו, תולים שדינו כדין רוב הקבוצות. דין זה נלמד מהפסוק 'אחרי רבים להטות', שנאמר במקורו ביחס לדיינים.

דין זה נאמר רק כאשר הספק נוגע לעצם ש"פרש", ולא כשהספק נוגע לעצמים "קבועים" אז מחשיבים את שני חלקי התערובת כשווים, על פי הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי". במקרה זה כאשר מדובר בבשר שאסור מן התורה, הוא יהיה אסור אף אם הרוב כשר, התאם לכלל "ספקא דאורייתא לחומרא".

הסבר הדין וגדרו

הדוגמה הקלאסית להבנת הדין הוא המקרה המכונה "תשע חנויות", המתואר בתלמוד:

עיר אחת שיש בה עשר חנויות לממכר בשר, תשע מהן מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף (וידוע מי מוכרת כשר ומי טרף); אם נמצא בשר ברחוב מחוץ לחנויות ולא ידוע מה מקורו - מותר לאכול את הבשר, משום שרוב החנויות כשרות. מקור הדין הוא מהפסוק ”אחרי רבים להטות” שנאמר ביחס לדייני בית דין שחלוקים בדעותיהם.

איטליז שיש במקרר תצוגה תבנית עם בשר טרף ושאר התבניות עם בשר כשר ופירשה חתיכת בשר ולא יודעים מאיפה, הבשר כשר על פי הכלל שכל דפריש מרובא פריש

מנגד, אם אדם קנה בשר מאחת החנויות והוא לא זוכר מאיזו חנות, הרוב לא מועיל ודינו כאילו מחצה מוכרים טרף ומחצה מוכרים כשר ואסור לאכול את הבשר, מכוח הדין ספיקא דאורייתא לחומרא. ההבדל בין שני המקרים הוא שכאשר הבשר נמצא מחוץ לחנויות הוא נחשב "פורש", ואילו כאשר הוא נלקח מתוך החנות הוא נחשב "קבוע".

רובא דאיתא קמן מתבדל מרובא דליתא קמן בכך שההכרעה היא על פי מציאות קיימת של רוב של קבוצות, בניגוד לרובא דליתא קמן הנשען על סטטיסטיקה כללית והמציאות המצויה. דוגמא לרוב כזה היא ההכרעה שאשה אינה אילונית בדומה לרוב הנשים, או שאשה תלד לאחר תשעה חודשי עיבור כי רוב הנשים יולדות בחודש התשיעי.

פרטי הדין

פרטי הדין התבארו על פי הדוגמא של תשע חנויות:

• פירש לפנינו - כל הדין שהולכים אחר הרוב ב'פרש' ממקום הקביעות, הוא דווקא שפרש שלא לפנינו, אבל אם פירש לפנינו, הרי זה כלקח ממקום הקביעות שדינו כמחצה על מחצה, בטעם הדבר נאמרו שתי סיבות א. גזירה של חכמים שמא יקח גם מהקבוע ולא רק מתי שפירש, ב. שכיון שראה איך שפירש, נחשב שנולד הספק במקום הקביעות ואסור מן התורה.

כשנמצא הבשר ביד גוי מחוץ להחנויות נחשב הדבר כפירש שלא לפנינו, כיון שהגוי לא מוזהר על איסור ולא משנה לו אם החנות כשרה או טריפה, נחשב שעכשיו נולד הספק על הבשר אך זהו דווקא שאין לגוי אינטרס לקנות דווקא בחנות הטריפה, כגון שיותר זול שם, וכן נמצא ביד קטן דינו כגוי אבל כשנמצא ביד ישראל ולא יודע מאיזה חנות לקח, כמו שלישראל הראשון נאסר מדין קבוע, כך לכולם.

• קבוע למפרע - במקרה שלקח חתיכת בשר מאחת מעשר חנויות, ואחר שלקח התברר שאחת טריפה, נחלקו הראשונים האם נחשב שהספק נולד כשהבשר פירש וילכו אחר הרוב, דעת הר"ן שכיון שדין קבוע זה חידוש אין לך אלא משעת חידושו כלומר משנעשה קבוע, ולכן כל מה שנלקח קודם שנודע האיסור דינו כפירש מהרוב, וילכו אחר רוב החנויות, אולם לדעת הרא"ה כיון שהתברר למפרע שנולד הספק במקום הקביעות, דינו כלוקח ממקום הקביעות שהוא כמחצה על מחצה.
• רוב חנויות או רוב בשר - נחלקו הדעות האם הולכים בפרש אחר רוב חנויות כשרות, אף כנגד רוב בשר, כגון במקרה שחנות הטריפה מוכרים כמות בשר גדולה יותר מכל הבשר הנמכר בחניות הכשרות, יש אומרים שבמקרה שבאמת מכרו את כל הבשר בחנויות ילכו אחר רוב בשר ולא רוב חנויות, ויש שכתבו שמזה שלא מצאנו שחילקו אם יש בחנות הטריפה הרבה בשר או קצת, תמיד הולכים אחר רוב חנויות, ויש שנקטו ללכת תמיד אחר הרוב המחמיר.
• שתיים אחרונים - במקרה שפירשו החתיכות מהרוב בזה אחר זה ונשארו שתיים, דעת הרא"ש שאם פירשה אחת מהחתיכות לא נחשב שפירשה מהרוב, שלא שייך לומר פירשה מהרוב שנשארו פחות משלשה, ויש שסוברים שגם נשארו שתיים, הולכים אחר הרוב שהיה.
• פרשה חצי בהמה - בפוסקים נחלקו במקרה שפרשה חצי בהמה וחלקה השני נשאר במקום הקביעות, יש אומרים שגם החצי שבמקום הקביעות יהיה מותר כיוון שנגרר אחר החצי שפרש, ויש שאמרו להיפך, שגם מה שפרש יהיה אסור, שנמשך אחר החצי שנשאר במקום הקביעות, ודעת הפרי חדש שהחצי שבחוץ כשר והחצי שבפנים טריפה.
• קבוע דרבנן - תערובת שנתערבו בה דברים שאינם בטלים, רבנן החשיבו את התערובת בגדר 'קבוע' ודינה כמחצה על מחצה, ולא הולכים אחר הרוב להתיר את החתיכה שייקח מהתערובת, ונחלקו בראשונים אם פירש אחד מתערובת זו, או לקח הוא קודם שנודע שהתערב איסור, אם נלך אחר הרוב כמו ב'תשע חניות' ('קבוע דאורייתא'), לדעת ר"י לא הולכים אחר הרוב ודינו כמחצה על מחצה שחוששים שמא יקח גם מהתערובת עצמה שהיא קבועה, ויתיר לעצמו כיון שהאיסור לא ניכר בתערובת, אבל במקרה של 'תשע חניות' שהאיסור ניכר לא חוששים שיקח מהקבוע, אם נתיר לו ללכת אחר הרוב במקרה שפרש, אולם דעת ר"ת שכל שפירש מעצמו או שלקח קודם שנודע התערובת מותר, ורק כשהפרישן במתכוון אחר שנודע התערובת, חוששים שיקח מן הקבוע. להלכה דעת השולחן ערוך להתיר בפירש ממילא או בלקח קודם שנודע התערובת, אולם הרבה מהפוסקים כתבו לאסור לאחר שנודע התערובת אפילו בפירש ממילא .

ביצה שנולדה ביום טוב ונפלה לתערובת ביצים כיוון שיש לה מתירין אינה בטלה ברוב, ואם לקח אחת מהתערובת לא אומרים שהיא מהרוב המותרים, כדין קבוע דרבנן

רוב כנגד כללים אחרים

• רוב וקרוב - דין כל דפריש מרובא פריש נאמר אף שנמצא הבשר סמוך למקום הטריפה, על פי הכלל 'רוב וקרוב הלך אחר הרוב'.
• עד אחד - עד אחד נאמן אף כנגד רובא דאיתא קמן.
• דבר שיש לו מתירין - יש שסוברים שבדבר שיש לו מתירים לא ניתן ללכת אחר הרוב להתירו, ויש שהתירו ברובא דאיתא קמן.

ביוחסין

בתלמוד בבלי במסכת כתובות מבואר שמעלה עשו ביוחסין שלא אומרים כל דפריש מרובא פריש, רק שיש שני רוב, ולכן במקרה שתינוקת ירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, וחוששים שמא הבועל היה ממזר או נתין ופסל את התינוקת לינשא לכהן, אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ו'רוב סיעה' משיאים לכהונה, פירוש שמדובר שגם עברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה, רק אז מותרת לינשא לכהן, כיוון שיש שני סוגים של רוב אנשים כשרים, שמהם יכול להיות פרש הבועל, גם 'רוב העיר' וגם 'רוב סיעה, אף שבכל מקום מספיק רק רוב אחד, ל'כלל דכל דפריש מרובא פריש', מעלה עשו ביוחסין וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ובכל זאת יאמרו שהולכים אחר הרוב להתירה.

בפיקוח נפש

בתלמוד בבלי במסכת יומא מבואר שבפיקוח נפש לא אומרים כל דפריש מרובא פריש, ולכן חצר שהיו גרים בה תשעה גויים וישראל אחד, ופירש אחד מהם ונפל עליו המפולת בשבת, חוששים שמא ישראל הוא ומחללים את השבת ולא אומרים כל דפריש מרובא פריש וודאי הוא גוי, כיוון שבפיקוח נפש כתוב 'וחי בהם' דורשים וחי בהם ולא שימות בהם, שלא יוכל לבוא בשום עניין לידי מיתת ישראל .

בממונות

בראשונים נחלקו האם הכלל שאין הולכים בממון אחר הרוב נאמר גם ברובא שאיתא קמן, יש שסוברים שברובא דאיתא קמן גם לדעת שמואל הולכים אחר הרוב, ויש שמשמע מדבריהם שגם ברובא דאיתא קמן לא הולכים אחר הרוב.

לקריאה נוספת

• מתיבתא מסכת חולין חלק א, אוצר עיונים, מערכה ז.
• ערכי הש"ס, ח"ט ערך 'רוב (א)' עמוד ט"ו, ח"ה ערך 'כל דפריש מרובא פריש' עמוד שכ"ח, הוצאת מכון המאור.
• משה קופל ועלי מרצבך, הגיון - מחקרים בדרכי חשיבה של חז"ל, עמודים 9 - 22, הוצאת 'אלומה', ירושלים תשמ"ט.

קישורים חיצונים

• הרב יצחק לונדינסק, ספר הכללים - תערובות ביטול ברוב וכל דפריש, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
• הערך "רובא דאיתא קמן", באתר ויקישיבה מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות
• הערך רוב, בתוך אנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]] [[קטגוריה:רוב]] [[קטגוריה:מונחים תלמודיים]] [[קטגוריה:כתובות: סוגיות תלמודיות]]