יחסי ארמניה–דנמרק
| יחסי ארמניה–דנמרק | |
|---|---|
|
|
| |
| ארמניה | דנמרק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 29,743 | 43,094 |
| אוכלוסייה | |
| 2,777,977 | 5,932,546 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 19,503 | 395,404 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,020 | 66,650 |
| משטר | |
| רפובליקה | מונרכיה חוקתית |
יחסי ארמניה–דנמרק הם היחסים הדו-צדדיים בין ארמניה לדנמרק. ארמניה מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן,[1] ואילו דנמרק מיוצגת בארמניה, דרך שגרירותה בקייב, אוקראינה.[2] יחסים דיפלומטיים כוננו ב-14 בינואר 1992.[3] בשנת 2008 כינה שר החוץ הארמני אדוארד נלבנדיאן את היחסים בין ארמניה לדנמרק "ידידותיים" ו"מוערכים מאוד".[4] בשנת 2013 אמסטרם הוקמה כארגון עצמאי שאינו פוליטי, במטרה ליזום אמצעי שיתוף פעולה ושותפויות בין ארמניה לסקנדינביה בתחום העסקים, החינוך והתרבות.[5]
היסטוריה
יחסי מרקנטיל בין ארמניה לדנמרק קיימים משנת 1568, אז ביקר בדנמרק הנוסע והסופר הארמני Pirzade Ghap'anets'i.[6]
המאה ה-19
במהלך מעשי הטבח בחמידיאן נגד האזרחים הארמנים, גינתה ממשלת דנמרק את הטבח והפגינה בחריפות נגד האימפריה העות'מאנית.[7] המלומד והמבקר הדני הנודע גאורג ברנדס העיר על הטבח[8] וכתב ספר על הארמנים בשנת 1903.[9][10]
המאה ה-20
המיסיונרים הדנים היו פעילים בארמניה החל מהמאה ה-19 לפחות. לדברי ההיסטוריון הדני מתיאס ביורנלונד, המיסיונר, קארן ג'פה יכולה להיחשב כעובדת העזרה הראשונה של דנמרק. זאת מכיוון שהיא נמנעה במידה רבה מהטפה לנצרות הפרוטסטנטית לארמנים האורתודוקסים, במקום להתרכז בהשגת יעדי פיתוח הומניטריים, כמו שיפור החינוך וביצוע פעולות הצלה לנשים ארמניות שנתפסו בשבי.[11][12]
באופן יוצא דופן עבור עובדים אירופיים באותה תקופה, בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה ג'פה יחד עם אנשים וארגונים דנים אחרים[13] דחפו גם הם להכרה בינלאומית בזכות הארמנים להגדרה עצמית. ארמניה קיבלה עצמאות זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה בהסכם סוור. עם זאת, המדינה החדשה, ארמניה הווילסונית, לא הוכרה רשמית על ידי טורקיה או ארצות הברית. הנשיא וודרו וילסון, שנחלש בשבץ מוחי וללא יועצו הפוליטי אדוארד האוס, הובס בסנאט על ידי מחזות הכוח של הנרי קאבוט לודג'. בשנת 1921 קרסה הרפובליקה הארמנית תחת לחץ צבאי של הטורקים הצעירים. ג'פה ודנים אחרים חזרו מדנמרק לאזור כדי להמשיך בעבודתם מטעם הארמנים. עבודתם כללה את הקמת הכפר החקלאי הארמני הראשון אי פעם בסוריה כדי לספק פרנסה לארמנים העקורים, יישובים שהוקמו על ידי ג'פה ועוזריה שגשגו בהשוואה למחנות אחרים שהשתלטו על ארמנים.[11][14]
בנובמבר 1920, דנמרק קיבלה את הצעת חבר הלאומים לפעול כמתווכת במלחמה בין הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה לבין הלאומנים הטורקים תחת מוסטפא כמאל אטאטורק.[15][16][17]
לאחר רעידת האדמה בשפיטאק ב-1988 בארמניה, תרמה דנמרק סיוע לארמניה.
ארמניה המודרנית
מאז שארמניה קיבלה עצמאות בשנת 1991, שתי המדינות פעלו לבניית קשרים, כאשר גם הממשלה וגם ארגונים לא ממשלתיים מילאו תפקיד בכך. לטענת משרד החוץ הדני, סוכנויות אזרחיות כגון "מיסיון יוסט", המשלחת "הארמנית הדנית" ו"החברה הדנית לחקר הקווקז" כבר פעילות בפיתוח היחסים הדו-צדדיים. בשנת 2003 התגוררו בדנמרק 100 מהגרים ארמנים בלתי חוקיים והיו נושא לשיבה לארמניה, במשא ומתן בין שתי הממשלות. בשנת 2004 נשיא ארמניה, רוברט קוצ'ריאן דן במערכת היחסים המתפתחת עם שגריר דנמרק, והודה בכך שנשארה עבודה רבה. שני הצדדים הדגישו את החשיבות של שיתוף פעולה כלכלי מוגבר. בפגישה הדיפלומטית ב-2009 עם השגריר החדש של דנמרק, הביע נשיא ארמניה סרז' סרקזיאן רצון להעמיק עוד יותר את מערכת היחסים הדו-צדדית שלהם, והציע תחומים ספציפיים להגברת שיתוף הפעולה כמו יעילות חקלאית ואנרגיה, שם יש לדנמרק מומחיות רבה. שתי המדינות חתמו על הסכם מס כפול לחיזוק היחסים הכלכליים. שתי המדינות חתמו על הסכם שירות אווירי בשנת 2000. באפריל 2003.
רצח העם הארמני
מקורות של עובדים דנים שונים שפעלו בארמניה בראשית המאה ה-20 שימשו את מתיאס ביורנלונד כדי להציע נקודות מבט חדשות על רצח העם הארמני. עם זאת, ממשלת דנמרק לא מכירה רשמית כי יש לסווג את רצח ההמונים של הארמנים כרצח עם, ואמרה כי השיפוט אם לעשות כן הוא עניין של היסטוריונים.[18]
במכתב פתוח של "המחלקה הדנית לחקר השואה ורצח העם והכחשת ורצח העם הארמני", כתבו ההיסטוריונים טורבן יורגנסן ומתיאס ביורנלונד:[19]
"כשמדובר במציאות ההיסטורית של רצח העם הארמני, אין שום צד" ארמני" או "טורקי" של "השאלה", יותר מאשר שיש צד "יהודי" או "גרמני" של המציאות ההיסטורית של השואה: יש צד מדעי, והכרה או הכחשה של הצד הלא מדעי. במקרה של שלילת רצח העם הארמני, הוא אף מבוסס על מאמץ מסיבי של זיוף, עיוות, טיהור ארכיונים ואיומים ישירים שנתמכים על ידי טורקיה, מה שהופך כל "דיאלוג" עם מכחישים טורקים לבעייתי ביותר."[19]
פיתוח
בשלב השני של תוכנית השכנות, ארמניה נמצאת בראש סדר העדיפויות. תוכנית השכנות מסייעת לארמניה בפיתוח כפרי וכלכלי.
בשנת 2004 חתמה דנמרק על הסכם שיסייע לארמניה בהטמעת פרוטוקול מנגנון הפיתוח הנקי (CDM) ולסייע בהפחתת פליטת גזי החממה שלה. ההסכם נכנס לתוקף במרץ 2005.[20][21][22][23] בשנת 2006 סייעה דנמרק לארמניה ב-10 מיליון קרונה דנית, לילדים ארמנים נכים.[24]
דנמרק שלחה משקיפים של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה לארמניה בשנת 2007, וסיפקה 16 מיליון קרונה דנית לפרויקט אנרגיה מתחדשת של ארמניה.[25] דנמרק שלחה גם עזרה לארמניה לאחר ההשלכות ההומניטריות של מלחמת נגורנו קרבאך.[26]
בשנת 2008 חתמו שתי המדינות על הסכם, המקדם צמיחה ותעסוקה באזורים עניים. דנמרק סיפקה לפרויקט 30 מיליון כתר דני, ו-29 מיליון קרונה דנית למגזר הפרטי ולחינוך.[27] בספטמבר 2008 סייעה דנמרק לארמניה, גאורגיה ואוקראינה בסכום של 50 מיליון קרונה דנית לתוכנית המגזר הפרטי.[28] ביוני 2011 סייעה דנמרק לארמניה ב-4.7 מיליון קרונה דנית לתוכנית של הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי עבור החוות בארמניה.[29]
יחסי סחר
הייצוא הדני לארמניה בשנת 2008 הסתכם ב-30.6 מיליון קרונה דנית, ואילו היבוא של דנמרק מארמניה היה 5 מיליון קרונה דנית.[30]
ביקורים רמי דרג
באפריל 2003 ביקר דנמרק שר המינהל הטריטוריאלי הארמני הוביק אברהמיאן. באוגוסט 2004 ביקר בארמניה שר החוץ הדני, פר סטיג מולר.[3] בשנת 2005 הזמינה דנמרק את נשיא ארמניה, רוברט קוצ'ריאן, לישיבה השנתית ה-51 של נאט"ו בקופנהגן, אך הוא סירב משום שדנמרק הזמינה גם את ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.[31]
ב-24 בנובמבר 2011 ביקר שר החוץ הארמני אדוארד נלבנדיאן בדנמרק לפגישה עם שר החוץ הדני וילי סובנדל. נלבנדיאן הודה גם לדנמרק על הסיוע הדני בעקבות רעידת האדמה בספיטאק ועל ההתקדמות של ארמניה מאז העצמאות.[32][33] נלבנדיאן נכח בפתיחת השגרירות הארמנית החדשה בדנמרק והדגיש כי: "הנפת הדגל הארמני בבירת דנמרק, אנו מדגימים את נכונותנו להעלות את יחסינו הדו-צדדיים לרמה חדשה."[34]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Embassy of Armenia opens in Denmark". PanArmenian. 28 ביולי 2011. נבדק ב-12 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Info about Armenia". Ministry of Foreign Affairs of Denmark. אורכב מ-המקור ב-19 ביולי 2011. נבדק ב-6 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "Bilateral relations between Armenia and Denmark". Foreign Affairs of Armenia. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2011. נבדק ב-13 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Armenia, Denmark sign an agreement on cooperation". ArmRadio. 15 בספטמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-29 בספטמבר 2011. נבדק ב-28 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Armenien vil vise flaget i Skandinavien". Standby. נבדק ב-15 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Journal of the Society for Armenian Studies, 11 - 13. Society for Armenian Studies. 2000. p. 73. נבדק ב-20 ביוני 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Starten på den danske indsats for armenierne" (PDF) (בדנית). אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 במרץ 2012. נבדק ב-28 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Georg Brandes. "Neros Blodsudgydelser er rent ud Barneleg i Sammenligning med Abdul Hamids; Neros Grusomhed er Dilettanteri i Sammenligning med Abdul Hamids Virtuositet i Martring og Slagtning. Og nu betænker man, at paa Neros Tid den store Morder, om end straffri, dog i de Kristnes Øjne gjaldt for Dyret i Aabenbaringen, medens i vore Dage alle kristne Magter staar i det venskabeligste Forhold til Abdul Hamid, og ingen har lagt ham et Halmstraa i Vejen" (בדנית).
{{cite web}}:|url=חסר או ריק (עזרה) - ^ George Brandes. Armenien und Europa 1903 (בגרמנית). p. 27. נבדק ב-28 באוגוסט 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ George, Brandes. "Armenien und Europa 1903" (PDF). p. 27. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 באוקטובר 2011. נבדק ב-28 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 11.0 11.1 Matthias Bjornlund (2007). "Karen Jeppe, Aage Meyer Benedictsen, and the Ottoman Armenians" (PDF). ermenisoykirimi.net. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 ביולי 2011. נבדק ב-29 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Genocide and kidnapped Armenian women". The Armenian Genocide Museum-Institute. אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2010. נבדק ב-29 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Such as the Danish Friends of Armenians".
{{cite web}}:|url=חסר או ריק (עזרה) - ^ Inger Marie Okkenhaug (2007). "Women on a mission! Scandinavian welfare and the Armenians in the Ottoman Empire.". In Nefissa Naguib (ed.). Interpreting welfare and relief in the Middle East. Brill. pp. 57–83. ISBN 978-90-04-16436-9.
- ^ "Denmark may be chosen as mediator in Armenia". The Providence Journal. 29 בנובמבר 1920. p. 26. נבדק ב-21 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ralph Courtney (29 בנובמבר 1920). "Denmark ready to undertake Armenia duty". The Baltimore News. נבדק ב-21 במאי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Denmark may accept mandate from Armenia". Los Angeles Times. 29 בנובמבר 1920. p. 2. נבדק ב-21 במאי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Denmark Refuses to Recognize Armenian Genocide". Armtown.com. 11 בינואר 2008. אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2011. נבדק ב-29 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 19.0 19.1 "Armenian Genocide Denial in the state of Denmark. Open letter by Torben Jorgensen and Matthias Bjornlund, World Association of International Studies". The Danish Department for Holocaust and Genocide Studies and the denial and relativization of the Armenian genocide. WAIS World Association of International studies. 27 בנובמבר 2005. נבדק ב-20 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "CDM Projects Implementation in Armenia" (PDF). OECD. באפריל 2005. נבדק ב-29 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "CDM News". Climate Change Information Center of Armenia. אורכב מ-המקור ב-22 במאי 2010. נבדק ב-29 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Memorandum of Understanding between Armenia and Denmark on cooperation for the implementation of the Kyoto Protocol to the UN Framework Convention on Climate Change" (PDF). Climate Change Information Center of Armenia. נבדק ב-6 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Project Clean Development Mechanism Project Design (Project 0452 : Lusakert Biogas Plant (LBP), methane capture and combustion from poultry manure treatment)". United Nations Framework Convention on Climate Change. 3 באוקטובר 2001. נבדק ב-6 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "DANIDA and Disabled children in Armenia" (בדנית). Ulandsnyt.dk. 27 בינואר 2006. אורכב מ-המקור ב-19 ביולי 2011. נבדק ב-6 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Denmark's participation in international development cooperation (PDF) (בדנית). DANIDA. ISBN 978-87-7667-929-3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-19 יולי 2011. נבדק ב-6 פברואר 2011.
- ^ Caucasus Region - Humanitarian Aid to Armenia, Azerbaijan and Georgia (DANIDA's annual report). Foreign Affairs of Denmark. ISBN 87-7667-257-3. ISSN 0106-0090. נבדק ב-6 בפברואר 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Countries". Foreign Ministry of Denmark. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2012. נבדק ב-18 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Per Stig dirigerer u-landsmidler til Georgien, Ukraine og Armenien" (בדנית). Ulandsnyt.dk. 13 בספטמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-19 ביולי 2011. נבדק ב-29 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "DENMARK TO PROVIDE GRANT IN THE AMOUNT OF $4.7 MILLION BY THE PROGRAM IFAD FOR CREDITING THE FARMS IN ARMENIA". Arka.am. 30 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-5 ביולי 2011. נבדק ב-7 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Landefakta Armenien". Ministry of Foreign Affairs of Denmark (בדנית). Wayback Machine. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2009. נבדק ב-22 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Armenian President will not meet Erdogan in Denmark". Armtown.com. 8 בנובמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. נבדק ב-20 ביוני 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Armenian FM holds meetings in Denmark". TERT.am. 25 בנובמבר 2011. נבדק ב-26 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Armenia, Denmark interested in boosting ties". Armtown. 25 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2012. נבדק ב-27 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Armenian Embassy opens in Copenhagen". Armradio. 24 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2012. נבדק ב-27 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה)
