ישיבת דונה-סרדהלי
 | |
| ישיבה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | המאה ה-19 – הווה |
| מייסדים | רבי דוד דייטש, רבי מאיר א"ש |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה | רבי אליעזר ליפמן שטיין, רבי יהודה אסאד |
| מיקום | |
| מיקום | דונאיסקה סטרדה |
ישיבת דונה-סרדהלי הייתה ישיבה בעיר דונאיסקה סטרדה (Dunajská Streda; בפי היהודים: דונא-סערדהעלי), שפעלה במאה ה-19, והייתה מפורסמת בסביבתה.
תולדות הישיבה
ההיסטוריון אברהם פוקס[1] מעריך כי הישיבה הוקמה לראשונה על ידי רבי דוד דייטש, מחבר 'אהל דוד', וניהל אותה יחד עם חתנו, רבי מאיר א"ש. רבי דוד נהג לעקוב בקפידה אחר התנהגותם של תלמידי הישיבה, ולעיתים היה אף מבקרם בשעת שנתם[2].
לאחר פטירת רבי דוד, מילא רבי יוסף יעקב ניישלאס (רב העיר בין השנים ה'תק"צ - ה'תקצ"ט, 1830 - 1838) מתלמידי החתם סופר, את מקומו בראשות הישיבה.
לאחר מכן מונה רבי אליעזר ליפמן שטיין, רב העיר בשנים ה'ת"ר-ה'תרי"א (1840 - 1851), לתפקיד ראש הישיבה.
אחריו שימש בתפקיד רבי יהודה אסאד. בתקופת נשיאותו פרחה הישיבה והתפרסמה בסביבה. עוד בהיותו בסמניץ, ניהל ישיבה בה למדו כ-100 תלמידים וכראש ישיבה בדונה-סרדהלי, הגדיל את מספר התלמידים ל-150 בחורים ויותר[3]. רבי יהודה התאפיין בדאגתו המיוחדת לתלמידים, ופעמים רבות דרש את עזרת הציבור בתמיכת הבחורים. כך בין היתר דרש באחת הפעמים, בשנת ה'תרכ"א (1860):
ולהיות גבאי הצדקה קָבְלוּ לפני שהבעלי בתים שולחים להם בחזרה הפלעטין שמקבלין הבחורים על שבתות ויום טוב, כך אני מעורר אתכם רבותי כי לא דבר קטן הוא... והנה לעניות דעתי גם המחזיקים הבחורים בישיבות יום יום הם בכלל 'כל המלמד את חברו תורה כאילו ילדו'... גם הבחורים ממקומות אחרים, ומספיקים אותם פה לתורה, הם עצמם נקראים בניכם - בנים ממש
— 'דברי מהרי"א', דרשה לש"ש, דף קי"ב ע"ב.
גישת הלימוד בישיבה
דרך לימודו של רבי יהודה אסאד היתה בשיטת הפשט, על מנת שכלל התלמידים יבינו את שיעוריו[4]. רבי יהודה התאפיין בגישתו, כי אין להקשות על התלמידים בלימוד, ותחילה יש ללמד אותם דברים קלים להבנה ורק לאחר מכן להקשות בהדרגה[5]. בישיבה, למדו התלמידים שתי מסכתות במקביל. במסכת אחת לימד רבי יהודה ביסודיות עם פירוש רש"י, תוספות אך בלא פירוש הראשונים, ואילו במסכת המקבילה למדו התלמידים לבדם בגישת ה'בקיאות'. עוד התאפיין בגישת לימודו בסבלנות רבה, ואף כאשר תלמיד היה מעלה שאלה ברמה פחותה, היה רבי יהודה מעמיק לתוך הקושיא והופכה לשאלה ברמה גבוהה[6].
בנוסף, דרש מתלמידיו להתמקד בחייהם בלימוד התורה בלבד, ולהימנע מלימודי שפות-חול[7].
הערות שוליים
- ^ אברהם פוקס, ישיבות הונגריה בגדולתן וחורבנן, פרק ג', עמ' 70, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ "מתולדות הגאון מוהר"ר דוד דייטש", בנתיב נייטרא, אייר ה'תשכ"ד, חוברת ה', עמ' י"ד-ט"ז.
- ^ 'דברי מהרי"א', הקדמה, עמ' כא כב.
- ^ מתוך ההספד על רבי יהודה, קאפל קרויס, "מספד יהודה", פרשבורג, ה'תרכ"ו, דף ו', עמוד ב'.
- ^ "דברי מהרי"א", דרוש לש"ש, דף קי"ב, עמוד א'.
- ^ juda aszad, duniske streda 1933, s. buchler עמ' 7-10.
- ^ "דברי מהרי"א", דרוש לש"ש, שנת ה'תרט"ז, דף ק"א ע"ב-ק"ב ע"ב שם.