ישיבת הקצבים
ישיבת הקצבים (בשמה הרשמי "ישיבת זובחי צדק"[1]) הייתה ישיבה היסטורית ותיקה בעיר וילנה. מסוף המאה ה-19 שימשה כישיבה קטנה.
היסטוריה
מבית מדרש שכנראה שימש את קצבי העיר וילנה בעת לימודם, הפך המקום במחצית המאה ה-19 לישיבה בסגנון הישיבות הליטאיות, והיא כונתה בפי כל "ישיבת הקצבים". לישיבה התקבלו ילדים שהגיעו למצוות, והלימודים התקיימו בשלוש שכבות במשך ארבע שנים, כשבכיתה הגבוהה נמשכו הלימודים שנתיים.
בראשית המאה ה-20 הונהגו בישיבה, בהוראת השלטונות הרוסיים, לימודי חול. אולם הוקצו להם רק שתי שעות ואלו נלמדו לאחר שבע שעות לימוד תלמוד, ורק בימות החורף, בקיץ הונהגו אך ורק לימודי תלמוד.
ההנהלה הרוחנית של הישיבה הייתה נתונה באופן מסורתי בידי המגיד מישרים הרשמי של וילנה. ובעשרות השנים האחרונות לקיומה שימשו בה כראשי ישיבה הרבנים קסטוקורסקי ואליהו גרשון הלפרין.
הישיבה הייתה אחת המפורסמות בווילנה היהודית, לצד ישיבת רמיילס, ובשלב מסוים לפני מלחמת העולם השנייה התאחדה עם ישיבה זו תחת הנהגתו של הרב הלפרין[2].
קישורים חיצוניים
- ה. ל. גורדון, מצב הישיבות בווילנה, הצפירה, 5 ביולי 1914 (תיאור על מצב הישיבה ערב מלחמת העולם הראשונה)
הערות שוליים
- ^ לעיתים נקראת: הישיבה בקלויז ז"ץ [=זובחי צדק]. חברות "זובחי צדק" של קצבים, היו גם בערים אחרות ברוסיה ובליטא, ידועות חברות כאלו בין היתר בקרקוב, בקלצק, בקובנה (שם התארגנה לראשונה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה) במינסק (בה למדו בני ישיבת נובהרדוק מהומל בימי מלחמת העולם הראשונה, ראו יהודה ליב נקריץ, 'נוברדוק', בתוך: שמואל קלמן מירסקי, מוסדות תורה באירופה, ניו יורק תשט"ז, עמ' 265.) ובפינסק.
- ^ יהדות ליטא, ג, עמ' 45.
