ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |
| תמונת מחזור, שנת תרפ"ב | |
| ישיבה | |
|---|---|
| על שם | רבי ישראל סלנטר |
| מוטו | גדלות האדם |
| השתייכות | ישיבות תנועת המוסר |
| תקופת הפעילות | 1882–1941 (כ־59 שנים) |
| מייסדים | רבי נתן צבי פינקל |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה | |
| משגיח | הרב נתן צבי פינקל, הרב לייב חסמן |
| מיקום | |
| מיקום |
 סלבודקה - ליטא |
| קואורדינטות | 54°54′38″N 23°53′12″E / 54.910623°N 23.886702°E |
ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה), הייתה ישיבה מוסרית בעיירה סלובודקה (כיום שכונה בעיר קובנה שבליטא). לאחר מכן הוקם סניף בעיר חברון שבארץ ישראל, ולאחר מאורעות תרפ"ט עברה לירושלים ונקראה בשם ישיבת חברון. ישיבת סלבודקה בבני ברק קרויה על שמה של "כנסת ישראל".
דרכה של ישיבת סלבודקה השפיעה על ישיבות אחרות, בוגרי סלבודקה היו מעורבים בהקמת ובהרחבת ישיבות בפרט לאחר השואה.
תולדות הישיבה וראשיה
ישיבת סלבודקה נוסדה בשנת ה'תרמ"ב (1882)[1] על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, המכונה "הסבא מקלם".
בשנת תרמ"ט התמנה לראשות הישיבה, הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (פוניבז'), בשנת תר"ן מינה 'הסבא' את רבי דב צבי הלר למשגיח בישיבה.
בשנת תרנ"ד מינה הרב נתן צבי פינקל את הרב משה מרדכי אפשטיין, לימים מחותנו, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי הרב נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו.
סדרי הלימוד בישיבה
- זמן תפילה: קיץ - 7 בבוקר, חורף - 8 בבוקר.
- סדר א: בקיץ מ-9 עד 2:30, ובחורף מ-9:30 עד 2:30.
- סדר ב: מ-4 עד 8, ובחורף מ-4:15 עד 9.
- מוסר מ-9 עד 9:30 בקיץ ובחורף.
מט"ו באב והלאה: סדר שלישי אחר תפילת המעריב, עד 11 בלילה.
מוסר למדו כל יום בין מנחה למעריב. בשבת בין-השמשות היה סדר לחשבון הנפש על כל השבוע.[2]
המחלוקת על שיטת המוסר
בשנים תרנ"ו-תרנ"ח קמו מערערים על שיטת המוסר, ביניהם גדולי תורה כמו הרב צבי רבינוביץ מקובנה, בנו של הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, והרב משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה, וטענו כי היא גורמת לביטול תורה. אמנם ר' יצחק אלחנן, שהמחלוקת על המוסר החלה בחייו, לא תמך במחלוקת זו וסבר כי המחלוקת עצמה מזיקה לתורה. המחלוקת כללה גם שקרים והסתה נגד תומכי המוסר ובראשם "הסבא מסלובודקה" שפרסמו המשכילים שלא היה אכפת להם מלימוד תורה, אך שנאו את שיטת המוסר, ומטרתם העיקרית הייתה שהישיבה תעבור לידיים אחרות ה"מתאימות לרוח הזמן" ולבנות אותה מחדש על יסודות משכיליים.
המחלוקת פרצה גם בישיבת סלובודקה עצמה בתרנ"ז כשחלק מהתלמידים ורבני הישיבה שצידדו בה היו ממתנגדי שיטת המוסר. בעקבות המחלוקת הזמין הרב צבי רבינוביץ, רבה של קובנה את הרב יצחק בלזר, מגדולי תלמידי ר' ישראל מסלנט והסבא מסלובודקה, וביקשו מהם תשובות על טענות המתנגדים לשיטת המוסר בישיבת סלובודקה, בנוכחות נכבדי קהילת קובנה וחלק נכבד מהתלמידים שערערו על שיטת המוסר.
הרב בלאזר והרב נתן צבי פינקל ידעו שכל התשובות לא יעזרו, והוחלט מראש על ידי מארגני האספה לבטל את שיטת המוסר. הרב בלאזר לא הגיב על הטענות, ולאחר שגמרו המתנגדים להשמיע את טענותיהם ברכם בברכת "ליל מנוחה" והלך. הרב פינקל לעומתו אמר להם שאין מה להתווכח איתם כיוון שכל כוונתם לבטל את לימוד המוסר ולכך לא יסכימו לעולם.
לפי עצתו של הרב בלאזר כדי למנוע מחלוקת, למחרת האספה פרשו תומכי המוסר והקימו בבית מדרש אחר את ישיבת "כנסת ישראל" על שם ר' ישראל מסלנט והמשיכו את דרך שיטת המוסר שלפיה קמה הישיבה המקורית, והישיבה בבית המדרש המקורי נקראה "כנסת בית יצחק" ע"ש ר' יצחק אלחנן ספקטור. ראשי הישיבה החדשה, שהמשיכה להיקרא גם בשם "ישיבת סלובודקה", היו "הסבא מסלובודקה" והרב אפשטיין, שהיו בהמשך ראשי סניף הישיבה בחברון, ואליהם הצטרפו 60 תלמידים וביניהם רבים ממובחרי הישיבה. ראשי הישיבה הוותיקה שעברה בהמשך לקמניץ והתפרסמה בשם "ישיבת קמניץ" היו הרב צבי רבינוביץ והרב משה דנישבסקי, ובהמשך התפרסם כראש הישיבה הרב ברוך דב ליבוביץ.[3]
גלות הישיבה בקרמנצ'וג
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד, בעקבות פקודה שנתנה על ידי ממשל הצאר להגליית יהודי סלובודקה וקובנה, אשר סביבן היו מבצרים צבאיים, נאלצו הישיבה, ראשיה ותלמידיה, לגלות מסלובודקה, ועברו לעיר מינסק ואחר כך לקרמנצ'וג, שם המשיכו ה"סבא" יחד עם ר' משה מרדכי אפשטיין לנהל את הישיבה.
בשנת תרע"ו, בעת שהות הישיבה בקרמנצ'וג, הוקמה בבניין הישיבה בסלובודקה ישיבה חדשה בראשות ר' ברוך הורביץ אב"ד אלקסוט, שהיה גיסו של רבי משה מרדכי אפשטיין, והרב ר' ניסן יבלונסקי. המנהל הרוחני היה ר' ירוחם לייבוביץ, שלימים היה המנהל הרוחני בישיבת מיר. עם חזרת הישיבה מקרמנצ'וג בשנת תרפ"א התאחדו שתי הישיבות, ורבי ברוך הורביץ השתלב בהנהגת הישיבה.
לאחר עליית חלק מהישיבה לארץ ישראל
בשנת תרפ"ד גזרה הממשלה הליטאית כי על בחורי הישיבות להתגייס, או לחלופין, על הישיבות ללמד לימודי חול ושפת המדינה. ה"סבא" החליט בשל זאת להעתיק את הישיבה לארץ ישראל, ובשלהי תרפ"ד החלו בחורים לעלות לארץ ישראל יחד עם הרב יחזקאל סרנא והרב אברהם גרודזינסקי והקימו את ישיבת חברון. בשנת תרפ"ה עלו לחברון גם הרב משה מרדכי אפשטיין, וחתנו רבי משה פינקל בהמשך עלה גם "הסבא". הרב גרודזינסקי חזר לחזק את הישיבה בסלובודקה. בסוף שנת תרפ"ה התבטלה הגזירה, וכך הישיבה המשיכה לתפקד, כשבראשה עמד רבי יצחק אייזיק שר והמשגיח רבי אברהם גרודזינסקי.
באותה תקופה, לאחר עלייתו לארץ של רבי משה מרדכי אפשטיין, נקלעה הישיבה לסכסוך בשאלת הרבנות, תושבי העיר צידדו ברבי יוסף זוסמנוביץ חתנו של רבי משה מרדכי, שהוועד על ידו לרשת את כיסא הרבנות, אך רבני הישיבה התנגדו למינוייו מסיבות שונות, והעמידו את הרב זלמן אוסבסקי, מה שגרם למחלוקת ארוכה וקשה בין הצדדים.
בשנת תרצ"ט הושלם בניין חדש ומרווח לישיבה, אך הישיבה לא זכתה להיכנס אליו, היות שבאותה העת נכבשה ליטא על ידי הסובייטים שאסרו את קיומם של מוסדות חינוך עבריים והפקיעו את הבניין החדש.
חורבן הישיבה בשואה
ביום שישי, ב' תמוז תש"א, (27 ביוני 1941) נרצח לראשונה אחד הר"מים של הישיבה, הרב שרגא פייבל הורביץ, בנו של ראש הישיבה לשעבר ר' ברוך הורביץ. ר' שרגא פייבל ישב בביתו ברחוב בווינה ולמד. בבית היו גם אשתו ובתו בת חמש, וכן בחור ישיבה מגרמניה בשם וואלף. הרבנית ראתה מבעד לחלון והנה שומר-הבית מוביל שלושה שאוליסטים ליטאים לדירה. לא הייתה שהות להימלט. ה'שאוליסטים' התפרצו לבית, מבלי לומר מילה, סחבו את ר' פייבל יחד עם הבחור וואלף והוציאום לחצר ולעיני אשתו וילדתו ירו בהם למות.
בסוף יוני ותחילת יולי החלו ליטאים לתפוס יהודים ברחובות, וביניהם גם בחורי סלבודקה ואברכים של "כולל קובנה", כ-6000 - 7000 יהודים נרצחו בפורט השביעי.
ב-27 ביולי פתחו הנאצים ועוזריהם הליטאים בחטיפות. חטפו יהודים ברחובות והוציאום מבתיהם והובילום לפורט התשיעי או השביעי. שם עינום והתעללו בקורבנות, ואחר-כך הרגו אותם. בשבוע הראשון של החטיפות הוצאו להורג 108 בני-ישיבה יחד עם הרבנים מן הכולל ובהם הרב ר' ליפה זילבר, הרב חיים גילמן, הרב חיים בצרבין.
בכ"ה מנחם אב (18 באוגוסט), עשרה ימים לאחר שכלאו את היהודים בגטו, נכנסו אנשי הגסטאפו לגטו ודרשו להמציא להם 500 איש לעבודה אינטליגנטית כביכול. בין המגויסים לעבודה זו היו 40 מבני הישיבה, הרב שמואל ראלבה, יהושע גראז, ברוך שטראס ועוד. היודנראט הצליחו לאסוף רק 300 מבין 500 הנדרשים. אולם אנשי הגסטאפו לא אמרו די, ואספו 543 איש, הביאו את כולם ל"פורט הרביעי" והמיתום ביריות.
ב-26 בספטמבר, בערב שבת שובה, הקיפו הרוצחים כמה רחובות של הגטו, בסביבה שבה התגוררו שרידי בני-הישיבה, מפקד הגטו קוזלובסקי, נאצי ליטאי, התלונן שירו אליו מתוך הגטו, וזה היה מבצע עונשין. ליטאים מזוינים ברובים ביצעו את הפעולה. הם הוציאו אלף נפשות, נשים וילדים, בהם 64 בני-ישיבה ורבנים: הרב איסר שור ואשתו, הרב צבי שניידר ואשתו, הרב ר' משה בנדם עם בני משפחתו, רבה של עיר מוש, משה גודציכס, נחום אולשוואנג ואחרים, והרגום על נשיהם וטפם.
בה' מרחשוון (28 באוקטובר) תש"ב, קיבלה הנהלת הגטו פקודה מן הגסטאפו, שעל כל היהודים להתאסף ב"ככר-הדמוקרטיה", ומי שלא יבוא יומת בירייה. בשעה שמונה בבוקר הופיע איש-הגסטאפו הידוע באכזריותו, הלמוט ראוקה, והתחיל לבצע סלקציה בין תושבי הגטו. כ-9200 יהודים, ביניהם עשרות בני-הישיבה וחמישה רבנים, נשלחו למוות בפורט התשיעי. ביניהם היו ר' יחזקאל ברשטין ראש ישיבת "אור ישראל" עם כל משפחתו, ר' ישראל יעקב לובטשאנסקי, המנהל הרוחני של ישיבת ברנוביץ', רבה של בושטריץ, ר' מרדכי ליפשיץ עם משפחתו, הרב ר' נפתלי ווסרמן, בנו של ר' אלחנן ווסרמן, הרב ר' זלמן שטיין ובני-משפחתו, מזכיר הישיבה ר' יעקב שלמה ורבים אחרים.
ראשי הישיבה ומלמדים בה
- הרב נתן צבי פינקל - מייסד וראש הישיבה. מראשי תנועת המוסר ידוע בכינויו הסבא מסלבודקה.
- הרב יצחק בלאזר - בין המלמדים בישיבה, מראשוני תנועת המוסר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט.
- רבי דב הירש הלר - משגיח, חותנו של רבי אברהם גרודזינסקי משגיח בישיבה גם כן.
- רבי יהושע מרדכי קלצקין - ר"מ בראשית ימי הישיבה (כשחלה, מילא חמיו רבי צבי מה-יפית את מקומו עד למינויו כאב"ד איישישוק), מאוחר יותר כיהן כרב בשויאדשץ, הורודוק, ברזה (לאחר דודו רבי אליהו קלצקין), ראסיין.
- הרב אברהם שינקר - ממייסדי הישיבה והמלמדים בה, מאנשי תנועת המוסר.
- הרב אברהם אהרן בורשטיין - התפרסם בכינויו "הגאון מטבריג". מהמלמדים בישיבה, היה מבין המתנגדים לשיטת המוסר. בסוף חייו עלה לארץ ישראל ולמשך כתשעה חודשים שימש כראש ישיבת מרכז הרב במקביל לרב קוק, עד לפטירתו.
- הרב משה מרדכי אפשטיין - מראשי הישיבה, מייסד וראש ישיבת סלוצק וישיבת כנסת ישראל בחברון.
- הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (פוניבז') - כיהן בראשות הישיבה בשנים 1888–1895
- הרב יצחק אייזיק שר - מהמלמדים בה משנת 1909 וראש הישיבה מ-1928 - 1941.
- הרב ברוך הורביץ - מראשי הישיבה בתקופתה בקרמנצ'וג.
- הרב אברהם גרודזינסקי - מאנשי תנועת המוסר. כיהן כמשגיח של הישיבה. בשנים האחרונות לפני השואה כיהן גם כראש הישיבה. נרצח על ידי הנאצים בתקופת השואה.
- רבי דב זוכובסקי - התפרסם בכינויו "רבי בערל ינובר", חתנו של הרב פסח פרוסקין. כיהן כמשגיח בישיבה, לאחר עלה לארץ ישראל כיהן כמשגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה.
תלמידים בולטים
- הרב יחיאל מרדכי גורדון - מראשי ישיבת לומז'ה בפולין, ממייסדי ישיבת לומז'ה בפתח תקווה וראש הישיבה.
- הרב נחום ברוך גינצבורג - בעל "מקור ברוך", רבה של יאנובה
- הרב ראובן גרוזובסקי - ראש ישיבה בישיבות כנסת בית יצחק שבליטא, תורה ודעת בניו יורק ובית מדרש עליון במונסי, ויושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית.
- הרב יצחק הוטנר - בעל ה"פחד יצחק".
- הארי אוסטרין (צבי) וולפסון - פילוסוף והיסטוריון, פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת הרווארד.
- הרב יחיאל יעקב וינברג - ראש בית המדרש לרבנים בברלין, ומחבר השו"ת "שרידי אש".
- הרב יצחק יעקב וכטפויגל - רב שכונת מאה שערים, ראש ישיבת מאה שערים, דיין ואב בית הדין לקהילות האשכנזים בירושלים.
- הרב אברהם חוולס - מנהיג בקהילה היהודית בגאורגיה בתחילת המאה ה-20.
- הרב מאיר חדש - המשגיח של ישיבת חברון במשך למעלה מיובל. שימש כמשגיח גם בישיבות עטרת ישראל ואור אלחנן
- הרב נפתלי טרופ - ראש ישיבת ראדין בפולין.
- הרב ראובן כץ - היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, היה רבה של פתח תקווה במשך מעל שלושים שנה.
- רבי דוד ליבוביץ מייסד ישיבת חפץ חיים (ניו יורק).
- הרב ירוחם ליבוביץ - המשגיח של ישיבת מיר בליטא.
- הרב יחיאל אריה מונק - איש ציבור מחנך ומחבר ספרים שבלט בפעולותיו במאבק על השחיטה הכשרה.
- הרב אביגדור מילר - מחבר ספרים ודמות בולטת בקרב הקהילה החרדית בארצות הברית.
- הרב ברוך מרקוס - הרב הראשי הראשון של העיר חיפה בשנים (1906 - 1961).
- הרב יחזקאל סרנא - ראש ישיבת חברון כנסת ישראל. חבר מועצת גדולי התורה ומן הדמויות הבולטות במנהיגות התורנית בארץ ישראל בדורו.
- הרב יקותיאל עזריאלי - רבה של זכרון יעקב במשך כשישים שנה; מניצולי פרעות תרפ"ט.
- הרב צבי הירש פרבר - ראש ישיבה, וממייסדי הקהילה החרדית באנגליה.
- הרב פסח פרוסקין - היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, רבה של קוברין, ומייסדה של "ישיבת קוברין".
- הרב אהרון קוטלר - מייסד ישיבת לייקווד בארצות הברית וממנהיגי הציבור החרדי בארצות הברית ובישראל.
- הרב יעקב קמנצקי - מגדולי התורה בארצות הברית, במחצית השנייה של המאה ה-20. ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק וחבר במועצת גדולי התורה באמריקה.
- הרב אברהם אליהו קפלן - ראש בית המדרש לרבנים בברלין.
- הרב יעקב יצחק רודרמן - מייסד וראש ישיבת נר ישראל בבולטימור, מרילנד, ארצות הברית, וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית.
- הרב דוד רפפורט - בעל ה"מקדש דוד".
- הרב אלעזר מנחם מן שך - ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הציבור החרדי-ליטאי. נחשב כ"גדול הדור" וכסמכות עליונה בקרב הציבור הליטאי.
- הבלשן יצחק פרץ - חוקר עברית ובעל ספרי לשון וסגנון.
- לתלמידים נוספים שלהם ערך בהמכלול ראו בקטגוריה:בוגרי ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה).
ראו גם
לקריאה נוספת
- ישיבות ליטא – פרקי זכרונות, ע. אטקס וש. טיקוצ'ינסקי (עורכים), ירושלים, תשס"ד.
- גדלות האדם והקטנתו: תמורות בשיטת המוסר של ישיבת סלובודקה, בתוך: עמנואל אטקס (עורך), "ישיבות ובתי מדרשות", הוצאת מרכז זלמן שזר ומרכז דינור של האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים תשס"ז, עמ' 243–272.
- שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם: ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 2016.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:אנצ דעת
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"- ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה), באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, הרב אפרים אשרי, באתר דעת
- בנימין בראון, 'גדלות האדם והקטנתו: תמורות בשיטת המוסר של ישיבת סלובודקה'
בנימין בראון, האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר; פרק 7: המוסר המתון של סלובודקה, באתר iCast
ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ↑ ראו הרב דוב כ"ץ תנועת המוסר חלק ג' עמוד 31; רבי נתן קמנצקי רבי יעקב עמוד 57.
- ↑ ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, הרב אפרים אשרי, מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, בעריכת שמואל ק. מירסקי
- ↑ הרב דוב כץ, "פולמוס המוסר: מוסף לסדרת 'תנועת המוסר'", ההסתה נגד ישיבת סלובודקה והיפרדותה, ירושלים תשל"ג, עמ' 89 - 100
| ישיבות היסטוריות באירופה | ||
|---|---|---|
| בפולין | אוהל תורה (ברנוביץ') • בוהוש • דרכי נועם • המתיבתא (ורשה) • לומז'ה • חכמי לובלין (לובלין) • בית ישראל (אלכסנדר) • תורת חיים (ורשה) • כתר תורה • סוד ישרים • עץ חיים (באבוב) • תורת חסד (לודז') | 
|
| בליטא | הקצבים (וילנה) • וולוז'ין • טלז • לידא • כנסת ישראל (סלבודקה) • הקיבוץ בפוניבז' • פוניבז' • קלם • כנסת בית יצחק (קמניץ) • רמיילס (וילנה) • שער התורה (גרודנא) | |
| בצ'כוסלובקיה | אונסדורף • דונה-סרדהלי • נייטרה | |
| באוקראינה | בית ישראל ודמשק אליעזר | |
| בבלארוס | מיר • נובהרדוק • סלוצק - קלצק • ראדין • תורת חסד (בריסק) | |
| אחרים | חכמי צרפת (צרפת) • מאור הגולה (איטליה) • ריגה (לטביה) • תורת אמת (גרמניה) • שוראן (הונגריה) | |
ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)36805138Q2091416